preload
בס"ד
אוקטובר 02
מתוך שיעור של הרב יצחק גינזבורג שליט"א י"ג תשרי תשס"ד 

אחרי שאדם גמר עצמו בעשרת ימי תשובה ו"זה מה יש" – צריך להשלים עם עצמך, זה לא פשוט. כשמסתכלים במראה, לא כל אחד זה מוצא חן בעיניו. בעשרת ימי תשובה עשית ניתוח פלסטי וכעת אין יותר צ'אנס – צריך להשלים עם מה שיש. תוך כדי שמשלימים עם מה שיש אז מסתובבים להיות ממש "לפני הוי'".

וקצת יותר בהרחבה:

 הדבר הכי פנימי בעבודה שצריך להבין בחדש הזה: עשרת ימי תשובה זה צ'אנס לשינוי מהות – להגדיר מחדש את עצמך, לקבל אישיות חדשה. הביטוי "ראש השנה" בתנ"ך מופיע רק ביחס ליום כיפור בחזון יחזקאל של הבית השלישי – "בראש השנה בעשור לחדש" – רואים שכל עשרת ימי תשובה זה "ראש השנה". "ראש השנה" זה לשון שינוי – ראש השנה זה שינוי בראש, והיות ש"בתר רישא גופא אזיל". אם אדם רוצה לשנות את האישיות – את המדות הטבעיות שלו – ברור שהדרך היחידה לשנות מדות זה רק אם אדם ישנה את הראש באמת. אם יעשה באמת שינוי ראש זה מסוגל לעשות שינוי אישיות במדות הלב. לכן דווקא חסידות חב"ד היא זאת שמסוגלת לעשות שינוי אמיתי גם בלב, כי יש יכולת וסגולה לעשות שינוי בראש. אחרי עשרת הימים שאפשר לשנות ראש, אי אפשר יותר לשנות – הראש כבר נגמר. כל השנה אחר כך זה יחסית גוף לגבי הראש. אז מה אפשר לעשות? אפשר רק לעבור על המדות, לשנות את טבע המדות ולהתעדן (גם כן מכח חב"ד, שיתן כח לעדן את המדות שיש). מה שיש יש ומה שאין אין, מי שאתה זה אתה – עכשיו תעבוד את ה', תשמח בחלקך, תמצא בת זוג, תעשה מבצעים, אך אל תצפה להיות מישהו אחר.

…. המשך »

אוקטובר 02

פעם ישבתי אצל רבי עמוס גואטה מנתניה במוצ"ש של ל"ג בעומר השנה (החולפת). ואז שמעתי ממנו את האמירה הכי משמעותית אולי של כל השנה.
הוא לא דיבר אלי ישירות אך ההרגשה היתה שהכוונה גם (ואולי בעיקר) אליי.
וכך אמר (איני זוכר את הנוסח המדויק אך זוכר היטב את הרעיון ואולי עוד יותר את הבעת פניו בעת שדיבר. איזה מבט מלא רחמיים אין סופיים. ויחד עם זה שמחה עצומה):
"למה הקב"ה עושה כך שליהודי יש צרות, לדוגמה אשתו זורקת אותו מהבית ולא נותנת לו לפגוש את הילדים שלו וכו. כי הקב"ה אומר "אני רוצה את הבן אדם הזה לפניי… " ואחר כך אמר את הווארט הכי משמעותי אולי עבורי בכל השנה החולפת. אמר "כל מה שעובר על האדם הוא רק כדי לפתוח קצת את הלב שלו…"
אחר כך אמר לי בפרטי: "עובר עליך מה שעובר אבל אתה חייב להחזיק מעמד!"
כמה עידוד, כמה כוחות נפש שאבתי משני אמירות קצרות אלו..
****
ואולי – אני הרי אוהב הכללות – כל המטרה של הבריאה היא זו? שתתגלה מידת הרחמים? וזה בעצם הכל? ובשביל זה הקב"ה ברא את האדם כל כך חלש, כל כך פגיע, כל כך מלא יצרים ועלול ליפול ולחטא? כדי שיתעוררו עליו י"ג מידות רחמים, ועד ל"רחמים עצומים" כפי שהרב דיבר בא' השיעורים המשמעותיים ביותר עבורי של השנה החולפת?
ולכן דוד המלך – הבעל תשובה המיוסר הוא דוקא מסוגל להיות מלך ישראל? כי הוא דוקא מסוגל להרגיש גודל הרחמנות שבבריאה?
אז למה לכל הרוחות אנו משקיעים כל כך הרבה כוחות נפשיים בשביל להיראות חזקים? בלתי מנוצחים? בלתי פגיעים? "כת שאינם חוטאים"?
ובעצם ההתגלות הזו של הרחמנות האין סופית שבבריאה היא היא השיא והסוף והתכלית והבכן של כל הימים הנוראים בכלל ותפילות יום כיפור בפרט ותפילת נעילה בייחוד?
אנו מתחילים את הכיפור ממקום חיצוני ונוקשה, מ"אנחנו ואבותינו חטאנו", מהודאה כמעט כפויה בחולשותינו. אך הסיום והסך הכל הרי הוא המתקה גמורה. הכל מתמתק בסוף ומתמלא רחמים עצומים
פתקא טבא

