אביב - אהבה

חדש האביב הוא חדש האהבה. ה"שער" (שתי האותיות העיקריות של שרש כל מלה בלשון הקדש, כמבואר בספר יצירה) המשותף של "אביב" ו"אהבה" הוא "אב", לשון רצון וחשק (כמו בפסוק: "אם תֹאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו").

בחדש האביב, הטבע מתעורר, בחיות מחודשת, בבחינת "אהבת עולם" לבורא עולם ב"ה. כך, בחדש האביב, מתעוררות נשמות ישראל, בחיות מחודשת (- "החדש הזה לכם ראש חדשים"), בבחינת "אהבה רבה" לה' גואל ישראל, המוציא אותנו ממצרים, ממיצרי הטבע, כמו שנאמר: "היום אתם יֹצאים בחדש האביב".

על יציאת מצרים נאמר: "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". בחג הפסח קוראים את מגילת שיר השירים, שיר האהבה בין החתן העליון, הקדוש ברוך הוא, וכלתו אהובתו, כנסת ישראל, וכמו שנאמר שם: "מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים".

שלש הרגלים - פסח, שבועות, סוכות - הנן כנגד שלשת האבות - אברהם, יצחק, יעקב. חג הפסח הוא כנגד "אברהם אוהבי". "אברהם התחיל להאיר" באור-כי-טוב - "אור המאיר לזולתו" באהבה רבה.

אותיות א ה ב

בספר יצירה מובא, שלכל "תקופה" בשנה יש אות (שבה נבראה) מבין "שלש אמות: אמש". האות של תקופת האביב היא האות א. וכן מובא שם, שלכל חדש בשנה יש אות מבין "שתים עשרה פשוטות: הוזחטילנסעצק". האות של חדש ניסן, חדש האביב, היא האות ה.

ועוד מובא שם, שלכל יום בשבוע יש אות מבין "שבע כפולות: בגדכפרת". האות של היום הראשון של השבוע - היום של חידוש מעשה בראשית (כללות ענינו של חדש ניסן - "החדש הזה לכם ראש חדשים", כנ"ל), ויום הקמת המשכן בראש חדש ניסן בשנה השניה ליציאת מצרים - היא האות ב.

נמצאנו למדים, שבחדש ניסן, חדש הגאולה - "בניסן נגאלו אבותינו ממצרים ובניסן עתידין להגאל" - מאירות שלש האותיות אהב, שרש האהבה של חדש ניסן.

חווית האהבה בנפש האדם היא חוויה של גילוי אור, "אור המאיר לזולתו" דוקא (מדתו של אברהם אבינו כנ"ל). יום הראשון של מעשה בראשית הוא יום החסד והאהבה, ובו נברא האור-כי-טוב המאיר לזולתו (רק שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים לעתיד לבוא, והיכן גנזו - בתורה, "תורת חסד").

האהבה היא תופעה "זוגית" דוקא, גילוי אור וחשיפה עצמית בין בני זוג - "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". ביציאת מצרים "נחשף" הקדוש ברוך הוא לעם ישראל - "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם". וכן "נחשפו" בני ישראל לקדוש ברוך הוא - "לכתך אחרי במדבר" כנ"ל. על "חשיפה" כפולה זו נאמר בשיר השירים: "דודי לי ואני לו", כמבואר בחסידות.

והנה, "חשף" הוא "פסח" בהיפוך אותיות (שהרי שֹ ו-ס נחשבו לאות אחת כנודע).
ורמז נפלא ל"זוגיות" העצמית שבשרש "אהב": יש כאן 3 "זוגות" של אותיות: אה=ו; אב = ג; הב = ז, אותיות זוג!

דבקה, חשקה, חפצה

מבואר בחסידות שבמדת האהבה ישנן שלש רמות של חוויה, זו למעלה מזו: דבקה, חשקה, וחפצה.
הדבקה מתיחסת ליחוד כחות המעשה (בלשון הקבלה: נצח, הוד, יסוד) - יחוד ה"מוטבע" - של בני הזוג.
החשקה מתיחסת ליחוד מדות הלב (חסד, גבורה, תפארת) - יחוד ה"מורגש" -של בני הזוג.
החפצה מתיחסת ליחוד התודעה הפנימית (חכמה, בינה, דעת) - יחוד ה"מושכל" - של בני הזוג.

חווית הדבקה קשורה עם קיום מצות מעשיות. חווית החשקה קשורה עם העבודה שבלב - זו תפלה. חווית החפצה קשורה עם לימוד התורה.

בליל הסדר ישנן מצות מעשיות - אכילת מצה ומרור, שתית ארבע כוסות וכו'. בהן עלינו להרגיש אהבת ה' יתברך, המוציא אותנו ממצרים, בדרגת דבקה במקום.
אמירת הלל בליל הסדר היא חלק התפלה, שבה התגלות החשקה שבלב להתקרב לאור אין סוף ב"ה ("הלל" הוא לשון "אור" - "יהל אור") - "לאסתכלא ביקרא דמלכא".
אמירת ההגדה עצמה - "והגדת לבנך" - היא חלק התורה של ליל הסדר, ובה עולה האהבה לה' יתברך, לעצמותו ומהותו, לשיאה, לדרגת החפצה להכלל לגמרי באחדותו הפשוטה - "לאשתאבא בגופא דמלכא".