preload
בס"ד
מרץ 25

ההקלטה:

Download

הוידאו:

מה קודם למה: הנפש או הרוח, פרצופי השורש או פרצופי המשנה, הארת הפנים או המוחין? באיזו שלב נכנסת הנשמה ומה תפקידה?

מה מקבלת הנפש מההורים בשלב היניקה, ומהי השפעת החסכים בנוכחות ההורית על שלבי ההתפתחות המאוחרים?
מיהן הנקבות המאכלסות את נפש הזכר ומיהם הזכרים המאכלסים את נפש הנקבה, ומה מקומם בתהליך ההתפתחות והאינטגרציה
?

[בערך עד 10:45 ההסבר על פי קבלה. מי שלא מתמצא במושגי קבלת אריז"ל מומלץ לדלג ולהתחיל מ10:45, משם מתחיל החלק הפסיכולוגי והמעשי של השיעור] המשך »

מרץ 12

שער הכוונות – דרושי חג הפורים דרוש א

ועתה נבוא אל ביאור ענין ימי פורים והמגילה והמרדכי ומעות מגבת פורים והמשתה והשמחה. הנה נתבאר אצלנו בדרושי נוקב' דז"א ובענין מיעוט הירח כי בכל זמן של הגלות עומדים זו"ן אב"א כל ימי החול לולי בשעות התפל' ובשבתו' וכיוצא בזה כמו שנתבאר שם. והנה כאשר רוצים לחזור פב"פ צריך שתקדים בחי' הפלת הדורמיטא על ז"א כדי שתיעשה הנסירה ותוכל לחזור עמו אפין באפין כנז' בדרושי ר"ה

למדנו באלול את הדרושים הללו

ולהיות כי ענין מרדכי ואסתר היה בסוף השבעים שנה של גלות בבל כנודע לכן אז כבר בימיהם התחיל ענין תיקון זו"ן כדי לחזור אפין באפין ויגאלו ישראל. וענין התחלה זו היא ענין הדורמיטא שנעשה אז בימיהם וז"ס הצרה העצומה שהיתה אז לישראל אשר עליו נאמר והנה אימה חשיכה גדולה כו' וארז"ל חשכה זו גלות מדי שהחשיך עיניהם של ישראל. וענינו הוא לפי שאז היה ז"א בסוד הדורמיטא ונודע כי המן הרשע. היה אוסטורלוגוס גדול כנודע בענין ויפל פור הוא הגורל מיום ליום כו' ובפרט במ"ש בס"ה כי הוא ועשרת בניו כוללים כל עשרה קליפין החיצונים וידע בחכמתו ענין מיעוט השגחתו ית' על ישראל בימים ההם להיותו בבחי' השינה ולכן חשב ועלה בלבו כי הזמן מוכן לאבד שונאיהם של ישראל, וז"ס ענין ויכוח המן עם אחשורוש אם יעלה בידם עצה זו והשיב לו המן ישנו עם כו' ודרשו רז"ל ישן הוא האלוה שלהם והבן זה. ולהיות כי הדורמיטא ההיא היא לטובתן של ישראל כדי שתנסר הנקבה מאחורוי ויחזרו פב"פ ויגאלו ישראל ויבנה בית המקדש לכן התייעצו שניהם כי בזמן ההוא שהאלוה שלהם הוא ישן יקדימו הם לאבד ולהשמיד שונאיהם של ישראל כדי שלא ישארו אפילו מתי מעט שיהיו ראוים לגאולה ועי"כ לא יבנה בהמ"ק. המשך »

מרץ 12

… יש משהו במרחב המיסטי שזורק אותך למרחבים אחרים. לעולם שבו מה זה להבין, מה זה להכיר, מה זה לדעת, מה זה לראות – הכל הוא אחר. מה שחשבת על המושג לראות – זה לא זה. מה שחשבת על המושג להרגיש – זה לא זה. מה זה אמפטיה? מה זה לראות מישהו ולהרגיש אותו? לפעמים אתה מסכם – ואללה, אני מבין אותך! את מדברת עם חברה – ואללה, אני מבינה אותך! היא צריכה להרגיש אמפטיה. זה ברמה מסוימת.

במרחב המיסטי להבין מישהו זה להיות הוא. ממש. להיות הוא יותר ממה שהוא הוא. להיות הוא יותר ממנו. כי זה כל כך מוקצן, אתה מרגיש אותו יותר ממה שהוא מרגיש את עצמו.

