"שמחים כנתינתם מסיני"

במתן תורה קבלנו "אמרות הוי' אמרות טהֹרות כסף צרוף בעליל לארץ מזֻקק שבעתים". ודרשו חז"ל - "לא ניתנו דברי תורה חתוכין, אלא כל דבר ודבר שהיה הקב"ה אומר למשה, היה אומר מט פנים טהור ו-מט פנים טמא" ("שבעתים" הם ז פעמים ז = מט). ב-מטימי הספירה טרם מתבררת ההלכה - בימים אלו מופיע ריבוי הנובע משם "א-להים", ומתלבטים בין "אלו ואלו דברי א-להים חיים" (כשתכלית הארה זו לזקק את מט הפנים המסופקות שבמדות האדם).

רק ביום החמשים יש השראה איך 'לחתוך' בין הספקות, ומכיון ש"אין שמחה כהתרת הספקות" הופכים הדברים להיות "שמחים כנתינתם מסיני". ב"מתן תורה" נתן ה' את התורה להכרעת חכמי ישראל - כסיום המדרש: "אמר לפניו [משה רבינו]: רבונו של עולם, עד מתי נעמוד על בירורה של הלכה? אמר לו: 'אחרי רבים להטות' - רבו המטמאין טמא, רבו המטהרין טהור". בהכרעת חכמים מתגלה שם הוי' (האחדות שמעל הריבוי של שם א-להים) - "דבר הוי' זו הלכה" (גם בדוד המלך, שנפטר בשבועות, נאמר "'והוי' עמו' - שהלכה כמותו בכל מקום").