המשך מאמר:מארבע רוחות בואי

ב. ורוח אלהים מרחפת על פני המים

רוח אלהים מרחפת על פני המים

כאשר אנו באים לעסוק בכל מושג אשר נמצא בתנ"ך עלינו לבדוק כיצד הוא מופיע בפעם הראשונה ומהי משמעותו שם. ההקשר בו מופיעה מילה (- ומן הראוי לציין כי הדברים נכונים גם לגבי אותיות, כמבואר במקום אחר). בפעם הראשונה הוא פתיחה והקדמה אשר נועדה לסמן את המילה הזו בכל פעם נוספת בה היא מופיעה - וכשם שלמדונו חז"ל - "בתר רישא גופא אזיל" וכן "הכל הולך אחר הפתיחה".

המילה רוח, בה אנו עוסקים, מופיעה בפעם הראשונה בחלקו השני של הפסוק השני בתורה: "ורוח אלהים מרחפת על פני המים". על פסוק זה דרשו חז"ל כי הרוח המרחפת על פני המים הוא רוחו של משיח, ומכאן אנו יכולים ללמוד כי כל ענינה של ה"רוח" קשור עם ביאת המשיח. כיצד עלינו להבין את משמעות הדברים?

דרשנו כי ישנן שלוש רוחות המתגלות בח"י אלול - רוחו של המהר"ל, רוחו של הבעל-שם-טוב ורוחו של אדמו"ר הזקן. שלוש הרוחות רמוזות בביטוי "רוח אייתי רוח ואמשיך רוח" - כנ"ל באריכות. אמנם, אנו יודעים כי בדרך כלל אנו מתיחסים לארבע רוחות, ולא לשלוש רוחות בלבד. גם במערכת שבנינו יש למצוא עוד רוח רביעית. כפי שנסביר, הרוח הרביעית היא רוחו של משיח - הרוח העיקרית המשלימה את ארבע הרוחות.

רוח צפון

ארבע הרוחות בהן אנו עוסקים בדרך כלל הן ארבע רוחות השמים - מזרח, דרום, מערב וצפון. ב"מפה" יהודית המזרח הוא הצד העליון (- "קדם") והדרום הוא צד ימין (- "צפון וימין אתה בראתם"), וממילא מערב למטה וצפון משמאל.

ידוע כי התורה נפתחת באות ב- אות אשר סתומה מלמעלה מימין ומלמטה, ופתוחה כלפי שמאל. לפי הסברנו, אות זו סגורה ברוח מזרח, רוח מערב ורוח דרום, ופתוחה מרוח צפון. בקבלה מוסבר כי כל עוד רוח צפון נשארת פתוחה, כפי שהיא מעת בריאת העולם, הרי היא מקור של סכנה - "מצפון תפתח הרעה". גם יצר הרע הוא הנמצא לעת עתה ברוח צפון, כמו שדרשו על פסוק "ואת הצפוני ארחיק מעליכם".

המשיח הוא הסותם את רוח צפון, והופך את מציאות העולם למציאות הסגורה מכל כיווניה. משיח הוא ההופך את ה-ב של "בראשית" ל-ם סתומה של משיח, הרמוזה בפסוק אשר נאמר על המשיח - "לםרבה המשרה ולשלום אין קץ".

המשיח בא מן הצפון, והוא המסוגל לתקן את רוח צפון ולמצוא את הטוב הגנוז בה. המשיח מגלה את הטוב הצפון בצד צפון - "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך". לקמן ננסה להסביר כיצד מתבטאת "רוחו של משיח" בין הרוחות.

צדיק - רוח וארבע רוחות

הסברנו למעלה כי הצדיק הוא אשר מגלה לציבור כולו ולכל אדם בפרט את הכיוון בו יש עליו ללכת בעבודת ה'. אנו מוצאים רמזים לכך במילה "צדיק": צדיק הוא ראשי התיבות של ארבע הרוחות כפי שהן מופיעות בתנ"ך: צפון, דרום, ים, קדם. הצדיק מכיר את כל רוחות השמים ומכוון את כל אדם אל הכוון הראוי לו ללכת בו.

