אבל כאן, בשער ההקדמות, אנו מדברים על משהו אחר. אנו לא מדברים על הגוף, אנו מדברים על הראש. מדברים על הרצון. אם שם זה מבנה של הגוף (לא במובן הפיזי, במובן של המידות וכו'), וכאן מדברים על הרצון. שזה שכבה יותר נעלית. כאן זה תהליך שונה.
כאן מדובר – שימו לב לשלב שלפני האחרון: המשך »
בוא נזכיר מה שדיברנו בשיעור הקודם.
בשער ההקדמות הוא מבאר את הנושא של שבירת הכלים. מה זה שבירת הכלים? איך התרחשה שבירת הכלים. גם באיזה רמות, וגם מה בדיוק קרה שמה. לפני שהוא נכנס לדרושים של השבירה, הוא מדבר על מערכת יחסים של פנים ואחור. המשך »
בס"ד
נרשם ע"י התלמידים. לא מוגה.
(דף מקורות) קובץ אודיו להורדה
בשיעור האחרון לפני שבוע למדנו ב"בעל שם טוב על התורה" פסקאות שעוסקות בליבה של הרעיון של העלאת המחשבות הזרות. בעל שם טוב משרטט את מערכת היחסים להבחין בכל מחשבה, בכל כוח הנפש, בכל תנועה נפשית בין הגרעין המקורי של התנועה לבין הביטוי שלה. ויכול להיות פער מאד גדול.
כשבן אדם מתבונן על עצמו, ומזהה את כוחות הנפש שלו, ורואה את הערבוביה, מה שאדמו"ר הזקן מתאר כמאבק בין נפש אלוקית לנפש בהמית, זה יכול להטעות. זה יכול להיראות כמעט כצורה גנוסטית, כוח טוב מול כוח רע, כוחות חיוביים מול כוחות שליליים שמתגוששים ביניהם ורבים ביניהם וכל אחד רוצה את המלוכה על העיר קטנה וכו'[1].
לפי הבעל שם טוב הפיצול הזה לא קיים. זה פיצול חיצוני[2]. בפנים – נפש אדם היא אחת, כמו שכותב הרמב"ם בהקדמה ל"שמונה פרקים". אין כוחות טובים וכוחות רעים, אלא יש כוחות מקוריים ויש כוחות נפולים. הביטוי המקורי של הנפש, הצורה שבהם מופיעים בגרעין הפנימי שלה, מול הביטוי החיצוני של הכוחות. זה מה שראינו כשניסינו להתחקות אחר תהליך הנפילה. למה הם נופלים? איך הם נופלים? מה הדינאמיקה של הנפילה שלהם? דיברנו על זה הרבה מאד על כל ההיבטים האלה. המשך »
בע"ה
סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]
א. לצאת מן התבה אל העולם
לחיים לחיים, שנת הצלחה בכל. ניגנו כמה ניגונים, "אליהו הנביא", "חדש ששוני", "אתה בחרתנו". לחיים לחיים.
להתחיל ללכת בתוך העולם
היום אחרי הבדלה דפקנו פעם שלישית "ויעקב הלך לדרכו". מכריזים פעם ראשונה במוצאי שמחת תורה, פעם שניה במוצאי שבת בראשית ופעם שלישית במוצאי שבת נח – שגם היא שבת כללית, כמו שהרבי מסביר, כוללת את כל השנה כולה. אז, כשמכריזים את הפעם השלישית, ש"בתלת זימני הוי חזקה" של "ויעקב הלך לדרכו", מתחילים לקרוא "לך לך", צריכים להתחיל ללכת. הביטוי בחסידות הוא "גייען אין וועלט" – צריך להכנס, להתחיל ללכת בתוך העולם, גם עולם מלשון העלם והסתר אלקות. יהודי, שהוא מהלך, א גייער אין וועלט, הוא מאיר את העולם – "מי העיר ממזרח" קרינן "מי האיר", מאיר את העולם וגם מעיר את העולם (זה הפשט, שהעיר את האנשים). המשך »
בע"ה
סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]
ניגנו את ניגון ר"ח כסלו. זה הניגון של מעון המקורי (למי שזוכר את הערב של הפינוי). בפעם הזאת זה כבר "דידן נצח" – אז כדאי להמשיך את הניגון הזה עם "דידן נצח" (ניגנו).
