בע"ה
ט' סיון ע"ו – כפ"ח
סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]
נגנו "קול דודי דופק", "שיר השירים".
[החתן: להגיד את המאמר של הרבי הריי"צ או של הרבי?] מה שאתה רוצה. אפשר גם לפני החופה. אפשר גם את שניהם, יש לנו זמן לשמוע… מה שאתה רוצה. אם תאמר את שני המאמרים נרויח עוד ניגון באמצע.
ניגון לפני המאמר. מאמר "לכה דודי" תרפ"ט. שאמיל. מאמר "לכה דודי" תשי"ד. ניגון אחרי מאמר.
בע"ה
אור לט' סיון ע"ו – כפ"ח
בר מצוה יוסף-חי שי' אופן
סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]
התורה מסיני – "אנא נפשי כתבית יהבית"
בהשגחה פרטית חלקו לכבוד הבר-מצוה קונטרס של תשעת עיקרי האמונה לפי החסידות, שמבוארים באריכות בספר שלנו "אמונה ומודעות". אני אומר בהשגחה, כי זה קשור מאד למה שחשבנו לדבר הערב.
יום ההולדת של הבר-מצוה, יוסף חי, היה ב"זמן מתן תורתנו", אז היום נדבר על מתן תורה. "'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום" – כמו שכל התורה כלולה בעשה"ד עשה"ד כלולות בדבר הראשון, והכל כלול במלה הראשונה, "אנכי", שחז"ל דרשו "אנא נפשי[ב] כתבית יהבית", שהקב"ה כותב את עצמותו בתוך התורה. מוסבר ומודגש בחסידות בכלל, ובמאמרים ובשיחות של הרבי בפרט, הענין של "אנא נפשי [כתבית יהבית]" – אני-אנכי את רצוני העצמי כתבתי ונתתי.
על פי פשט נפשי בארמית היינו עצמי, אבל בלשון הקדש נפש הוא לשון רצון – "אין נפשי את העם הזה", ועוד פסוקים מהם לומדים שנפש היא רצון. אז "אנא נפשי" היינו הרצון העצמי שלי, תריג מצוות דאורייתא וגם ז מצוות דרבנן, כמנין כתר, כתר האותיות של עשרת הדברות – כל מצוה היא הרצון העצמי של ה', שהוא ורצונו אחד ממש. המשך »
עמלק בחסידות איז'ביצה. דמות חסרת אופי. הרע שבשניהם (חסד וגבורה)
https://www.youtube.com/watch?v=lF8_SO0I1_4
טוב, איני יודע האם זה "מי שילוח" בעצמו, או פרשנותו של יהודה, אך ממה שהבנתי – הוא מצייר איזה דמות ללא מהות עצמית. שכולה חיקוי. שהרחמנות שלו ושאכזריות שלו אינה נובעת מפנימיות אישיותו, אלא משיקולים צדדיים לגמרי. ממילא אין לו שום בעיה "לרחם על אכזרים" או "להתאכז על רחמנים" – כי הן רחמנותו, והן אכזריותו אינם קשורים למציאות או אישיות שלו. ממילא פעם הוא מרחם על אכזרים. ופעם מתאכזר על רחמנים.
בהמשך הוא מדבר על כך ש"עמלק" הוא מבחינת "אין" (קצת דומה למה ששמענו בשיעורים אחרים של יהודה, על "דרישה מוסרית" מוגזמת שמביאה בסוף לשבירה ונפילה). היש ה' בקרבנו אם אין. "אין" הוא בחינת כתר. דרגא נעלית ביותר. אך כשהיא מתגלה בעולם יתר על המידה היא גורמת הרס וחורבן.
"יש" – "יש ה' בקרבנו" – הוא ה' בבחינת "יש". י' ספירות, שם הוי'ה, בחינת הדין, שכר והעונש, שמאפשרים מציאות העולם. "אין" – למעלה מכל זה.
לכן, איך יהודה אמר, "השמאל צודק. אך אם יתנהגו בפועל כפי שהשמאל רוצה – זה יחריב את העולם. אובמה צודק. אך התנהגותו מחריבה את העולם"
שיעור מרתק בחסידות ובפסיכולוגיה. כנסו לשמוע
בע"ה
מוצאי כ"ד טבת ע"ה – ציון דוד המלך, ירושלים
סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]
לחיים לחיים. היום יום ההילולא רבה של אדמו"ר הזקן, בעל התניא והשו"ע, אז נתחיל עם אחד מעשרת הניגונים שלו – הניגון בו הוא היה מעורר נשמות לתשובה עילאה, "קול דודי דופק".
