preload
בס"ד
ינואר 28
חלק 2 מתוך 4. שיעור יהודה יפרח כ"ה שבט תשע"ד

שער ההקדמות. שבירת הכלים. ד' בחינות דעולם האצילות

בוא נזכיר מה שדיברנו בשיעור הקודם.

בשער ההקדמות הוא מבאר את הנושא של שבירת הכלים. מה זה שבירת הכלים? איך התרחשה שבירת הכלים. גם באיזה רמות, וגם מה בדיוק קרה שמה. לפני שהוא נכנס לדרושים של השבירה, הוא מדבר על מערכת יחסים של פנים ואחור.

(בטרם שנדבר על פגם של … צריך שנודיע הקדמה אחת. )

דע, כי ד' בחינות יש בעולם האצילות באופן מצב העמדת הזכר והנקבה אשר שם, בין בהיותם בבחינות נקודות קודם התיקון, בין בהיותם בבחינות פרצוף גמור אחר התיקון.

 אנחנו עכשיו מדברים על עולם הנקודים. עולם הנקודים הוא עולם שבתוכו אירעה שבירת הכלים. הקטסטרופה שאותה צריכים לתקן. בגדול, ההבדל בין הנקודים לעולם התיקון – הנקודים הוא עולם של השבירה, והברודים הוא עולם התיקון – ההבדל ביניהם, שהנקודים שייכים למבנה של השתלשלות. כל המערכת המורכבת, כל האינטראקציה, כל התהליכים של התיקון – הם כבר קשורים להתלבשות. והנקודים שייכים יותר להשתלשלות.

מה זה אומר? השתלשלות זה אומר שכל כוח הוא עצמאי. אין אינטראקציה בין הכוחות. כל כוח נמצא זה מתחת זה. החכמה והבינה הם אומנם לא בהשתלשלות, הם אחד מול השני, אבל אחרי זה דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח הוד יסוד – כל הספירה היא עצמאית. כל כוח הוא עצמאי. הוא לא מנהל אינטראקציות עם כוחות אחרים הוא בודד בשטח. זה גם הסיבה שכאשר כל אחד עובד לבד, ואין עבודת צוות, ואין מערכות יחסים בין הכוחות – הרבה פעמים זה מוביל לשבירה. זה מביא לכך שהצוות כושל במילוי תפקידו. אבל בגדול הנקודים שייך להשתלשלות, והתיקון שייך להתלבשות.

בשער ההקדמות מסתבר שיש תמונה יותר מורכבת. שיש התלבשות גם בנקודים. שיש דמוי פרצופים גם בנקודים. גם בעולם של השבירה היתה בחינה של התלבשות. היה מבנה, לא פרצוף מלא אבל מבנה דמוי פרצוף. למה זה חשוב? זה חשוב כי למרות שזה לפני המודל של אצילות, שעליו אנחנו בדרך כלל מנסים להבין את הכל, גם שם יש את השורשים. הכל נמצא שם. הכל היה גם לפני השבירה.

עכשיו הוא רוצה לדבר על זה שהספירות, הפרצופים בעולם של הנקודים, היה להם ארבע מערכות יחסים שונות.

וטרם שנבאר הפגם שאירע בה, צריך שנודיע הקדמה א', דע, כי ד' בחי' יש בעולם האצילות, באופן מצב העמדת הזכר והנקבה אשר שם, בין בהיותם בבחי' נקודות קודם התקון, בין בהיותם בבחי' פרצוף גמור אחר התיקון. וזה סדרם ממש, היותר גרועה הוא, היות שניהם אחור באחור:

למעלה מזה, הוא אחור בפנים. פי', שהזכר יהפוך אחוריו, כנגד פני הנקבה, כי עתה הנקבה תוכל לקבל האור מן אחורי הזכר, דרך פנים שלה, אבל מן פני הזכר, אין כח בה עדיין לקבל האור:

למעלה מזה, הוא פנים באחור, פי', שהזכר יהפוך פניו כנגד אחורי הנקבה, ויאיר בה, וזו מעלה יתירה, כי האור של הפנים עצמם של הזכר, מאיר בנקבה, אלא שעדיין אין בה כ"כ כח, לקבלו דרך פנים, ולכן הופכת אחוריה, ומקבלת דרך שם האור בפנים עצמם, ועל ידי כן מתעבה שם האור קצת, וכאשר יעבור האור דרך האחור, ויגע עד צד פנים שלה, כבר יכולה לקבלו, כיון שנתעבה קצת. וזהו סוד, וחכם באחור ישבחנה. כי החכמה שהוא הזכר, כאשר פניו מביטים באחורי הנקבה, ומאירים בה, ישבחנה, ויאיר בה הארה נוספת, יותר מאלו יהיו להפך, שהוא אחור בפנים כנז"ל, שהיא המדרגה הב':

