מרץ 09
דבר המערכת
סיפור חייו של יוסף הוא סיפור של מעבר מחיצוניות לפנימיות. בצעירותו נאמר שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו, ממשמש בעיניו כדי שיהיה נראה יפה. הוא הוציא את דיבתם של אחיו רעה וגם עורר את שנאתם כאשר סיפר להם על חלומו שבו כולם משתחווים לו. מכאן ואילך הוא עובר מסכת ייסורים מפרכת. ראשית כל הוא מושלך לבור. הבור מבטא את הבירור שיוסף עורך בין הרע הגמור – נחשים ועקרבים, לבין הטוב הגמור – מי התורה התהומיים. כל מנהיג ישראל צריך לעבור גיהנם לפני שהוא זוכה להיות צדיק גמור ולעלות לגדולה. לאחר שהוא מוצא מהבור ונמכר לישמעאלים הוא מגיע למצרים, שם הוא עובר ניסיון נוסף עם אשת פוטיפר. בכוח התקשרותו ליעקב אביו הוא מצליח להתגבר ולנוס על נפשו, ובכך להעניק תוקף לשמירת הברית לכל הדורות הבאים. לאחר שהוא עומד בניסיון הוא נכנס לבור נוסף, בור האסורים. יוסף מבטל את מציאותו העצמית וכך הוא מצליח לעמוד בניסיונות כה עצומים. כל מהותו של יוסף היא להיות צינור ולהשפיע לאחרים. שמו נקרא על שם הבן הבא אחריו – "יוסף ה' לי בן אחר", ובניגוד לשאר אחיו אין שבט שנקרא על שמו, אבל יש שני שבטים הנקראים על שם בניו, מנשה ואפרים. הוא נקבר בשכם, מקום המזומן לפורענות, מפני שרק הוא מסוגל להתמודד כנגד עומק הרע.
המשך »
מרץ 08
דבר המערכת
יעקב איש האמת אינו מחפש עימותים מיותרים עם הכוחות החיצוניים. הוא שולח לעשיו מסר של פיוס ונותן לו דורון. כתוב "ויירא יעקב מאוד ויצר", ודורשים חז"ל יירא שמא ייהרג ויצר לו אם יהרוג אחרים. בהמשך הפרשה מסופר כי יעקב גוער בשמעון ולוי על שהרגו את אנשי שכם – "עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ". אבל התנהגותו זו אינה נובעת מחולשה אלא מתחושת אחריות פן ייפגעו התלויים בו. דרכו להתמודד עם הרע היא "דורון, תפילה ומלחמה". קודם כל יש למצות את דרכי השלום עם האויב ולהתפלל לקב"ה שיצילו ממנו, אבל כאשר הוא נדרש להילחם אין חזק ממנו. ברגעי האמת מתגלה יעקב כבעל כוחות אדירים שיכול להתמודד לא רק כנגד עשיו אלא כנגד שרו של עשיו, שהוא שורש הרע. דווקא מאויבו הוא זוכה לשם "ישראל" – "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל". מהותו של עם ישראל היא לעמוד ישר מול האל. כל מעייניו של היהודי נתונים לבורא וכל יחסו לנבראים נגזר מכך. מי שרואה רק את הקב"ה לנגד עיניו, מסיר מעליו פחדים נפולים מבני אדם. לכן גם שמו של מייסד החסידות היה ישראל. גם הוא התאפיין ב"שיוויתי ה' לנגדי תמיד" המסלק את כל היראות הנפולות. תכונת השפלות של יעקב הופכת בעקבות מאבקו הנחוש לגאון ישראל, גאווה יהודית המנצחת בכל המלחמות וגואלת את העולם מחשכתו.
המשך »
מרץ 07
דבר המערכת
כתוב בפרשתנו "העטופים ללבן והקשורים ליעקב". שוב אנו נתקלים בעימות בין חיצוניות לפנימיות, בין לבן המטפח את המעטפת התדמיתית לבין יעקב החרד לקשר הפנימי עם הנעלם מכל רעיון. לבן הוא טיפוס שמביע הרבה אהבה חיצונית. הוא רץ לקראת יעקב, מחבקו ומנשקו, וכביכול דורש את טובתו: "הכי אחי אתה ועבדתני חינם. הגידה לי מה משכורתך". בסופו של דבר לבן הארמי מתגלה כנבל הרמאי. מי שמציג עצמו כלבן וטהור מתגלה כנוכל אפל. תכונה נוספת של הרמאי היא להצדיק את עצמו. לאחר שלבן רודף אחרי יעקב הוא קובל בפניו: "למה נחבאת לברוח ותגנוב אותי ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשירים בתוף ובכינור?!" יעקב לעומתו משתית את יחסי האנוש שלו לא על חנופה ונאמנות מתחסדת, אלא על הקשר שלו עם אלוקי אבותיו: "לולי אלוקי אבי, אלוקי אברהם ופחד יצחק היה לי, כי עתה ריקם שילחתני את עניי ואת יגיע כפי ראה אלוקים ויוכח אמש". זהו פרק נוסף שבו מלמדים אבותינו שללא יראת שמיים, כל יחסי האנוש הם זיוף אחד גדול, שבו כל אדם רק מצדיק את עצמו ומתחנף לזולתו כשיש מה לקבל ממנו, אבל מרשיעו כאשר מתבטל האינטרס. גדולתם של אבותינו בכך שהחדירו את המימד האלוקי בעולם וגאלו את בני האדם מהמשחק הצבוע והמרושע של חיים אנושיים ללא עמידה מול הבורא.