לחיים לחיים.
הפרק היומי ברמב"ם – המסלול הבינוני השוה לכל נפש
בהשגחה פרטית יוצא שבלימוד הרמב"ם של היום, לפי הסדר של פרק אחד ליום, לומדים את פרק שלישי בהלכות תלמוד תורה. לימוד פרק אחד ליום הוא הסדר ששוה לכל נפש, גם לאנשים וגם לנשים וגם לטף. כשהרבי ייסד את לימוד הרמב"ם מטרתו העיקרית היתה לאחד את עם ישראל בלימוד התורה. הוא ייסד שלשה מסלולים, אבל כמו שכבר דובר, המסלול הבינוני הוא הלימוד של פרק אחד ליום. כמו שבתניא יש גדרי צדיק וכו', ובאמצע נמצא הבינוני, ש"היא מדת כל אדם ואחריה כל אדם ימשוך" – כל אחד צריך לשאוף להיות בינוני – כך בלימוד הרמב"ם הבינוני הוא מסלול הלימוד של פרק אחד ליום.
בפרק אחד ליום מסיימים את הרמב"ם בקצת פחות משלש שנים. פעם היה מנהג לסיים גם תורה שבכתב בשלש שנים. היום בכל תפוצות ישראל מסיימים את התורה שבכתב בשנה, אבל היה מנהג קדום לסיים בשלש שנים. הרבי אמר שמי שלומד שלשה פרקים מסיים בשנה את כל התורה שבעל פה, כמו שמסיימים תורה שבכתב, אבל יש גם אסמכתא למסלול שלש שנים. המשך »
http://www.youtube.com/uPQqfzcg6oM
בענין התפילות דיוה"כ הנה למעלה בענין ר"ה ולמטה בענין חג הסוכות נתבאר ענין זה בארוכה האמנם קיצור הדברים הוא כי בר"ה ועד יוה"כ הוא בחי' שמאלו תחת לראשי וממוצאי יוה"כ עד ח' חג עצרת הוא וימינו תחבקני ובח' עצרת הוא הזווג כי בט' ימי תשובה נשלמה הנסירה כמו שנת"ל בדרוש כל האוכל ושותה בט' כו' בענין דרוש הנסירה כי בערב יוה"כ ננסר הוד ויסוד ומלכות דנוקבע ובעת הנסירה ניתנין כל הדינין שבאחורי ז"א בנוק' ואח"כ שמאלו דז"א מחבקה למתק דיני האחוריים אשר בה כי אין הדינין נמתקין אלא ע"י מקורם ושרשם. והנה ביוה"כ צריכה נוקבא [זו"ן דנקודה חמישית] דז"א אחר שכבר נגמר נסירת' לעלות עד אימא עילאה להתעטר ולהתקשט שם בקישוטין כנודע ואז לוקחת הה"ג מנצפ"ך מן אימא עצמה שלא ע"י ז"א ולוקחת ע"י ה' עינויים הנז' מאכילה ושתיה כו' וע"י ה' קולות דה' תפלות דיוה"כ כנ"ל באורך. ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי לכן נקרא כפור שהם אותיות כ"ו פ"ר כי הז"א הוא שם הו"יה שהוא בגי' כ"ו ונוק' לוקחת ה' גבורות מנצפ"ך העולים בגי' פ"ר ונמצא כי הארה שמקבלים זו"ן ביום כפור הוא כ"ו פ"ר כי הנה כו' הנזכר במלואו הוא כ"פ ו"ו והוא בגי' יב"ק ופ"ר הוא בגי' מנצפ"ך והענין הוא כי כל בחי' אלו מקבלת עתה ביום זה מלכות נוק' דז"א מאמא עילאה עצמה שלא ע"י ז"א בעלה. והיותו נקרא יוה"כ בלשון רבים הוא הענין רחל נוק' דז"א העולה ביום זה עד אימא עילאה עצמה כנזכר ומתחברת שתיהן והנה אעפ"י שה' מיני גבורות מנצפ"ך שלוקח' מאימ' עילאה אינו רק אחר תפלת הנעילה בסוד החתימה כמ"ש שם עכ"ז [מתחילת יוה"כ] מתחלת הנוק' לעלות עלייה אחר עלייה ותכלית כוונתה הוא לקחת הה"ג מנצפ"ך מאימא ואמנם מדריגת עלייתה הם כסדר ה' תפלות של יוה"כ וזה ביאורם:
וכאן הוא מסביר, איך מכל תפילה מתחילה העליה.