רמז נוסף אנו מוצאים בכך שהמילה צדיק שווה בגימטריא צד ימין - הצדיק מקיים את מאמר הגמרא "כל פניות שאתה פונה לא יהיו אלא לימין". צד הימין מבטא בקבלה את ספירת החסד, והצדיק הוא זה אשר כל מעשיו פונים לחסד וטוב.

כיצד מתיישבים הרמזים זה עם זה? הלא לכאורה עם יחודו של הצדיק הוא בכך שהוא כולל את כל הרוחות מדוע יש להדגיש כי יש לו צד ששייך אליו במיוחד, ומאידך - אם הצדיק שייך לצד ימין דווקא כיצד יתכן שהוא איש הכולל את כל הצדדים?

כל פניות שאתה פונה לא יהיו אלא לימין

בדרך פשוטה יש להסביר את הדבר על פי תכונה מיוחדת השייכת לספירת החסד דווקא - לצד ימין. אנו יודעים כי החסד הוא "יומא דאזיל עם כולהו יומין" - מידה ההולכת עם כל המידות. כלומר: החסד היא ספירה של נתינה והתפשטות המתלווה וקיימת גם בכל ספירה אחרת, דבר המתבטא בכך שכל מידה ודבר השייכים לצד הקדושה הם משפיעים ונותנים בעצם מהותם. לפי זה הצדיק הוא המסוגל להיטיב ולגלות את החסד בכל פניות שהוא פונה, לגלות את הימין הנמצא בכל רוחות השמים.

אמנם, יכולים אנו להסביר כי צד הימין השייך לצדיק הוא רוח נוספת, עליונה על ארבע הרוחות האחרות. מהי משמעות הדבר? הסברנו כי המשיח 'שייך' לצד צפון, אך קודם לכן הסברנו כי צדו של הצדיק הוא צד ימין, כיצד מתישבים הדברים? בקבלה מוסבר כי בפנימיות הכתר אין כלל צד שמאל - "לית שמאלא בהאי עתיקא, כולא ימינא".

ברמה הנעלית ביותר - אליה מגיע משיח - גם השמאל הוא ימין (- "כולא ימינא"), ובעצם הוא אף ימין יותר מן הימין הרגיל, משום שכח השמאל הוא גבורה וכאשר הוא "ימין" הוא "ימין קיצוני" - התגברות הימין. משום כך גם נאמר כי לעתיד לבא, בזמנו של משיח, יאמרו בני ישראל דווקא ליצחק - איש הגבורה - "אתה אבינו".

הצדיק הוא "צד ימין" במובן זה שהוא יכול להימין את כל הצדדים - במובן זה שאף בצד שמאל, המנוגד לימין יותר מכל, הוא יכול לגלות כי "כולא ימינא". בכל פניה שהוא פונה הוא עושה את המציאות למציאות 'ימנית'. הכח להפוך את כל המציאות ל'ימנית' בא מכח האמונה (כפי שאנו מוצאים בתנ"ך אמונה מלשון ימין: "כי תאמנו וכי תשמאילו") כי בכל נמצא ה', וניתן להימינו.

מארבע רוחות בואי הרוח

רוח הימין של המשיח הוא רוח עליונה, השורה על ארבע הרוחות והכיוונים האחרים, ומפיחה בהם חיים חדשים, חיים משיחיים. אנו מוצאים בנבואת יחזקאל כי על מנת להחיות את העצמות היבשות צריכה להגיע רוח עליונה, המגיע מתוך ארבע הרוחות -"מארבע רוחות בואי הרוח" - רוח זו היא רוח השורה על גבי שלמות ארבע הרוחות, אך היא מתבטאת דווקא בצד צפון, בו היא מחדשת יותר מכל.

גם בפסוקים המופיעים לגבי משיח עצמו מוצאים אנו ארבע רוחות, אשר למרות היותן של משיח, הן 'אנושיות' - אין הן חידוש מופלא לכשעצמן, וכבר היו אנשים שזכו לחלק מהן - "ונחה עליו רוח הוי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת הוי'

רק לאחר שישנה שלמות של ארבעת הרוחות ה'רגילות' אצל המשיח, הוא זוכה לחידושו של המשיח - "מורח ודאין" - "יריח וישפוט". לאחר ששורות על המשיח ארבע הרוחות, הוא זוכה להשראתה של רוח המשיח ממש - "והריחו ביראת הוי' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח".