למעלה מכלם, היא המדרגה הד', והיא, היות הזכר והנקבה פנים בפנים, זה כנגד זה, כי אז מקבלת היא אור פני הזכר, שהוא אור נפלא. ולא עוד, אלא שאין צורך שיתעבה באחור שלה בתחלה, רק יכולה היא לקבלו כמו שהוא זך, דרך פנים שלה:

הוא מדבר כאן על מושגים מאד מאד יסודיים בקבלת האר"י, וזה היחס בין פנים לבין אחור.[האור בא מלמעלה ושניהם לא יכולים לקבל אותו. עוד מעט נראה] שימו לב, שהמבנה כאן מאד מאד שונה ממה שלמדנו באלול, כשלמדנו על בנין המלכות, בנין הקומה האנושית – שמה לא היתה המערכת הזאת. שמה היה מאד פשוט. היה הזכר והנקבה, הקב"ה והשכינה, היה להם שני מצבים. היה מצב של אחור באחור, הם התחילו מאחור באחור. הם מגיעים לראש השנה, התחלת התהליך הוא אחור באחור, ואז יש נסירה, ויש תהליך ארוך מאד מאד, ובשמיני עצרת הם עוברים התהליך המורכב שבסופו הם מגיעים ל"פנים בפנים". אין מצבי ביניים. שני מצבי בינים, המצב של פנים באחור ואחור בפנים הם לא מופיעים בכל בנין הנוקבא, בכל התהליך של הימים הנוראים. זה כאילו המודל הקלסי.

פנים ואחור, נסירה (בראש השנה): תיקון סימביוזה

למה? שם, המערכת של פנים ואחור – מה היא מתארת? מה עיקר התיקון של הנסירה? עיקר התיקון של הנסירה הוא לתקן את הסימביוזה. לתקן את בעיית הסימביוזה. זה לא הסיפור פה. מה הכוונה? כשיש מצב של מערכת יחסים כושלת, אז צריכים להבין מה כושל במערכת יחסים. מה לא עובד? בן אדם שמרגיש שבא לו להיות דתל"ש. לא בא לו לשמור מצוות. בא לו ל.. בא לו להתגרש. הוא לא מצליח להתחתן. משהו לא עובד. השאלה – מה לא עובד? אתה אומר "רע לי". אך לפני שאתה אומר "רע לי" – צריך להתבונן – מה רע לך? אם אתה מבין מה רע לך אז אפשר להבין מה התיקון שאפשר לעשות.

כשל אחד שיכול לקרות במערכת יחסים הוא מערכת יחסים של סימביוזה. מה זה אומר סימביוזה? סימביוזה זה מצב שבו לאחד מהצדדים אין אוטונומיה. הוא לא בוחר. למה אין אוטונומיה?  הקשר הוא קשר אחור באחור. אחור באחור זה אומר, שמה שמחולל את הקשר זה הכרח. זה יסוד של ההכרח. מה זה ההכרח הזה? מישהו מחזיק אותך באזיקים?  יש לך עבודות שירות? ההכרח הזה יכול להיות מאד מאד עדין. ההכרח לא חייב להיות משהו חיצוני, כמו שיש את הסיפור הזה שהיה בהודו עם הכפר הזה, שכופים על מישהי להתחתן. ואם היא לא מתחתנת – אז יש עליה עונש, עוד איזה עונש. זה הכרח. אם את לא מתחתנת – אז תמותי. בדרכים מאד מאד יצירתיים.

אבל בדרך כלל המצבים הם לא כאלה. אף א' לא מוכרח לשום דבר. ניקח את עבודת ה'. בעולם של חז"ל יש ארבע מיתות בית דין. מי שמחלל שבת ויש שני עדים והתראה, ומתרים אותו על המיתה – סוקלים אותו! ויש דברים יותר קלים – לתת מלקות. כל הקטע הזה עם הפרטת בתי סוהר – זה הרבה יותר קל.

[גם הרבה יותר זול למדינה...]

כשהייתי ילד – הייתי בקרית מלאכי. יש שמה בית כנסת מרוקאי. ולפני יום כיפור יש מנהג עתיק לתת מלקות במקוה. הולכים כל הגברים, מגיעים למקוה, ולפני זה טובלים, ואז עושים שתי ידים?, מורידים חולצה, ואז השמש נותן מלקות ואומר "והוא! רחום! יכפר! עוון!…"  – הוא נותן את זה, הוא לא … ואני הלכתי עם האבא שלי, הוא הרביץ לאבא שלי ואני כל כך… ואז איזה שבועיים אחרי זה היינו בחוץ כל הילדים, הייתי בכיתה ג'. ופתאום אני רואה איזה חגורה. סתם חגורה… אז אמרתי לחבר שלי: אתה רוצה, שכל החטאים יימחלו לך? אתה בטוח הולך לגן עדן!  – מה צריך לעשות בשביל זה?  אתה מוריד את החולצה, ואני נותן לך "והוא רחום…" אז הוא רץ, בוכה… וכל היאמהות היו מדברות דרך המרפסות, אז יוצאת אתי, אתי שממול קראו לה, מתחילה לצעוק… – מה את רוצה – כיפרתי לו על החטאים! שיגיד תודה! – "אני אהרוג את הבן שלך…!" הצעקות שלה… [כיפרו לך על כל החטאים...]

