preload
בס"ד
מרץ 16

לדעתי הגיע זמן לפתח דיון ציבורי אמיתי בנושאים העודמים על הפרק בחב"ד.

להלן ניסוח השאלות ששלחתי לא' הרבנים הבולטים בחב"ד היום.

אתם מוזמנים להגיב!
עצם השאלה שלי היא – איך פועל על בחור ישיבה/תלמיד(ה) בית ספר לחב"ד/בעל תשובה הדיבורים החוזרים ונשנים ע"ד העליונות של הקבוצה (חב"ד), ועליונות של המנהיג (הרבי), ונצחיות המנהיג (הרבי)?
איזה רושם זה עושה עליו?
האם זה לא מביא לידי גאוה מיותרת, וחוסר יכולת לתקשר עם מישהו שמבין טיפה אחרת?
ועוד ועיקר – היות ואלה הם הדברים שהם למעלה משכל לגמרי, ולא רק למעלה מהשכל, אלא היפך השכל ממש, אז בן אדם עושה מאמץ להדחיק את השכל הבריא שלו, מה שמביא בסופו של דבר לתוצאה שלילית ביותר – בן אדם לא מסוגל לחשוב בכלל, לא פשוט ניטרל את השכל שלו בתחומים החשובים בחייו, ובכל מה שקשור לאמונה.
המשך »

מרץ 15

דבר השבוע

על ידי עשר המכות שהכה ה' את מצרים בא עם ישראל לדעת את ה', כלשון הפסוק "כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אותותי אלה בקרבו… וידעתם כי אני ה'". אכן, גם במצרים נאמר על דרך זה: "וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים".

לכאורה איזו משמעות יש לידיעת המצרים, שבסוף התהליך טבעו בים?! בחסידות מתפרש "וידעו מצרים" כ'נשברו מצרים'. יציאת מצרים היא שחרור בני ישראל מקליפות מצרים. במהלך גלות מצרים התרקם עם ישראל וצמח כפרי בקליפתו. לגילוי הפרי דרושה שבירת הקליפה שעליו. רק כאשר מתקיים "וידעו מצרים", כאשר נשברת הקליפה, מתגלה ה"וידעתם כי אני ה'" – הדעת הקדושה המאפיינת את בני ישראל. הדעת האמיתית היא הכח המייחד את בני ישראל השייכים לצד הקדושה מכל יתר בני אומות העולם ששורשם הוא ב"אל אחר אסתרס ולא עביד פירין", משום שאין בו דעת אמיתית כלל.

שבירת הקליפות שלאחריה מתגלה הפרי היא באמצעות עשר המכות. ביציאת מצרים שבר ה' את ג' הקליפות הטמאות, קליפות הרע הגמור, אך הקליפה הדקה נותרה והיא תוסר רק לעתיד לבוא בהעברת הטומאה מן הארץ.                                                                                                               "מעיין גנים"

המשך »

מרץ 14

דבר השבוע

לפני שמשה עשה מופתים לפרעה נאמר לו: "ראה נתתיך אלוקים לפרעה". על פי פשט משה מצטווה לשחק אלוקים מול פרעה – עליו להופיע מול פרעה כדמות אלוקית הפוקדת עליו בתוקף מה לעשות (כאשר ה'אלוקות' של משה מודגשת על ידי כך שאין הוא מדבר ישירות עם פרעה, אלא על ידי אהרן המשמש לו כנביא). מה משמעות הציווי הזה? כיצד ניתן להבין שרבן של כל הנביאים, משה רבינו, אשר בא לפרסם בעולם את אמונת היחוד ולהיאבק באלילים – מצטווה להופיע כאלוקים דווקא כאשר עליו להכניע את פרעה הבוטח באליליו וחרטומיו בפני ה' אלוקים אמת?!

