- י. יחוד התורה והמדע – הדרך להשגת מהות אלקות
- ט. "דרך קצרה" ו"לשון נקיה"
- ח. ד"ה "בהעלותך את הנרות" תער"ג
- ו. שך ו-פר דינים
- ה. זז ושער זב
- ד. "לשלמי נדרי יום יום" – הוספה בתורה בחדש אדר
- ג' אדר ע"ב – "בשעה שהקדימו" תער"ב מאמר לה – כפר חב"ד
לי-לשמי-לשלמי
כעת נשאל שאלה הרבה יותר לעומק: כמו שחז"ל דרשו "'לי' לשמי", לקחו את המלה "לי" ושמו בתוכה "שמ", אפשר לשאול, האם יש עוד מילה בתנ"ך ששתלו משהו בתוך ה-שם שבתוך ה-לי? שאלה נחמדה, שבשבילה צריך להיות "בן חמש למקרא", שמבין מ"'לי' לשמי" שמוסיפים דברים פנימה – ממלאים את השקית בממתקים. למרבית הפלא, יש אך ורק מלה אחת בתנ"ך כולו, בה נוסף עוד משהו בתוך ה"לשמי" – מופיע בתהלים, אז יתכן שמישהו זוכר: "לשלמי נדרי יום יום". מלה אחת בכל התנ"ך שיש "לשמי" ועוד משהו בתוך ה-שם. מה כל הפסוק? הפסוק האחרון (ט) של פרק סא ("אין מזל לישראל") בתהלים: "כן אזמרה שמך לעד לשלמי נדרי יום יום".
קביעויות בלימוד "יום יום" – מדרש, חסידות (שעשועי תורה) והלכה (נגלה)
פעם למדנו שיש בתנ"ך שבע פעמים "יום יום", "כל השביעין חביבין", ביניהם העיקר לגבי תורה – "ואותי יום יום ידרושון", "ואהיה שעשועים יום יום", "לשקוד על דלתותי יום יום". שלש מתוך השבע הן בהקשר לדרישת ה', בית מדרש, שעשועי תורה. רואים ש"יום יום" קשור לשיעורים קבועים בתורה (והוא התיקון – הכח לעמוד בנסיון – של ה"יום יום" הראשון בתנ"ך, "ויהי כדברה אל יוסף יום יום וגו'"), לכן נושא מאד חשוב לילדים. אפשר לומר ש"ואותי יום יום ידרושון" היינו שלומדים מדרש, "ואהיה שעשועים יום יום" היינו לימוד חסידות ו"לשקוד על דלתותי יום יום" כנראה דל"ת אמות של הלכה. צריך "יום יום" ללמוד הלכה, ללמוד מדרש, ועוד יותר – "ואהיה שעשועים יום יום" – שכל יום יהיה שיעור בחסידות. היו הרבה צדיקים שהיה להם שיעור קבוע במדרש כל יום. הלכה כולל כמובן את כל חלק הנגלה – להיות שקדן בתורה, "לשקוד על דלתותי יום יום". וללמוד כל יום מדרש, שמתוכו מכירים את מי שאמר והיה העולם. כמו שאדה"ז כותב בתניא קדישא על הסגולה המופלאה של לימוד עין יעקב בין השמשות, בין מנחה לערבית. בכל אופן, כאן יש עוד פסוק, "לשלמי נדרי יום יום".
קבלות חדשות בלימוד באדר – "עד דלא ידע" בין לימוד הנגלה ללימוד הפנימיות
"נדרי" הוא נדר כמובן, אבל מה אומר לנו? אם שלש פעמים ה"יום יום" הולך על לימוד תורה – "בתלת זימני הוי חזקה" – יתכן שגם ה"נדרי" מתייחס ללימוד תורה. אני מקיים את נדרי כל יום, "לשלמי נדרי יום יום". קודם כל, נדר קשור לאדר. אם היינו לומדים שער דר – שפעם למדנו, לכן לא חוזרים – היינו רואים ש-אדר ו-נדר הם שני שרשים מאותו שער. איך נדרים, דבר רציני מאד, קשור ל"מרבין בשמחה"? כנראה שיש משהו מאד שמח בנדר – אם אתה מצליח לקיים אותו. בפורים צריך להיות כל כך שמח "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" – בין לימוד הנגלה ללימוד החסידות. "נדרי יום יום" ר"ת יין למפרע – צריך לשתות כל כך הרבה יין בפורים עד דלא ידע בין נדרי "ארור המן", קביעות בלימוד הנגלה, שאומר בעיקר מה אסור לעשות, בכל דבר צריך לזהות את ה"המן" ולדחות אותו (לתלות אותו על עץ גבוה חמשים אמה), "ארור" (כתוב שעיקר הנגלה הוא "שמאל דוחה"), לנדרי "ברוך מרדכי", קביעות בלימוד החסידות שכולו "ברוך מרדכי". כמובן מדובר ב"ברוך מרדכי" שמעורר את הלומד לקיים בעצמו "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" במסירות נפש על התורה, מאד שמח ה"מירא דכיא", "מר דרור", משה רבינו שבכל דור ודור כידוע, "מרדכי בדורו כמשה בדורו". לא צריך לנדור בפה.