ארבע רוחות - ארבע המשכות מן השמים

הסברנו כי הרוח הרביעית היא רוחו של משיח, אשר בעצם בא מתבטאת רוח עליונה עוד יותר, שהיא היא עיקר חידושו של משיח. עלינו להבין מהי המשמעות הרוחנית של ארבע הרוחות, ומהו ההבדל המהותי בין שלוש הרוחות אשר בהן כבר נברא העולם לבין הרוח הרביעית העתידה להתחדש בימות המשיח.

הרבי מליובאוויטש הסביר כי ישנן ארבע "רוחות" המתעוררות מן השמים אל התחתונים. נמנה את הרוחות הללו, ומתוך כך נראה את ההבדל המהותי. בכלל יכולים אנו להקדים כי שלוש הרוחות הראשונות הן רוחות אשר 'נוגעות' לתחתונים וקשורות באופן כל שהוא בעבודתנו בעולם הזה.

הרוח הרביעית - רוחו של משיח - היא רוח שאין לתחתונים שום קשר (לכאורה) עם המשכתה. אמנם, למרות זאת ישנה עבודה הקודמת להמשכת רוח זו - רוח אלקים אשר באה ושורה "על פני המים", על פני מימי התורה של זמן הגלות. למרות שרוח זו היא לגמרי בגדר של "מציאה", שבאה בהיסח הדעת ואין כלל דרך להמשיכה, היא מגיעה לאחר יגיעה עצומה בעבודתנו שלנו - "יגעת ומצאת".

אתערותא דלעילא על מנת לעורר אתערותא דלתתא

הרוח הראשונה היא "אתערותא דלעילא" הבאה לעורר "אתערותא דלתתא", כלומר: רוח ממרום הבא להעיר את התחתונים ולהכניס בהם התלהבות והתעוררות לעבודת ה'. רוח זו נועדה על מנת לעורר את הרוח הראשונה אותה הזכרנו - הרוח העולה מלמטה לעורר את העליונים.

מוסבר כי על מנת שיתחילו התחתונים להעלות רוח למעלה, יש צורך לעורר אותם מראש לכך. התעוררות זו מתגלה על התחתונים בדרך של מקיף, של 'אוירה' המעודדת ומעוררת לעבודת ה', מכיון שהתעוררות זו היא בדרך מקיף ואין האדם כלי אמיתי אליה, אין היא מתקיימת וכל תכליתה היא רק לעורר את האדם לעבוד בכח עצמו עבודה פנימית, אשר עתידה להתקיים.

רוח זו נוגעת לעבודת התחתונים - היא באה מתוך ענין ורצון בעבודת התחתונים, וכל ענינה הוא לעורר אותם. ממילא אנו מבינים כי הרמה ממנה נמשכת רוח זו היא רמה חיצונית יחסית, כמעט ניתן לומר כי זוהי מדריגה אשר בה יש הזדקקות וצורך אמיתי בעבודת התחתונים.

אתערותא דלעילא כתוצאה מאתערותא דלתתא - אייתי רוח

הרוח השניה היא "אתערותא דלעילא" הנמשכת על ידי "אתערותא דלתתא". רוח זו היא רוח מן העליונים הבאה כתגובה אל התעוררות התחתונים. רוח זו נמשכת מאותו המקום אשר אליו מגיעה עבודת התחתונים. כלומר: אותו מקום בו מגעת עבודת התחתונים ועושה בו נחת רוח ממשיך רוח כלפי מטה.

ברור כי רוח זה הינה תוצאה של עבודת התחתונים וקשורה עמה. רוח זו היא הרוח הבאה בעקבות הרוח העולה מלמטה - "רוח אייתי רוח". אמנם לעיל הסברנו כי ישנה עוד רוח נוספת הנמשכת ושורה כתוצאה מעבודת התחתונים - "רוח אייתי רוח ואמשיך רוח". רוח זו היא רוח של "אתערותא דלעילא" שלמעלה מ"אתערותא דלתתא".

