תשובה נכונה

אלול 'חי' ו'מחיה'

בימים עברו היתה עבודת התשובה של חודש אלול מתוך צער רב, סיגופים ואוירת מרה שחורה (על פי הרמז המבואר בספרי המוסר: תשובה ר"ת תענית שק ואפר בכי הספד).

ביום חי אלול נולדו "שני המאורות הגדולים" - מורינו הבעל-שם-טוב (מיסד תורת החסידות) בשנת נחת, ואדמו"ר הזקן (מיסד חסידות חב"ד) בשנת קהת. הבעש"ט אמר כי בא להפיח חיות בעבודת התשובה שבאלול. מאז הופעת אור החסידות התחדשה התשובה בשמחה (ואף המרירות הנחוצה בראשית התשובה מביאה בסופה שמחה וחיות מחודשות בעבודת ה').

ב-חי אלול מתחיל החשבון העיקרי לגבי השנה החולפת - מיום זה מכוונים יב יום (עד לראש השנה) כנגד יב חדשי השנה המסתיימת. בקבלת הרש"ש ז"ל ישנה ל-חי אלול משמעות נוספת: כה אלול הוא היום הראשון לשבוע הבריאה, המקביל לשבע ספירות עולם התיקון (מחסד ועד מלכות). בשבוע הקודם לשבוע הבריאה מאירות ספירות התהו בהן התחוללה השבירה (ובלשון הקבלה: מיתת המלכים הקדמונים), ו-חי אלול מקביל ל"דעת דתהו" - ראשית השבירה. הולדת "המאורות הגדולים" ביום זה מלמדת כי ביכולת חידושם לתקן את השבירה משרשה - להמשיך את האורות דתהו בכלים דתיקון - ולהגיע לתשובה שיש בה מרפא לנפש החולה ולעולם, ואף יכולת להחיות את המת (להחזיר את הרשע, הקרוי מת, בתשובה שלמה).

ההכרה בעבודת התשובה כמביאה רפואה לנפש ולעולם מחדירה בה שמחה וחיות. על מנת שהתשובה תביא רפואה אמיתית - ולא משברים נוספים - עליה להעשות באיזון ובחכמה. מכיון שהתשובה באה לרפא גם את משבר עולם התהו היא מודעת לחשש המשבר. מתוך הבנת תחילת השבירה בספירת הדעת דווקא, נעמוד על נקודה חשובה ביחס לחידושם של 'רופאי הנפש' - הבעש"ט ואדמו"ר הזקן - בעניני התשובה. התשובה המאוזנת והמתקנת היא - כמובן - בסוד "אורות דתהו בכלים דתיקון".

שבירת הדעת - משבר הריכוז

ספירת הדעת היא כח ריכוז והתקשרות בנפש - "לתקוע דעתו בקשר אמיץ וחזק מאד". חטא בא מ'איבוד ריכוז' בעניני קדושה וטשטוש המודעות היהודית (- "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות"), וריכוז בדברים שליליים תוך איבוד 'אנרגית ריכוז' לטובתם. ענינה של התשובה השבת כח הריכוז והדעת לבעל העבירה.

באופן פשוט נראית עבודת בעל-התשובה כנסיון לשחזר את הריכוז שאבד, על ידי ריכוז עז והתקשרות חזקה המסוגלים לשנות את העבר ה'מפוזר' (- חשבון נפש ב-יב ימים כנגד יב חודשים הוא ריכוז חודש ביום בכח ריכוז עז כזה שבכחו לאסוף ולהשלים את שאבד בחודש הזה). אמנם, המבין ברזי השבירה והתיקון יודע כי משבר הדעת נבע מריכוז מוגזם ללא דרכי ביטוי במציאות - אור רב (אור הדעת והריכוז) בכלים מועטים (דרכי ביטוי במציאות)

. ונסביר: כאשר נפגם הריכוז היהודי ה'טבעי' בקדושה, הריכוז הוא 'מעושה' - בכך טמון כח מוגבר (- התרכזות מכוונת יותר), אך גם סכנת שבירה (- התמקדות בחווית הריכוז המלאה 'ישות' תוהית). הריכוז הרב - חרטה כנה וקבלה לעתיד - מוצא בנקודת החטא והפגם המסוימת כלי בודד ופגום, שאינו 'מענין' ורחב דיו לשאת ריכוז מוגבר. הריכוז המעושה מנותב ל'שבירת' הכלי ו'הסתלקות' האור: מחד, הריכוז המעושה מצריך אנרגיות רבות שאינן קיימות אצל החוטא (שהפסיד כחות דעת בחטא), ומאידך, ריכוז רב בנקודה פגומה במהותה (החטא) מעורר מרירות שלילית ויאוש ביחס אליה, ולא הוספת חיות וכח תיקון. סופו של הריכוז התוהי לשבור את הכלי המועט - נסיון התיקון הפרטי (בחוסר כח לקיום ה"קבלה לעתיד").

סור מרע ועשה טוב

כח רופא הנפש האמיתי ביכולת אבחנה מהו מינון הריכוז בו מסוגל בעל התשובה לעמוד. כאשר קיים חשש שבירה תוך נסיון התיקון, על רופא הנפש להורות ל'מטופל' להרפות מהנסיון המרוכז לתקן נקודות מסוימות בעבר, ולהפנותו ליצירת כלים רבים ורחבים בהווה - עיסוק כללי בריבוי טוב וחסד. כלים הנוצרים בתנועת ריבוי והתפשטות - ולא ריכוז והתמקדות דקדקניים - הם "כלים [מרובים ורחבים] דתיקון". העיסוק בבנית הכלים משרה את האדם בהרפיה המעניקה לנפש 'מרווח התאוששות' וחידוש כחות דעת וריכוז (כטבילה במקוה - מי הדעת העליונים - בה 'צף' ו'מוצף' האדם הרפוי בכחות דעת טבעיים), המצטברים לכחות תוהיים ומציפים שיתגלו (בבוא הזמן) ויחדשו את עבודת ה' "בחילא יתיר". הכלים היציבים יאפשרו לקלוט את "האור המרובה", בהיותם מרגיעים ומעניקים שמחה, חיות וכח להתמודדות עם הרע העולה מן העבר. ההתבוננות (המרוכזת והמרירה) בעבר - מתוך 'בטחון שמח' ביכולת לתקן - מנתבת כחות ריכוז אבודים מן העבר לחידוש והגברת הריכוז במעשי הטוב שבהווה.

זהו חידוש הבעש"ט בפירוש הפסוק (המורה את דרך התשובה) "סור מרע ועשה טוב": "סור מרע" - אל תעסוק ברע (אף לא בנסיון תיקון) אלא "עשה טוב". בסופו של דבר רב כחו של "ועשה טוב" להתמודד עם הרע ולתקנו - להשיב לאדם כחות ריכוז בעבודת ה', ולהחיות מחדש את החלקים המתים והשבורים שבו. תשובה נכונה מביאה רפואה לאדם, גאולה ותיקון לעולם כולו.