אם ניזכר בתהליך שדיברנו עליו, של שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, דיברנו, שכל הימים הנוראים בונים את המלכות. בונים את הפרצוף הנקבי, בונים את השכינה, בונים את כנסת ישראל. ובונים אותה דרך זה שמפרידים אותה מהזכר, מפרידים אותה מבעלה. הזעיר אנפין, הזכר, הקב"ה, נפרד מהנוקבה, מהנקבה, מהשכינה, נפרד ונרדם. הוא מאבד את המוחין שלו, ההכרה שלו מסתלקת למעלה, עוברת איזה שהוא תהליך עיבוד בחלום. והיא מתחילה תהליך אינטנסיבי של התבוננות ובניה עצמית. היא נפרדת ממנו, מתנתקת ממנו, ולאט לאט מתחילה להיבנות. התהליך של ההיפרדות הוא תהליך מאד קשה ומאד ארוך. ודיברנו בשיעור הקודם, שכשאנחנו מדברים על הנקבה, יש להנקבה שתי רמות. הרמה של רחל, והרמה של לאה. יש את החיצוניות, הנקבה הנגלית, שהיא רחל, חיצוניות של הנוקבה. היא היפת תואר ויפת מראה, היא הנגלית, היא שייכת לקומת הנפש, היא מקבילה לנפש. ויש את הרמה הנשית הגבוהה, שהיא לאה, שהוא מימד נשי יותר מופשט ויותר גבוה. ויש בהם הבדל בקצב. לאה – התהליך של הנסירה שלה מאד מהיר. הנסירה שלה מתחילה ונגמרת ביום א' של ראש השנה, .. היא כבר חוזרת פנים בפנים. אבל התהליך הארוך, והאינטנסיבי, והממושך הוא התהליך של רחל. דיברנו על זה הרבה בשיעור הקודם.
למעשה זה סוג של פער בין הנשמה לנפש. הנשמה יכולה לעבור תהליכים מאד מהירים. יכולה להגיע בשלבים מאד קצרים, להגיע לתובנות חדשות, להכרות חדשות. גם כשהיא מתנתקת, היא מסוגלת לחדש קשר בצורה מאד מהירה ואינטנסיבית.
והתהליכים של הנפש הם הרבה יותר מורכבים, הרבה יותר איטיים, לוקחים הרבה יותר זמן. המשך »
https://www.youtube.com/K2utBcoQsh0
http://jewish-education.info/uploads/yehuda-yifrah/740910-2.mp3
אנחנו היום עושים איזה פאוזה קטנה במהלך בשער ההקדמות. אנחנו נלמד הערב מתוך שער הכוונות.
בכתבים של האר"י יש כמה מערכות. המערכת האחת היא כביכול "סטטית", היא מערכת שמתארת.. בריאת האצילות, או היווצרות של האצילות, והשגחה של הקב"ה על עולם דרך האצילות ודרך העולמות. ויש את המערכת הדינמית, שזה מה שמתרחש כל יום. איזה מערכות יחסים משתנות מתרחשות בתוך העולמות בשחרית, מנחה, ערבית, בשבת, ביום טוב. בדרך כלל שער ההקדמות ועץ חיים יותר שייכים – אף כי גם שם יש הרבה חריגות – לתיאור יותר סטטי. ושער הכוונות יותר שייך למערכת יותר דינאמית, הדינמיקות שמתרחשות.