א. כ"ה תשרי – הילולת ה"קדושת לוי" וה"חתם סופר"
"ויפן כה וכה" – ה"קדושת לוי" וה"חתם סופר", עמודי הנסתר והנגלה של כ"ה תשרי
לחיים לחיים. היום כ"ה בתשרי, ההילולא של שני גדולי עם ישראל – הרבי הגדול שהוא סנגורן של בני ישראל, אוהב ישראל באמת, הרבי ר' לוי יצחק מברדיטשוב, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל, ומי שמקובל בעולם כפוסק האחרון שהתקבל על כל תפוצות ישראל, בעל החתם סופר. ככלל, אם יש שני עמודים, אחד יותר של נסתר ואחד יותר של נגלה, בספירות העליונות הם חסד וגבורה ובמדות הלב הם אהבה ויראה. כמובן, כל אחד כלול משניהם. חוץ מהאהבה המופלגה של הברדיטשובר, הקדושת לוי, יש גם הרבה סיפורים על גודל יראת השמים שלו (שאולי תיכף נספר קצת). וגם החתם סופר, שהיה מאד חרד לדבר ה', לשמור על הגדרים והגבולות של תורתנו הקדושה – דבר שבא מתוך יראת שמים טהורה – היה יחד עם זה אוהב ישראל גדול מאד. אז יש התכללות, ובכל אופן אפשר לומר שהצדיק של החסידות הוא בעיקר הרחימו, מדת האהבה, וגדול ישראל של הלכה כמותו – שוב, האחרון שהתקבל על כל עם ישראל כפוסק – הוא בעיקר יראת ה' טהורה. אם כן, יש ביום הזה שני עמודי תווך, של דחילו ורחימו, שניהם ב-כה תשרי. הסימן הוא "ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנו בחול". משה רבינו פנה כה ו-כה, אם יש לו שני עמודים יחד – גם הברדיטשובר וגם החתם סופר – הוא יכול לצאת ל"ראשית דרכו של גואל ישראל" (כמבואר אצלנו באריכות[ב]) ולהתחיל את תהליך הגאולה. תחלת תהליך הגאולה היא שפונים כה וכה ורואים שאין איש ואין כח בעולם שיכול לעמוד בפני הכח הרוחני של שני עמודי ה"כה" של הקדושה, שני ה-כה של כה בתשרי, של השנה הזו – תשע"ד – שנתחיל להסביר מה המיוחד בה, ותהא שנת גאולה זה בטוח, בזכות כל צדיקי עולם ובמיוחד בזכות שני הצדיקים של היום הזה, "כה וכה". המשך »
בע"ה
סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]
ליל שבת אחרי הסעודה:
א. הקליטה המאוחרת של בעלי תשובה
שמחת תורה – על מתן תורה של בעלי תשובה
שאלה שחוזרת רבות בחסידות היא מדוע שמחת תורה היא בסיום חג הסוכות, ולא בחג השבועות – "זמן מתן תורתנו". ההסבר הוא ששמחת תורה אינה השמחה על מתן הלוחות הראשונים, בחג השבועות, אלא על מתן הלוחות השניים, ביום הכיפורים. הלוחות הראשונים הם בבחינת מתן תורה של צדיקים ואילו הלוחות השניים הם בבחינת מתן תורה של בעלי תשובה, ושמחת תורה היא דווקא על הלוחות השניים עם כל המעלות שבהם. יש גם מעלות בלוחות הראשונים שאין בלוחות השניים, אבל בסך הכל המסקנה היא שיש עדיפות בלוחות השניים ועליהם שמחים. זה שייך במיוחד לדור שלנו, שאנחנו מסבירים בזמן האחרון שהוא דור של בעלי תשובה – בעלי תשובה ישתלטו על המדינה וכו'. המשך »
בע"ה
סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]
א. "עור בעד עור" – עבודת הצדקה בחדש אלול כהכנה לשנת "וצדקה כנחל איתן"
ניגנו "תרין תפוחין", "כתיבה וחתימה טובה", "תתעורר".
