דבר המערכת
סיפור חייו של יוסף הוא סיפור של מעבר מחיצוניות לפנימיות. בצעירותו נאמר שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו, ממשמש בעיניו כדי שיהיה נראה יפה. הוא הוציא את דיבתם של אחיו רעה וגם עורר את שנאתם כאשר סיפר להם על חלומו שבו כולם משתחווים לו. מכאן ואילך הוא עובר מסכת ייסורים מפרכת. ראשית כל הוא מושלך לבור. הבור מבטא את הבירור שיוסף עורך בין הרע הגמור – נחשים ועקרבים, לבין הטוב הגמור – מי התורה התהומיים. כל מנהיג ישראל צריך לעבור גיהנם לפני שהוא זוכה להיות צדיק גמור ולעלות לגדולה. לאחר שהוא מוצא מהבור ונמכר לישמעאלים הוא מגיע למצרים, שם הוא עובר ניסיון נוסף עם אשת פוטיפר. בכוח התקשרותו ליעקב אביו הוא מצליח להתגבר ולנוס על נפשו, ובכך להעניק תוקף לשמירת הברית לכל הדורות הבאים. לאחר שהוא עומד בניסיון הוא נכנס לבור נוסף, בור האסורים. יוסף מבטל את מציאותו העצמית וכך הוא מצליח לעמוד בניסיונות כה עצומים. כל מהותו של יוסף היא להיות צינור ולהשפיע לאחרים. שמו נקרא על שם הבן הבא אחריו – "יוסף ה' לי בן אחר", ובניגוד לשאר אחיו אין שבט שנקרא על שמו, אבל יש שני שבטים הנקראים על שם בניו, מנשה ואפרים. הוא נקבר בשכם, מקום המזומן לפורענות, מפני שרק הוא מסוגל להתמודד כנגד עומק הרע.
פגם באהבת הארץ פוגם בברית – מכירת יוסף על ידי אחיו
אם אין אהבה לארץ, לא תתכן ברית והתקשרות בין האחים, כך מתברר מהתבוננות לעומק בסיפור מכירתו של יוסף (המסמל בקבלה את היסוד, ספירת הברית) ע"י אחיו, שלא זו בלבד שמכרו אותו למצרים, אלא גרשו וניתקו אותו ממקומו, ממקור חייו, מנחלת אבותיו, והפקירו אותו לחוץ לארץ.
האפשרות, שמזימה זו עלתה בדעתם, מעידה על כך שבפנימיותם, בתת המודע שלהם, אף אחד מהם לא היה קשור באמת לארץ, מפני שאם היו קשורים באמת לארץ, לא היו מעלים בדעתם למוכרו למצרים ולגרשו לחוץ לארץ, ויותר קל היה להם אפילו להורגו. ואכן, הנזק והעוון שעוללו ליוסף בכך שגירשוהו מנחלת אבותיו גרוע במידה מסוימת אפילו מלגרום למותו.
בסופו של דבר, מאחר שמלכתחילה היו האחים, מנותקים מהארץ, קיבלו את עונשם 'מידה כנגד מידה', שהוצרכו גם הם לרדת מארץ חייהם לערוות הארץ, לארץ מצרים. כידוע, יוסף תיקן את חטאם של אחיו ע"י שנהג עמם בדיוק להפך. בתמורה לכך שגירשו אותו מנחלתו, תיקן להם יוסף עוד בהיותו בארץ נוכריה, נחלה. לפי חז"ל מדובר בארץ גושן, שהיתה חלק מארץ ישראל השייכת לשרה אמנו, אותה קיבלה מפרעה מלך מצרים.
(אוצר הנפש ב')
תיקון המידות (חלק ג')
כפי שנכתב בחלק הקודם, ע"י הרגלים נכונים יכול האדם לקנות בנפשו טבע שני, אמיתי יותר מטבעו הראשון איתו נולד. תיקון ההרגלים בא ממקור האמונה. ה"תניא" כותב שאמונה היא מלשון אימון, כמו אימון גופני פיזיותרפי, או אימון נפשי פסיכותרפי המקנים את ההרגל הנכון, כאשר בסיס הטיפול הוא האמונה ברופא המטפל, בשיטתו ובלימודו.
התבוננות בסוגי אופי שונים על פי הפסיכולוגיה המקצועית בימינו, מראה כי קיימים שלושה סוגים שונים של ליקויי אופי: הסוג הראשון הוא התנהגות יוצאת דופן. כל העולם נוהג באופן מסוים, ואילו אותו אדם נוהג להפך, כמו למשל ילד שמתנהג באופן חריג ולא רגיל ויש לקחתו לטיפול נפשי. יש כל מיני התנהגויות כפייתיות השייכות לקבוצה זו, כמו למשל רחיצת ידיים למשך זמן ממושך מאד. כאשר הדבר מוגזם, זו כבר מחלת נפש.
