פור הוא הגורל

בסידור "בית יעקב" מופיע זמר לליל פורים הפותח: "פורים פורים פורים לנו ברוך אשר בחר בנו" (שאר בתי הזמר חתומים בשם המחבר: יוסף שלום). במסורת החב"דית בא הפירוש למלות החרוז של זמר נפלא זה:

פורים פורים פורים לנו ברוך אשר בחר בנו. יתאר שידוע שיש ג' צמצומים כמבואר בתניא והצמצום הזה הוא ההן ולאו שבההמלכה אם יהיו נשמות ישראל אם לאו. ואף על פי כן פנימיות המכוון שיהיו דווקא נשמות ישראל וד"ל. פור הוא הגורל.

הכלל הגדול של הגורל הוא שהכל שווה בעצם. הגורל נופל, באופן סתמי לחלוטין, על מי שיפול. בעיני הגורל - הן ולאו שווים. והרמז: הן = הכל; לאו = הבל - "הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל". כך מתקבל, בדעת הבריות, חק הגורל.

והנה, סוד צמצום אור-אין-סוף כדי לתת מקום לעמידת העולם, הוא על דרך חק הגורל. על ידי הצמצום מתעלם אור האין-סוף ב"ה, שהוא ענין רצונו יתברך, הרצון הפשוט להיטיב לברואיו - הרצון בטוב ולא ברע. בחלל הפנוי שנוצר על ידי הצמצום, הכל שווה, אין הבדל מהותי בין טוב לרע, אין העדפה ואין בחירה

במקום הפנוי לא ניכר שום הבדל בין יהודי לגוי. מכאן נוצרת האפשרות לכפירה, כפירה בה' הבוחר בעמו ישראל ומייחדו משאר אומות העולם.
על מרדכי נאמר: "איש יהודי היה בשושן הבירה... איש ימיני". מרדכי היה משבט בנימין - "איש ימיני" - ואף על פי כן נקרא "איש יהודי". על זה שואלים חז"ל: "מי הוא יהודי", ותשובתם - "כל הכופר בעבודה זרה [מציאותו ואמונתו של המן, שהאמין שבעצם כולם שווים, אך את עצמו עשה לעבודה זרה] נקרא יהודי". על ידי הכפירה בעבודה זרה, בדרך של תוקף ועזות דקדושה (כזו של מרדכי היהודי), מתקנים את שרש הכפירה בה' שבמקום הפנוי, ומגלים שאין הצמצום כפשוטו, וגם במקום התעלמות הרצון א"א להתכחש לתוקף העצמי שבבחירת ה' את ישראל - "פנימיות המכוון שיהיו דווקא נשמות ישראל" -ושהגורל השווה ומשווה את כולם הוא אך למראית העין, לתת לתחתונים בחירה חפשית.

סוד ההמלכה

בשרש הכי עליון, שלשת הצמצומים הם שלשת ה"דילוגים" הידועים בתורת החסידות: א. הדילוג מעצמותו יתברך כביכול לאור-אין-סוף ב"ה. ב. הדילוג מאור-אין-סוף הסובב כל עלמין לאור-אין-סוף הממלא כל עלמין (מהעיגול הגדול המקיף-כל לקו-וחוט המתלבש בכל, כנשמה בגוף). ג. הדילוג מאור-אין-סוף הממלא כל עלמין לעולמות הנאצלים והנבראים ("עולם" מלשון העלם והסתר אור-אין-סוף).

לפני כל דילוג יש סוד "ההמלכה" (המלך העליון נמלך ביועציו) - "במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים" (- "ועמך כלם צדיקים"). ה' נמלך בשרש נשמות ישראל לפני כל דילוג ודילוג, האם לברוא את ישראל או לא - "הצמצום הזה הוא ההן והלאו שבההמלכה - אם יהיו נשמות ישראל אם לאו".

על הפסוק: "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם" דרשו חז"ל "לצביונם [לרצונם] נבראו". והנה, עם ישראל דווקא נקראו "צבאות הוי'". הצביון - הרצון - בהתגלות עצמם במציאות העולם בא לידי ביטוי מלא אצל ישראל בייחוד. הרי מצד פנימיותו (נשמתו) של היהודי, מיוחד ונבדל הוא לגמרי משאר אומות העולם (שהרי נשמתו היא "חלק אלוק ממעל ממש"), אף שמצד חיצוניותו (גופו) הרי הוא דומה לשאר כל הגוים, כמבואר בתניא. לפני כל דילוג שואל ה' את היהודי האם מסכים הוא ורוצה הוא להחצין את מציאותו, "להתחפש" ולרדת לתוך מציאות גסה שבה אין ניכרת נבדלותו (לשם בירור ותיקון אותו מקום עד שיתגלה לעיני כל האמת הצרופה). היהודי מסכים, וזהו "פורים פורים פורים לנו" - אנו מזהים את כל הצמצומים שבהם אין כביכול יתרון לישראל, ונאחזים בעצמות ה' יתברך, שבה "ברוך אשר בחר בנו" בעצם ולעולם.

שלשה צמצומים

מה משמעות שלשת הצמצומים הנ"ל? הצמצום הראשון, הדילוג מעצמותו יתברך לאור-אין-סוף, הוא ענין התגלות אהבתו יתברך לכל (בהיותו עצם הטוב, וטבע הטוב להיטיב לכל - "טוב הוי' לכל ורחמיו על כל מעשיו"), לא רק ל"בני בכורי ישראל".

הצמצום השני, הדילוג מאור-אין-סוף הסובב כל עלמין לאור-אין-סוף הממלא כל עלמין, הוא מה ש"ואתה מחיה את כלם". ה' יתברך מהוה, מחיה ומקיים את כל יצוריו ומחדש בטובו בכל יום ובכל רגע תמיד מעשה בראשית. בבחינה זו מתעלם יחודו של ישראל עוד יותר.

הצמצום השלישי, הדילוג מאור-אין-סוף הממלא כל עלמין (הקו-וחוט) לעולמות עצמם (עולמות מלשון העלם כנ"ל), היינו מה שה' יתברך בכבודו בעצמו מסתתר בכל אתר ואתר - "אתה הוא א-ל מסתתר". זהו סוד "אסתר מן התורה" - "ואנכי הסתר אסתיר פני". הפנים, בחינת ישראל, מסתתרות לגמרי (עד שנדמה לכל אומה ואומה שאסתר שייכת לה). על סוד צמצום זה נאמר "'אין עוד' - אפילו בחללו של עולם". עצמותו של ה' יתברך נמצא בכל מקום אך בהסתר גמור לעיני בשר.

נס פורים, אם-כן, הוא גילוי העצמות ממש במקום הצמצום האחרון, הגילוי ש"ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד". וזה מה שבימי הפורים חזרו וקיבלו את התורה מחדש, שהרי התורה היא האור האלקי המגלה את הייחוד העצמי בין ישראל לה' יתברך.

עם ישראל בוחר ב"פורים המשולש" - "פורים פורים פורים לנו" - ואכן הוא נבחר לחשוף את האמת לאמיתו ש"לית אתר פנוי מיניה". הוא עושה לה' יתברך דירה בתחתונים (סוד אדר - א דר), ואזי זוכה שעם היות "ה' הוא הכל והכל הוא ה'", מתייחד ה', הדוד העליון, עם רעייתו ישראל, בחירת לבו - "ברוך אשר בחר בנו" - "כמשוש חתן על כלה". "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר", כן תהיה לנו.