שעורי תורה
לפני שבוע למדנו על שער זר, שאחד השרשים בו הוא זמר – "כן אזמרה שמך לעד". ממשיך "לשלמי" – מכאן הגענו – "נדרי יום יום". חושבים שכאשר מגיע חדש אדר שוכחים מהסדרים (סדר גם כולל דר). אדרבה, דווקא חדש אדר הוא הזמן להתחזק, ל"יגדיל תורה ויאדיר" – אדר – ודווקא בחדש אדר לקראת פורים, ואפילו בפורים עצמו, בתוך השיא של "עד דלא ידע", לקבל על עצמך, זה נקרא "המעשה הוא העיקר", לקבל על עצמך שיעורי תורה חדשים, גם ב"לשקוד על דלתותי יום יום", גם ב"אותי יום יום ידרושון" וגם ב"שעשועים יום יום". הכל צריך להיות "לשלמי נדרי יום יום". איך אני יודע שהפסוק הולך על שעורי תורה? נעשה חשבון שיוכיח. "כן אזמרה שמך לעד לשלמי" – עד כאן – עולה "שעורי תורה", וצריך להיות "נדרי יום יום" (ר"ת יין כנ"ל, וי"ל שהכל מתחיל מהקביעות בלימוד רש"י על חומש – "יינה של תורה").
רמזי הפסוק – שעשועים יום יום
נתבונן בפסוק ונראה פלאי פלאים ("עמד והתבונן נפלאות אל"[1] – "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך"[2]): פסוק של ח מלים ו-כח אותיות. זה חלק מדף העבודה של ילדי החדר להשבוע, שקשור לחזוק לימוד התורה. יש שלשה-ארבעה דברים שצריכים חיזוק כל יום, והעיקר בהם הוא למוד תורה. "הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר" – עץ חזק, אדר הוא קיום וחזוק ("אדיר במרום הוי'"[3], "והיה אדירו ממנו" קאי על מלך המשיח, מלך חזק ושמח), והדבר הראשון שיהודי צריך להתחזק בו הוא למוד תורה, והדבר קשור באופן מופלא לפסוק שלנו. כמובן, שמה שעושים כאן הוא חלק מ"שעשועים יום יום" – צריך כל יום מחדש שעשועים. היו עוד כמה דברים, אבל בזה אפשר לצאת ידי חובה לפחות ליום אחד שלם.
רמזי משולש הפסוק (הרמוז בתוך עצמו)
"כן אזמרה שמך לעד לשלמי נדרי יום יום". יש בפסוק כח אותיות, אז אפשר לעשות משולש של 7 – או מ-1 ל-7 או מ-7 ל-1. הפסוק הזה אומר במפורש, בצורה הכי מובהקת (מסופקני אם יש עוד פסוק כזה מובהק) איך לבנות את המשולש: ב"כן אזמרה" יש 7 אותיות, ב"שמך לעד" 6 אותיות, ב"לשלמי" 5 אותיות, "נדרי" 4 אותיות, "יום" 3 אותיות, וה"יום" השני גומר 2 ו-1 (שחייבים לחלק). השאלה אם יש עוד פסוק כזה בכל התנ"ך. נכתוב בצורת משולש:
כ ן א ז מ ר ה
ש מ ך ל ע ד
ל ש ל מ י
נ ד ר י
י ו ם
י ו
ם
במשולש של 7 יש נקודה באמצע – תופעה של פעם בשלשה משולשים. מה הנקודה כאן באמצע? איך הגענו לכל הסיפור? שאלנו אם אפשר להכניס עוד משהו ב-שם שבתוך ה-לי, והגענו למלה "לשלמי" – שמכניסים עוד ל, עוד מגדל פורח באויר, עוד בנין וחיזוק של הקו האמצעי של המלכות (מהמזבח אדמה שביסודה עד מלכות בית דוד שבכתרה). ה-ל כאן היא לא רק האות שבאמצע "לשלמי", אלא גם האמצע של המשולש.