הסוג השני הוא תנודות חמורות במצבי רוח. אדם כזה יכול לשמוח ביום אחד ולמחרת להיות בדיכאון. כאשר הדבר חריף זו כבר ממש מחלת נפש. כאשר אדם אינו יציב במצבי רוחו, הדבר מתבטא בהתפרצויות, כמו למשל בבית, כאשר איש מתפרץ על אשתו או להפך. יתכן שבדרך כלל איש זה נראה שקט ונחמד ולפתע הוא הופך לתוקפן.
הסוג השלישי הוא רגישות יתר. הדבר מתבטא בחרדות, רגש נחיתות, בושה מוגזמת, הפנמת יתר, רגישות יתר לסובב, או מודעות עצמית יתירה של האדם למה שמתרחש בתוכו.
האם יש תקווה לשפר ולשנות את הליקויים הללו?
קל יותר לגשת לבעיה שתופעתה חיצונית יותר, כמו התנהגות חריגה, מאשר לטפל בתנודות במצבי רוח או ברגישות יתר הקשה מכל. עם זאת ניתן לטפל בכל הבעיות, אם יש מספיק אנרגיה פנימית של ביטול והכנעה בנפש המתקנים את המציאות הטבעית הראשונית.
(אוצר הנפש א')
האבנט של הבעש"ט
המגיד ממזריטש שלח מכתב לבעש"ט ובו סיפר, בין השאר, על כך שאחד התלמידים ר' קהת "נסתמו ממנו כל מעינות
החכמה ר"ל ואפילו פסוק חומש עם רש"י אינו מבין ואפילו הג' תפלות אינו מבין ובלילה דוקא בכל לילה ולילה בתוך השינה לומד עמו מגיד עד הקימה ושלח פדיון נפש ומבקש עצה מכ"ק אדמו"ר מה לעשות או שיבוא בעצמו לכ"ק מו"ר, ואני שלחתי לו אבנט אחד מאבנטי אדמו"ר לשמירה לעת עתה, אבל נחוץ לעסוק בזה ולבל לעזוב זה הדבר, אי לזאת תכף ומיד ישיב אותי אדמו"ר דבר מה לעשות, או שיברך כ"ק אדמו"ר שמה שאעשה יהיה טוב, פדיון עשיתי תיכף, בטוח אני בחסדי אדמו"ר הקדוש שיחי' כי חיש מהר ישיב אותי דבר על דברי המכתב, בבית נאוה קדש ב"ה בחיים ושלום ומצפים ביאת מו"ר. דברי תלמידו המשתחווה מרחוק אל הדרת קדשו ועומד הכן לקראת ביאתו לחיים ולשלום".
שמירה להרהורי הלב
המגיד שלח אבנט (גרטל) של הרבי לאותו תלמיד ר' קהת כדי שיחזיק מעמד על דרך "אוזר ישראל בגבורה". הגרטל יעזור להחזיק מעמד עד שיבוא הרבי וימשיך את הרפואה השלימה. האבנט של הבעש"ט הוא השמירה הטובה ביותר להרהור הלב. הבעש"ט טבע את הרהור הלב הטוב – "חשוב טוב יהיה טוב!" יש להפוך את ה"מרה שחורה" ל"הרהור שמח". הבהלה מאובדן המוחין מכניסה לדיכאון, למרה שחורה ויש להפכה להרהור שמח ע"י האבנט של הבעל שם טוב שכל עניינו הוא "חשוב טוב יהיה טוב". ההרהור הטוב מבטל את המצב הנפשי של "הבור ריק אין בו מים, אבל יש בו נחשים ועקרבים". אבנט הוא גם נוטריקון של אבן טובה. על הפסוק "צוהר תעשה לתיבה" נאמר שזו "אבן טובה". צהר הוא תיקון ההרהור השלילי. יש לקחת את הצרה ולהפכה לצהר. זהו סוד תורת הבעש"ט.
הסתלקות המוחין – תיקון הרגשת הישות אצל צדיקים
לר' קהת לא ברורה זהות המגיד המתגלה לו. הסתלקות המוחין שלו מטילה ספק באמיתת המגיד. מצד אחד יש לו במשך היום הסתלקות מוחין ואילו בלילה בא המגיד ולומד עמו עד הבוקר. יש סיפורים ידועים על מגידים שהופיעו לצדיקים שלא היו לגמרי מצד הקדושה. דוקא המגיד ממזריטש מסוגל לברר את אמיתות אותו המגיד.