כל מושגי הזמן והמרחב אצל האר"י הוא מדבר על זה, שהזמן והמחרב – וגם בחסידות – הם נבראים במלכות דאצילות. מעל למלכות דאצילות אין מושגי הזמן והמרחב. אנחנו לא מסוגלים לדמיין, מה זה מחיקת ציר המרחב. מה זה אומר שיש את ההכרה של .. שיושב, ויש אותי, ואנחנו סובייקט, אני הסובייקט המתבונן באובייקט,  ויש בינינו איזה שהוא מרחב, שמאפשר לבחון אותו, ולראות אותו. מה זה אומר שהמרחב הזה נמחק? זה נשמע משהו הזוי… מה זה זמן שנמחק? מה זה מחיקת ציר הזמן? זה כל מיני מושגים שהם.. מה זה צבע? מה זה תדר? מה זה אנרגיה? מה זה השפעה? מה זה בכלל אור? מה זה עולם הזה? מה זה עולם הבא? המשך »

מרץ 10

ספר ליקוטי הלכות או"ח – הלכות תפילין הלכה ו

כג) וְזֶה בְּחִינַת פּוּרִים שֶׁהוּא לְהַכְנִיעַ וּלְהַפִּיל אֶת הָמָן הָרָשָׁע, יִמַּח שְׁמוֹ, כִּי הָמָן בְּחִינַת גֵּאוּת, כִּי הָיָה מִתְגָּאֶה מְאֹד וְרָצָה שֶׁהַכֹּל יִכְרְעוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ וּבִשְׁבִיל זֶה התקנא בְּמָרְדְּכַי וְעַל כֵּן עָשָֹה עַצְמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי גֵּאוּת הוּא עֲבוֹדָה זָרָה. וְעַל כֵּן בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד וְכוּ', כִּי עִקַּר סִטְרָא דְּמוֹתָא נִמְשָׁךְ מִגֵּאוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִגְזַר מִיתָה עַל הָעוֹלָם. שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ קְלִפַּת הָמָן, יִמַּח שְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חֻלִּין קל"ט), הָמָן מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר, "הֲמִן הָעֵץ וְכוּ'". וְעַל כֵּן עִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ הָיָה עַל יְדֵי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעֻדָּה שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, (עַיֵּן מְגִלָּה י"ב) כִּי פְּגַם הָאֲכִילָה הוּא פְּגַם הַגֵּאוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מוֹתָרוֹת וּפְסֹלֶת וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ עַל שֶׁהִשְׁתַּחֲוּוּ לַצֶּלֶם, שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת גֵּאוּת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עַיֵּן מְגִלָּה ט"ו), בְּבָבֶל נִכְשְׁלוּ בְּנָשִׁים נָכְרִיּוֹת, דְּהַיְנוּ פְּגַם הַבְּרִית, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל עַצְמוֹ פְּרִישׁוּת וּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית הַנִּמְשָׁךְ מִפְּרִישׁוּת וּקְדֻשַּׁת מֹשֶׁה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם, עַיֵּן שָׁם. המשך »

מרץ 10

הקלטה מהשיעור:

Download

וידאו:

צדיקים וחסידים – שתי גישות

[שאלה בקשר לשיעור משבוע שעבר. עשית דיכוטומיה, הצדיק הקבלי הסטנדרטי, שחי בתודעה יום יומית של זעיר אנפין, מול החסידים שהם חיים באקסטרים, במסירות נפש תמידית]

זה לא צדיק מול חסיד. זה שיטות. יש שתי שיטות שונות בעבודת ה'. זה לא קשור לצדיק מול חסידים.

[אך הצדיק הגדול שמגיע לדרגות של חיה ויחידה – הוא מתגבר על דיכוטומיה זו? הוא כבר הפנים את התודעות העליונות?]

יכול להיות. יכול להיות שלא.

[אם הוא הגיע לחיה ויחידה?]

יכול להיות מצב שהוא דילג על כל מיני שלבים בדרך. ואז יש קומות גבוהות… וקומות תחתונות ש…

[אבל גם אצל אר"י הדרגא של משיח זה הדרגות העליונות?]

