ברמ"ח אותיות מביא בשם החסידים, שבכלל יש שלושה טעמים, למה ה' צריך את העבודה שלנו. דבר אחד זה "ציפור מדברת" זה הסבר ראשון מה יש להקב"ה מאיתנו. ההסבר השני – "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". תיכף נסביר מה זה. הדבר השלישי למה ה' צריך אותנו – זה כדי להתעסק בעבודת הבירורים. בתוך הכלים השבורים יש את הניצוצות, ואנו צריכים לפדות אותם ולהחזיר אותם לשורש. זה הסבר שלישי.
אחר כך הוא אומר שאף הסבר הוא לא מספיק. כי על כל הסבר יש פירכא. ולכן צריך לומר שזה "תאוה של הקב"ה" ו"על תאוה לא שואלים קושיות". זה מה שכתוב ב"רמ"ח אותיות".
המלך זקוק לחידוש. הוא ברא את העולם לשם חידושים. לפני בריאת העולם הכל היה פשוט. אור פשוט. אחדות פשוטה. פשיטות אין סוף זה גם משעמם. כמו תענוג אין סוף.
למה המלך שלנו בדאון שצריך להביא לו את הציפור המדברת? כי עם כל הגדולה שלו הוא משועמם. אחרי אין סוף שנים של אור אין סוף פשוט בתכלית הפשיטות זה כבר התחיל לשעמם את ה'. ולכן צריך איזה חידוש.
והטעם הראשון שכל הבריאת העולם זה לשם חידוש. לרענן את הקב"ה. לפקח את החושים שלו.
הדבר השני הוא "כמים הפנים אל פנים כן לב האדם לאדם". זה דבר שדיברנו עליו הרבה ויש כאן אנשים שזה מאד נוגע בלב שלהם, שהקב"ה זקוק לאהבה. אך בשביל האהבה צריך זולת. וההסבר הראשון ה' זקוק לחידוש. לפי ההסבר השני ה' זקוק לאהבה. גם למי לתת את האהבה וגם ממי לקבל את האהבה. כמים הפנים אל פנים כן לב האדם לאדם.
בשביל האהבה ה' ברא את העולם ואת עם ישראל בפרט.
שיש מישהו לאהוב, ויש מישהו שיאהב אותי.
מה הטעם השלישי, של עבודת בירורים.
ה' הרי הוא כל יכול. ושום דבר לא קונץ בשבילו. .. יש משהו בחסידות שזה קונץ. קונץ זה לא ציפור מדברת. זה משהו אחר. קראנו לזה אתגר.
ה' כמו שנמצא לפני הצמצום הראשון אין לו אתגרים. בגלל שהוא כל יכול. הכל אור פשוט אין לו שום אתגר. הוא רוצה לעשות לעצמו אתגר. איך הוא יכול לעשות לעצמו אתגר?
קודם הוא צריך לצמצם את עצמו. חלק בורא שנעשה נברא. גוף בן אדם קרוץ מחומר. ימי שנותינו כך וכך. ויש כאן מציאות מוגבלת לגמרי. ,ולמציאות הזו מוגבלת של גוף גשמי – זה מאתגר אותו. אך אם אני מכניס את עצמי לתוך גוף קטן מוגבל חי ומת – שם אני יכול לאתגר את עצמי.
ומהו האתגר? שאני לוקח תמונה גדולה ומרסק אותה לחלקים קטנים. ומי שיצליח, ניתן לו מחיאת כפיים.
זה לא ציפור מדברת בכלל. ציפור מדברת זה חידוש נטו. גם השור שצועק שמע ישראל זה לא בירורים. זה חידוש לשם חידוש.
אך הדבר השלישי זה אתגר. מילה מחודשת, אותיות אתרוג. השנה יש אתגר להשיג אתרוג טוב.
השלושה הדברים האלה חידוש אהבה אתגר.
החידוש – הציפור המדברת זה נמצא במוטבע שבנפש.
איפה האהבה? – אהבה זה מורגש.
בטעמי הבריאה יש טעם שה' ברא את העולם כדי להטיב לברואיו". לכאורה זה אותה דרגא. אך מה ההבדל? אם אני אומר "להיטב" זה כמו שאומרים בקבלה זה ספירת החסד. זה חיצוניות. זה פעולה חיצונית. אבל בחסידות אומרים מילת "אהבה". זה הבדל חשוב ביותר. אם אתה אומר שה' ברא את העולם כדי להטיב לברואיו, אז יש ה', ויש ברואיו, ויש להטיב.זה לא מעביר את המסר האמיתי, שה' צריך אהבה. ה' הוא טוב לב, עצם הטוב להיטיב, הוא רוצה להטיב למישהו – לבריאות! אך ברגע שאני אומר שזה לא סתם "להטיב", לעשות לי טובה, הוא רוצה מישהו לאהוב אותו באמת! זה כמו איש ואשה, מדרגה זאת השניה, זה איש ואשה. הוא רוצה מישהו לאהוב אותו! ממילא הוא נותן לו מתנות, מטיב איתו. אך הוא צריך מישהו לאהוב אותו. ושיאהב אותו בחזרה, כמים הפנים לפנים. זה כבר חסידות. זה דוגמה מצוינת מה הבדל בין הבנה חיצונית להבנה פנימית של אותו דבר. זה כנגד המורגש שבנפש.
אבל מה זה לאתגר? עבודת הבירורים? זה מלשון "בר", בן. יש "בן חכם ישמח אב". אם הבן הוא חכם, אם העבד הוא חכם, זה משמח את האב.
נקשר את זה למאמר של אדמו"ר רש"ב, עבדים עבדי.
העבד הפשוט הוא א' שעושה דברים שלא מתאים לאדון לעשות בעצמו
אך ישנם דברים שיש לו עבד שעושה את הדברים במקומו.
מה לא נאה לו לעשות בעצמו? זה צימצום, סדר השתלשות.
אך העבד השני, הוא ממשיך את העצמות. אם יש עבד שעושה את העבודה שלא בושה לאדון לעשות בעצמו – זה העבד החכם.
וזה גם כן בן חכם.
דיברנו הרבה על אבינו מלכנו דודנו.
בשלושת הטעמים האלה המלך זה רק בציפור מדברת. המלך הוא עצוב וצריך ציפור מדברת כדי לפקח ולשמח את המלך.
באהבה אין שם מלך. וגם בעבודת הבירורים אין את המילה מלך.
אצלנו בסוד ה' בטעמי הבריאה "אין מלך בלא עם" זה מלשון עוממות. זה כמו ציפור מדברת. זה הטעם התחתון בטעמי הבריאה.
הרצון להיטיב שמה – ו' שמה, והפנימיות שם זה אהבה, זיקה לאהבה. זה פשוט שזה דודנו.
דודנו זה אהבה. אני לדודי ודודי לי
והטעם השלישי הוא טעם של מושכל. מי זה החכם הזה שיודע להרכיב את הפאזל בחזרה, להוציא את הניצוצות משם, ולהעלות הכל לשורש? זה הבן החכם. זה מוחין. "כולם בחכמה עשית".
(השיעור של הרב יצחק גינזבורג שליט"א מוצאי שבת סליחות ע"ז)