יש קליפה של תלמידי חכמים שנקראת "תניא". הבעש"ט ואחריו האדמו"ר הזקן באו לתקן את הקליפה הזו (לכן קרא האדמו"ר הזקן לספרו בשם "תניא". הרשב"י פותח את האדרא במילה "תניא" מאותה סיבה). התיקון של אותם תלמידי חכמים הוא, שעליהם לברך בתורה תחילה ולדעת שהכל בא להם מנותן התורה ולא משכלם.
זהו ההסבר להסתלקות המוחין אצל צדיקים גדולים. ההתאפסות מוכיחה להם ששכלם הקדוש אינו ישותם כלל כפי שכתוב ב"פרקי אבות" "ואל בינתך אל תישען". אף אחד לא יכול להישען על בינתו. ה' יכול לקחת מהצדיק הגדול ביותר את בינתו ברגע אחד.
כל ספרי חב"ד נקראו "קהת" כשמו של הצדיק המוזכר במכתב והם התיקון לעניין הסתלקות המוחין של הצדיקים. פנימיות התורה באה לתקן את קליפת לומדי הנגלה עם הרגשת הישות של "חכם בעיניו". כל זמן שלא הגיע הצדיק להכרה אמיתית בכך, הוא נותר מבוהל. רק ההכרה האמיתית שהוא זכה למוחין במתנת חינם בלבד ונס מרגיעה אותו לגמרי.
(התוועדות תש"ס)
שמחה תמידית (המשך לחלק א')
השמחה היא פנימיות ספירת הבינה, כלומר שכדי לשמוח, יש להבין משהו. וכפי שלמדנו בפעם הקודמת, ברמה הכי בסיסית של השמחה, יש להבין שהמצב לא נואש ואבוד לגמרי, ולצד הדברים הלא טובים יש דברים טובים שצריך להיאחז בהם, וכך להיות שמח.
ב"זוהר" כתוב "בינה עד הוד אתפשטת" – הבינה מתפשטת עד להוד. הפירוש הנפשי לכך הוא, שהבנה נכונה של המציאות, מביאה את האדם להודות. וככל שהאדם יודה על הטוב, כך בעל הטוב, המחכה להודיה, ישפיע עליו יותר ויותר טובה.
כך הם הדברים אף ברמה של הבנת המציאות הטבעית לאשורה. מי שמבין רק חצי מטבע, עלול לראות רק את הצד האפל, הלא טוב, של המטבע. אך, מי שמבין את המציאות באמת לאשורה, ימצא תמיד במה להודות, שעל ידי זה יבוא לשמחה.
ישנם זמנים שעל פי דין אין להראות בהם שמחה כלפי חוץ, כמו זמני אבילות פרטית, או אבילות כללית – "משנכנס אב ממעטין בשמחה". החסידות מפרשת שאדרבא, את האבילות יש למעט על ידי השמחה הנכונה השייכת לזמן. אמנם עפ"י פשט, יש למעט בהתפשטות של השמחה. לא ראוי לרקוד, למחוא כפיים ולשיר ניגוני שמחה, אבל השמחה חייבת להימצא תמיד, היות שהיא זו ששומרת על האיזון הפנימי הנחוץ לאדם.
(אוצר הנפש א')
פרצוף ה'אדם' – (חלק ד')
הכוח להחכים (להשכיל) – 'אדם' בספירת החכמה
הכי פשוט להבין מהו 'אדם' בספירת החכמה, שבה האדם נקרא על שמה – חכם, הודות לגדלות המוחין שלו על דרך הפסוק "חכמת אדם תאיר פניו" (פנים – מלשון פנימיות). על פי החסידות האדם נקרא כך על שם השכל שבו, ולא סתם שכל אלא מוחין בעצם.
אדם צריך להיות בעל שכל והוא נקרא גם "משכיל" (אף שעיקרו "מדבר"). ולכן, הדבר הראשון שאמור לעשות פסיכולוג או יועץ כאשר בא לפניו אדם מבולבל הוא לחזק את יכולת השיפוט הבריאה והשפויה אצלו. עליו לומר לו 'היה שפוי, ואל תיכנע לבלבולים. התייחס לבעיה שלך עם כמה שיותר מוחין, שכל'.
(התוועדות כא' אייר, תש"ע)
אמרת הרב
לרקוד פירושו לנפות. הריקוד מנפה אמת מדמיון, מברר את האמת.
ניתן להשיג את ספרי "אוצר הנפש" בין כל
ספרי הרב גינזבורג באתר www.pnimi.org.il
או בטל' 050-6360882 או 1700700966
הרשמה לקבלת העלון: odedm@neto.net.il