הקשר בין אלול לאדר
לחיים לחיים. שתהיה שנה טובה ומתוקה לכל עם ישראל. אנחנו עכשיו קרובים לסיים את חדש אלול, חדש הרחמים, התשובה, ההכנה לימים הנוראים, לשנה הבאה עלינו לטובה. יש כמה וכמה רמזים ידועים שהר"ת שלהם הוא אלול, "אני לדודי ודודי לי" ועוד כמה וכמה. אחד מהם, שכתוב בספרים הקדושים, לקוח ממגלת אסתר דווקא. כלומר, יש קשר בין חדש אלול לחדש אדר. על אדר כתוב "משנכנס אדר מרבין בשמחה", יש את פורים, שיא השמחה של כל השנה, ואלול הוא לכאורה חדש רציני יותר – עושים תשובה, מבקשים סליחה מהקב"ה. בכל אופן, הבעל שם טוב, שיום הולדתו ב-חי אלול (לפני כמה ימים), אמר שבא ללמד לעולם איך לעשות תשובה מתוך חיות ושמחה – אלול הוא תשובה, אבל צריך להיות 'חי'. אם כן, גם באלול צריכה להיות הרבה שמחה. המשך »
בע"ה
סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]
א. הרבי ר' מיכל'ע מזלוטשוב (וזריקת אבנים באהבת ישראל)
ניגנו שאמיל.
סיפורי צדיקים במלוה מלכה – הילולת הרבי ר' מיכל'ע מזלוטשוב
לחיים לחיים. היום, בשבת, כ"ה באלול, יום בריאת העולם, יארצייט של אחד מגדולי החסידות – הרבי ר' מיכל'ע מזלוטשוב זי"ע, תלמיד מובהק של מורנו הבעל שם טוב. היות שאנחנו כאן בסעודת מלוה-מלכה, "דא היא סעודתא דדוד מלכא משיחא", יש ענין מיוחד לספר סיפורי צדיקים. בפרט צדיק שהיום חל היארצייט שלו, ההילולא שלו. אז נפתח במשהו מהרבי ר' מיכל'ע, המגיד מזלוטשוב.
אהבת ישראל של ה' ושל הרבי ר' מיכל
נתחיל מאמרת קדש שלו, ובהמשך נצרף אליה גם כמה ספורים. הוא היה אומר שאם היו לוקחים את כל האהבה שכל האבות לילדיהם – כל אבא אוהב את ילדיו, הוא לא כלל את האמהות אבל ודאי התכוון גם לכך, כל האהבה של כל ההורים שיש בעולם לילדיהם – ומקבצים את כל האהבה יחד, זה בכלל לא מתחיל להגיע לאהבה שהקב"ה אוהב את הרשע שבישראל. אחר כך הוא המשיך ואמר לגבי עצמו, אם אני רואה יהודי שיוצא מבית חטאים (זה הביטוי שכתוב בסיפור), אהבת ישראל שלי אל אותו יהודי לא תשתנה כחוט השערה, בכהוא זה. אלא מה? אראה אותו כאילו הוא נפל על הראש ושבר אותו, וצריך מיד לאמוד את המצב – איזה נזק קרה לו – ולטפל בו, לתת עזרה ראשונה לנזק שקרה לו. זה הווארט שלו. לכל אחד מגדולי הצדיקים, הבעל שם טוב ותלמידיו, יש איזה ווארט מאד מיוחד לגבי אהבת ישראל – עד כמה זו "אהבה רבה" (כמו שנסביר), בלי גבול ובלי מעצור. הווארט הזה – שנתבונן בו – הוא הווארט שכנראה מאפיין את ר' מיכל'ע מזלוטשוב. אם הוא רואה את היהודי יוצא מבית חטאים אהבת ישראל שלו לא תופחת בכלל, ואדרבא – כמו שכתוב בתניא – הרחמנות על אותו יהודי תגדל וממילא גם האהבה אליו. המשך »
בס"ד
מאז חטא אדם וחוה בגן עדן מקדם, אנו חיים בצלו של עץ הדעת. בפרשיה הזו מונחים היסודות העמוקים והראשוניים ביותר של החיים האנושיים בכלל, צומת מרכזי שמעצב את מושגי-היסוד כמו טוב ורע, חיים ומות, יצר ותאווה, ואף את עצם חווית הקיום. נתחיל לגעת במשמעות הדברים, בעקבות גדולי החסידות, ונגלה תובנות חשובות אודות עצמנו. המשך »