יש במשולש פלאי פלאים. נסתכל קודם על השורה העליונה – "כן אזמרה". יש רמז פשוט שהפסוק אומר שזו תהיה השורה העליונה, ולא נעשה את המשולש בצורה ההפוכה. כן במספר קטן עולה 7, 2-5 (סוד חלוקת זהב, ז = הב), הסימן של השורה כולה – מלה עם 2 אותיות ואחר כך מלה עם 5 אותיות. שוב, המלה "כן" היא סימן שתי המלים "כן אזמרה", שכבר אומר ששתי המלים תהיינה השורה הראשונה של המשולש. דבר חשוב מאד כאשר מתבוננים בפסוקים, איך בתוך הפסוק עצמו הוא אומר, נותן הוראות, איך לבנות אותו – כמו כל חידה שצריכים רמזים והוראות מה לעשות. כך בכל רמזי התורה, ההוראות מה לעשות נמצאות בפנים – סלפ-רפרנס בלועזית, יסוד היסודות היום בכל חכמת הטכנולוגיה.
רמזי הפסוק וחלוקתו לשנים
נתבונן הלאה, בקיצור: כמה הגימטריא של כל הפסוק? כל הפסוק עולה 1573, 13 כפול 11 ברבוע. יש שני חצאים לפסוק – נחזור לשורה של הפסוק, בלי המשולש. קודם צריך להסביר פשט. רוב הפשטנים אומרים שדוד אומר שכל פעם שה' מנצח לו מלחמה הוא מהלל ומשבח לה', אבל כאן הוא אומר שאני רוצה לשבת כל היום בבית ה' – "שבתי בבית הוי' כל ימי חיי", בפרק כז – שאיפתי מנוחה, כינוי המקדש ("קומה הוי' למנוחתך", כפי שלמדנו לפני שבוע). כמו שאני משבח כשאתה מנצח אויבי במלחמה, אני מבטיח שכך ויותר מכך אזמר לך "יום יום" כשאשב בבית המקדש ואלמד תורה. "כן" – כמו שאני מזמר בזמן נצחון המלחמה, כן – "אזמרה שמך לעד, לשלמי נדרי יום יום". ענין של מקודש ותדיר – כמו שאני מזמר לך בזמן של מקודש, יקד-אש, כך אזמר לך באופן תדיר. שוב, יש שני חלקים לפסוק: "כן אזמרה שמך לעד, לשלמי נדרי יום יום". נעשה את הגימטריא של כל חלק (מספיק חלק אחד, על ידי פיחות ניתן לדעת את החלק השני). כמה שוה "כן אזמרה שמך לעד"? 787. כל הפסוק שוה 1573, מה היחס שלו ל-787? 787 הוא הנקודה האמצעית של 1573. זאת אומרת שהחלק השני, "לשלמי נדרי יום יום", עולה 786 (1 פחות). כבר ראוי לציון. אבל נעשה עוד משהו – דילוג אותיות בכל הפסוק: "כן אזמרה שמך לעד לשלמי נדרי יום יום". הדילוג הראשון – ממש פלאי פלאים, מסופקני אם יש עוד דוגמה – עולה 786, וממילא השני עולה 787. נמשיך הלאה: אמרנו שהמלה הראשונה, "כן", היא הוראה איך לבנות את המשולש. באיזה דרג של מספר ההוראה? מספר קטן. לכן מתבקש לעשות את כל הפסוק במספר קטן. גם נחלק לשני חלקים – "כן אזמרה שמך לעד" שוה 49, 7 ברבוע. והנה, למרבית הפלא, "לשלמי נדרי יום יום" – לא יכול להיות שוה, כי גם במספר גדול לא שוה (בהפרש של 1), אבל מה האופטימאלי? – עולה 48. יש סבה? אין שום הכרח. במספר קטן-קטן, שמצמצמים עד הסוף חייב להשאר אותו יחס. כמה כל הפסוק לפי זה? 97, מהיטבאל, מה–בן (מספר הראשוני ה-26, הוי' ב"ה, המתמלא כ-מה וכ-בן בכל עולם התיקון). נעשה את הדילוג. יש קשר בין זה למה שיצא לנו בדילוג במספר הגדול? שום קשר. עוד פעם, הסיכוי לכל מה שאמרנו כעת הוא אחד למליוני-מליונים "עד כי חדל לספור כי אין מספר" (אולי קצת בבחינת "דברו חכמים בלשון הבאי"). אם נעשה שוב אותו דילוג, למרבית הפלא אותו דבר – דילוג אחד עולה 48 ואחד 49. גם במספר הגדול וגם במספר הקטן יש בדיוק אותה תופעה מורכבת!
