שביעי של פסח

לרצות גאולה גם בעל-מודע

בשביעי של פסח נקרע הים. לפי הקבלה הפיכת הים ליבשה היא חשיפת ה"עלמא דאתכסיא" (הים, שהכל בו מכוסה ונעלם) ב"עלמא דאתגליא" (יבשה, בה הכל גלוי ועל פני השטח) - הגילוי של כל פרטי המציאות שב"עלמא דאתגליא" כפי שהם נמצאים בשרשם גם ב"עלמא דאתכסיא" (- "כל מה שיש ביבשה יש בים"). בשביעי של פסח מתאחדים העולם הגלוי והנסתר בגילוי שכל מה שמתחולל בעולם הגלוי שרשו בעולם הנסתר.

בעבודת הפרט, זהו גילוי שכל מה שעובר על האדם ברובד המודע של חייו נובע מרצונו שלו ברובד העל-מודע. ובעומק - מכיון שה' מתייעץ עם כל יהודי על בריאת העולם לכל פרטיו (כמאמר חז"ל: "במי נמלך? בנשמותיהם של צדיקים", "ועמך כולם צדיקים") - גם כל מאורעות העולם שרשם בבחירת היהודי העל-מודעת. החג בו נחשף העל-מודע (הים) ומתגלה במודע (ביבשה) הוא הזמן לשנות ולתקן את הרצון העל-מודע - לרצות באמת בגאולת הכלל והפרט ומתוך כך להמשיך את הדברים גם למציאות הגלויה (היבשה).