הקלטה של השיעור הקבוע של הרב בין מנחה למעריב בבית כנסת חב"ד רחובות אור לד' חשון תש"ע
השיעור הוא ב"עין יעקב" מסכת יומא, דף מב, עמוד ב' למטה, מתחיל מהמילים "ר' ירמי'ה"
השיעור עוסק ב"עניני מחילה" כהגדרת הרב.
http://jewish-education.info/uploads/rav_gluchovsky/ein_yaakov/ein%20yaakov%2021-10-2009.mp3
אור לז' מנחם-אב ה'תשס"ט
יש מכתב מהרבי, הזכרתי את זה כמה פעמים, שהיו הורים שכתבו לרבי על א' הילדים שלהם בגיל ההתבגרות. הרבי כותב בחזרה במכתב, ומציע, שישתמשו שישתדלו למצוא מישהו להשפיע על הבת שלהם, מישהי שהיא מחזיקה, מהמשפחה, דודה או בת דודה, או מהמורות, או מהחברות, והרבי מביא שתי סיבות למה בהגיל שהבת נמצאת לפעמים זה יותר כדאי כך. הרבי כותב טעם ראשון, מכיון שהורים הם מעורבים בצורה רגשית עם הילדים שלהם, אז כשהם רוצים לדבר עם הילדים על איזה שהיא בעי'ה – אז בעיקר הרגש יעבוד, ואז הילדים שומעים לא את התוכן של השיחה, אלא ההתרגשות של ההורים – אם זה אכזבה, אם זה תיסכול, אם זה כעס, אם זה ייאוש, כל ההתרגשות, כל הרגשות שיש לפעמים בגיל הזה, שלפעמים צריכים להתמודד עם זה, אומר הרבי, הילד ירגיש יותר את הרגשות האלו, ולא את התוכן מה שמדברים. בגלל שהדיבורים של ההורים זה מלא רגש, וקשה להם להתנתק מהרגשות שיש להם בפנים.
http://jewish-education.info/uploads/rav_gluchovsky/shalom_bayt/5769/ase_lo_taase_hitbagrut10.wav
הייתי מאד מאד לחוץ, ולכן עשיתי את זה… זה נקרא שאתה נותן תירוץ, היית משהו לא בסדר… מה שכן – אני אומר את זה במפורש – זה לא כל כך קל בשביל האנשים… אם אתה חושב שאתה צודק – מותר לך להסביר את עצמך. אבל אם אתה רואה שאתה טעית – הכי טוב – אז הכי טוב – זה להגיד את הסליחה.
סבא רבא שלי – הי' לו כלל – כשהתחתן – הוא אמר לאשתו – אסור לנו ללכת לישון – כשאין את הבקשת סליחה ממישהו שכועס או מישהו שנפגע. יש בזה הרבה חכמה. אם אתה הולך לישון ברוגז – אז הברוגז נמשך. חסידים היו אומרים, שהמחשבה אחרונה שהאדם חושב – על זה אתה ישן. איך אנחנו יודעים את זה? כי בבוקר, כשאתה קם, הרבה פעמים אתה חושב… למה אני חושב על זה? – כי בלילה, לפני שהלכתי לישון… ואתה ישן על המחשבה הזו כל הלילה. ה"ברוגז" הזה – אם אתה ישן על ה"ברוגז" – הברוגז הזה נשאר כל הלילה. זה לא בריא. נו – זה יותר קל להגיד את זה מאשר לעשות את זה… עצה טובה קא משמע לן.
http://jewish-education.info/uploads/rav_gluchovsky/shalom_bayt/5769/shiur%202009-05-06e.wav
אני רציתי לדבר על הנושא בתקשורת, שהרבה פעמים אנחנו לקויים בזה.
כשהיינו ילדים והיינו צריכים לעשות מבחן, אנחנו תמיד היינו יותר מרוצים, אם זה הי' מבחן אמריקאי. לפחות היינו יכולים לנחש. עוד דבר הי' לנו – אם זה מבחן, שהספרים יכולים להשאר פתוחים, אף על פי שבדרך כלל המבחנים עם הספרים פתוחים היו יותר קשים, אבל הי' מין כשה תחושה, שעם ספר פתוח אפשר להתגבר.
אחד מהנושאים שיכול לקרות בחיי הנישואין, זה נקרא שאנחנו נכנסים למערכת יחסים של שתלטנות, של מאבקי כוח, של שליטה. הקשר בין בעל ואישה יכול להיות מאד טוב בהתחלה, הם אוהבים אחד את השני, מעריכים, אבל הבעי'ה של שתלטנות, הבעי' של שליטה – זה יכול להרוס את חיי הנישואין של האדם, ולפעמים אנחנו אפילו לא שמים לב לזה, איך שאנחנו אשמים ביחס של שתלטנות.
