http://www.youtube.com/v/SX8d8nJvpAo
כנס מדעי מחקרי "מנהיגות מחנכת בעידן של תמורות"
מכללת אורות ישראל, רחובות. כ"א אייר תשע"א
פאנל: מנהיגות הורית בעידן הפייסבוק
מנחה – הרב יונה גודמן
בהשתתפות: הרב אלישע אבינר, הרב ד"ר יהודה ברנדסס, גב' מרים שפירא
דיון בפסיקותיו של הרב יחיאל יעקב וינברג בעל שו"ת שרידי אש
"עת לעשות לה' הפרו תורתך"
"מנהיגות מחנכת בעידן של תמורות"
מכללת אורות ישראל, רחובות. כ"א אייר תשע"א. מושב פתיחה
http://www.youtube.com/v/J71cVwt5Au8
מתוך דבריו:
"עיקר הרבנות אינו תלוי בלימוד ופילפול אלא במי שהעמידו על האמת והיושר"
ראש הישיבה תפקידו להורות הוראה, וצריכים לשים דגש על לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא.
אני בא מעולם הדיינות, וגם מעולם הישיבות. אני יודע מה זה ישיבה ומה זה הוראה למעשה
ראש ישיבה יכול לומר שיעור בלי אחריות הלכתית. אבל כשדיין יושב בדין מדובר באנשים חיים, במיקרים כואבים, במקרים שצריכים להכנס בהם בעובי הקורה כדי למצוא פתח של היתר.
אמרתי לא פעם – שדיינות זה מקצוע מסוכן. מי שלא לוקח אחריות לא יכול להכנס לתחום הזה.
כשמדובר בסמכות הלכתית – צריכים לסמוך רק על מי שמוכן לקחת סיכונים הלכתיים ולהורות הלכה למעשה.
אנו למודים על התבטאויות החוזרות ונשנות בתורת הרבי מליובאוויטש "פסק ברור ברמב"ם" וכיו"ב בהתייחסו למצות מינוי מלך ולסוגיית מלך המשיח (לדוגמה – לקו"ש כרך ה' ע' 149 בהערה. ועוד)
מתברר שהפסק הוא לא כ"כ ברור לכאורה
הרב חיים דוד הלוי זצ"ל:
"אין למצוא בתורה משטר מדיני או כלכלי ברור. אפילו פרשת המלך באה כה סתומה עד שגרמה למחלוקת רבותינו בתלמוד, אם היא מצווה או רשות. ואף שהרמב"ם פסק שהיא מצווה, הרי שאין אנו יודעים דעתם של גדולי הראשונים שלא דנו בנושא ולא פסקו כלל. וגדולי הפרשנים וההוגים דיברו בחריפות נגד המלכות כשיטת ממשל. ומצווה זאת הלא באה להסדיר את המשטר המדיני בחברה שומרת תורה, ומדוע ניתנה בצורה סתומה ועמומה? ונִשנה הדבר בכמה משטחי החיים הנוגעים לחיי חברה ומדינה.
לדעתי, זה כוחה וגדולתה של תורה, שאין בה משטר ברור ומוגדר, לא מדיני ולא כלכלי, ושתי סיבות לדבר:
א. לפי מהותם של שטחי חיים אלה, ניתנים הם לשינוי מתקופה לתקופה, ותורת ה' תורת נצח היא, ונמנעה תורה במתכוון מלקבוע בהם תחומים ברורים ומוגדרים.
ב. לא רצתה תורה לכוף את העם לנהוג בחייו החילוניים על פי משטר מסוים, לא כלכלי ולא מדיני, והשאירה את הבחירה לרצונו החופשי בשטחים אלה.
אך לעומת זאת נתנה תורה מצוות, שבהן בחינת עקרונות ויסודות, אשר יכולים להתאים לכל משטר בכל דור ובכל צורת חיים, ותכליתן למנוע את השלילי שבכל משטר אפשרי" (הרב חיים דוד הלוי, 'דעת תורה בעניינים מדיניים', תחומין ח', עמ' 365-366).
http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/dat/hamishtar-2.htm
בכלל – עיון מעניין ביותר בסוגיא של מינוי מלך ומשטר הראוי עפ"י תורה.
