preload
בס"ד
מרץ 04

שך דינים

לפני שנסיים, נאמר עוד שער בקיצור, שרצינו עוד לפני שבוע ולא הספקנו – שער שך, ממנו המשכן. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", בתוך הלב של כל אחד ואחד. נתבונן רק ב-שׁך, ולא ב-שׂך שמתחלף גם ב-סך (למדנו פעם בסוכות, עם ריבוי שרשים וענינים). שך היינו שך דינים. כמו שיש פר דינים כך יש שך דינים, שך עולה ה"פ דין ופר עולה מנצפך (שרש ה מוצאות הפה המחלקים את מבטא האותיות, פעולה של גבורה ודין, פר = גבורה דין), ה"פ נו – כוונת הברכה שאומרים בסוף קריאת המגילה: "הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו" (ממותק על ידי "ויהי נעם אד' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו", כנודע).

שך ו-פר – מי דיני הזכר ומי דיני הנקבה?

ברגע שאומרים שך בקבלה, מזוהה עם שך דינים – שעולה מ פעמים ח (מח) וגם י"פ לב – שבא עם בן הזוג, פר דינים. כל מי שלומד בכתבי האריז"ל אודות שני סוגי דינים אלה שואל מי הזכר ומי הנקבה. והנה, למרבית הפלא יש בלבול שלם אצל תלמידי האריז"ל – אצל האריז"ל אין בלבול, אך קשה לעמוד בזה על סוף דעתו – שתי שמועות הפוכות מי הזכר ומי הנקבה ב-שך וב-פר. לצד הפירוש שה-שך הוא הזכר וה-פר הוא הנקבה, יש את הרמז ש-שך עולה ח"פ לי ו-פר עולה ז"פ לי – יחס של 7 ל-8. כתוב בכתבי האריז"ל שכל אחד משבעה מלכין קדמאין שמתו, מעולם התהו, יש לו סוד של מ, ולכן עולים פר. שך, עוד מ אחד, כולל את המלך השמיני, הדר ("ושם עירו פעו ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב", הכל חוזר לזהב; "מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב" = זהב פעמים פז! רק מהיטבאל מטרד זהבזהב אותיות – עולה זהב פעמים הוי' ב"ה ור"ת עולה פז), שכבר כולל בעצמו את כל ה-8. הוא כבר התנוצצות של שם מה, זכר לעומת נקבה (למדנו בזהר לפני כמה וכמה שבועות). כל השבע הם שם בן, נקבה, ועולים פר, ועם הדר יש כבר שך. שך ועוד הדר עולה תענוג, חיהחדוה ברבוע. בכל אופן, לפי רמז זה ה-שך זכרי וה-פר נקבי. אבל יש רמז אחר: שךפר עולה 600, קכ צירופי אלהים בהם יש 600 אותיות. אבל, כדי להמתיק את ה-שךנער (נקבה) בלי ה – צריך להוסיף ה אלפין מ-ה שמות אהיה של אמא, אבל כאשר ה-א נמשכת מ-אהיה ומצטרפת ל-דין נעשה ה"פ אדני, כמו שלמדנו באריכות בפסוק "א-דני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך". המתקת ה-שך שיהיה שכה. מה לגבי המתקת ה-פר? או שיהיה פרה, או יותר, שיהיה רפח. ציצית מלא עולה 600, אבל יש ח חוטים ו-ה קשרים – ה שמוסיפים ל-שך ו-ח שמוסיפים ל-פר, ואז עולה יחד תריג כנגד תריג מצות התורה. יש כאן גם כלל במתמטיקה, הרי רפח הוא רבוע כפול של 12, ואילו שכה הוא המשולש של 25 (פעמיים 12 ועוד 1). אם כן, יש פה סדרה, התלמיד הממולח בחדר צריך לחשב סדרה של הרבוע הכפול של  nפלוס המשולש של (n2 ועוד 1). מתחיל 1, 8, 23[1]. זה סוד גדול מאד בקבלה של המתקת ותיקון ה-פר וה-שך. באותו הקשר הוא כותב שה-שך הם כלי עולם התהו שנשברו, וה-פר – שנעשה רפח ניצוצין – שאינם כלים אלא האור והחיות הפנימית שבהם. לפי זה, ה-פר הוא הזכר, הניצוצין, וה-שך הוא הנקבה, הכלים (הנערה, לפני ההמתקה שלה, שאזי היא נער חסד כתיב בגי' שך כנ"ל). זו סוגיא עמוקה שמתלמידי האריז"ל ועד היום כולם שוברים עליה את הראש.

