לדעתי הגיע זמן לפתח דיון ציבורי אמיתי בנושאים העודמים על הפרק בחב"ד.
להלן ניסוח השאלות ששלחתי לא' הרבנים הבולטים בחב"ד היום.
אתם מוזמנים להגיב!
עצם השאלה שלי היא – איך פועל על בחור ישיבה/תלמיד(ה) בית ספר לחב"ד/בעל תשובה הדיבורים החוזרים ונשנים ע"ד העליונות של הקבוצה (חב"ד), ועליונות של המנהיג (הרבי), ונצחיות המנהיג (הרבי)?
איזה רושם זה עושה עליו?
האם זה לא מביא לידי גאוה מיותרת, וחוסר יכולת לתקשר עם מישהו שמבין טיפה אחרת?
ועוד ועיקר – היות ואלה הם הדברים שהם למעלה משכל לגמרי, ולא רק למעלה מהשכל, אלא היפך השכל ממש, אז בן אדם עושה מאמץ להדחיק את השכל הבריא שלו, מה שמביא בסופו של דבר לתוצאה שלילית ביותר – בן אדם לא מסוגל לחשוב בכלל, לא פשוט ניטרל את השכל שלו בתחומים החשובים בחייו, ובכל מה שקשור לאמונה.
[מהשיעור של דאשיף – עפ"י כללי חינוך והדרכה: המחנך צריך לבנות את הגבולות של המחונך. ברור, שהחינוך להנ"ל הורס את הגבולות, ולא בונה אותם]
והיות וכל התקשרות בין בנ"א הרבה תלוי בשכל – כי עפ"י שכל אפשר למצא את "מכנה המשותף" משא"כ כזה זה נוגע לאמונות וכו' – אז בן אדם שלא מסוגל להפעיל את השכל שלו, ולהבחין בין הרגש החסידי שלו לבין ההלכה למעשה,ולבין המציאות בשטח – ממילא אין לו שום דרך להיות בקשר אמיתי עם מישהו שלא חושב כמוהו.
והרגש של "עליונות" המפותח והמפוטם מגיע לכאלה רמות, שההבדל בין "מתנגד" ל"גוי" נהי' דק ביותר, וההגדרה של "מתנגד" כמובן – זה כל מי שלא חושב כמוני.
ראיתי לא מזמן כתבה מעניינית על המודעות של ראשי ישיבות בהישיבות הליטאים:
http://www.bhol.co.il/ColumnArticle.aspx?id=25392&cat=4&scat=34
האם זה לא קיים במחננו ובמידה עוד יותר מוגזמת?
בקיצור אולי השאלה הנכונה היא – עד כמה צריכים להדגיש את ה"עליונות" ו"גאות יחידה" והיות הרבי "צדיק הדור" ו"נשיא הדור" ו"משיח שבדור" (ובכלל – כל העניינים ה"בומבסטיים", שהם היפך השכל לגמרי, וכאמור, הורסים את כל גבולות אצל התלמיד/מחונך), ועד כמה צריך להיות מודגש שהרבי הוא ג"כ בן אדם, ובן אדם עלול לחלות, לטעות ואפי' למות, ואין בזה סתירה כי כך הקב"ה ברא את העולם. וגם – שגם שאר זרמי היהדות כולם קדושים, ואם מישהו לא מסכים אתך – זה לא אומר שהוא "מתנגד" ו"כופר" וכו' וכו' (בקיצור – כל העניינים הבונים את הגבולות אצל התלמיד/מחונך)?
לכאורה, המצב של היום – הוא חוסר איזון מוחלט, וזה מתנקם בפועל ממש – בניתוק משאר עמך ישראל (וכמו שאמרתי – מה שחבדניקים נעדרים מלהלווי'ה של קרבנות הפיגוע – זהו לדעתי ביטוי קיצוני של רגש ניתוק מכל שאר בנ"י, ועוד יותר – ניתוק מהמציאות בשטח), ומפתח גאוה וגסות במידות שלא שערום אבותינו, והעיקר – הוא מנטרל כל אפשרות של השפעה הדדית בין שאר זרמי יהדות לחב"ד, וביקורת חדדית שהיא מאד מאד חיונית לכל התפתחות (כמו שזה הי' מדורי דורות של חסידות מתחיל מדורו של בעש"ט)
ברור, שבשנות היוד"ים הרבי הי' צריך לבודד את שארית הפליטה של החב"ד ע"מ לבנות אותה מחדש כמעט מאין ואפס, מכאן כל הדיבורים המבהילים את הרעיון. אבל ב"ה חב"ד גדלה, וצריך להיות יותר אורות בכלים בכל מה שקשור בקשר תקין עם שאר העולם, כולל – עולם היהדות החרדית, והדתי-לאומית.
