אהבת ישראל

שלש דרגות באהבת ישראל

אדמו"ר הצמח-צדק מבאר בדבריו על מצוות "אהבת ישראל" (בספר "דרך מצוותיך") כי ישנן שתי רמות של אהבת ישראל:

ישנה אהבה בה חש האדם כי עם ישראל הוא קומה שלמה, בה כל אחד מן האיברים חיוני ו'ערב' לאיברים האחרים - "כל ישראל ערבים זה לזה". כאשר חשים כי עם ישראל הוא גוף שלם, וודאי כי אין טעם בפגיעה ביהודי אחר - באבר אחר - שבסופו של דבר מסכנת את כל האיברים-היהודים שבגוף. אכן, עדיין יש מקום לבקורת על יהודי אחר שאיננו נוהג כראוי, וניתן אף לכעוס אליו (לצד ההכרה שגם על כל אחד מוטל התיקון, ביכולתו שלו לחזק ולרפא את הגוף השלם). ועוד, במקרים קיצוניים ממש יש מקום לכרות אבר אחד, ר"ל, על מנת להציל את הגוף כולו.

למעלה מזאת ישנה אהבה החווה את כל עם ישראל כמוקף באהבה אחידה, באהבת האדם את עצמו. כשם שביחס לאדם עצמו "על כל פשעים תכסה אהבה" - האדם איננו רואה את חסרונות עצמו, וגם אם הם מגיעים למודעתו אין הם מערערים את יחסו הטוב אל עצמו (בהנחתו שהוא עצמו טוב הוא, והרע טפל וזניח) - כך צריך להגיע שמקיף אהבה זה יכסה את כל ישראל. אז, כשם שהאדם איננו רואה חובה לעצמו ואיננו כועס על עצמו בשל חטאיו, כך אין מקום לראית פשעי הזולת או לכעס עליו. מקיף האהבה שומר את הרגש, לבל תצמיח הידיעה השלילית על הזולת רגשות שליליים כלפיו.

והנה, דוגמה לשני סוגי האהבה הללו מוצאים אנו בחג הסוכות, בו שתי מצוות השייכות לאחדות ואהבת ישראל - מצות סוכה ומצות הלולב ומיניו:

ידוע כי חז"ל המשילו את ארבעת המינים לסוגי טיפוסים בעם ישראל - גם צדיקים בעלי תורה ומצוות (כאתרוג, שיש בו טעם-תורה וריח-מצוות, כלולב שיש טעם-תורה ואין בו ריח-מצוות, וכהדס שיש בו ריח-מצוות ואין בו טעם-תורה) גם כאלו אשר אין בהם תורה ומצוות (כערבה שאין בה לא טעם-תורה ולא ריח-מצוות) - ולימדו כי נטילת המינים יחדיו היא מתוך תודעה כי יש לאחד את כל סוגי הטיפוסים, ולא לדחות את ה'רשעים' מביניהם: "כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים, ומה הקב"ה עושה להם? לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקב"ה: יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו". המודעות בנטילת המינים היא מודעות לפיה מתחלק עם ישראל לסוגי אנשים שונים זה מזה, אך ראוי שיתאחדו ויתדבקו זה בזה (והדברים מתאימים גם עם משל האברים השונים, אשר גם אליהם מקבילים חז"ל את ארבעת המינים).

לעומת זאת, על הסוכה נאמר "שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת" - אחדות המוקפת ב'בית האלקי', ללא הבחנה בין איש לזולתו. ואכן, על פי הקבלה אור הסוכה הוא "מקיפין דאמא" - כח התודעה השומרת על הלב מפני צמיחת רגשות שליליים.