אצל האר"י זה מהלך ארוך. לא ניכנס לזה עכשיו, אך בגדול זה שתי גישות. נכון שזה שלבים, נכון שמי שהשלים את תיקון הנפש הוא מגיע לרוח, מרוח לנשמה, חיה יחידה – זה יכול להיות שלבי. אך יש גישות שבאופן שיטתי מתעלמות מהצורך לעשות עבודה בנפש, ומבחינתם אפשר ישר לקפוץ למדרגות עליונות. והשיטה הקבלית היא לא כזאת. המשך »

מרץ 05

מורכבות התהליכים של זעיר אנפין לפי קבלת האר"י

ועתה נבאר דרך קצרה, כמה בחי' של פרצופים, הנאחזים ונשרשים ויוצאים מפרצוף ז"א.

עכשיו האר"י הולך לדבר הרבה, לתאר את המורכבות של זעיר אנפין עובר. זעיר אנפין הולך לקבל עכשיו, בתהליך ההתפתחות שלו, הוא הולך להתפתח, הולך להיות יותר ויותר מורכב. הוא הולך לקבל גם צדדים עליונים שמעליו. הוא הולך לקבל את אחורי אבא ואימא, שמהם הוא יקבל את התורה ואת המוסר. דיברנו על אחורי אבא ואחורי אימא, ש"נובלות החכמה מלמעלה תורה", שכל התורה, כל החוק שבתורה, כל תרי"ג מצוות שבתורה קשורים לאחורי האימא. ומצד שני כל הצד המוסרי שבתורה, החצי הראשון של שמות וספר דברים – זה צד ששייך חזק מאד לאחורי אימא – את כולם הוא הולך לקבל. והם אחרי זה יתבטאו אצלו, כאשר הוא יקבל את הארת אבא ואימא, אז אחורי אבא ואחורי אימא יהפכו להיות לאה ורחל.

אבל מה אומר כאן האר"י? הפוקוס כאן לא יעקב ורחל. הפוקוס הוא זעיר אנפין. זה המוקד. גם כאשר אנחנו נתפתח, ונתעסק בהתפרטות, ובגדילה,  ובמורכבות, כשזעיר אנפין צומח, תמיד הפוקוס שלנו נמצא בזעיר אנפין. למה זה כל כך חשוב? כי ז"א זה המנוע הכי בסיסי של האישיות. המשך »

מרץ 03

הקלטה:

  Download

קובץ PDF

היכן נמצא מוקד האישיות? 
בנפש ובכוחות היצירה והרגש שלה [זעיר אנפין], בתודעה [אבא ואמא] או בחלקים העליונים הלא מודעים [אריך אנפין]?
מהיכן מתחילה ההתפתחות הרוחנית, מלמעלה או מלמטה?
באיזה שלב מתחילים להתפתח פרצופי המשנה המבטאים את המורכבות האישיותית, הכוללים את המימדים הנשיים (נוקבא), התורה, החוק והמוסר (אחורי או"א) וההשראה המיסטית (גולגולתא ודיקנא)?
על התשובות המפתיעות של האר"י הקדוש, ועל ההבדל המעניין שבין הקבלה לחסידות בהקשר זה. 

המשך »

מרץ 01

טוב. בוא נקרא קצת סינית, ואחרי זה… זה המשך של הדף הקודם שלמדנו לפני 4-5 שיעורים. המשך של שער ההקדמות.

 שער ההקדמות – דף נה עמוד ב

ונחזור לבאר בפרטות, ענין אלו הי' נקודים, איך היו קודם התקון. ואיך היו אחר התקון. דע, כי אעפ"י שאמרנו כי ג' נקודות הראשונות יצאו שלימות כל א' בי' חלקיה, וגם יצאו מחוברות ומקושרות, וכל הקלקול היה בז' תחתונות. עכ"ז, צריך שתדע, כי גם הנקודה הב' והשלישית, אשר נעשו אח"כ בחי' או"א, גם בהם היה קצת קלקול, וחסרון אור עליון, עם שהם מכלל ג' נקודות הראשונות החשובות.

אם אנחנו לוקחים את כל הספירות, חכמה בינה, שזה אבא ואימא, ואחרי זה ז' ספירות תחתונות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, אז הקילקול לא היה רק בז' תחתונות, שהם זעיר אנפין, אלא גם באבא ואימא – גם בספירות העליונות של המוחין.