אז מה קורה כשאין מלקות? מכל מיני סיבות. אין לנו סנהדרין, אין לנו סמוכין וכו'. אז היות והנפש היא מתוחכמת, ההכרח הולך ונהיה יותר ויותר עדין. מה יכול להפוך באמת את היחסים לסימביוטיים? – חרדות נטישה. תיסכולים. חסך. צרכים ביולוגיים. אלף ואחד דברים, שהאדם הוא לא באמת בוחר, הוא נואש. הוא תלוי. הוא כפייתי. הוא מחזיק. הוא לא מרפה. או שהוא מרפה יותר מדי, הוא בורח, מרוב פחד להתקשרות הוא נמלט, הוא לא מסוגל לשלוט, הוא לא מסוגל להביע את עצמו, הוא כל הזמן ברגע האמת הוא נעלם. הוא פתאם לא נמצא. אלה כל מיני מקומות, שהנפש מבינה מיד, שאין כאן חופש. אין כאן בחירה. יש כאן סימביוזה.

מישהי שיצאה איתו בדייט ראשון, הוא אומר לה: אני נפתחתי לך כפי שלא נפתחתי לאף אחד בחיים. אז אמרתי לה: תגידי לי, כמה זמן את בדייטים? – חצי שעה נפגשנו. ותוך חצי שעה הוא אומר לך אני נפתחתי לך כמו שלא נפתחתי לאף א' בחיים? היא נסתה להפרד. והוא אימלל לה את החיים. בעצם מה הוא אמר לה? אמר לה, תשמעי, אני עכשיו צריך אותך, כי את התנאי שאני אוכל להפתח כפי שלא נפתחתי בחיים, ודיר בלק אם תזוזי מכאן, דיר בלק אם תעשי לי את מה שעשו לי כו'. כי את אחראית על הנפש שלי, שהיא נפתחת כפי שלא נפתחת… המסר הסמוי הוא – את אחראית על הנפש שלי. שהיא כרגע נפתחה כפי שלא נפתחה.. את אחראית על האושר שלי, על האהבה שלי, ואם חס וחלילה תוזזי, אז את אשמה בכך שאני נפתחתי ונפגעתי. אז כשזה קורה אחרי דייט אחד, מה שדר שאתה משדר, והשני קולט? פחד. סימביוזה. מחזיקים בכוח. אין כאן מפגש של אהבה, של זרימה.

[הרבה פעמים זה סימביוזה משני צדדים. סדיסט עם מזוכיסט וכו']

נכון. כל אחד בא עם התיק שלו. וכשיש סימביוזה, הנפש מרגישה בצורה מאד מאד אילמת, בצורה מאד מאד חזקה, שאין כאן בחירה, שיש כאן משהו מאד כפייתי, מאד אלים, משהו שמוחק את החופשיות, את הרצון שלי לבחור.

[גם בין הורים לילדים – תמיד יש סימביוזה?]

את צודקת. למה שיש כזה כאסח בגיל העשרה? למה כשילד גדל, הוא מגיע לגיל 16, אז הוא כל כך מתכסח עם אבא ואימא? כי בעצם הוא קולט, שאם הוא לא עכשיו ינסר את עצמו, הוא יישאר מעובר, הוא יישאר תחת הסינר. גם אחרי החתונה – יש בעל שנשאר תינוק, או אשה שנשארת ילדה.

אבל מה קורה בסימביוזה? סימביוזה היא קשר של אחור באחור. יש אנשים שנשארים הרבה שנים אחור באחור. גם עם הקב"ה. גם העולם הדתי שלהם הוא עולם של אחור באחור. זה אפילו לא שכר ועונש במובן הפשוט. לפעמים זה הרבה יותר עדין. "אני שייך למגזר". אני שייך לחברה שיש להם פחות סמים, פחות אלימות, והבנות לא צריכות לעשות הפלה בשמיני. שזה גם אחור באחור. כלומר, אני מחפש איזה שהוא צידוק חיצוני למפגש. זה סוציולוגיות דתית. היא סוג של אחור. היא סוג של סימביוזה. המערכת יחסים היא לא מפגש של אהבה, היא מפגש של פחדים וחרדות, וצרכים ותסכולים, וכאבים. זה מה שנפגש שם. וזה מאד מתוחכם בצורה שבה זה מדברר את עצמו. כי אנו מאד מתוחכמים. כשאני פוחד אני לא אגיד אני פוחד. כשאני נואש אני לא אגיד אני נואש. כשאני זקוק אני לא אגיד את זה…  כח הדיבור שלנו הוא כל כך משוכלל, שהיכולת לעטוף את זה היא אומנות של ממש. יש אנשים שזה אצלם ברמת אומנות. היכולת שלהם לייצר מערך שלם – כמו איזה חבילה עוברת עם מליון גזרי עיתון שעוטפים את הדבר הקטן.. הנפש בצורה מאד מתוחכמת מסווה את זה. לאו דוקא מסווה כלפי הזולת. היא מסווה את זה גם כלפי עצמה. את העובדה שנמצאת באחור.

