רמזים לחודש טבת

חדש טבת הוא העשירי מבין 12 חודשי השנה. חודש טבת פותח את תקופת החורף, שחודשיה, טבת-שבט-אדר - מקבילים לשלושת שבטי מחנה דן: דן, אשר ונפתלי. מקומו של מחנה דן היה בצפון מחנה בני ישראל במדבר.

האות של חודש טבת ע"פ ספר היצירה היא האות ע - חודש טבת הוא חודש תיקון וביטול ה"עין רעה". שער המלה טבת מ"טוב", הרומז לטוב עין. טוב עין הוא מקור הכוח לברך, כמאמר "טוב עין הוא יברך". תיקון זה מתחיל בהתבוננות בנרות חנוכה, במיוחד כשהם שלמים, ביום השמיני.
כל תהליך של חורבן מתחיל ב"עין רעה" של שנאה - שנאת החול את הקודש (סוד המספר 10, המספר הקדוש). השנאה מביאה לכעס, אש החורבן. האות האמצעית של כעס היא "ע". הכעס השלילי חייב לבוא על תיקונו ולהפוך לכעס חיובי, כפי שיוסבר להלן.

מזלו של חודש טבת הוא: גדי לפי חז"ל, בגיל 10 (רמז לחודש העשירי) ילד "קופץ כגדי" (מדרש קהלת).
הטבע הילדותי של קפיצות מעלה מטה כגדי משקף שלב חשוב בתהליך ההתבגרות.
חודש טבת, מתייחס לתהליך ההתבגרות, מ"בוסריות" לבשלות. חוסר בגרות מאופיין על ידי "עין רעה". לעומת זאת, בגרות מאופיינת על ידי "עין טובה". גדי שווה בגמטריה 17, הערך של "טוב". על האדם לשחק, ולקפוץ כגדי כדי לתקן ולהמתיק את הכעס בנפשו הבהמית.

שבט דן מסמל מצב התחלתי של חוסר בגרות בנשמה, המתבגרת בחודש טבת. דן פירושו לשפוט. בראשית דרכו, דן שופט את המציאות וגם אחרים על פי דין קשה ("עין רעה"). זה טבעו של אדם חסר בגרות רוחנית. דן מדומה לנחש, המכיש בארס הכעס. ה"עין רעה" היא עין הנחש. התיקון של דן מתגלה כשהוא נלחם נגד הכעס השלילי על ידי כעס של קדושה.
שמשון שהיה משבט דן מסר נפשו בפועל ממש לנקום את נקמת ה' -"תמות נפשי וגו". חנוכה שסופו בחודש טבת הוא חג במסמל מסירות נפש.
לפי חז"ל, רק אדם משורש נשמתו של דן יכול באופן ספונטני לקפוץ ו"להרוג את הנחש הרע - "פוגע בו כיוצא בו". הערך המספרי של "נחש הוא 358, כערכו של "משיח". הכח הקדוש של דן משקף נצוץ של המשיח. מהזוהר אנו לומדים שהרמטכ"ל בצבא המשיח מוצאו משבט דן.

החוש של חודש טבת ע"פ ספר היצירה הוא חוש הכעס חוש הכעס הקדוש (תיקון חדש טבת) הוא היכולת בנשמה להרגיז את יצר הטוב על יצר הרע. זהו פירוש חז"ל על הפסוק בתהילים "רגזו ועל תחטאו".
הכעס החיובי משקף את עומק האכפתיות והדאגה בנשמה שהמציאות תהפוך לטובה. למרות שגם בכעס זה קיים רובד של חוסר בגרות (שהרי הבגרות המוחלטת של ה' רואה ב"עין" של טבת את כל המציאות כטובה), בכל זאת נאמר עליו "כי נער ישראל ואהבהו".
בחסידות אנו לומדים שעל האדם לכוון את העין השמאלית (ה"רעה") כלפי עצמו ( ולעורר את יצרו הטוב על יצרו הרע), על מנת להקטין את הרגשת ה"אני" שלו, ובו בזמן לכוון את עינו הימנית (ה"טובה") כלפי המציאות ובכך לעזור למציאות לתקן את עצמה.

האיבר של חודש טבת הוא הכבד חז"ל אומרים ש"כבד כועס". תפקיד הכבד לטהר את הדם. בקבלה, הכבד מקביל לנחש הקדמון, שתיקונו על ידי דן. (שלושת ה"שליטים" על הגוף והנשמה הם המוח, הלב והכבד, המקבילים לאדם, חוה, והנחש לפי הסדר).
בקבלה הנחש מסמל בנשמה את המצב הראשוני של חוסר בגרות, כפי שהוא מתבטא במידת הכעס הלא מתוקן. ארס הנחש חם, כאש הכעס. כשהכעס נהפך לטוב, האש (ודם הכבד) מחממים את קור חדש טבת.