אלה הדברים הכי מופלאים שיש בפסוק, שהגענו אליו בגלל "לי"-"לשמי"-"לשלמי" – שלשה שלבים של התפתחות, כמו נקודה-קו-שטח. התכלית, "המעשה הוא העיקר", שצריך לנדור נדרים (בלב) בחדש אדר – לקבוע שיעורי תורה גם בנגלה גם בחסידות, גם במדרש, גם בשעשועים וגם ב-ד' אמות של הלכה. לחיים לחיים.
[1] דברי אליהוא לאיוב (אליהוא איוב = חסד – "חסד אל כל היום"): "האזינה זאת איוב עמד והתבונן נפלאות אל" = 1736 = 7 פעמים 248 (ממוצע כל תבה), אברהם איש החסד ("ויקרא שם בשם הוי' אל עולם", שפרסם שהאל, מדת החסד, הוא העולם כו'). יש בפסוק אל אותיות, מספר ברית:
ה א ז י נ
ה ז א ת
א י ו
ב ע
מ
ד
ו
ה ת
ב ו נ
ן נ פ ל
א ו ת א ל
הפנות = אלהים. ביחד עם 3 האותיות שבאמצע = 136, משולש 16. השאר = 1600 = 40 ברבוע. השורה העליונה = חכמה. השורה התחתונה = 6 פעמים חכמה (יחד – ז פעמים חכמה), השאר = 1225 = 35 ברבוע = 49 במשולש (= "זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר"). שש האותיות הפנימיות = 154 = 7 פעמים 22 ("הוי' אלהינו הוי'"), השאר (כל האותיות החיצוניות) = 1582 = 7 פעמים 226.
יש בפסוק שלשה זאבים (בתלתא זמני הוי חזקה) בדילוג שוה של אותיות (שנים ביושר והשלישי בעיגול): "האזינה זאת איוב עמד והתבונן נפלאות אל", סוד "וגר זאב עם כבש", כאשר "עולם חסד יבנה" לשון עתיד כידוע. שלשת הזאבים רמוזים ב-7 אותיות בפסוק שעולות 21 = 7 פעמים 3 (הערך הממוצע של כל אות). שאר אותיות הפסוק = 1715 = 5 פעמים 7 בחזקת 3! גם ראוי לציין שהאות ה-ז בפסוק היא האות ז. הזאב הבולט ביותר הוא היוצא מ-ז אותיות (החל מהאות ז של הפסוק [ועד לאות ה-יג]) "זאת איוב", הרת"ס. "זאת איוב" = ז פעמים אין, שאר הפסוק = 1309 = ז פעמים 187 = מזל פעמים טוב.
כל הפסוק במילוי = 4134 = האזינה (6 פעמים 13, הערך הממוצע של כל אות) פעמים אליהוא! כל הפסוק במספר קדמי = 6666 = 1736 ועוד חלק הקדמי – 4930 = 58 פעמים 85 (היפוך ספרות, חן פעמים פה – "דברי פי חכם חן").
[2] ידועים הרמזים של "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" = 1839 = 3 פעמים תריג וכו'. ביחד עם "האזינה זאת איוב עמד והתבונן נפלאות אל" = 3575 = הכל פעמים אדנ–י.
[3] "אדיר במרום הוי'" = תענוג, חיה–חדוה ברבוע, היינו חיזוק מתוך תענוג עצמי בנפש.