המדרש דן באדם העושה עצמו אלוק מול זה הנדרש 'לשחק אלוק', ומקבל כוחות מיוחדים לשם כך. הטעם ל'משחק' משה ב"אלוקים לפרעה" מפורש במדרש: "אמר לו הקב"ה למשה: פרעה הרשע עשה עצמו אלוק, שנאמר לי יאורי ואני עשיתני, לפיכך יראה אותך ויאמר שזה אלוק". משה מופיע כ"אלוהים לפרעה" דווקא כדי לבטל את יומרת פרעה להיות אלוקים בעצמו. פרעה טוען לשליטה בטבע ("לי יאורי") וגם שעשה את עצמו ("אני עשיתני"), בדיוק כמו המצב בדורנו, בו מתיימרת התרבות להציב את האדם במרכז ולהעמיד דמות מופת של אדם ש'עושה את עצמו' – self made man. גם בדורנו על היהודי להתייצב מול התרבות הזרה כ"אלוקים לפרעה", לערער את תוקפה ומתוך כך לתקנה.        (מעיין גנים)

המשך »

מרץ 14

נסעתי אתמול להלוי'ה של הקדושים מאיתמר. כן, פעם ראשונה בחמש שנים שאני נמצא באה"ק. נכון, לפני זה אפי' לא הי' מחשבה כזו – שצריך לנסוע.

כנראה שנה שלימה במחיצתו של הרב יצחק גינזבורג (נו, עוד כמה שיעורים של יהושע דאשיף) שינה אצלי משהו – לפני שנה לא הייתי אפי' חושב על זה – הייתי בטוח כמו כל חבדניק "נורמלי" שזה לא עניין שלי.

כשאני חושב על זה עכשיו – אולי זה אחד מהדברים הכי מרגיזים, הייתי אומר אפילו הכי מבהילים בחב"ד היום. בוא נעזוב לרגע "אמונות טפילות" למיניהם שצצו אחרי ההתסלקות של הרבי, אבל לכאורה זהו הצעד הכי פשוט והכי מובן מעצמו והכי אנושי (ולכאורה גם עפ"י הלכה – זה מצוה לקחת חלק בהספד של הקדושים שנהרגו על קידוש ה') – אז למה "ותהי חב"ד נעדרת"? כל כך עסוקים בהפצה? למה כשהי' פיגוע במומביי – אז עשו מזה מטעמים – וכמובן כל עם ישראל השתתפו בכאב של חב"ד. למה כשיש לעם ישראל כאב – החב"ד לא שם? כי אנו רק משפיעים, אבל בשום פנים לא מושפעים?

המשך »

מרץ 13

דבר השבוע

חומש שמות פותח בביאת בני ישראל למצרים: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב וביתו באו". ההפטרה פותחת בפסוק "הבאים ישרש יעקב". הדבר מרמז לכך שהמילה העיקרית בפסוק הראשון של הפרשה היא "הבאים". ה"ביאה" בפסוק זה היא ראשית גולת ושעבוד מצרים בפועל כמאמר חז"ל: וכי היום באים? והלא ימים רבים היו להם שבאו למצרים! אלא כל זמן שיוסף היה קיים – לא היה להם עול של מצרים. מת יוסף – נתנו עליהם עול. לפיכך כתיב "הבאים מצרימה" – כאילו אותו היום נכנסו למצרים. השוואה לתיאור עצם הירידה למצרים בפרשת "ויגש" מגלה שמושג ה"ביאה" מתחדד ומתחדש בכניסה לגלות מצרים שמתוארת בפרשתנו: על "ואלה שמות ישראל הבאים מצרימה" שפרשת "ויגש" נוסף בפרשתנו "איש וביתו באו". שני שינויים נוספים רומזים גם הם ל"ביאה"" בפרשת "ויגש" נאמר "עם יעקב" ובפרשתנו "את יעקב" – את רומז ל"אתא", שפירושו "בא". ועוד, בנוסף לביאת האנשים למצרים, מודגש כאן כי "איש וביתו באו", ולפי חלק מהמדקדקים נגזרת המילה בית מלשון בוא.

מתיאור עם ישראל בראשית התגבשותו כ"הבאים" נראה שזו תכונת יסוד יהודית: כשיהודי מוזמן – הוא בא. עושים משהו, קורה משהו – הוא בא כדי להיות בעניינים. לכל אירוע היסטורי באו היהודים כמצטרפים ("ויביאו בני ישראל… בתוך הבאים") או כיוזמים. זו ביאה לטוב ולמוטב, לגלות ולגאולה.