ומכיון שזה מאד מאד הרסני בחיי הנישואין, וגם כן – התשתית של חיי הנישואין הוא שבן אדם צריך לאהב את אשתו כגופו, ולכבד יותר מגופו. לכבד – זה לשמור על הכבוד של האדם. ויחס שתלתני יכול להרוס את התשתית הזאת.
הפסח בפתח, ו-COL מגיש לגולשים סרט וידאו מליל סדר לדוגמא שערך רב קהילת חב"ד ברחובות הרב מנחם-מענדל גלוכובסקי. הקדישו מעט זמן מיומכם העסוק, (בכל זאת ערב פסח לא שכחנו), ועברו יחד עם הרב גלוכובסקי על כל שלב משלבי הסדר, משולב בסיפורים והנהגות מיוחדות מהרבי
http://jewish-education.info/uploads/rav_gluchovsky/halacha/seder%201_320_240high.wmv
בשיעור השלישי מסדרת השיעורים בנושא "התקשורת הנכונה בבית" הרב עומד על נקודה מאד חשובה בתקשורת בכלל, ובתקשורת בבית בפרט: להביע את עצמו בצורה נכונה, דהיינו, להביע את הרצונות ואת הבקשות שלך, את הצרכים ואת הרגשות שלך בצורה ברורה ומובנת להשני.
במקום להתווכח על "מי צודק", יותר טוב להסביר את הרגש שלך – ואז גם להשני יהי' יותר קל לוותר. כי הויכוח – הוא לאו דוקא בגלל "צדק ויושר". זה בגלל התחושות שיש לך ולא רק "צדק ויושר"!
אל תסמוך על כך, שהשני יבין לבד את הרגשות שלך. תסביר את עצמך בצורה ברורה. אל תפחד מזה! מה יקרה? מקסימום, הוא יכול להגיד, ש'כרגע אני לא יכול'!
במרכז "דעת" ברחובות נערך אמש (ראשון) השיעור המסורתי של הרב מנחם מענדל גלוכובסקי רב קהילת חב"ד ברחובות בהלכות פסח תחת הכותרת: "כיצד מתכוננים לחג הפסח עפ"י הלכות ומנהגי חב"ד". בשיעור המרתק עמד הרב על פרטי הפרטים של הכנת הבית לחג הפסח להאזנה לשיעור
http://jewish-education.info/uploads/rav_gluchovsky/halacha/shiur%20hilchos%20pesach%205769.WAV
אני מדבר על התקשורת. זה התקשורת הפסיבית – איך להקשיב.
אמרתי לכם כמה פעמים את הווארט מה ששמעתי פעם – לא זוכר עכשו, ממי שמעתי, אבל שמעתי את זה פעם – מה שכתוב "אל תרבה שיחה עם האישה" – למה "אל תרבה שחה עם האשה"? – בגלל שבעיקר צריכים להקשיב ולא לדבר.
זה – ווארט באופן כללי, שבכלל הצורך של האישה לשוחח, לדבר – היא צורך יותר מהצורך של הגבר, וזה צריכים לדעת גם כן. יש לה צורך יותר לדבר ולשוחח. השותפות שלה בחיי נישואין, אני חייב להגיד, שמצד האופי של אישה – שהיא צריכה לדבר הרבה, ושיהי' מישהו יקשיב. בגלל שבכלל נשים מדברות הרבה, אפילו בינם לבין עצמם, אז בודאי גם כן כשהיא מתחתנת, שהיא רואה בבעלה שותף בחיים, אז אחד מהדברים שהם באופן אוטומטי, מצד האופי הבנוי של האישה – היא מצפה שיהי' לה בר שיח שהיא יכולה לדבר אתו. זה באופן כללי. א' מהדברים שאנחנו צריכים לפתח לעצמנו בחיי הנישואין, זה הקשבה. וזה אומנות שלמה, לדעת, איך להקשיב. ויש בזה כמה אופנים.
אפשר להגיד, שבענייני שלום בית וחיי נישואין בכלל, אחד מהדברים שמאד מאד חשובים לנו – זה תקשורת. כי עיקר הסיבות לחוסר שלום בית – זה הבעי'ה של תקשורת. בכלל כל הנושא של תקשורת. אני לא יכול להכנס לכל האריכות בקשר לתקשורת היום, אבל יש שתי שפות, יש את השפה של נשים יש את השפה של גברים, אנחנו כשמתחתנים צריכים ללמוד את זה לאט לאט – את שתי סוגי שפות, יש גם כן הבדלים בין גבר לאישה מבחינת סגנון הדיבור, כמו שאנחנו ראינו במתן תורה, שהקב"ה אמר "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל", שלנשים צריך לדבר יותר באמירה רכה, ולגברים אפשר לדבר אתם יותר דברים קשים כגידים.
זה גם כן מראה, שאפילו אם יש לבן אדם מה להגיד לאשתו, אבל דרך איך שזה יכול להתקבל – זה יותר באופן של אמירה רכה, אז אנחנו רואים – זה כלל.