אמנם השנוי שיש בקלקולם, לקלקול ז' תחתונות, שהם בחי' זו"ן, הוא זה, כי הנה ז' התחתונות ירדו למטה בעולם הבריאה, במקום הקלי', למטה מעולם האצילות, ויצאו מעולם שלהם, ולכן נזכר בהם מיתה ממש, בסוד המלכים שמתו, לסבת בטולם, בהיותם בתוך הקלי'. אבל המלכים שירדו משני נקודות או"א, לא ירדו למטה מעולם האצילות, אמנם ירדו ממקומם העליון, למטה, במקום נוק' דז"א, בעולם האצילות עצמו, ולכן ירידה זו אינה מיתה, רק בטול בעלמא, ואינו כ"כ פגם, כמו פגם זו"ן, רק הוא ענין ירידה מגדולתם ומעלתם על דרך מ"ש חז"ל על פסוק וימת מלך מצרים, שהורידוהו מגדולתו:

ידוע שהאר"י בכתבים המוקדמים שלו, מה שנקרא השמועה השניה, שם, כאשר הוא לימד על שבירת הכלים, הוא הסביר, ששבירת הכלים הייתה רק בחלקים הנמוכים של האצילות. רק בז' ספירות תחתונות. מה שנקרא זעיר אנפין. אבל במוחין, בתודעה של האצילות, של העולם האלוקי, שמה לא היתה שבירה. כך הוא בכתבים המוקדמים – בשמועה השניה. למרות שגם בכתבים המוקדמים יש מקומות שבהם הוא כן רומז שהיה שבירה בכתר, באריך אנפין, וגם אז הוא מסביר שיש איזה שבירה מסוימת ב.. אך ברוב הכתבים המוקדמים הוא כותב שבעצם לא היה שבירה. אבל כאן, כשאנו מדברים על שמועה רביעית וחמישית, הוא פותח כאן מסלול חדש, שאיתו למעשה האר"י ימשיך עד סוף ימיו, שהוא אומר, שנכון, שרק זו"ן נשברו, אבל גם בג' ראשים, גם באבא ואימא – הם לא נשברו לגמרי, אך היה בהם איזה שהוא פגם. המשך »

פברואר 27

"בית שמים וארץ" נחלת שבעה, ח"י שבט תשע"ד

Download

ספר תולדות יעקב יוסף – פרשת עקב – אות ג  (קפ"א)

ונ"ל לבאר ענין מהות התפלה לפי מה שקבלתי מרבותי ומפי ספרים, דהתפלה בכל יום צריך כוונה אחרת, וזהו שאמרו בש"ס אם יכול לחדש בה דבר וכו' (ברכות כא.), וראי' מוכרחת לזה דענין תפלה הוא לברר ניצוצות מרפ"ח ניצוצות מאנין תבירין, וזהו בסוד העלאת מ"נ למל' להזדווג אשה בבעלה, והעלאת הנצוצות הוא המחשבה העולות במחשבתו לאדם בשעת תפלתו, והחכם אשר עיניו בראשו יודע מן המחשבות זרות לברר הפנימו' שבו שהוא ניצוצות קדושות שנכנסו בתוך הקליפות ונעשו מחשבות זרות. ובדרך משל שאם בא לו הרהורי תאוות נשים הוא מצד חסד, כמ"ש אשר יקח אחותו חסד הוא (ויקרא כ, יז), ויבין שאם יש לזה תאוה מצד ניצוץ א' קדוש שיש לו, אם ידבק א"ע בשורש של זה התענוג ששם הוא התענוג בלי שום קצבה וערך, וכן בהרהורי ע"ז ח"ו ושפ"ד שהוא קו שמאל, והאריכו' בזה הוא סכנה והמשכיל ידום:

והנה עינינו הרואות שזה א"א שיהי' בכל יום הרהור א' כמו תמול ושלשום, וא"כ גם התפלה שיחדש בה לפי ראות עיניו בהרהורים שלו, ולזה צריך דעת רחבה וכוונה גדולה שיהי' פיו ולבו ומחשבתו בהסכמה א' שוין כנודע, מה שאין כן אם מתפלל בקביעות כמו תמול ושלשום, לשונו רגיל לדבר, והראש כורע במודי' מעצמו, ולבו בל עמו, וכמ"ש התו' (ר"ה טז ע"ב) בשם ירושלמי מחזיקנא טבותא לרישא דכשהגיע למודים כורע מעצמו:

הקראנו את הפיסקא הזאת. אנו דיברנו על היסודות, ואני רוצה להיכנס עכשיו קצת יותר גם למה עומד כאן על המאזנים, וגם קצת לטכניקה של עבודה זו, ולמה זה קשור דוקא לתפילה. המשך »

פברואר 18

דיברנו בשיעור הקודם על תחילת התהליך של התיקון, אנו נקרא עכשיו שתי פיסקאות, ואחר כך נעשה חזרה קצרה ממה שדובר בשיעור הקודם, כי זה היה מסובך, ונתקדם. המשך »