מתוך "מעיין גנים"

המשך »

מרץ 12

דבר השבוע – הייחוד היהודי הפנימי

שיאה של ברכת יהודה, בה זכה למלכות נצחית, הוא בחתימתה: "חכלילי עיניים מיין ולבן שיניים מחלב". זהו התיאור הבולט ביותר בברכות יעקב לתענוג ואושר. המילה חכלילות חוזרת בתנ"ך פעם אחת נוספת בלבד בגנות היין: "למי אוי? למי אבוי? למי מדנים? למי שיח? למי פצעים חינם? למי חכלילות עיניים? למאחרים על היין". מחד עיקר גנות היין מכוונת למלכים – "אל למלכים שתו יין", ומנגד מופיעה "חכלילות עיניים" כשיא ברכת המלך. כיצד? התשובה היא: "את זה לעומת זה עשה האלוקים" – יש שתי בחינות הפוכות ביין: מלך אמיתי מאופיין ב"חכלילי עיניים" בקדושה ואילו למנהיגות קלוקלת "חכלילות עיניים שלילית. כתוב "כי ייתן בכוס עינו יתהלך מישרים", ומפרשים חז"ל "כל הנותן עינו בכוסו העולם דומה עליו כמישור". מנהיגות קלוקלת מאופיינת בשוויון מלא המטשטש את מושגי הטוב והרע ואת ההבחנה בין אוהב לאויב. השכרות מיין נסך – מוסר הגויים – מטשטשת את הייחוד היהודי והשיכור מתגולל במישור שוויוני. לעומת זאת נאמר על "חכלילי עיניים" של המלך והמנהיג האמיתי "נכנס יין יצא סוד". היין מבליט ומגלה את הייחוד היהודי הפנימי וממילא מתחדדים ההבדלים בין טוב לרע. חז"ל אמרו על 'תירוש' – זכה נעשה ראש, לא זכה נעשה רש. הזוכה ביין נעשה מלך וראש בני ישראל אמיתי ושאינו זוכה – נעשה רש – מנהיג עני ונזקק.

המשך »

מרץ 11

דבר השבוע

מורנו הבעל שם טוב הורה דרך המתקנת את לימוד התורה ועבודת התפלה, שיהיו ללא פניות וגאווה, ולא תהיה מהם יניקה לצדדים הרעים שבעולם ובאדם. אמנם, אמר הבעל שם טוב, כי למרות שתיקן את התורה והתפלה, את העיסוק בממון לא גמר לתקן, ובעיסוק בני ישראל בכסף באופן בלתי מתוקן מתקיים ומתחזק הרוע בעולם. כך מימי הבעל שם טוב ועד לימינו אנו, נתרחקו יהודים רבים מדרך התורה והמצוות עקב תדמית של חוסר ניקיון כפיים שדבקה בציבור שומרי התורה והמצוות.

תיקון הממון נותר כ"בקעה להתגדר בה" למשיח ודורו-דורנו. להבאת המשיח נחוץ כסף רב – 'בזבוז האוצרות' שנאגרו במשך שנים – אך עליו להיות כסף טהור ומתוקן. תיקון הכסף תלוי ביוסף הצדיק, כנאמר בפרשתנו "וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען". יוסף מתייחס לכסף באופן נכון – ללא נגיעות אישיות – ולכן מסוגל לאסוף את כל הכסף. חז"ל מלמדים שעיקר הכסף שאסף נועד לעתיד לבוא: "שלוש מטמוניות הטמין יוסף במצרים – אחת נתגלה לקורח ואחת נתגלה לאנטונינוס בן אסוירוס ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבוא" – מטמון הכסף שיתגלה לעתיד לבוא נועד להבאת המשיח.