ברור שהכל מתהווה כל הזמן. אך סטטי – במובן שמתוארת מערכת, ואתה לומד אותה פרט אחרי פרט, עד שאתה מבין את הקונסטרוקציה הגדולה של המערכת. והדינאמי – זה המהלכים שקורים בתוך המערכת. אולי ה"סטטי" וה"דינמי" זה לא התיאור הכי המדויק, כי גם בעץ החיים הוא בהתהוות כל הזמן. המשך »
http://www.youtube.com/watch?v=FSHB-3RUcD8
http://jewish-education.info/uploads/yehuda-yifrah/740827-2.mp3
לא היינו אמורים ללמוד דרושי הפסח ושער הכוונות, אך כיון שראיתי שזה ממש מתחבר טוב למהלכים שלנו, למרות שזה קצת לחזור אחורה, דרוש א' ודרוש ב' יש כמה נקודות שממש מתחברות לתהליך של זעיר אנפין, הפגם, והתיקון של הפגם, אז אני חושב שאנחנו כן נלמד את זה.
בדרושי הפסח האר"י מתחיל מאיזה שהיא סקירה היסטורית, או מטאפיזית-היסטורית, אנחנו נקרא אותה, העיקר הדרוש ב'
בענין פסח ויציאת מצרים הנה נודע מ"ש ז"ל כי אותם הדורות הראשונות דור אנוש ודור הפלג' סילקו את השכינה למעלה מרקיע השביעי מחמת עונותם. ודע כי ישראל שהיו באותו הדור של שעבוד מצרי' היו בחי' אותם הנצוצו' של קרי שהוציא אדה"ר באותם ק"ל שנים עד שלא נולד שת כמ"ש ז"ל. ואח"כ באו בגלגול בדור המבול ולכן היו גם הם משחיתים זרעם על הארץ כעין השורש אשר משם נוצרו וחוצבו עד שנימוחו. וזמש"ה וירא ה' כי רבה רעת האדם… המשך »
אנחנו רוצים לנסות להבין, מה זה פרצוף לאה. מה זה לתקן את פרצוף לאה. מה המופע שלה. מה המשמעות של פרצוף לאה. מה זה התיקון שלה. איך זה קשור לפסח?
כאשר אנחנו מסתכלים על משפחת יעקב, יש לנו שתי נשים: רחל ולאה.
[יש שתי פילגשים?]
זה אחר כך. יש לנו עלמא דאיתכסיא ועלמא דאיתגליא. העולם המכוסה שזה לאה. והעולם המגולה שזה רחל. השורש של רחל ולאה, השורש בכלל של נוקבה, הנקבה הראשונה בתנ"ך היא חווה. תיאורטית, היו אמורות להיות שתי חוות. חווה של בחינת רחל, וחווה של בחינת לאה. אבל קרתה תקלה. האר"י מסביר, שבגלל הקילקול של אדם הראשון, נוצרה תקלה, וחווה עמוקה, חווה עליונה, לא הצליחה להיוולד כמו שצריך, ויצאה בתור לילית. וחווה שיצאה – היא חוות רחל.
לילית הזאת יש לנו עליה הרבה מאד מדרשים. מי זאת הדמות הזאת של לילית? ומהן הקליפות שהיא עושה? מדרש אחד מספר עליה, שהיה ק"ל שנים, שבהם אדם הראשון פרש מאשתו, ובאותם שנים האשה שלו היתה לילית, והוא הוליד ממנה כל מיני רוחים, שדים וכו'. זה השורש של פגם הברית. אצל האר"י מופיע, שלילית הזאת, הבנים שלה הם עוזא ועזאל. הבאתי לכם סיפור של עוזא ועזאל, אנחנו נקרא אותו עוד מעט.
לילית זה כוח נשי, כוח נשי שיש לו .. מאד מאד חזקה, מאד עמוקה, עם המון אור והמון עוצמה. מצד שני זה כוח נשי הרסני. זה המכשפות שרודפות… זה כח נשי שיש בו איזה שהיא שלילה מאד עמוקה של העולם. שלילה מאד עמוקה של המציאות. בוא נעשה הפוך. נקרא את הסיפור על לילית, נקרא את הסיפור על הילדים של לילית, ומשם אנחנו נבין מי זאת היתה האימא שלהם, ואחרי זה ננסה להבין מה היא לילית, מה השורש שלה, ומה הנפילה שלה. ואחרי זה ניתן לכל זה הסבר בנפש. המשך »
וידאו: https://www.youtube.com/zP4yMuxlH1o
"ארבעים ותשעה ימים של חסד" – צמצום הביקורת העצמית, אי הקבלה העצמית והרפלקסיה החונקת כתנאי ללידה של רובד קיומי חדש.
