preload
בס"ד
מרץ 05

מורכבות התהליכים של זעיר אנפין לפי קבלת האר"י

ועתה נבאר דרך קצרה, כמה בחי' של פרצופים, הנאחזים ונשרשים ויוצאים מפרצוף ז"א.

עכשיו האר"י הולך לדבר הרבה, לתאר את המורכבות של זעיר אנפין עובר. זעיר אנפין הולך לקבל עכשיו, בתהליך ההתפתחות שלו, הוא הולך להתפתח, הולך להיות יותר ויותר מורכב. הוא הולך לקבל גם צדדים עליונים שמעליו. הוא הולך לקבל את אחורי אבא ואימא, שמהם הוא יקבל את התורה ואת המוסר. דיברנו על אחורי אבא ואחורי אימא, ש"נובלות החכמה מלמעלה תורה", שכל התורה, כל החוק שבתורה, כל תרי"ג מצוות שבתורה קשורים לאחורי האימא. ומצד שני כל הצד המוסרי שבתורה, החצי הראשון של שמות וספר דברים – זה צד ששייך חזק מאד לאחורי אימא – את כולם הוא הולך לקבל. והם אחרי זה יתבטאו אצלו, כאשר הוא יקבל את הארת אבא ואימא, אז אחורי אבא ואחורי אימא יהפכו להיות לאה ורחל.

אבל מה אומר כאן האר"י? הפוקוס כאן לא יעקב ורחל. הפוקוס הוא זעיר אנפין. זה המוקד. גם כאשר אנחנו נתפתח, ונתעסק בהתפרטות, ובגדילה,  ובמורכבות, כשזעיר אנפין צומח, תמיד הפוקוס שלנו נמצא בזעיר אנפין. למה זה כל כך חשוב? כי ז"א זה המנוע הכי בסיסי של האישיות. המשך »

מרץ 03

הקלטה:

  Download

קובץ PDF

היכן נמצא מוקד האישיות? 
בנפש ובכוחות היצירה והרגש שלה [זעיר אנפין], בתודעה [אבא ואמא] או בחלקים העליונים הלא מודעים [אריך אנפין]?
מהיכן מתחילה ההתפתחות הרוחנית, מלמעלה או מלמטה?
באיזה שלב מתחילים להתפתח פרצופי המשנה המבטאים את המורכבות האישיותית, הכוללים את המימדים הנשיים (נוקבא), התורה, החוק והמוסר (אחורי או"א) וההשראה המיסטית (גולגולתא ודיקנא)?
על התשובות המפתיעות של האר"י הקדוש, ועל ההבדל המעניין שבין הקבלה לחסידות בהקשר זה. 

המשך »

מרץ 01

טוב. בוא נקרא קצת סינית, ואחרי זה… זה המשך של הדף הקודם שלמדנו לפני 4-5 שיעורים. המשך של שער ההקדמות.

 שער ההקדמות – דף נה עמוד ב

ונחזור לבאר בפרטות, ענין אלו הי' נקודים, איך היו קודם התקון. ואיך היו אחר התקון. דע, כי אעפ"י שאמרנו כי ג' נקודות הראשונות יצאו שלימות כל א' בי' חלקיה, וגם יצאו מחוברות ומקושרות, וכל הקלקול היה בז' תחתונות. עכ"ז, צריך שתדע, כי גם הנקודה הב' והשלישית, אשר נעשו אח"כ בחי' או"א, גם בהם היה קצת קלקול, וחסרון אור עליון, עם שהם מכלל ג' נקודות הראשונות החשובות.

אם אנחנו לוקחים את כל הספירות, חכמה בינה, שזה אבא ואימא, ואחרי זה ז' ספירות תחתונות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, אז הקילקול לא היה רק בז' תחתונות, שהם זעיר אנפין, אלא גם באבא ואימא – גם בספירות העליונות של המוחין.

אמנם השנוי שיש בקלקולם, לקלקול ז' תחתונות, שהם בחי' זו"ן, הוא זה, כי הנה ז' התחתונות ירדו למטה בעולם הבריאה, במקום הקלי', למטה מעולם האצילות, ויצאו מעולם שלהם, ולכן נזכר בהם מיתה ממש, בסוד המלכים שמתו, לסבת בטולם, בהיותם בתוך הקלי'. אבל המלכים שירדו משני נקודות או"א, לא ירדו למטה מעולם האצילות, אמנם ירדו ממקומם העליון, למטה, במקום נוק' דז"א, בעולם האצילות עצמו, ולכן ירידה זו אינה מיתה, רק בטול בעלמא, ואינו כ"כ פגם, כמו פגם זו"ן, רק הוא ענין ירידה מגדולתם ומעלתם על דרך מ"ש חז"ל על פסוק וימת מלך מצרים, שהורידוהו מגדולתו:

