ממעטין - בשמחה המאמר הידוע "משנכנס אב ממעטין בשמחה", מתפרש בחסידות (הגורסת כי "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד") פירוש 'נועז', מהפך וממתיק: "משנכנס אב ממעטין - את הענינים השליליים שאירעו בחודש אב - ב[אמצעות] שמחה". כמובן, אין המאמר יוצא מידי פשוטו: בשל צער החורבן "אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה", עולם של גלות וחורבן. כיצד יתחברו אפוא הפשט והדרש? איזוהי השמחה הצריכה להאיר בחודש אב, למעט בחורבן ולתקנו? להבנת הדברים נשוב ל'נוסחה המשיחית' - "אורות דתהו בכלים דתיקון" - וננתח על פיה שלשה סוגים של שמחה. שמחה של הוללות ישנה דרך הדוגלת בשמחה "ללא תנאי", גם במצבים קשים. כאשר האדם נמצא במצב קשה - בגשמיות, ובעיקר ברוחניות - במה יוכל לשמוח? וביחס לכלל הציבור: כיצד ניתן לשמוח כאשר השכינה - כנסת-ישראל - נמצאת בגלות? תשובה אפשרית במצבים אלו היא 'להשתמח' בצורה מלאכותית-חיצונית - להשתטות ובכך לצאת מהעצבות! "שמחה פורצת גדר", וניתן לשמוח אף בדברי חול ושטות. אמנם, על כך אמר שלמה בחכמתו: "לשחוק אמרתי מהולל [- אם של הוללות הוא] ולשמחה מה זו עושה [- מה תיקון עולם יש בה?]". שמחה של מצוה לעומת השיטה הגורסת כי "העיקר - לשמוח!" (מכל הבא ליד), עומדת תפיסה כי אמנם "יש להיות בשמחה תמיד", אך אין לשמוח אלא מדבר הראוי על פי תורה - ממציאות הטוב ("אין טוב אלא תורה") והאור ("תורה אור") - "שמחה של מצוה" בלבד. שמחה מוגבלת זו איננה "פורצת גדר" (בתחילתה, כלומר: מעצם הגדרתה), אך היא "הולכת על בטוח" (- "כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו") - זוהי שמחת התיקון המבדיל בין האור ובין החושך. שמחת המלכות לאחר משבר והתמוטטות נדרשים כחות עצומים לשיקום, בעוד שעצב המשבר איננו מותיר כח. העצב הוא המות, והשיקום תלוי בשמחה המחיה. שמחת המצוה מועילה לחי במקצת, השבור לגמרי זקוק לשמחה גדולה יותר (כמבואר בפרק לג בתניא) - אך גם ההשתטות המתעלמת מהרע (ונדמית כמשקמת) צפויה להישבר ולהשאיר את האדם ברע. וכך בחיי היום-יום של הפרט: השרוי במציאות מגושמת, שמחה סתמית תשקענו עוד יותר בגסות המציאות; שמחה במצוות בלבד תותירנו עצוב ושבור במצבו הקיומי היום-יומי. ובחיי הכלל: ישראל שרויים ללא מקדש - באם ישמחו, ישקעו ויטמעו במציאות החולין; באם 'ידחו' את השמחה לזמן המקדש, כיצד ישרדו בגלות וכיצד ישתקמו ממנה?
שמחה 'משיחית' היא שמחה 'מלכותית'. מצינו שמחה יתרה בהעלאת ארון הקודש לירושלים - חותם הקמת מלכות דוד - עד שדוד מפזז ומכרכר לעיני הציבור. וכן בהמלכת שלמה נאמר: "והעם מחללים בחלִלים ושמחים שמחה גדולה ותבקע הארץ בקולם". שמחת המלכות מלאה עוצמה, אורה רב ועצום ומתפשט עד כדי השתטות. השמחה מקיפה את כל תחומי החיים החוליים - עיסוק המלך - ובכל זאת היא בגדר שמחה-של-מצוה - מצות "שום תשים עליך מלך". שמחה זו "פורצת גדר" לכבוש את כל תחומי העולם בכחו של "מלך פורץ לו גדר לעשות לו דרך" (ו"דרך המלך אין לה שיעור"). |
תשרי חשון כסלו טבת שבט אדר ניסן אייר סיון תמוז אב אלול |