כוונות ספירת העמר

ספירת העמר היא זמן של תיקון והכנה למתן תורה, וברור שעיקר יסודות עבודת ה' - הכנעה, הבדלה, המתקה- מופיעים בצורה ברורה בעבודה של ספירת העמר. נדגים כיצד מופיעות עבודות ההכנעה, ההבדלה וההמתקה בספירת העמר:

אבלות, תיקון, צפיה

יש שלש הסתכלויות עיקריות לגבי החויה הנפשית בימי ספירת העמר: א. באופן בסיסי, לפי ההלכה, חוית הנפש בספירת העמר היא שפלות וצער - מה שמתבטא בכל מנהגי האבלות שנוהגים בימי הספירה. בימים אלו יש תחושה של מיתה ונפילה - ועל כן אין מברכים "שהחיינו" - כשעל כל אחד מוטלת עבודת "והחי יתן אל לבו" בהפנמת הלקחים של מות תלמידי רבי עקיבא בימי הספירה.
ב. ימי הספירה, בעיקר לפי הקבלה, משמשים לתיקון מפורט וארוך של כל מדות הנפש - החל מ"חסד שבחסד" ועד ל"מלכות שבמלכות" (כפי שנוהגים רבים לומר בכל יום לאחר הספירה). בימי תיקון המדות נעשים בירור והבחנה כיצד יש להאיר ולתקן כל מדה של האדם, ואילו סיגים בהמיים יש לברר ממנה. עבודת תיקון המדות מתבטאת במנהג ישראל ללמוד בימי ספירת העמר "פרקי אבות", שכל ענינם מוסר השכל והנחיות לתיקון המדות.
ג. לפי הפשט, עיקר חוית הנפש בספירת העמר היא צפיה עצומה לישועה ולגילוי אור התורה הקדושה - אשר תנתן ותאיר מחדש בסיום ושלמות ימי הספירה. צפיה זו הולכת ומתגברת מיום ליום - וכבר מורגשת הארת "האור כי טוב" של "תורה אור".

הזהר מדמה את צפית בני ישראל למתן תורה במשך שבעה שבועות להכנה, לצפיה ולהטהרות של אשה לבעלה במשך שבעה ימים. ההכנה והצפיה האמיתית היא טהרת הלב מכל מחשבת חוץ הפונה ומתענינת בדבר אחר, וחתירה לקראת מצב של יחוד ישראל עם ה' ללא כל ענין אחר במודעות, אלא "אנו לי-ה ועינינו לי-ה" בלבד. ההטהרות מכל דבר זולת ה' יתברך נעשית על ידי עצם הצפיה, החווה את עומק הקשר עם ה', וממילא הצפיה עצמה היא כבר מודעות המתענגת על היחוד עם ה'.

הכנעה, הבדלה, המתקה

שלש העבודות שהוזכרו מקבילות בדיוק לשלשת יסודות עבודת ה' - הכנעה, הבדלה, המתקה:
חוית השפלות המתבטאת באבלות היא הכנעה פנימית, מתוך הכרה בקלקול הטמון בישות האדם ובחומריותו (כתוצאה מהן נוצר מצב של "לא נהגו כבוד זה בזה" - שגרם למות תלמידי רבי עקיבא).
תיקון המדות הוא הבדלה בין הרע הגס שבמדות, לבין החלק הטוב שבהן (בירור והבחנה אלו צריך שיהיו דקדקניים ומפורטים ביותר, ולכן הם נעשים בכל ימי הספירה ביחס לכל פרטי ודקויות המדות).
הצפיה לגילוי ה"אור כי טוב" במתן תורה היא המתקה, בעיקר לפי מה שהוסבר שכבר בצפיה, בה מטהרים לקראת ה', יש התענגות על ה' וחוית הקשר עמו.

שפע, תיקון, קדושה

והנה, שלש הרמות בהן מדובר מתגלות גם בתפלה הקצרה שרבים נוהגים לומר קודם ספירת העמר: "ריבונו של עולם, אתה צויתנו על ידי משה עבדך לספור ספירת העמר... ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות, ולתקן את נפשותינו ורוחותינו ונשמותינו מכל סיג ופגם, ולטהרנו ולקדשנו בקדושתך העליונה, אמן סלה".
בתפלה זו שלש בקשות כלליות בהקשר לפעולת הספירה: "יושפע שפע רב בכל העולמות"; "ולתקן את נפשותינו..."; "ולקדשנו בקדושתך העליונה". הבקשה הראשונה נוגעת להמשכת שפע לעולמות, השניה לתיקון הנשמות והשלישית להארת אור האלקות עלינו. בשלש הבקשות בתפלה מתבטאים שלשת יסודות עבודת ה' בהם דובר: המשכת שפע לעולמות תלויה בהכנעתם - רק כשמתערער תוקף ישות העולמות הם נפתחים לקבלת שפע מהקב"ה. תיקון הנשמות היינו הבדלת המדות ובירורן. הצפיה להמשכת קדושת ה' העליונה היא ההמתקה שבצפיה ליחוד עם ה'.
נתקלנו כאן בשלישית מושגים נוספת - שלשת רבדי המציאות: עולמות, נשמות, אלקות - המקבילים למושגי ההכנעה-הבדלה-המתקה (הקבלה שמן הסתם עוד נזדקק לה רבות). עבודת ההכנעה מתיחסת בעיקר לרובד החיצוני, הגס והחומרי של העולמות; עבודת ההבדלה הפנימית נוגעת בפרט לבירור ועידון הנשמה, הנבדלת מהגוף (ועבודת ההבדלה מבררת בדקות מה שייך לתדמית החיצונית הנובעת מהגוף ומהו עצם הנשמה הטהורה); ההמתקה נובעת מגילוי עצם האלקות בעולם (שהיא המהוה הן את חומר העולמות והן את רוחניות הנשמות - וממילא אינה עורכת אותם כטוב מול רע, וד"ל).