אתערותא דלעילא שלמעלה מאתערותא דלתתא - אמשיך רוח

הסברנו כי הרוח השניה היא רוח אשר נמשכת מן המקום אליו מגיעה עבודת התחתונים, דהיינו - רוח ברמה המגיעה כ"שכר" על עבודת התחתונים וכתוצאה טבעית ממנה. כאשר אדם עובד ברמה מסוימת הוא זוכה להתעוררות באותה רמה, לסיוע מן העליונים אשר נמדד בערך לעבודתו שלו. הרוח השלישית היא ה"אמשיך רוח" - הרוח הנמשכת ממקום נעלה עוד יותר, מקום שאינו יחסי לעבודת התחתונים.

למרות שרוח זו נעלית מעבודת התחתונים היא עדיין קשורה אליה ותלויה בה, כיצד? רוח זו היא רוח עליה נאמר "לית ברכתא שריא באתר פגים" - אין הברכה העליונה שורה במקום שאינו שלם. רוח זו יכולה לשרות רק ב"אתר שלים" - במקום שלם.

המקום השלם הוא מקום בו יש יחוד של מעלה ומטה, של זכר ונקבה. רק כאשר יש יחוד בין המים התחתונים (בלשון הקבלה - מיין נוקבין) לבין המים העליונים (בלשון הקבלה - מיין דכורין) יכולה לשרות על גבי שלמות זו רוח עליונה. רוח הנמשכת לאחר שבאה הרוח השניה ומתאחדת עם הרוח שמן התחתונים. גם הרוח שנעלית מעבודת התחתונים יכולה לשרות רק לאחר עבודת התחתונים.

למעשה ידיך תכסוף

שלושת הרוחות אותן הסברנו עד כה הן רוחות המבטאות קשר ויחס של הזדקקות בין העליונים לתחתונים. בלשון הפסוק, שלוש המדרגות הללו שייכות לכיסופי העליון אל הבריאה מעשה ידיו - אל התחתונים - "למעשה ידיך תכסוף". בכלל יכולים אנו לשייך את המדרגות הללו למדריגות של כסף-כיסופים.

אמנם מוסבר כי ישנה מדרגה שהיא למעלה ממדרגת הכסף, ויתרה עליה כמעלת הזהב על הכסף. בחסידות מוסבר כי מדרגת הזהב היא מדרגה עליונה של גילוי אשר איננה תלויה כלל במעשי התחתונים, והיא למעלה מעלה מכל מקום בו יכולה עבודת התחתונים לגעת.

מדריגה זו מגיעה, בלשון הקבלה מ"יסוד עתיק יומין" והיא מתגלה עם ביאת המשיח. "עתיק יומין" פירושו דבר שנעתק ונבדל מבחינת "יומין", כלומר: במדריגה זו העולם כולו שנברא ב"שית יומין" אינו נוגע כלל, היא נעתקת ונבדלת ממנו. ההארה שנמשכת מדרגה זו מאירה מן הצפון - "מצפון זהב יאתה" - והיא רוחו של משיח. לקמן ננסה להבין עוד מעט מה טיבה של הארה זו.

תפילין-של-יד, תפילין-של-ראש, והרוח הרביעית

לפי ההסברים אותם נתנו לרוחות, יכולים אנו להבין טוב עוד יותר את ההקבלה של הבעל-שם-טוב שהוא הרוח השניה מבין ארבע הרוחות - ה"רוח הבאה" לאחר התעוררות המטה - לתפילין-של-יד, ואת ההקבלה של אדמו"ר הזקן שהוא הרוח השלישית מבין ארבע הרוחות - ה"רוח הנמשכת" לאחר חיבור התעוררות התחתונים עם התעוררות העליונים - לתפילין-של-ראש.

