מרץ 23
בניו של הרב גלוכובסקי שליט"א מבצעים את הניגון המסורתי של המשפחה (ויז'ניץ?) – "רם ונישא גדול ונורא" – בחתונת יחיאל גלוכובסקי כ"ח אדר תשע"ב – אולם בית רבקה, כפר חב"ד
מרץ 21
מרץ 21
"חינוך בגובה העיניים" – ערב ניגון וחינוך בבית ספר חב"ד רחובות. הרצאתו של הרב מ.מ. גלוכובסקי, ניגונים של מקהלת ילדי בית הספר בניצוחו של הרב מרכדי ברוצקי
מרץ 18
למחרת השיעור הקבוע של הרב שליט"א נעשה "חזרה" על השיעור – במיוחד בחלק השיעור בהמשך תער"ב – ע"י ראש ישיבת הרב בירושלים – הרב יהודה הרשקוביץ שליט"א
לאחרונה עלה הרעיון לצלם את ה"חזרה" ולהעלותה ג"כ לאתרנו
תודתנו לכל העוסקים במלאכה, ולהרב יהודה בראשם, עלו והצליחו!
מרץ 13
מרץ 08
מרץ 06
מרץ 04
טעימת השגת המהות דרך התבוננות בטבע
אחרי כל זה הוא מגיע לעיקר, הפרק האחרון של המאמר, ובו אומר יסוד היסודות של כל השיטה שלנו בחינוך דווקא בדור שלנו: איך אפשר היום לקבל מעין ההשגה שלעתיד לבא, אמא עילאה, השגת המהות, ששם תענוג עולם הבא? הוא אומר שיש אך ורק דרך אחת לטעום, מתוך דברים מוחשיים בעולם הזה התחתון, קרי – מתוך חבור המדע לתורה. מי שקורא טוב, פשיטא שכך אומר. קודם כל, איך מתאים לרבי הרש"ב? ידוע שהיה אומר "ברוך אתה הוי' למדני חקיך", ופרש על חקי הטבע, ולא על חקי התורה, שגם חקי הטבע הם "חקיך". לכאורה ההיפך מאיך שמצטיירת דמותו של הרבי הרש"ב – הכי נגד לשלוח ילד לאוניברסיטה. אבל כאן כותב מאד מפורש שאין שום דרך של התבוננות בתורה, ברוחניות נטו, להגיע לתכל'ס – השגת המהות – חוץ מזה. מה רוצה? השגה היא בדרך כלל רק השגת המציאות, ואומר שהדרך היחידה להגיע להשגת המהות – לטעום מעין "פנימיות אמא פנימיות עתיק", שתהיה לע"ל – היא מתוך משהו מהותי, מוחשי. הוא אומר שאפשר להגיע לכך מהתבוננות בטבע, כאשר רואים את כח הפועל בתוך הנפעל, משיגים את הנמשל מתוך המשל. המשך »
מרץ 04
דרך קצרה כוללת את כל התוכן
כדי להשלים נחזור לפרק הראשון: הוא אומר שיש מאמר חז"ל – אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר. הוא לא אומר מי בעל המאמר, אך מגיע מרבי מאיר, שכל דבריו מחכמה, פנימיות אבא, לכן חשוב מי בעל המאמר. הוא אומר "לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה"[1]. מסביר ש"דרך קצרה" כמו משל, שכל אור הנמשל נמצא בו – פרסא, ולא צמצום בו עיקר האור מסתלק. איך אני יודע ש"דרך קצרה" היא פרסה ולא צמצום? מכך שאחרי ארבעים שנה קאים איניש אדעתיה דרביה (סוד תרומה, תורה–מ, שדברנו בשבוע שעבר). זה תלוי בכך שהרב עושה עצמו מצר-ים והתלמיד עושה עצמו מצר-מי – שניהם מתכווצים. יש תורה של הרב המגיד על דוד המלך ועל דוֹד של שיר השירים שיש שני דלתין – "דלית לה מגרמה כלום" – בטול הרב לתלמיד ובטול התלמיד לרב. זה היחס שמדבר עליו במאמר – כל אחד צריך לבטל ולכווץ עצמו, ודווקא כך מעבירים את העצמות. מה הפשט של "לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה"? כתוב בעמק המלך ועוד שהפשט שטוב לזכרון. כאן אומר יותר, שהכל נמצא שם, כמו ראשי פרקים של מעשה בראשית ומעשה מרכבה – שמלמדים רק אותם, אבל הכל שם. אחרי "אלף בינה" כתוב "סמך-עין, סימנים עשה". כל הדרך הקצרה היא סימנים. אפילו הצדיק עצמו הוא "סימנא בעלמא", סימן לכל האלקות בעולם. ב"דרך קצרה" כלול הכל, בתחלה בהעלם אבל "סוף הכבוד לבוא". המשך »