בע"ה, ימי הסליחות ה'תשס"ה

לאחינו בני ובנות ישראל בכל אתר ואתר ה' עליהם יחיו,

בפרוס השנה החדשה, אנו מאחלים לכל בית ישראל כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד, בטוב הנראה והנגלה!

סימנה של השנה החדשה - שנת תשס"ו - הוא שנת "תשובה מאהבה" לפ"ק. אמרו חז"ל כי השב מיראה זדונות נעשו לו כשגגות, אך השב מאהבה זדונות נעשו לו כזכויות (ובא הפירוש בחסידות דהיינו זכויות ממש, ואף יותר מזכויות רגילות). גדול כחה של תשובה מאהבה, שאיננה מכפרת בלבד על מה שפגם האדם, ומצילה אותו מן העונש, אלא שהיא גם משלימה את כל מה שחיסר בהמשכת האור האלקי לעולם, ואף חודרת אל תוך מציאות החטא והופכת-מתקנת אותה עצמה.

היראה מכווצת את האדם, והוא פונה לברוח מהחטא כדי להציל את נפשו - אך החטא עצמו איננו נתקן, המציאות נותרת פגומה ועזובה מגילוי אור ה'. הכיווץ וקוצר הרוח מוליך את האדם ב"דרך קצרה וארוכה" - דרך שאכן מגיעה לתשובה ולכפרה, אך אין היא חודרת אל פנימיות היעד ואיננה מתקנת את הדברים מיסודם. לעומת זאת, השב מאהבה מוצף ברגשות חיוביים - אהבתו מתפשטת גם אל המציאות, אין הוא מסתפק בתיקונו האישי, אלא רוצה לתקן בתשובתו את המציאות כולה (ובפרט את מה שהזיק ופגם בחטאיו שלו). ההתפשטות, אורך הרוח וישוב הדעת שמעניקה האהבה מוליכים את האדם ב"דרך ארוכה וקצרה" - התשובה מגיעה אל פנימיות היעד שלה, חושפת מחדש את הקשר אל ה', ומתקנת את העבירות מיסודן, עד ש"זדונות נעשו לו כזכויות".

שלהבת ה"תשובה מאהבה" ("שלהבת העולה מאליה" של השב באמת) מורכבת משלש מדרגות - "ואהבת... בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאדך" (= שלהבת בגימטריא). בשלהבת הזו כלולות שלש האהבות העצמיות - אהבת ה', אהבת התורה, ואהבת העם (ועמן אהבת הארץ, שהיא הכלי הכולל את כל האהבות העצמיות, כמבואר באורך במ"א):

אהבת "בכל לבבך" היא אהבת ה' לכשעצמה, המסותרת בלבו של כל יהודי (ובאה לידי ביטוי ב"עבודה שבלב זו תפלה" ['אליו ולא למדותיו', כאשר כל הרגש מופנה רק אליו יתברך]" ובהעלאת כל מדות הלב אליו יתברך, כדרשת חז"ל: "'בכל לבבך' - בשני יצריך").

באהבת "בכל נפשך" מתפשטת אהבת ה' לאהבת התורה, בה משקיע האדם את כל נפשו-דעתו (נפש היינו דעת, כלשון הפסוק "גם בלא דעת [תורה] נפש לא טוב"). עיקר מסירות הנפש בעבודת ה' היא ההתמסרות לתורה ולהוראותיה, כדוגמת עשרת הרוגי מלכות - ובראשם רבי עקיבא - אשר "נתפסו על דברי תורה" ומסרו עליה את נפשם.

אהבת "בכל מאדך" היא התפשטות האהבה אל המציאות וכל מה שעובר בה - כדרשת חז"ל: "בכל מדה ומדה שמודד לך הוי מודה לו במאד מאד" - ואז מגיעים לאהבת ישראל כפי שהם "גוי אחד בארץ" (וממילא, נכללת כאן גם אהבת הארץ). עיקר עוצמת התשובה מאהבה - שרק אז היא "תשובה שלמה" באמת - מתבטאת בהתמסרות לתקן את המציאות כולה, באהבת כל ישראל. אז מקיימים גם "'בכל מאדך' - בכל ממונך", כאשר עבודת התשובה כוללת את פיזור כל הממון ("כל אשר לאיש יתן בעד נפשו") לטובת צרכיהם של ישראל ולישובם בארצם באופן השלם והראוי, על פי התורה.

דרך החסד והאהבה של החסידות מכוונת אותנו דווקא לתשובה מאהבה, תשובה עילאה המביאה רפואה מלאה לתחלואי החטא - "ולבבו יבין [בהתעוררות אהבת ה' 'בכל לבבך' אחרי ההתבוננות בגדלות ה', בפסוק הראשון בקריאת שמע], ושב [בהתמסרות 'בכל נפשך' לתורה, כהוראת חז"ל לבעל תשובה 'היה רגיל לקרוא דף אחד יקרא שני דפים, לשנות פרק אחד ישנה שני פרקים], ורפא לו [בהתמסרות 'בכל מאדך' לפזר את כל כחות הנפש, הגוף והממון לריפוי ותיקון המציאות בפועל]".

נזכה להרבות השנה בהפצת תורת החסידות, לשוב בתשובה על מעשינו המשובשים ועל דעותינו המקולקלות - בפרט ובכלל - ולעורר מחדש את אהבתנו לה', לתורתו, לעמו ולארצו. כך תהיה השנה הבאה עלינו לטובה שנת "תשובה מאהבה" המביאה גאולה לעולם, גאולה אמיתית ושלמה על ידי משיח צדקנו - "וכבר העידה התורה שעתידין ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין"!

בברכה,

הרב יצחק גינזבורג


תשרי


חשון


כסלו


טבת


שבט


אדר


ניסן


אייר


סיון


תמוז


אב


אלול