בעיה בזהות המינית בשל שך ו-פר דינים על האדם

רק נאמר ווארט ששייך לדור שלנו, אחת הבעיות הגדולות בדור שלנו – זיהוי מין. ידוע שאחד הברוכים הכי גדולים בדור שלנו, כמו שצריך זיהוי עם – מיהו יהודי? – יש משהו יותר כלל-אנושי, שכמובן גם מאד נוגע לישראל, הוא זהות-מינית. אנשים רוצים להחליף את המין – יש היום כל מיני 'כישופים' מודרניים איך לעשות זאת, כישוף הוא דבר שמכחיש את רצון ה' במעשה בראשית. עד כדי כך שאפילו ילדים שנולדו למשפחה דתית וחרדית – אפילו שם יש בעיה שמישהו/י רוצה להחליף מין, ר"ל. מה התופעה הזו שבן רוצה להיות בת ובת רוצה להיות בן? חוץ מזה שיכולה להיות בעיה של משיכה לאותו מין, וממילא הזדהות עם המין השני – בעיה הכי חמורה בדור שלנו. צריך כאן, יסוד גדול, שעל אותה נשמה אומללה ומסכנה שורים פר ו-שך דינים, ולא ברור מי הזכר ומי הנקבה – מתחלף. עצם העובדה שיש כזה דבר בקבלה, שהמין של הדינים מתחלף, הוא יסוד גדול שההשפעה הרעה של הדינים האלה מכניסה לראש יצר של חילוף מין. כנראה שאצל הקליפות באמת לא ברור המין. הקליפות הן יחסית עיגולים לעומת יושר, ובעיגולים הכל שוה – כמו דמוקרטיה. הכל שוה, אז גם המינים שוים, ומאד קל שיהיה יצר להחליף מין. יושר הוא הגדרות, קוים ברורים, סוד הקו בו כל נקודה מזדהה לעצמה. כל זה מאמר מוסגר גדול לגבי פר ו-שך.

שך ו-פר – ישמעאל ועשו

נאמר עוד משהו: ידוע שיש שתי קליפות כלליות של כל הקליפות בעולם – קליפת עשו וקליפת ישמעאל. יש שבעים זאבים שאנו כבשה אחת ביניהם, כפי שדברנו לפני שבוע, אבל כל השבעים הם תחת שנים – ישמעאל ועשו. לא ראיתי כתוב, אבל יש הרבה רמזים ש-שך דינים שייכים לישמעאל ו-פר לעשו. בין עשו לישמעאל גם לא פשוט מי הזכר ומי הנקבה. מצד אחד, אברהם יצא ממנו ישמעאל, הוא פסולת החסד (בחינת "זכר חסדו"), ועשו הוא פסולת הגבורה (ובנין הנוקבא מן הגבורות). המן הרשע הוא עמלק-עשו וממלכת פרס שייכת ליפת, אבל היום אפשר לזהות אותם כערבים. כל המגלה שבתוך מדינה ערבית יש עמלק אחד רשע מרושע. קשור לפורים, על שם הפור-הפר. מי הפר ומי השך? שך גם קצת מזכיר את המילה שייח. תיכף נראה עוד כמה רמזים יותר טובים ששער שך שייך לקליפת ישמעאל, ואילו פר לעשו. למדנו את שער פר באריכות, לכן לא נחזור עליו. פר הוא כמו פרה (שך בגימטריא נער וצריך להוסיף ה, פרפרה בפירוש במלה). בחג סוכות (סך) מקריבים שבעים פרים, פוחתים והולכים, כנגד אומות העולם. אמרנו שכל מה ששייך ל-פר קשור ל-power בלועזית, כח, והרמז ש-פר עולה י"פ כח. שוב, יותר מסתבר שהפר הוא עשו ו-שך ישמעאל, ולפי הפירוש של ניצוצות וכלים ישמעאל הוא שבר הכלי של עולם התהו והניצוצות שצריך לברר הם עשו. איך בא לידי ביטוי? כתוב בהרבה ספרים שכמעט אין גרים מישמעאל, אלא רק מעשו – מתאים להבנה זו, שהניצוצות-הגרים שיש לברר הם ה-פר, ושבר הכלי הוא ישמעאל (פעם חקרנו האם הוא על דרך מין של חיה שעל סף הכחדה). אבל יש גם את הסברא ההפוכה, שה-שך הוא עם הדר, ראשית התיקון, ראשית ההתנוצצות של שם מה, ואילו ה-פר רק שבעת המלכים שנשברו. לפי זה ה-פר יותר שבור מאשר ה-שך. כל זה רק לגרות את הדמיון, שיש שני כללים גדולים שלפי הפירושים משתנה המין שלהם. מי המשפיע ומי המקבל בעשו וישמעאל? משתנה בקורות ההיסטוריה.