ובלשונו של האר"י: "כי כל כוונת ליל פסח הוא בבחינת רחל ולא בלאה, לפי שלאה מתבטלת בפסח ונכנסת בפנים כדי שלא יינקו החיצונים ממנה"
עיון בדרושי הפסח בשער הכוונות ובדרושי שמועה ד' וה' בשער ההקדמות. ("פרומו" של השיעור)
***
נפל לי אסימון השנה. אני די סגור על זה שליל הסדר אמור להיראות כמו ליל פורים.
נתחיל עם ארבע הכוסות של יין החזק [יין אדום ומשובח – על פי הירושלמי בפסחים פ"י ה"א והרמב"ן].
אגב, לדעת לא מעט מהראשונים יש מצווה לשתות גם כוס חמישית אחרי הברכה על ההלל הגדול [כך לפחות לשיטת ר"ח, הרי"ף והרמב"ם בפסחים קיח, א, על פי הברייתא: "חמישי (כלומר כוס חמישי) אומר עליו הלל הגדול. דברי ר' טרפון"]. איך אתם נראים אחרי חמש כוסות של יין בוטיק מהרי השומרון?
נמשיך עם המקובלים שמתארים את ליל הסדר כליל הלידה: גם של הקב"ה [זעיר אנפין] ושל עם ישראל. הלידה מתאפשרת רק לאחר סילוק "פרצוף לאה" שמסמל בין השאר את התביעות המוסריות של ה'סופר-אגו', הרוחניות הגבוהה והטהרנית, הרפלקסיה, המודעות העצמית העודפת, הביקורתיות [שער הכוונות לאר"י ז"ל, שער דרושי הפסח]. איך זה קורה? ברור – היין עושה את העבודה!
ונסיים בטקסטים של סוף ההגדה [שפוך חמתך וכולי], שדי ברור שנאמרים במצב לא הכי יציב.
יוצא לנו שכל הסדר הוא חגיגת חירות באווירה של "למעלה מטעם ודעת".
אז אולי זהו למעשה הפורים הארץ-ישראלי התנ"כי המקורי, פורים של החירות, בניגוד לפורים הגלותי של חודש אדר?
שתו באחריות. חג שמח! (מתוך הפייסבוק של יהודה יפרח ערב פסח תשע"ד) המשך »
יש כאן סיפור יפיפה של הבעל שם טוב. זה סיפור מופלא ומדהים, צריכים לקרוא אותו בזהירות.
בעל שם טוב על התורה. פ' ואתחנן, ט.
והפיץ ה' אתכם בעמים וגו' ועבדתם שם וגו' ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת וגו'. שמעתי ממורי משל לסוחר אחד שהיה בים) והיה סוער הים והולך למאוד עד סכנת מיתה, אז הסוחר עמד בתפילה שינצל בזכות אשתו הצנועה, והיה שם גוי עובד עבודה זרה, ותמה על הסוחר שהתפלל בזכות אשתו, והשיבו שבאמת ראוי להפליג בשבחה,
היא משהו מיוחד. לא סתם אני מתפלל בזכותה. והגוי לא האמין.
ואמר זה הגוי אני אלך ואפתנה,
אני אוכיח לך שהיא לא כזאת כשרה.
ואיזה אות אתה מבקש ממנה,
אני רוצה להוכיח לך שהצלחתי לפתות אותה, ואביא לך איזה משהו, איזה אות
והשיב שיש לה טבעת אחת חשוב על ידה ואם יביאנו אז ידע וכו',
אם תביא את הטבעת הזו, אני יודע שהצלחת
והסכימו על איזה קנס, שיתן כל אחד סחורתו לזה שכנגדו המנצח,
התערבו
והלך אצלה לפתותה, ולא יכול להתקרב אצלה כלל, וחזר ובא אליה כמה פעמים באומרו שיש לו סוד מבעלה, ולא השגיחה עליו, עד ששכר את שפחתה
התייאש. הוא חייב להביא את הטבעת כדי להצליח בהתערבות, אבל לא מצליח לפתות אותה.