ידוע שהאר"י בכתבים המוקדמים שלו, מה שנקרא השמועה השניה, שם, כאשר הוא לימד על שבירת הכלים, הוא הסביר, ששבירת הכלים הייתה רק בחלקים הנמוכים של האצילות. רק בז' ספירות תחתונות. מה שנקרא זעיר אנפין. אבל במוחין, בתודעה של האצילות, של העולם האלוקי, שמה לא היתה שבירה. כך הוא בכתבים המוקדמים – בשמועה השניה. למרות שגם בכתבים המוקדמים יש מקומות שבהם הוא כן רומז שהיה שבירה בכתר, באריך אנפין, וגם אז הוא מסביר שיש איזה שבירה מסוימת ב.. אך ברוב הכתבים המוקדמים הוא כותב שבעצם לא היה שבירה. אבל כאן, כשאנו מדברים על שמועה רביעית וחמישית, הוא פותח כאן מסלול חדש, שאיתו למעשה האר"י ימשיך עד סוף ימיו, שהוא אומר, שנכון, שרק זו"ן נשברו, אבל גם בג' ראשים, גם באבא ואימא – הם לא נשברו לגמרי, אך היה בהם איזה שהוא פגם. המשך »

פברואר 27

"בית שמים וארץ" נחלת שבעה, ח"י שבט תשע"ד

Download

ספר תולדות יעקב יוסף – פרשת עקב – אות ג  (קפ"א)

ונ"ל לבאר ענין מהות התפלה לפי מה שקבלתי מרבותי ומפי ספרים, דהתפלה בכל יום צריך כוונה אחרת, וזהו שאמרו בש"ס אם יכול לחדש בה דבר וכו' (ברכות כא.), וראי' מוכרחת לזה דענין תפלה הוא לברר ניצוצות מרפ"ח ניצוצות מאנין תבירין, וזהו בסוד העלאת מ"נ למל' להזדווג אשה בבעלה, והעלאת הנצוצות הוא המחשבה העולות במחשבתו לאדם בשעת תפלתו, והחכם אשר עיניו בראשו יודע מן המחשבות זרות לברר הפנימו' שבו שהוא ניצוצות קדושות שנכנסו בתוך הקליפות ונעשו מחשבות זרות. ובדרך משל שאם בא לו הרהורי תאוות נשים הוא מצד חסד, כמ"ש אשר יקח אחותו חסד הוא (ויקרא כ, יז), ויבין שאם יש לזה תאוה מצד ניצוץ א' קדוש שיש לו, אם ידבק א"ע בשורש של זה התענוג ששם הוא התענוג בלי שום קצבה וערך, וכן בהרהורי ע"ז ח"ו ושפ"ד שהוא קו שמאל, והאריכו' בזה הוא סכנה והמשכיל ידום:

והנה עינינו הרואות שזה א"א שיהי' בכל יום הרהור א' כמו תמול ושלשום, וא"כ גם התפלה שיחדש בה לפי ראות עיניו בהרהורים שלו, ולזה צריך דעת רחבה וכוונה גדולה שיהי' פיו ולבו ומחשבתו בהסכמה א' שוין כנודע, מה שאין כן אם מתפלל בקביעות כמו תמול ושלשום, לשונו רגיל לדבר, והראש כורע במודי' מעצמו, ולבו בל עמו, וכמ"ש התו' (ר"ה טז ע"ב) בשם ירושלמי מחזיקנא טבותא לרישא דכשהגיע למודים כורע מעצמו:

הקראנו את הפיסקא הזאת. אנו דיברנו על היסודות, ואני רוצה להיכנס עכשיו קצת יותר גם למה עומד כאן על המאזנים, וגם קצת לטכניקה של עבודה זו, ולמה זה קשור דוקא לתפילה. המשך »

פברואר 18

דיברנו בשיעור הקודם על תחילת התהליך של התיקון, אנו נקרא עכשיו שתי פיסקאות, ואחר כך נעשה חזרה קצרה ממה שדובר בשיעור הקודם, כי זה היה מסובך, ונתקדם. המשך »

פברואר 17

הקלטה (אודיו)

וידאו מהשיעור:

מישהו שאל אותי למה אנחנו מתעכבים הרבה על ה"סינית"? על הטקסטים של האר"י, שקשה מאד להבין אותם, והם מסובכים, למה לא לקפוץ ישר לנמשל, לשאר החלקים המתוקים?

האמת שזה הרב קוק מפורש. יש קטע מפורש בהרב קוק, באורות הקודש (א, צ"ג), זה החלק הראשון שיש לכם כאן:

רזים צריכים להיות מוסברים ומובנים על ידי רזים דוקא,ולא על ידי דברים גלוים. וזוהי השטה הטבעית של גילויי האמתיות, שהיא נעלה באין עורך משיטת התרגום, שהוא בגימטריא תרדמה. דוקא הנעלם בנעלם מתבאר,וריבוי סעיפי התעלומה כל אחד מאיר על חברו, ותעלומה יצא אור. וזהו נקוד על אי"ו שבאליו, למדנו שישאל לאיש על האשה ולאשה על האיש. המדרגות השוות מגלות זו את זו ומאירות אותן, רז עם רז יאחד, ואבוקת אורים תגלה.