ז. שער שך

מלכות, חכמה, חסד ותפארת – שכן ו-משך

כל זה הקדמה לשער שך, השער של שכינה, שיש בו גם ששה שרשים: שכינה – שכן – מסתמא צריך לשים במלכות, מקום השכינה. יש ב-שך גם משך, "המשכה" היא מהמלים הכי חשובות בחסידות. איפה משך? יש "משך חכמה", "משוך חסדך ליודעיך" ו"משך הזרע". משך לשון התפשטות. כתוב ש"משך חכמה" היינו שהחכמה מתפרסמת – צריך הרבה PR והרבה נסיעות שהחכמה תתפרסם, עד שיוצאת מאליה, כמו בבית המקדש של שלמה. בכל אופן, משך שייך לימין, המשכה ממעלה למטה (כך הכלל, הגם שיש יוצא מן הכלל – "אין ושחט אלא ומשך", משיכה מלמטה למעלה) – מתחיל בחכמה, ממשיך בחסד ואחר כך "משך הזרע". אפשר לשים "משך הזרע" ביסוד, אך נשים דווקא בתפארת, לשם שייכת המשכה בשם הוי' – ה-ו שבשם, בסוד של צמצום-התפשטות-המשכה-התפשטות. ה-ו הוא כח ההמשכה, עולה לדעת וממשיך ליסוד, אבל הוא עצמו יעקב שמטתו שלמה, עיקר ה"הלך ילך ובכה נושא משך הזרע".

דעת – שכם

נעשה חדוש, רוצים לבנות פרצוף שיש בו רק ששה שרשים, אז נשים אחד בכמה ספירות ולא רק באחת, וכך נשלים את הפרצוף: המקום בארץ ישראל שהכי קשור לבני הישיבה שיושבים כאן, המקום של יוסף הצדיק, המקום שהרבי אמר שהרבי הקודם הגיע אליו אחרי י' שבט – שכם עיר הקדש, קבר יוסף. שוב, לפי שיחת הרבי גם הרבי הקודם נמצא שם, ה'ציון' של הרבי הקודם הוא בקבר יוסף. אבל חוץ מזה ששכם היא עיר, זו מלה משער שך. מן הסתם איזו קליפה יש בשכם, ערבית או מערבית? קליפה ערבית, היום רואים זאת, אם רוצים סימן מובהק ש-שך הוא ערבי, ישמעאל, זו העיר שכם – בירת קליפת ישמעאל בארץ, והראיה שבינתים הצליחו לגרש אותנו משם. אם שכם שייך ליוסף הייתי חושב ששכם ביסוד, אבל שכם הוא השכם – "לעבדו שכם אחד", "שכם אחד על אחיך" – הדעת דבין כתפין כמפורש בקבלה, מעבר מפנים לאחור ומאחור לפנים. לכן שייך בכתבי האריז"ל ליחוד הזכירה, מי שרוצה לחזק כח הזכרון שייך לשכם שלו, המעבר מהמודע ללא-מודע וחזרה. הכל קשור לשכם, לכן ראוי לשים בדעת.

אשך ונשך – נה"י

אמרנו שכן, משך, שכם. יש אשך – שני אשכים, שהם נצח והוד בקבלה. יש נשךרבית, שהיא פגם בספירת היסוד, ברית, כמו נשיכת הנחש (סתם נחש הוא גם יסוד, ורש"י מסביר בשם חז"ל שרבית היא כנשיכת נחש). עוד סימן ש-שך שייך לערבים: יש פסוק אחד בתהלים שבו לשון נופל על לשון בין משך ל-שכן. משך הוא גם אומה בתנ"ך, שאחיו הוא תירס – מורה על משיכה לאכילת תירס – שרש"י אומר שהיא פרס, שייך לאחשורוש. הרד"ק אומר שמשך יותר קרוב לרומא, אבל לפי הפשט קשור לפרס, שכנים, גם אח של מדי. יש שם גם גומר – כולם בני יפת. יש מי שאומר שגומר היינו גרמניה. אחד הילדים הוא משך. הפסוק של משך בתהלים הוא "אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר". "אהלי קדר" הוא הדימוי המובהק של ערבים, של ישמעאלים. כנראה שיש גם הרבה זבובים באהלי קדר, כמו שאמרנו קודם שקשורים לזבובים. כמה פעמים כתוב "גרתי" (אותיות תריג) בכל התנ"ך? רק פעמיים, "עם לבן גרתי" ("ו-תריג מצוות שמרתי") ו"אויה לי כי גרתי משך". יעקב תקן את ה"גרתי", אך כמו שיש "גרתי" של קדושה יש "גרתי" דלעו"ז – כנראה גם שומר כל ה-תריג מצוות, אך בבחינת "אויה לי" (היפך ה"לי" של הקדושה שאומר השי"ת כנ"ל).

