"כל הבן הילוד היארה תשליכוהו". נולד לך איזה רגש חיובי, רגש של חסד ("זכר חסדו")? אל תמהר לזרוק אותו, להשליך אותו ליאר. זוהי עצת פרעה מלך מצרים. עצת היצר

היה לי איזה מחשבה ימים אלו. חזל אומרים מה פירוש המילה "אביון"? – אחד שתאב לכל דבר…
משום מה חשבתי על זה. מי זה אביון? בדרך כלל, וכפי שאנו רואים לרוב, אלו בני אדם שנשבר משהו בהערכה עצמית שלהם. הם איבדו טעם לחיות. ממילא כל מה שנשאר להם הוא עולם התאוות וגם זה מהסוגים הזולים והזמינים במיידי.
אז אולי מכאן משמע שמי שמרגיש בעצמו שהוא "שקוע בתאוות' זב לא תמיד כח הוא גס כזה. שמא הסיבה היא שהוא איבד משהו מערך עצמי ומאיזה שהיא שאיפה להצליח בחיים. ואז ממילא מה שנשאר הם תאוות?

הווארט של הבוקר. סתם. חשבתי. "ובמועדיכם". אל תקרא מועדיכם אלא מעידתיכם. מכל המעידות והנפילות שלך אפשר לעשות שיר וניגון. ובעצם זה כל הכוונה

החסד העליון נמשך ומתפשט דוקא במקום נמוך. דהיינו במי שהוא שפל ונבזה בעיניו נמאס. וגם להיות בחינת חסד ורחמים אינו נופל אלא על מי שהוא צריך לחסד ורחמנות. וכמשל מי שהוא תפטס בבית האסורים שאינו יכול לחזור על הפתחים נתעורר החסד והרחמנות בלבות בני אדם עליו עד שמביאין לו לחם ומזון לבית המאסר. וכך הוא למעלה בחסד עליון שנמשך מאליו וממילא על האדם שצר לו מאד במה שנתפס במאסר הגוף והנפש הבהמית… ולזאת מעורר רחמים רבים מלמעלה עד שנמשך עליו חיים וחסד מלמעלה ממקור החיים וחיי החיים אין סוף ב"ה ממש וזהו מי א-ל כמוך (ליקוטי תורה ע 122)
***
מה כל כך נפלא בקטע הזה? אדמור הזקן מסביר כאן באופן הכי מוחשי שכל הכוונה בהתבוננות השפלות וה"כלא" שכל אחד נמצא בו לפי עניינו אינו אלא כדי להמשיך עליו י"ג מידות רחמים "מאליו וממילא"

התוועדות של הרב ביצהר בחוה"מ סוכות לפני 6 שנים
https://www.youtube.com/watch?v=KQDSNeFcz1Y&t=413s

"החלל הפנוי הוא מקום שאין שמה תקוה. אם אתה בוטח בהקב"ה גם שמה – זה עיקר התיקון. כל העולם נברא בשביל זה. בשביל לבטוח – וזה לא בשביל אחד בדרא, זה בשביל כולנו – בשביל לבטוח בה' גם בחלל הפנוי…. יש מקום שאין שמה תקוה. ויש מקום ש"אולי יש תקוה". ויש "פתח תקוה". ידוע שעליה לא"י התחילה מפתח תקוה. היה על פי תלמידי הגר"א. "פתח תקוה" – זה כשיש תקוה. אך הבטחון כפי שאמרנו, זה דוקא כשאין תקוה. אחר כך מדבר שיש "להטיל ספק בספק". היות ועמלק הוא "ספק" יש להטיל ספק בו גופא. ואז "הדר דין""
***
אולי דוקא הקטע הזה – הספק התמידי מחד. והיכולת לפעול מתוך הספק התמידי מאידך – הוא משהו שהכי מאפיין את הרב. מקום ש"אי אפשר ללכת על גשר ברזל". ובכל זאת חייבים לפעול.
***
מה ההיפך מזה? ההיפך מזה הוא "אחר". ההיפך מזה הוא ירבעם בן נבט. שרוצים תשלום מראש. ומבקשים בטחונות…

למה ש"גאוה" מתחבר לי עם "ודאות"?
כי מצד הגאוה רוצים ודאות?
אולי כי המדע "המדויק" היא היא הגאוה?
"ודאי שמו כן תהלתו". כמו שגאוה שייכת רק אליו ית' כנראה גם הודאות שייכת רק אצלו. אנחנו בגדר ספק…

***

מאיפה אני יודע שהגאוה היא מקיף? – פשוט מאד. יש את הפסוק "ה' מלך גאות לבש". אז הגאוה היא לבוש ומקיף
אותו "פגם במקיפים" אליו התייחס הרב בערב כיפור בברית ח' תשרי.

***

הרבי לא רצה ליכנס לענייני ישוב הארץ בדיוק מאותה סיבה. חוסר ודאות. אצל הרב אולי זה גופא הסיבה להיות שם

‏אצל הרב הספק הוא לא רק אינו סיבה לייאוש. להיפך. הוא הוא המקור של שמחה והשראה. איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי? יאללה איזה יופי!

***

מאן מנכון דטעמים מרירו למתקא… "מר" בגימטריה עמלק בגימטריה ספק כידוע. והרב עושה מהספק, מהעמלק, "ממתקים"…
***
החידוש של הרבי הוא "תשובה לכתחילה". שכוונת העצמות היא בתשובה. על דרך זה יש לומר שהחידוש של הרב הוא "ספק לכתחילה"…. יש לך ספקות? – ברוך הבא למועדון…

עם גאוה הבנתי. מה עם תאוה? "אין למעלה מעונג". כלומר שהתאוות הן כנגד התענוג. שזה המקום הכי גבוה במבנה הנפש החבדי. אפשר לנסות לשבור אותם. אפשר לנסות (כפי שהרב אמר לאחרונה) לעשות תשובה מעונג. יש עוד פירוש בעונג. לחשוב על העונג שיש לה' כשהיהודי חוזר אליו במיוחד מהמקומות הכי נידחים בגשם ורוח

אוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. איפה שהוא בזכרון עמוק אצלי שורש אול בארמית פירושו התחלה. אם כך האויל הוא הבן אדם שתופס את העניינים איך שהם נראים בהשקפה ראשונה
***
פירוש אחר אוולת כמו "תאוה" "עד תאוות גבעות עולם". כלומר הקצנה. אם כך האויל הוא א' שמקצין ומגזים מאד כל תסריט האפשרי…

בספר ביאוגרפיה של הרב פרומן שהבת שלו כתבה, יש קטע מעניין. הוא כבר היה רב של תקוע כמדומני, ועדיין היה מסוגל לקום באמצע הלילה ולשאול ספק את עצמו ספק את הסובבים אותו: ומי אמר שהקב"ה בכלל קיים? אולי כל זה סתם שיכנוע עצמי?

מה זה אומר לי? אומר לי משהו חשוב. שהקשר של היהודי עם הקב"ה וממילא ניתן ללמוד מזה הקשר של החסיד עם רבו זה לא משהו סטטי כפי שהאנשים רגילים לחשוב. זה משהו דינמי. יש בו עליות וירידות. קירוב וריחוק. סוג של "ריקוד". שיש בו "צעד לפנים צעד לאחור" (ווארט של בעל שם טוב שהרב אוהב לצטט)