תגיות:
יוני 28

הביטוי שכל כך חוזר על עצמו בימים אלו "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים"
אפשר לנסות לדייק כמה דיוקים:
א. שרמת ההבנה כלל וכלל לא נוגע. זה שקשה למצוא היום חבדניק שיש לו איזו שהיא משנה סדורה בנוגע למצב אחרי ג' תמוז – לא גורע בכהו זה את העובדה ש"זרעו בחיים".
ב. בדיוק כמו בעניין של חיים גופא ההבנה כלל וכלל לא נוגע. מה שנוגע – שהוא חי או ח"ו להיפך.
ג. מה פירוש בחיים? גם כפשוטו אך בעיקר כפי שהרבי מדגיש – חי בחיות פנימית ובשמחה. כלומר זה שבכלל יש יהודי שומר תורה ומצוות – זה לא מגיע עדיין ל"זרעו בחיים" ממילא לא ממש קשור ל"הוא בחיים". מתי יודעים ש"הוא בחיים"? רק מתי שיש יהודי שומר תורה ומצוות וחדור אהבה וחיות פנימית. זוהי אכן הוכחה לכך ש"הוא בחיים". בהשראת הוידאו ב"אוהל" שליד 770 בכפר

תגיות:
מרץ 27

בע"ה

י"ד אדר ע"ז – כפ"ח

סעודת פורים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. "אלי אלי למה עזבתני" בפירוש האר"י

תפלה על הסתלקות רוה"ק (דעת שבמלכות)

פרק כב בתהלים מתחיל "אלי אלי למה עזבתני". חז"ל אומרים[ב] שאסתר המלכה אמרה פרק זה, שמתחיל "למנצח על אילת השחר מזמור לדוד. אלי אלי וגו'". אסתר היא "אילת השחר" המבשרת את אור הבקר, את הגאולה הקרובה לבוא (בנס פורים, שיבת ציון ובנין בית המקדש השני). כשהיא נכנסה למלך אחשורוש היא היתה צריכה לעבור דרך בית עבודת אלילים וכשהיא עברה באותו מקום הסתלקה ממנה השכינה – עיקר שכינה הסתלק ממנה. לכן היא צעקה לה' "אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי". המשך »

מרץ 22

בע"ה

היום יום ההילולא של איש המעלה, משפיע חשוב בגור, ר' גד'ל. היה איש חינוך מהמעלה הראשונה, עובד ה' מופלא, מבין גדול בנפש, בעל יסורים כל חייו ויהודי שלא מש החיוך והצחוק והדבור מפיו במשך כל ימי השואה הנוראה כדי לעודד ולחזק את העומדים סביבו. יש שני כרכים – אחד סיפור חייו השני תורות והדרכות שלו – ואין לי כח להעתיק מהם. אז מעתיק סיפור נוראי שכן זמין ברשת, ומי שיש לו כח להוסיף סיפורים יותר משעשעים (אולי בהמשך היום) מוזמן. בעיני דמות מופת שראוי לכל אחד לקרוא עליה במסגרת סיפורי חסידים (ששייכים לכל אחד מאתנו, לאפוקי סיפורי צדיקים שקצת רחוקים מאתנו), ובפרט לכל מי שעוסק בחינוך. המשך »
מרץ 21

הכל דמיונות

בפרשתנו מסופר על חטא העגל. אפשר לומר שזו הנפילה הגדולה ביותר של עם ישראל. אבל אם נופלים אפשר גם לקום – "כי נפלתי קמתי". אלא שכדי לקום צריך לדעת מהו שרש החטא, במודע ובלא מודע שבנפש.

