מה המכנה המשותף בין אלברט איינשטיין לדוד בן גוריון? היה להם מכנה משותף מאד חזק, שניהם אמרו בפה מלא כמעט אותן מילים, אותו משפט. כששאלו אותו לגבי אמונה באלקים, שניהם אמרו – בנפרד, בלי תיאום ביניהם – 'אני מאמין באלקים של ברוך שפינוזה'.
ברוך שפינוזה = אבישי בן צרויה = ובחרת בחיים. שפינוזה לא האמין באלקים פרסונלי וממילא לא האמין בבחירה חפשית אלא בדטרמניזם, והוא אמר שכל היקום הוא מחשבה והתפשטות, שבעצם הם דבר אחד.
אלקים של ברוך שפינוזה

מיד אחרי מלחמת ששת הימים, כשהשווער שלי עבר ברובע היהודי הערבים יצאו מהבתיהם והשתחוו אפים ארצה. המצב הזה השתנה היום…
מיד אחרי מלחמת ששת הימים, הערבים יצאו מבתיהם והשתחוו אפים ארצה

מישהו שאל מה אני חושב על בן גוריון, האם הוא היה יותר טוב מביבי נתניהו או לא. אמרתי שלא הייתי רוצה את בן גוריון, אבל בכל אופן אני חושב שהוא יותר טוב. קודם כל, אולי הוא יותר ישר – איני מכיר לא את זה ולא את זה לעומק. אני חושב שהממסד כרגע מושחת מכל הבחינות, ויתכן שהוא היה פחות. חוץ מזה, המורל בצבא ירד פלאים – מדיניות מוכתבת, על פי השקפת עולם – והוא היה יהודי יותר גאה, הצבא היה יותר חזק, אף שלא הייתי בוחר בו.
מישהו שאל מה אני חושב על בן גוריון, האם הוא היה יותר טוב מביבי נתניהו או לא.

יש בחסידות פירוש אחר לגמרי, שהצד השוה הוא שהנחש הוא הסטרא-אחרא, אבל מפרש שהנמלה היא צדיק הדור, החכם שבדור. הרבי מלך המשיח הוא הנמלה. השאלה היא מה עושה הרבי מלך המשיח, שהוא הנמלה הקדושה, בתוך הפה של הנחש-הסט"א? הנחש הוא לא סתם סט"א שם, בעולמות הטמאים, אלא מסמל מישהו בעולם הזה. כתוב שהנחש – לשון ניחוש – הוא הפילוסופים הכי מעמיקים, האפיקורסים, של העולם הזה.
הנמלה היא צדיק הדור

מהו הסוד של הנמלה בפה הנחש, הסיפור של הסבא דמשפטים? הפשט בזהר, לפי האר"י הקדוש, שהנחש הוא הסטרא-אחרא והנמלה היא אחד שהסטרא-אחרא כאילו טורפת אותו, לא טורפת לגמרי, אבל מחזיקה אותו בפה ולא נותנת לו לנוח, כמו כף הקלע. הנמלה היא גלגול נשמה של אחד שלא התעסק בעולם הזה במצות "פרו ורבו" – לא הוליד ילדים – לכן זה קשור לברית מילה.
"פרו ורבו" – זה עסק, ואחד שלא התעסק בעולם הזה ב"פרו ורבו" הוא הנמלה שנמצאת בפה הנחש, והנחש זורק אותו – כמו בכף הקלע – ולא נותן לו לנוח. עד שבא היבם – זה קשור לאחד הסודות העמוקים בקבלה, סוד היבום – ומתקן את הנמלה, וממשיך את הנשמה בתוך הילד שהוא מוליד מהיבמה. זה הפשט של האר"י בהסיפור – בהחידה של הנמלה בפה הנחש.
הסוד של הנמלה בפה הנחש. הנמלה היא גלגול נשמה של אחד שלא התעסק בעולם הזה במצות "פרו ורבו"