המשך »
מרץ 06
דבר המערכת
השבוע אנו קוראים על לידת שני התאומים הלא זהים – עשיו ויעקב. עשיו שהוא "איש ציד איש שדה" הינו האב-טיפוס לאדם החיצוני שמחפש חִיות בעולם הפתוח, ואילו יעקב הוא האב-טיפוס לאדם הפנימי שמחפש את אושרו בתוך אוהלה של תורה. עשיו הוא אותיות עשוי. האדם החיצוני מרגיש שהוא בסדר, שהוא מושלם ואין לו מה לתקן. עשיו הוא "אדום" מלשון מאוד. האדם החיצוני עושה הצגה שהוא צדיק מושלם (מעשר אפילו את המלח והתבן), אבל הוא שקוע בתאוות אכילה גסה ("הלעיטני מן האדום"), ניאוף ורציחה. לעומת זאת יעקב מלשון עקב מרגיש שהוא נמצא בסך הכל בתחילת דרך רחוקה. יעקב הוא אותיות עקבי, צועד בהתמדה ובשקידה אל היעד האינסופי. יצחק מולך שולל על ידי רמאותו של עשיו ואילו רבקה שיש לה חוש פנימי ("ויתרוצצו הבנים בקרבה") יודעת שיעקב הוא הראוי לברכת אביו, וכי לו ראויות הבכֹרה והברכה. אי אפשר לנצח את השקר בדרך ישרה ותמימה ולכן יעקב הפנימי חייב להערים ולקיים את "עם נבר תתברר" כדי לזכות בברכת אביו. אבל האמת לאמיתה היא שזו אינה הערמה, שהרי יעקב נוצר לפני עשיו ובנוסף לכך גם קנה ממנו את הבכורה כדין. גם כשאיש האמת נוקט בשקר בעל כורחו, הגרעין הפנימי אצלו הוא תמיד אמת – "תתן אמת ליעקב". המשך »
מרץ 05
שיעור רביעי של הרב יהושע דאשיף ב"כללי החינוך וההדרכה" עפ"י שיטת "חוי'ה גופנית" (יום ה' כ"ז אדר תשע"א)
http://jewish-education.info/uploads/dashiff/5771-06-27.flv
כמה נקודות מהשיעור:
– לא לשפוט את עצמו – זה לא עוזר לצאת מהבעי'ה רק מכניס את הבן אדם ל"מערבולת"
– הסיבות להתפעלות יתר והתרגשות יתר – ריקנות פנימית
– האדם עץ השדה, כח הצמיחה העצומה שבתוך כל אדם
– בקודש הקדשים הקול יצא מבין שני הכרובים. "אפי רברבי" ו"אפי זוטרי" – משפיע ומקבל. הדינמיקה של קודש הקדשים, שהיא בעצם קשר בין המשפיע והמקבל – היא היא הדינמיקה העיקרית של הבריאה כולה
מעוניינים להשתתף בשיעורים?