לגנוב ממנה טבעת זה, בכמה תחבולות שעשה, ועלתה בידו,
הצליח סוף סוף לגנוב את הטבעת
ובא עם טבעת זה הסימן לבעלה,
הוא ניצח בהתערבות
ולקח הסחורה ממנו, ובא בספינה ריקנית אל ביתו, ובשמוע האשה מביאת בעלה, אז קישטה את עצמה ויצאה לקראתו, בדברי ריצוי ואהבה שהיה ביניהם מאז ומקדם, וכל זה לא נכנס באזניו, והיתה תמהה עליו,
למה הוא? היא באה אליו בטוב, ומתקשטת, ומכינה את עצמה, והוא מגיע כולו עצבני
ולא ידעה על מה ולמה זז מחיבתה ואהבתה, ובא עמה לביתה ולבו בל עמו,
נישואיהם עלו על סרטון.
וסיבב הדבר עד ששלחה מעל פניו בספינה על הים בלי מנהיג,
זרק אותה לספינה על הים
רק הבעל כסות ולשון שינה,
הבעל מתחפש
כאילו הוא מלח אחד ממנהיגי הספינה לבדו, והלכה בספינה כמה ימים בלי מאכל ומשתה, והתחננה מזה המלח שיתן לה מעט אוכל להשיב נפשה, ואמר אם תנשק אותי אזי אתן לך,
הולכת למות מרעב, ואין לה מה לעשות
וכך עשתה בהכרח, ואחר כך תבעה לתשמיש וכו', ויהי היום באה הספינה לחוף הים, וזרקה הספינה וקפצה ליבשה,
האישה זרקה את הספינה
וביקשה אוכל, ומצאה שני אילנות אחד שהאוכל ממנו נעשה מצורע, ושני האוכל ממנו נתרפא מצרעתו, ולקחה זה בתרמילה עד שבאה לבית המלך בדמות איש,
גם היא התחפשה. באה אל בית המלך בדמות איש.
והוצרך שם לרפואה זו, והיא עשתה הרפואה, ונתנו לה הון רב,
הצליחה לרפא את המלך מהצרעת.
וחזרה לביתה, ומצאה לבעלה והתרעמה עליו מה שעשה לה ששילחה מביתו בספינה עם מלח אחד מכוער והוצרכה לנשקו ושאר דבר מכוער עבור גודל צער אכילה וכו',
מה לא עושים כשרעבים…
והבעל שמח בלבו על גודל תרעומותה וצניעותה, וחקר הבעל וימצא הדבר ששקר ענה בה הגוי שגנב טבעתה,
פתאום נתגלה, שהכל היה שקר. היא לא באמת מסרה לו. הוא גנב את הטבעת.
ונתברר הדבר, ואז עשו בו שפטים וכו':
והנמשל מובן בכל עניני עולם הזה מימות החורבן עד ביאת משיחנו במהרה בימינו אמן סלה, כי מורי עשה עליית נשמה וראה איך מיכאל אפוטרופסא רבא דישראל המליץ עבור ישראל שכל חוב שלהם הוא הכל זכות, כי כל מה שעושין פסלנות ושאר דברי חוב, הכל הוא כדי שיוכל לעשות שידוך עם תלמיד חכם, או לעשות צדקה וכיוצא בזה, הכל מוכרחים וכו', ואשה צנועה הוא השכינה, בסוד אשת חיל עטרת בעלה (משלי י"ב, ד'), ונתקנא הס"מ ואמר עכשיו שיש להם בית המקדש וקרבנות, אבל אם תרצה לנסותן תחריב בית המקדש ואני אפתנו כביכול וכו', ועל ידי השפחה גנב הטבעת, והוא סוד גורל שני השעירים אחד לה' ואחד לעזאזל, ועל ידי החטא עלה בשמאל וכו', ונחרב הבית, וכמו שכתב הרמב"ן וכו', ושלחה בספינה וכביכול ה' יתברך שינה את עצמו בתוך שם קדוש סא"ל וכו', וזהו סוד הוידוי תרעומות השכינה אליו יתברך שמו איך שהוכרחה וכו', ואחר כך הוברר הדבר ששקר ענה בה ואז זבח לה' בבצרה וגו' (ישעיה ל"ד, ו'), ודברי פי חכם חן, והמשל הזה נוקב ויורד, והבן: (תולדות יעקב יוסף פרשת שופטים דף ק"צ ע"ד ודף קצ"א ע"א, כתונת פסים פרשת קרח דף מ' ע"ג) המשך »