אם נסקור במבט כללי את התורה נמצא שיש בה ארבעה סיפורים של חטאים כלליים בולטים (והרמז: חטא בהכאה – כלומר ח פעמים ט פעמים א – עולה 4 פעמים חטא):

החטא הראשון הוא כמובן של אדם וחוה שאכלו מעץ הדעת. החטא המרכזי הבא הוא חטא מכירת יוסף על ידי אחיו, עשרת השבטים. אחריו מגיע החטא שבפרשתנו, עגל הזהב שעשו הערב רב אחרי מתן תורה. והאחרון – לא חביב – הוא חטא המרגלים, בהוצאתם דבה על ארץ ישראל. המשך »

מרץ 21

האריז"ל אומר עוד דבר מדהים, שבדור האחרון – הדור של משיח – חוזר דורו של משה רבינו, דור דעה. הסימן לכך הוא שהנשים שולטות על הגברים. כמו שיש לנו סימן למשיח, ש"מורח ודאין", כך יש סימן לדורו של משיח שהנשים שולטות על הגברים. למה? כי בדורו של משה, בחטא העגל, מי נתן את הזהב? הגברים. אולי הם לקחו בכח מהנשים, אבל הנשים לא רצו לתת את התכשיטים שלהם לעגל הזהב. לכן בדור שלנו, שהוא חזרה של אותו דור, נותנים לנשים את הכח לשלוט על הגברים . יש תופעה של "אחליפו דוכתייהו" בלשון הקבלה, חילוף תפקידים בין הגברים והנשים במיוחד בדור הזה. כל דבר יכול להיות טוב או רע, זו יכולה להיות מעלה – עלית האשה – או התדרדרות (דור הוא לשון התדרדרות). הצד השלילי הוא התדרדרות של חילוף הגברים והנשים שהאריז"ל אמר שהיא הסימן של דור הגאולה (השיעור של הרב יצחק גינזבורג ז' אדר ע"ז)

מרץ 20

שלשת חטאי משה (טעויות נכונות) כנגד שלשת חטאי הדורות הכוללים (טעויות לא נכונות)

שאלה: חלק מחטא אדם וחוה הוא שלא המתינו עם היחוד עד שבת, אז איך אפשר להבין שנולדו לאדם וחוה ילדים באופן נסי – בדרגה שלפני החטא – אם עצם היחוד באותו זמן היה חטא?

תשובה: זו שאלה טובה, יש כאן פרדוקס. בכל חטא של יהודי יש פרדוקס ("חטא ישראל" – אף על פי שחטא ישראל הוא, ולע"ל יתגלה שלא חטא כלל). דברנו קודם על חטא העגל, החטא הכי כולל של עם ישראל בתנ"ך. כתוב שבכל ההיסטוריה יש שלשה חטאים עיקריים – חטא אדם וחוה, החטא הקדמון שהביא מיתה לעולם; אחר כך החטא הכולל של עם ישראל, חטא העגל, שנקרא עליו בפרשה הבאה; והחטא של דוד המלך – ממנו גופו של משיח – עם בת שבע. כל החטאים האלה הם תופעות של "אכלה פגה", של אימופלסיביות, של פזיזות, עשית דברים לפני הזמן. המשך »

מרץ 04

פרעה דקדושה – רצון בגילויים – מקור לפרעה דקליפה

[כעת הוא בא לקשר את הכל לענין גלות מצרים והאתחלתא דגאולה של פרשת וארא:] והנה ענין גלות מצרים, כי יש בחי׳ מצרים ופרעה בקדושה [שתי דרגות, מצרים דקדושה ופרעה דקדושה, אלו שני דברים שונים, כפי שיסביר.] כנגד מצרים ופרעה שבקליפה [גם פרעה ומצרים דקדושה אינם טובים. בדרך כלל הייתי חושב שפרעה דקדושה הוא דבר חיובי, כמו שגם מסביר הרבי בדבר מלכות לפרשת בא, שפרעה דקדושה הוא דרגה של "אתפריעו כל נהורין", אבל כאן מסביר שזו לא דרגה חיובית ממש כי משתלשל ממנה פרעה דקליפה.], כי זה לעו״ז עשה האלקי׳ וזה נמשך מזה [כשכתוב "זה לעֻמת זה" הייתי חושב שיש כאן דבר טוב מול דבר רע, אבל באמת גם הטוב המדובר הוא טוב יחסי, יחסית לדבר הרע שלעומתו, ולא טוב אמתי. (מה שכתוב בתניא פרק ו על "והנה זה לעומת זה" של הנפש האלקית מול הבהמית, הוא גם טוב יחסי בלבד?) כן, הרי "זה וזה שופטן" ו"אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו", צריך את העזר האלקי שיכריע ביניהם.]. המשך »