שיעור לגברים: מידי יום ד' בביתו של יצחק רויטמן (רחובות, הגנה 3, 1) בשעה 20:00
שיעור לנשים: מידי יום א' עזרא 32,8 רחובות בשעה 19:30
ליצירת קשר עם הרב דאשיף: טל' 0507860427
מייל:yehoshuad1@orange.net.il
מרץ 05
דבר המערכת
"יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים". מאמר חז"ל זה נאמר על הפרשה שלנו – "חיי שרה". לא מובן איך התורה כה מאריכה בתיאור מסעו של אליעזר עבד אברהם, ולעומת זאת מעמידה תלי תלים של הלכות חמורות על רמז קל בתורה?! לכאורה סיפורי מעשיות הם דבר סתמי ומקרי שאין מה להגות בהם יותר מדי ואילו מצוות התורה מלאות משמעות וסוד אלוקי. למשל כאשר אדם מנענע בארבעת המינים באופן מסוים, ניכר שיש בכך כוונות עליונות, שהרי שום אדם לא יעשה פעולה כזאת מעצמו. המצוות ניתנו לנו מלמעלה, וברור שהקדוש ברוך הוא מעביר דרכן מסרים עמוקים ופועל נסתרות. אבל מדהימה באין ערוך הידיעה שהתרחשות תחתונה, שנעשית על ידי בני אנוש בעלי בחירה, מלאת משמעות אפילו יותר מדברי תורה המוכתבים מלמעלה. מי שמכיר מעט את תורת הסוד, קורא את סיפורי התורה לגמרי אחרת. כך למשל חיפוש הזיווג של האבות מבטא דברים עליונים ביותר. האמהות הקדושות מבטאות את הרובד הנסתר והסודי של המציאות. "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקֹלה", בקלה אותיות קבלה. גם רבקה אותיות קרבה מבטאת את הרובד הפנימי הנסתר ולכן כאשר ראתה לראשונה את יצחק נכתב "ותקח הצעיף ותתכס". המשך »
מרץ 04
דבר המערכת
בפרשת "וירא" אנו קוראים על שתי הכנסות אורחים, הכנסת האורחים של אברהם אבינו ולעומתה של לוט. ההשוואה ביניהן כמובן בלתי נמנעת. אברהם ניגש לאורחיו מתוך מצב של דבקות בקב"ה ואילו אצל לוט הדבר נעשה מתוך יחסי אנוש גרידא. אברהם רואה את ביאת האורחים כהשגחה פרטית – "כי על כן עברתם מעל עבדכם". על אברהם כתוב שהשתחווה "ארצה" כלפי אורחיו ואילו לוט השתחווה "אפיים ארצה". אברהם מדבר לאורחיו בלשון בקשה "יקח נא מעט מים" ואילו לוט ממש מתחנן אליהם שיתארחו אצלו – "ויפצר בהם מאוד". מה ההבדל המהותי ביניהם?
אברהם הוא אדם פנימי שמתייחס בכבוד לזולת מתוך קשר עם בורא העולם, ואילו לוט הוא אדם חיצוני שמכבד את הזולת כדי שיזכה בעצמו לכבוד. ובאמת רואים לפי תוצאות האירוחים השונים היכן שורה הברכה. אורחי אברהם זיכו אותו בבן שממנו יצא עם ישראל ואילו אורחי לוט סייעו לו בקושי להיחלץ ממהפכת סדום ועמורה בשן ועין. אדם פנימי זוכה בכל טוב הצפון לצדיקים ומתעלה מיום ליום, ואילו אדם חיצוני, אפילו אם מעשיו לכאורה טובים, בקושי שורד את החיים.
אדם פנימי זוכה בכל טוב הצפון לצדיקים ומתעלה מיום ליום ("ואברהם זקן בא בימים"), ואילו אדם חיצוני, אפילו אם מעשיו לכאורה טובים, בקושי שורד את החיים.
המשך »
מרץ 03
דבר השבוע
הציווי הראשון של הקב"ה לאברהם אבינו, היהודי הראשון, הוא "לך לך". ומפרש רש"י "להנאתך ולטובתך". ולכאורה הדבר תמוה. הרי הבסיס של המצוות הוא קבלת עול במסירות נפש ללא חשבונות של טובת הנאה, ומדוע מודגש דווקא בציווי הראשון עניין ההנאה והטובה?!
התשובה לכך היא שעל היהודי לדעת שכל עניין קיום המצוות בקבלת עול הוא חיצוני לדבר האמיתי: טובה והנאה. בגלל חטאו של האדם הראשון התהפכו היוצרות. הרע נראה טוב, והטוב – רע. חיי התורה נראים כעול כבד ומשעמם ולהפך חיי העולם הזה נראים נעימים ומרתקים.
אבל מי שהולך באמת בדרך ה', מקיים באמת את "לך לך" וצועד בדרך הארוכה של אברהם, מגלה שהאושר האמיתי, הטובה וההנאה האמיתיות נמצאים רק בדרך הזו. וכדי לחוש שאנו חיים בעולם הפוך יש להסתכל על הפנימיות של הדברים.
בפרשת "בראשית" כתוב "אלה תולדות השמיים והארץ בהבראם", ומפרש רש"י: הבראם אותיות אברהם. כל הבריאה כולה נבראה עבור אברהם! העולם ומלואו נבראו רק עבור מי שמתבונן בפנימיות ויודע להעריך מה צפון בעולם. ה' הינו כאמן דגול שעושה תערוכה לרבים, אבל מתרגש רק מהמעטים שיודעים להעריך באמת את פועלו.
המשך »