בתהליך הזה של בניין הזוג, שזה התהליך של ימים נוראים, מה התפקיד של הנסירה? התפקיד של הנסירה היא ליצור אוטונומיה. בוא ניפרד, נהיה לבד. תתמודד עם עצמך. אתה צריך לעבור את התהליך. אם לא תעבור את התהליך – אתה לא תוכל להגיע למקום שאתה יוצר קשר. אז קודם כל נפרדים. לנטרל את המקיף של הסימביוזה. זה התהליך של בניין הנוקבא.

כאן (בשער ההקדמות) זה שונה. כאן אנו מדברים על התהליך – לא התהליך הדיכוטומי הקלסי, שזה אחור באחור שלא מאפשר פנים, לא מאפשר חופש, לא מאפשר בחירה, לא מאפשר נוכחות, לא מאפשר רצון. לא מאפשר באמת לגלות רצון, מה באמת אני רוצה. הנסירה שייכת למימד הגופי, לחלקים של הגוף. כשבני הזוג דבוקים זה בזה בכותל אחד. וכדי לאפשר פנים בפנים צריכים לפרק את הדבר הזה. שם זה תהליך של בנין הנוקבא. שמה המרכיב המרכזי הוא דרומיטא, השינה. הזכר נכנס לשינה, הוא נרדם. זה מה שקורה בראש השנה, והשינה גורמת לחוסר השפעה. הוא כבר לא משפיע על הנוקבה. כשהוא לא משפיע על הנקבה, היא לא צריכה אותו – או שיכול להיות שהיא צריכה אותו אך הוא נעלם. אז ממילא היא חייבת לגדול. לפתח שיעור קומה עצמאי אוטונומי. היא חייבת להיות אוטונומית. היא צריכה לעמוד על הרגליים לבד. זה מה שהיא צריכה ללמוד. עכשו שאין לה – תלמדי לעמוד על הרגלים לבד. ואז מה שקורה ש… של אבא ואימא מסתלקים, שזה מוחין של זעיר אנפין, שהגיעו מחכמת בינה, … מסתלקים, והיא .. אותם ישירות. אז למעשה היא צריכה להתחבר אל עצמה. להתחבר אל העומק שלה. להתחבר אל האבא ואימא שלה. להתחבר אל המוחין שלה. ואז מאפשר לה לבנות שיעור קומה.  וברגע שיש שיעור קומה היא יכולה מחדש לברר את הרצון, לדעת באמת מה היא רוצה, באמת מה היא בוחרת, לראות בצורה פנימית מה באמת קורה מתחת לפני השטח. אז היא יכולה לתת אהבה. אבל לא אהבה כואבת, לא אהבה שדוחפת אותו לתוך סימביוזה, אלא אהבה שבאה מתוך רצון אמיתי, היא רוצה לתת. לא מתוך מקום של התקשרות, לא מתוך מקום של הצמדות. לא מתוך מקום של אחיזה חזקה.

Series Navigationשער ההקדמות. פנים ואחור. יהודה יפרח, כ"ה שבט תשע"ד (א)שער ההקדמות. פנים ואחור. יהודה יפרח, כ"ה שבט תשע"ד (ג)

תגובות

  1. […] בשיעור של יהודה דובר על כך, שהמצב של "פנים בפנים" הוא תובעיני מאד. לכן אי אפשר להיות כל הזמן בבחינת "פנים בפנים" וצריכים איזה בחינה של אחוריים וחיצוניות. ============= הרעיון הזה אפשר לקחת לכמה כיוונים. דבר ראשון מה זה "פנים בפנים" – הפירוש הפשוט והמתבקש ש"פנים בפנים" – הוא אהבה ללא סיבה וולא תנאי. אהבה לזר, אהבה לשונה, אהבה לאויב. אהבה למחבל – זה הכל בחינת "פנים". מצד ה"פנים" אין הבדל בין לאהוב רשע גמור לבין לאהוב צדיק גמור (ווארט חסידי מפורסם בשם רבי אלימלך מליזנסק) […]