… מה הצורך של הילד הזה? מה הוא צריך? איפה הוא הלך לאיבוד? ברטורנו אנו בונים אנשים שהתרסקו. מה זה ילד שמתרסק? זה ילד שאין לו גבולות בשום תחום בחיים שלו. לא בזמנים – הולכים לישון בשש בבוקר. בלילה – חיים. אין אלקים, אין הורים, אין רבי – אין כלום! אני והצרכים שלי בלבד!
אבל הילדים שמגיעים אלינו – מגיעים? – מביאים אותם בניידת – חלופת מאסר, עם אזיקים על הידיים ועל הרגליים – ילדים מדהימים! – אני עוד לא ראיתי ילד שנולד עם דז’וינט, או עם בנגו, או עם חשיש ביד. לא! זה קורה באיזה מקום! ילד עולה על תהליך ההתרסקות – במקומות שאנחנו עוד יכולים לזהות את זה! ולכן אנחנו פה, וזה מה שאני משתדל ומתחנן – בואו נעשה משהו. יותר מדי ילדים מתחמקים לנו ועולים על המסלול של התרסקות. במסלול ההוא – קשה מאד לחזור.
אני מדבר על התקשורת. זה התקשורת הפסיבית – איך להקשיב.
אמרתי לכם כמה פעמים את הווארט מה ששמעתי פעם – לא זוכר עכשו, ממי שמעתי, אבל שמעתי את זה פעם – מה שכתוב "אל תרבה שיחה עם האישה" – למה "אל תרבה שחה עם האשה"? - בגלל שבעיקר צריכים להקשיב ולא לדבר.
זה – ווארט באופן כללי, שבכלל הצורך של האישה לשוחח, לדבר – היא צורך יותר מהצורך של הגבר, וזה צריכים לדעת גם כן. יש לה צורך יותר לדבר ולשוחח. השותפות שלה בחיי נישואין, אני חייב להגיד, שמצד האופי של אישה – שהיא צריכה לדבר הרבה, ושיהי’ מישהו יקשיב. בגלל שבכלל נשים מדברות הרבה, אפילו בינם לבין עצמם, אז בודאי גם כן כשהיא מתחתנת, שהיא רואה בבעלה שותף בחיים, אז אחד מהדברים שהם באופן אוטומטי, מצד האופי הבנוי של האישה – היא מצפה שיהי’ לה בר שיח שהיא יכולה לדבר אתו. זה באופן כללי. א’ מהדברים שאנחנו צריכים לפתח לעצמנו בחיי הנישואין, זה הקשבה. וזה אומנות שלמה, לדעת, איך להקשיב. ויש בזה כמה אופנים.
