שמחת פורים

יש ד מדרגות שמחה בעבודת ה' כנגד ד אותיות שם הוי' ב"ה: שמחה תמידית התלויה בשפלות האדם, ממנה נובעת הכרת הטוב לה' ושמחה בחסדיו. שפלות היא פנימיות המלכות - ה תתאה שבשם; שמחת יום-טוב היא המשכת שמחה לרגשות הלב - ה-ו שבשם; שמחת בית השואבה, ממנה שואבים רוח הקדש. מקור רוח הקדש והנבואה הוא בבינה - ה עילאה שבשם; שמחת תורה, בה שמחה התורה עצמה. התורה היא חכמת ה' - ה-י שבשם.

למעלה משמחות אלו היא שמחת פורים, שכנגד "קוצו של י": זו שמחה "עד דלא ידע" ששרשה בראש העליון שבכתר, "רישא דלא ידע ולא אתידע" - בעצם כח ה"אמונה פשוטה" שביהודי. אמונה פשוטה = ברוך מרדכי = ארור המן/(וזהו "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"). "רישא דלא ידע ולא אתידע" הוא גם שרש המשיח, שישמח את כל ישראל עד בלי די.