לפי דעת הרי"ף ורבים מן הראשונים, וכן פסק בשולחן-ערוך ונוהגים ההולכים לפי מנהגי האריז"ל, אין מברכים על תפילין-של-ראש, אלא אך ורק על תפילין-של-יד. טעמו של מנהג זה הוא היותם של התפילין-של-ראש כה נעלים עד שברכת האדם אינה מסוגלת להגיע למדריגתם ולהמשיכם. האדם מסוגל לברך ולהמשיך רק ממדריגת התפילין-של-יד, ועל מדריגה זו שורה ומתגלה ממילא המדריגה הנעלית של תפילין-של-ראש.

כלומר: תפילין-של-יד ממשיכים המשכה אשר שייכת לעבודת התחתונים ומאירה על ידם - זוהי אתערותא דלעילא אשר נמדדת לפי ערך עבודת האדם. לאחר התעוררות האדם בברכה, הוא זוכה שתומשך עליו המשכה של תפילין-של-יד.

התפילין-של-ראש אינן שייכות למדריגה אותה יכול האדם להמשיך על ידי עבודתו, זוהי הרוח השלישית -אתערותא דלעילא אשר אינה בערך התעוררות המטה. אף על פי כן תלויה התעוררות זו בהתעוררות האדם - תפילין-של-ראש מונחים לפי ההלכה לאחר תפילין-של-יד. אם נמשיך בהקבלה זו, הרי שהרוח הרביעית (ביחס לנושא התפילין) היא בחינת שבת או יום-טוב. בשבת ויום-טוב אין אנו מניחים תפילין, לפי שהמדריגה המאירה בהם היא "אות" שנעלה מ"אות" התפילין והוא מאיר גם ללא כל פעולה מצד האדם. הרוח הרביעית נעלית מכל רוח השייכת למעשי האדם, והיא מאירה מעצמה.

רוח רביעית - גילוי העצמות - רוח הבאה ממולי

הרוח הרביעית היא רוח שנבדלת לחלוטין מן הרוחות שעד אליה. כל הרוחות אותן אנו מכירים הן רוחות אשר התגלותן תלויה במצב התחתונים, ורק כאשר התחתונים ראויים להן הם מקבלים אותן.

לעומת זאת הרוח הרביעית היא רוח שלמעלה מכל סדר והדרגה, אין היא תלויה כלל במצב התחתונים. יותר מכך, יכולים אנו לומר כי בעוד שלוש הרוחות הראשונות מציבות מצב בו ניכר כי יש מעלה ומטה, משפיע ומקבל, הרוח הרביעית 'כופרת' בעובדה זו. הרוח הרביעית היא גילוי העצמות ממש.

גילוי העצמות אינו תלוי כלל במצבי הארה, זהו גילוי של ה' ממש, אשר נמצא תמיד בכל מקום, ללא כל קשר למצב הגלוי לעין. כאשר מתגלה עובדה זו זוהי הארה המופיעה בכל מקום בשוה, ללא חלוקה בין מעלה ומטה, והיא מופיעה בבת אחת, ללא כל הכנה.

בחסידות מוסבר כי שלוש הרוחות הראשונות הן רוחות המגיעות אל האדם מלמעלה - אלו רוחות הבאות מתוך תפיסה שבה יש מעלה ומטה אשר יש ביניהם יחסי גומלין. לעומת זאת הרוח הרביעית באה בגילוי ישר, ב'גובה העינים', כלומר: גילוי זה אינו בא מלמעלה בתגובה למעשי, ועל כן גם לא ניתן לומר בעצם כי הוא עליון ממעשי.

אם נתקדם עוד מעט בהבנתנו נאמר כי גילוי זה הוא גילוי המאיר 'מולי' במובן זה שהוא בעצם השתקפות שלי, וככל שאני מתקרב אליו אני נוטה להתאחד עמו. גילוי העצמות הוא הבטה בראי וגילוי הדמות האמיתית שלי, הגילוי כי מעשי נובעים מעצמות ה' ובחירתי החפשית מבחירת העצמות בי. גילוי זה אינו תלוי בעבודתי, הוא גילוי פתאומי ומפתיע - גילוי של ימות המשיח עליו נאמר "ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים". העיסוק בגילוי זה נותן לנו טעימה קטנה של אופן העבודה המשיחי והרצוי.

להמשך המאמר: ג.נספח

חזרה לתחילת המאמר