פברואר 17

בע"ה

מוצאי י"ג שבט ע"ז – עוד יוסף חי, יצהר

התוועדות פדיון (חלק ראשון)

פדיון הבן זושא-ישראל שי' ופדיון (ממאסר) האב דוד-אור שי' שחר

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. "ויסע משה" – להתקדם לקראת היעד

לחיים לחיים. הרבה שמחות. מזל טוב לכולם.

"ויסע משה" – מקור ש"נסתיימה עבודת הבירורים"

ידוע מה שהרבי אמר ש"נסתיימה עבודת הבירורים" ועכשיו צריך להתעסק בעבודת היחודים. יש לכך אסמכתא בפרשת שבוע, כידוע שצריכים "לחיות עם הזמן", לכן נתחיל עם פרשת השבוע – פרשת בשלח[ב]. בפרשה יש את קריעת ים סוף, שירת הים, אחר כך מרים שרה עם הנשים "שירו להוי' כי גאה גאה", ואחר כך התורה מספרת "ויַסע משה את ישראל מים סוף". רש"י מפרש שהיה צריך להסיע את היהודים בעל כרחם, קדימה, מספיק להיות כאן.

למה היה צריך בעל כרחם של היהודים להסיע אותם? למה לעזוב את החויה של קריעת ים סוף ושירת הים? רש"י אומר שהיו עסוקים בביזת הים, "מרובה ביזת הים יותר מביזת מצרים" – המצרים עטרו את הסוסים שלהם והרכבים שלהם עם זהב ויהלומים. מסביר הרבי בשיחה[ג] שבני ישראל חכמים ונבונים ולא היו סתם באיזו תאות ביזה. בני ישראל שמעו את הצו האלקי "ונצלתם את מצרים", שצריך לנצל את מצרים ולהוציא משם את כל הניצוצות שיש במצרים, והנה יש הזדמנות – הזדמנות היא השגחה פרטית מן השמים – שיש פה המון מה להוציא מהם וסברו שזהו רצון ה' יתברך, שנשאר פה עד שנגמור את כל הבירורים, להוציא את כל הניצוצות שיש כאן, הכסף והזהב והיהלומים של המצרים. על זה משה רבינו אומר 'די, מספיק, נסתיימה עבודת הבירורים'. יש לומר שזה המקור של מה שהרבי אמר אלפי שנים אחרי זה ש"נסתיימה עבודת הבירורים" – צריך לזה מקור בתורה, וכבר לפני מתן תורה נסתיימה עבודת הבירורים, רק שאז היו אלו רב ניצוצים, ועדיין נשארו בזמן הגלות פו (כמנין אלהים) ניצוצים לברר.

בכל אופן, את הרעיון שמספיק לברר וצריך להתקדם הלאה לומדים מהפסוק "ויסע משה את ישראל מים סוף". מהו ים סוף? גם רמז לביזת הים. סוף הוא גם לשון לאסוף, איסוף, מספיק לאסוף ניצוצות – נוסעים הלאה. לאן נוסעים הלאה? מה התכלית של יציאת מצרים? "תעבדון את האלהים על ההר הזה", צריך להתקדם לקראת הר סיני, היעד האמתי שלנו. בימינו אנו, הדור שלנו, צריך לנסוע לקבל את ה"תורה חדשה מאתי תצא" מפי משיח צדקנו. לפעמים מתעכבים בשל סברא תורנית, שיש פה עדיין מה לעשות, יש פה איזו סיטואציה שצריך לנצל. קרה משהו ויש אפשרות לנצל את הסיטואציה למען המטרה, ואומרים – לא, "תמים תהיה עם הוי' אלהיך", מספיק לנצל את המצב, צריך עכשיו רק להתקפל מכאן, עם כל הגדולה שיש כאן, ולהתקדם לקראת היעד. המשך »