לא צריכים לאבד זהות, אבל לא צריכים ג"כ להתנתק לגמרי, והעיקר – לא צריכים להתנתק מהמציאות בשטח ומההלכה.
איך מגיעים לאיזון נכון בכל הנ"ל?
איך שאני רואה את המצב – המשפיעים אפי' לא מתחילים להבין שיש איזה שהיא בעי'ה בכל ההגזמות האלה, ההורסים את המושפעים שלהם, ואינם מודעים לכך שיש כך קצוות, ויש כן מינון נכון, ויש כאן פרופורציות בריאות ולא בריאות.
לדעתי כל הנ"ל שוה דיון ציבורי ענייני ופתוח, שבודאי יתרום רבות להתפתחות וצמיחת עניינים בחב"ד
רציתי להדגיש שוב – השאלה היא לא כ"כ מה נכון ומה לא נכון, השאלה לדעתי – באיזה פרופורצי'ה זה מזיק, ובאיזה פרופורצי'ה זה מועיל.
בדיוק כמו עבודת המרירות – כידוע בתניא – בפרופורצי'ה מסויימת זה בריא ומועיל, וכשזה יתר על המידה זה מזיק ביותר.
ובודאי זה כך גם ביתר ענייני ה"עבודה"
בכבוד ובברכה
יצחק
מרץ 16th, 2011 at 5:57 am
אם מחנכים שכולם טובים וכולם ראויים, זה עלול להתפרש כשאננות. המסר הוא – מה שתעשה בסופו של דבר יהיה טוב, וממילא זה מחליש את המוטיבציה ללכת בכיון מסוים.
בעניותי, לא ברור היחס בין חינוך כפי שאני מבין שהריי"צ מתיחס אליו, שהוא בעיקר במידות הנפש, ובין חינוך מעשי לתורה ומצוות, וחינוך אידאולוגי לתפיסה כזו או אחרת.
מכל מקום, על הצורך באיזון בין כל עובדי ה', כבר כתב באריכות הרב קוק זצ"ל לפני מאה שנה
אפריל 8th, 2011 at 3:27 am
אתה מעלה פה נקודה חשובה ורציתי לציין מניסיון אישי שיש כאלה שדווקא בוחרים שכל הישר וקשה להם עם המוגזמות והם עוזבים חב"ד מסיבה זאת.כי יש כאלו שצועקים שמוגזמות אלו הם עיקר של חב"ד ואם אין עיקר למה להישאר בפנים.
יש גם כאלו שלא שמים דגש על הגזמות המוסכמות האלו ונותנים דגש על ערכים אחרים שיש בחב"ד ובזכותם יש לי כבוד לתנוע.
אבל שים לב אתה אומר שאתה אומר ש"מתנגד" נשמע מעת כמו"גוי".אבל מה ש"גוי" נשמע רע זה גם ניתוק ממציאות של זוגות מעורבות ושלרוב תלמידי מוסדות חב"ד בברית המועצות לשעבר אבא אינו יהודי. וצריך להשקיע מחשבה איך להסביר ייחוד של יהדות בלי לפגוע במציות של אנשים אלו.
מאי 19th, 2011 at 2:10 pm
ב"ה
ושוב אני חלוק לחלוטין.
בד בבד עם הדגשת המסר הנכון והאמיתי של אהבת ואחדות ישראל, צריכה תמיד להיות לנגד עיננו נקודה פשוטה –
חב"ד זה אמת. רבי מעצם הווייתו לא יכול לטעות! משיח לא יכול למות!
אין בדברים האלו סתירה ליכולת ההנאה מכרמים זרים. "ר' צדוק" יכול להפעים אותי. "אורות התשובה, יכול לרגש אותי. "מי השילוח" ירומם אותי – עלי תמיד לזכור שלמרות זאת ובגלל זאת – דער נשיא איז איינער (כלשונו הק' של הרבי) – ואין בלתו!!
הגאווה הזו שאתה מדבר עלי' אינה מיותרת,עכ"פ לענ"ד. ביהדות היא נקראת'גאוות יחידה'. גם הפסיכולוגיה מסכימה איתה.
היא גורמת בד"כ למצב חיובי (לדעתי) – היא גורמת לכך שהגישה שלנו אל ה'חוצה' – גם שומר תומ"צ וכו' היא גישה של "איידי טריד למיפלט", אנחנו באים לזרם הדתי לאומי להשפיע, לא לקבל.
אז אולי הנער החב"די המצומצם לא בדיוק יפתח למבועות האחרים, 'נהרא נהרא ופשטי" לא יהי' מקובל אצלו – אבל הצר שווה בנזק. כי בסוף מגיע המלך!
(נכתב בקיצור ולא בבהירות. יכולת ההבעה שלי בכתב היא איומה. מקווה שתבינו משהו).