שכך – בינה וגבורה – המתקת שך דינים

מה הששי? "וחמת המלך שככה". כמה פעמים כתוב "שככה" בתנ"ך? שלש פעמים – "אשרי העם שככה לו", "מה דודך מדוד שככה השבעתנו" ו"וחמת המלך שככה". פעמיים לא משרש שכך, אבל לא סתם – כתוב ש"שככה לו" עולה משה (ג"פ "שככה" עולה ככה, שם קדוש, במשולש). מה צריך לכוון כל פעם ב"המלך"? נתבונן שוב במשולש:

כ ן  א  ז  מ  ר  ה

ש  מ  ך  ל  ע  ד

ל  ש  ל מ  י

נ  ד  ר  י

י  ו  ם

י  ו

ם

הפינות והנקודה האמצעית הן המלך. גם כוונה טובה מאד בשביל ימים נוראים, וגם בשביל פורים. בכל אופן, "וחמת המלך שככה", זה הששי. איפה צריך לשים אותו? "חמת" היינו כעס, וגם המים שככו במבול – השרש חוזר, אבל הצורה "שככה" היא רק פעם אחת – זו הרגעה של דין, המתקת דין. איזה דין ממתיק? את ה-שך דינים. הכפל של ה-ך בא להרגיע-להמתיק את ה-שך (שיטת רפואה מיניה וביה – "דומה בדומה"). גם כדי להרגיע את הערבים צריך שרש שכך. איפה נשים? מקור של המתקת והרגעת דינים בבינה, אך היות שכתוב בפירוש "וחמת המלך שככה", מצטרף לכעס עצמו, שייך לגבורה – "אני בינה לי גבורה". כמו ששמנו משך בחכמה, בחסד ובתפארת, נשים שכך בבינה וגבורה.

סיכום

אם כן, יש לנו חכמה-בינה-חסד-גבורה-תפארת לפי הסדר רק בשני שרשים – הגיון חדש אצלנו. שני שרשים בלבד מכסים כל הספירות מחכמה עד תפארת (בלי הדעת). אם תעשו את הגימטריא שלהם, עם הדעת שביניהם (שרש שלישי, שכם) – משךשכךשכםמשךשכךמשך – עולה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (הערך הממוצע של ה תבות הפסוק עולה משיח בן דוד), הפסוק ממנו הגענו לשער שך. אחר כך נהי"ם – אשךאשךנשךשכן (שני האחרונים שך עם נ):

חכמה

משך

בינה

שכך

דעת

שכם

חסד

משך

גבורה

שכך

תפארת

משך

נצח

אשך

הוד

אשך

יסוד

נשך

מלכות

שכן

עד כאן שער שך, כדי להמתיק את ה-שך וה-פר – פורים שיש בו "שככה". לחיים לחיים, נשיר כמה שירים ונגיע למאמר בע"ב, שיש בו הרבה דברים מאד חשובים – כדאי להשאר.


[1] הסדרה עד 613 (288 ועוד 325): 1 8 23 46 77 116 163 218 281 352 431 518 613. סכום 13 מספרים אלה = 2847 = 13 פעמים 219 – הערך הממוצע = טהרה (ג"פ חכמה; 2847 = 2 פעמים 949 = אהבה פעמים חכמה = אהבת ישראל וכו', כמבואר סוד מספר זה במ"א, והיינו ה"כלל גדול בתורה", כללות תריג). בדילוג מ-1 עד 613 (7 מספרים) = 1589 = 7 פעמים ברכה, שבע ברכות של חתן וכלה (קודב"ה ושכינתיה).

Series Navigation

הוסף תגובה