יש כאן איזה שהוא משהו. זה שמוז גם לעצמו. הרב קוק התעסק הרבה בתרגומים ובטח התלמידים שלו, שלגמרי עזבו את השפה של הרזים. אם היו שואלים את הרב צבי יהודה אם ללמוד קבלה – חוץ מאולי יחידי סגולה הוא די חסם את זה, די מנע את זה. אמר – כשאנחנו לומדים "אורות" – אנחנו בעצם לומדים קבלה. המשך »

פברואר 16

תיקון חג"ת

עד עכשיו דיברנו על תיקון חב"ד של עתיק יומין, של חכמה בינה ודעת, שהם תיקנו את אבא ואימא, תיקנו את ההתחלה של אבא ואימא. עכשיו אנו מגיעים לשלב הבא. חג"ת דעתיק יומין. לא חכמה-בינה-דעת, אלא חסד-גבורה-תפארת. כלומר המידות של עתיק יומין. המשך »

פברואר 11

ירושלים, נחלת שבעה. "בית שמים וארץ" (השיעור מתקיים בימי א' ב20:00)

התחלה של תיקון (וחזרה מהשיעור הקודם)

התחלנו (בשיעור הקודם) ללמוד את ההתחלה של התיקון

בקצרה, דיברנו, שבזוהר אנחנו רואים כמה פעמים חזרה על סיפור של מלכי אדום שמתו, הסיפור של שבירת הכלים. האר"י בכתבים המוקדמים שלו מסביר, שהמיתה של המלכים הייתה רק בחלקים התחתונים של האצילות, רק בז' תחתונות (ז"ת), שבע ספירות התחתונות, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד יסוד מלכות. ולא בג' ראשונות (ג"ר). זה בשמועה הראשונה והשנייה[1]. אך בשמועה הרביעית והחמישית הוא מדבר שכן היתה שבירה גם במקומות הכי גבוהים, "הדג מסריח מהראש", כמו שאומרים J. היתה שבירה גם למעלה, גם אצל ההורים. אלא מה? הז"ת נפלו גם פנים וגם אחור, וג"ר נפלו רק אחור. וז"ת נפלו כולם. וג"ר נפלו רק הנה"י שלהם, האחוריים שלהם, החלקים התחתונים שלהם. דיברנו הרבה בשיעורים הקודמים מה המשמעות של השבירה באבא ואימא, ועוד הבדל, שהשבירה של הילדים, של ז"ת, של זכר ונקבה הייתה שבירה טוטלית, והם נפלו לתוך הקליפות, נפלו לבי"ע. ואו"א נפלו אך נשארו באצילות. נשארו במקום מלכות דאצילות. המשך »

פברואר 06

עתיק ואריך, או"א וזו"נ – פנימיות וגילוי

אמרנו, שעתיק מקרין על או"א. עתיק, הנקודה יותר עמוקה, יותר עצמית, יותר פנימית של הכתר. אבא ואימא הם הנקודה של הגילוי העצמי של הפרצופים, של הנשמה – לכן יש ביניהם קשר. שוב – למה יש קשר בין עתיק לבין אבא ואימא? – כי שניהם שייכים למקום הגרעיני, העצמי, הפנימי. עתיק הוא הנקודה העצמית הפנימית של הכתר, אבא ואימא הם גילוי העצמי העמוק של הפרצופים, של הנשמה. הם המקום של הנשמה. לכן התיקון של עתיק מתקן את האבא ואימא, המוחין, חכמה ובינה. המוחין הם השורש של הפרצופים. הם הגילוי העצמי העמוק של הפרצופים של זו"נ. הם המקום של הנשמה. המשך »

פברואר 04

סדר התקון של או"א

אחרי שכל המערכת הזאת הגיע לכאוס, ולא מוצאת את עצמה. מה היא עושה?

ועתה נחזור לבאר סדר התקון של או"א[1].

תחזיקו ראש כי יש כאן הרבה פרטים.

אנחנו מדברים שהיה כאן שבירה של אבא ואימא. וצריך לתקן אותם. יש כאן איזה שהוא משפט סמוי

הנה כאשר נתקן בתחלה רישא דע"י, הכוללת כל שלשה ראשונות שבו, בפעם אחת, בבחינת תקון פרצוף גמור,

וכיון שהחכמה והבינה שבו נתקנו ביחד, לכן גם או"א, שהם בחי' חו"ב כנודע, גם הם נוסף בהם קצת תקון, וחזרו להיות בבחי' פנים באחור, שהיא הבחינה הג', מד' בחי' הנזכרים לעיל, המשך »