(מתוך מעיין גנים)

המשך »

מרץ 11

ב"ה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

http://jewish-education.info/uploads/rav_ginzburg/5771/06/5771-06-30.flv

המשך »

מרץ 11

(יש כאן הרבה רעיונות מתורתו של הרב יצחק גינזבורג שליט"א, אבל אין לי כוח לחפש את המ"מ. בכל זאת אין להתייחס להכתוב כאן בתור תורתו והשקפתו של הרב גינזבורג בעצמו, כי הכתוב כאן הוא על דעת הכובת בלבד, ולא עבר שום הגהה מצד הרב או תלמידיו. עוד מקור השראה להכתבה – שיעוריו של הרב דאשיף שליט"א המתפרסמים באתר. בקיצור – כל הבא לקמן הוא לענ"ד של הכותב בלבד)

בהמשך לתגובה:

בכלל הרושם שמצטייר אצלי – לאחרונה יותר ויותר, מה הוא הרעיון המרכזי של ימות המשיח – הייתי אומר את זה בשני מילים – הדגשת תוקף מציאות התחתון, וחיבור עליון עם תחתון מתוך הכרת המציאות והחשיבות התחתון דוקא.

אפשר לראות את זה מהמהפכות האחרונות – שבאות מלמטה דוקא, אפשר לראות את זה מכללות העולם המודרני – בו הדמוקרטי'ה היא השיטה הגוברת של השלטון ברוב מדינות העולם (על כל הגבלותי'ה וחסרונותי'ה), אבל כמובן הכי מעניין לראות את זה בתורה.

ישנו "ווארט" של בעל שם טוב, על פסוק "עשה לך שני חצוצרות" – הבעל שם טוב מסביר "חצצרות- חצאי צורות". כמובן, השאלה – מה הפשט? מה הבעש"ט רוצה להגיד לנו? הפשט לדעתי מאד ברור ופשוט: הקב"ה רוצה שאנחנו נהי' מציאות חשובה. לא רק "מציאות של ביטול" מה שהי' בעיקר מודגש בדורות קדמונים, לא רק "בנים חוטאים" – כפי שזה מתבטא בסגנון הנביאים ותורת המוסר, אלא – הקב"ה רוצה לראות בנו "שותפים" ממש, רוצה לדבר אתנו "בגובה עיניים", וזוהי בעצם הנקודה המרכזית והרעיון המרכזי של ימות משיח.

המשך »

מרץ 10

דבר המערכת

העולם נקלע לסערה אחרי פרסום סודות הדיפלומטיה האמריקאית הכמוסים ביותר באתר "ויקיליקס". ההתקדמות הטכנולוגית האדירה הביאה את העולם למצב שבו כמעט בלתי אפשרי לשמור סודות. השורש הרוחני של חשיפת הסודות הוא העניין של אחרית הימים והגאולה העתידה, שאז יתגלו סודות התורה והעולם. הבעל שם טוב, מייסד החסידות, אהב במיוחד את חנוכה ובכלל אהב להדליק נרות. חנוכה הוא חג של פנימיות התורה (לכן חג הגאולה בי"ט כסלו סמוך ביותר אליו). כל נר הוא סוד המאיר את חשכתו של העולם הזה. עיקר העבודה בימינו היא להוסיף וללכת בגילוי פנימיות התורה. כל עניין הגאולה הוא לגלות את הנסתר – גל הוא, והחג המסוגל ביותר לכך הוא חנוכה, שבו חשים כי ה' נוכח. יסוד מרכזי בתורת הבעש"ט הינו ההשגחה הפרטית, שכל דבר הכי קטן בעולם מושגח מלמעלה. ככל שהעולם מתקרב לגאולה כך מתגלה יותר עניין ההשגחה הפרטית, שמשמעותה להיות מודע לנוכחותו של הקדוש ברוך הוא במציאות. ושני העניינים הללו של חנוכה – גילוי סודות התורה וגילוי ההשגחה הפרטית משלימים זה את זה. סודות התורה הם הפלא של הרוחניות העליונה ואילו ההשגחה הפרטית היא הפלא של המציאות הגשמית התחתונה המתנהגת ברצון ה'. יהי רצון שנזכה לחזות באור פני מלך בביאת הגואל בקרוב ממש. המשך »