סנבלט שנא את היהודים, והוא אומר "היהודים האומללים האלה". הוא ראה כמה יהודים שמתחילים לבנות את בית המקדש – כמה משיחיסטים – והוא אמר שהיהודים האומללים האלה לא יצליחו לעשות כולם. היה לסנבלט חבר טוביה – שני חברים טובים, שדברנו עליהם כמה פעמים – ושניהם ניסו ככל יכולתם למנוע מהיהודים את המשיחיות שלהם, את החזרה לירושלים ובנין המקדש. הביטוי שם הוא היהודים האומללים. הרושם שהיהודים אומללים, במיוחד כשמנסים ליזום משהו, הוא רושם שנשאר עד עצם היום הזה. אם כן, צריכים להפוך את היהודים האומללים למכבים וחשמונאים.
סנבלט שנא את היהודים, והוא אומר "היהודים האומללים האלה".

יש מי שחותכים לו את הערלה ומרגיש נורא אומלל, שחתכו לי. המפרשים אומרים שהתגובה הראשונה לכריתה היא חולשה – שנמשכת לאורך ימים – חולשא דגופא תוקפא דנשמתא. כמו שיש היום, ר"ל, שמתנגדים לברית מילה, כי אומרים שמחלישה. אכן, הרמב"ם (שיוצאים מיום ההילולא שלו, כ' טבת) כותב במו"נ שטעם ברית מילה הוא להחליש את התאוה. אבל יש אחד שהוא בעל תאוה, הוא בהמה – כמו ששמענו במאמר של הרבי – והוא נורא אומלל כשמחלישים לו את התאוה.
יש מי שחותכים לו את הערלה ומרגיש נורא אומלל

מי שצעיר, "כי תמול אנחנו", שאנחנו כל כך צעירים שנדמה שנולדתי רק אתמול – יכול להיות לפני שניה, כמו כעת, שאתמול היה לפני רגע – הוא גם ב"ולא נדע" למעליותא, שזוכה לאיזה גילוי של רדל"א. מי שרוצה להתחדש, להיות צעיר, צריך לעשות לעצמו ברית מילה ואז הוא נעשה "כי תמול אנחנו ולא נדע".
אנחנו כל כך צעירים שנדמה שנולדתי רק אתמול

למה נקרא אתמול? כי מה שהיה אתמול הוא עדיין מול העינים – כך מסבירים פשט. לכן בעברית בלשון הקדש על מה שהיה אומרים "לפנים" (שהיה, לא שיהיה). הייתי חושב ש"לפנים" היינו הפנים קדימה, אבל בעברית "לפנים" הוא מה שהיה, כי הוא מול הפנים – אני רואה אותו. העתיד הוא חשוך, איני רואה אותו, לכן הוא כמו אחור (מחר).
למה נקרא אתמול? כי מה שהיה אתמול הוא עדיין מול העינים

מה שירת הנחש בפרק שירה? פסוק שאומרים שלש פעמים ביום ב"אשרי" – "סומך הוי' לכל הנפלים וזוקף לכל הכפופים". באשרי יש עשר הויות, כל אחד עם ניקוד אחר לפי הספירות, והעיקרי הוא שם הוי' של "סומך הוי' לכל הנפלים" – בניקוד חולם, ניקוד התפארת, עיקר הרחמים של ה' שסומך נופלים. ממי שומעים זאת, מתבוננים ושומעים כיוצא מפיו? מפי הנחש, שזו שירתו לבורא עולם, מפני שכרתו לו את הרגלים – עשו לו ניתוח כריתת רגלים רח"ל – והוא אומר שגם אחרי כריתת הרגלים הוא אומר שעדיין בוטח בה' ש"סומך הוי' לכל הנופלים".
מה שירת הנחש בפרק שירה? "סומך הוי' לכל הנפלים וזוקף לכל הכפופים"