גם רב גינזבורג, גם רב קוק (מסתמא הוא המקור) מדברים על סגולת ארץ ישראל לגלות טבע יהודי (כמובן לאו דוקא א"י – פשוט התקופה היא תקופת שיבת ציון, ופעולה טבעית ואינטואיטיבית). איך שהצלחתי להבין מספרו של הרב גיזנזבורג "טבע יהודי" – שהטבע זה ממש לא ביטול (מובן גם שזה ממש לא גאוה). הטבע זה תגובה מאוזנת. ממילא הטבע לא יודעת "טראומות". כל הנקודה של שיטת SEP (חוי'ה גופנית) היא – שהטבע לא יודעת טראומות, שהתגובה הטבעית מסוגלת לשחרר את הלחצים ואת האיומים מבלי ליצור מצב של טראומה.
גלות – זה היפך הטבע, זה טראומה. כשאין את המצב המאוזן של טבע – אז נוטים לקצוות – או לביטול ושפלות יתר, או לגאוות יתר. בבחי' זו "מוסר" זה שיא של גלותיות (כמובן אם זה לא נעשה טבע שני). הפסוק המפורסם "יתן למכהו לחי" – זה תמצית של הגלותיות.
במפטיר פ' בחוקותי: "ארור האיש הבוטח באדם". ואולי י"ל שהכוונה (גם, בדקות) על ה"אדמורות" בכלל. כי ה"אדמרות" בכלל – יש בזה משהו ממשהו של ע"ז עכ"פ בדקות דדקות (אחרי כל ההסברים על "ממוצע מחבר", ו"כמותו ממש" וכו' – עדיין קושיא במקומה עומדת).
א"כ איך בכלל "הולכים" על זה? ואולי י"ל כי בחו"ל בין כה זה "עובדי עבודה זרה בדקות", "דומה כמי שאין לו אלקה", אז אין איסור ב"אדמורות" כ"כ.
בא' מהשיעורים של הרב גינזבורג שליט"א – דובר על הבדל בין בבלי לירושלמי. בבלי "מאניש" את הקב"ה ו"מקדש" תלמידי חכמים. משא"כ ירושלמי. וי"ל שהסיבה היא אותה סיבה. בא"י אסור ע"ז אפי' בדקות דדקות, משא"כ בחול – ההשפעה נשפעת ע"י ע' שרים, אז בין כה ע"ז בדקות, ממילא לא מקפידים כ"כ להגיד ש"תלמיד חכם דומה לשכינה". ואולי היא הנותנת, שמצד העלם והסתר של הגלות – חייבים להתקשר ל"רעבי" ע"מ להחזיק מעמד. משא"כ בא"י – גילוי טבע יהודי ראשוני.
"שקרא לא קאי, קושטא קאי" (שקר לא עומדת, האמת עומדת)
י"ל ע"ד צחות קצת – כל דבר שלא "עומד" לביקורת – מאד ייתכן שזה שקר. עצם זה שמפחדים להעמידו לביקורת, מפחדים משאלות – זה כבר מראה שזה "לא עומד".
משא"כ "קושטא קאי" – האמת עומדת לביקורת, עומדת לשאלות קשות ומחזיקה מעמד – אז יודעים שזה אמת צרופה.
שמעתי ממישהו "שקר בגי' 600, אמת – 441 – ר"ל ש"שקר" יותר גדול מ"אמת".
וי"ל שדוקא ע"י העמדה לביקורת – עושים מ"שקר" – מס' גדול ועגול – "אמת" – משהו פרטי וקונקרטי. לא כ"כ גדול, ולא כ"כ עגול – אבל – אמיתי.
קכט. ראוי להשתוקק להיות מחובר עם כל כלל ישראל. וכל מה שיזקק יותר את דיעותיו ומעשיו, כן יוכל להיות מתחבר עם הדרגות היותר גדולות ועם הדרגות היותר קטנות שבכלל. וכפי הקוטן והגברת הדינים, כך יהיה החיבור פחות כולל, וכל מה שיחסר חיבור עם הדרגה היותר ירודה, לעומתו יחסר החיבור עם הגדולה שבמדרגות, כי השלימות הגמורה היא חיבור עם הכלל כולו, בכל אופן ומידה שהוא.
משתוקקת היא הנשמה הגדולה להתפשט על הכל, על כל הדרגות, לפשוט את רגליה עד סוף כל המדרגות כולן, כדי להחיות את הכל, לקרב את הכל, לעלה את הכל. וכפי מה שהיא פושטת רגליה, הרי היא מגבהת את כל שיעור קומתה, והיא מתגדלת, ומשגת ברוממותה דרגות עילאות, חסדים גדולים ועזיזים מופיעים לפניה, את כל הדרכים היא מיישרת. ובאים קטנים, ומעכבים אותה מפישוט רגליה, וממילא כופפים את קומתה, והיא מצטערת, מתכווצת ומתמקמקת, עושה לפעמים את חפץ המעכבים, מתקמטת היא בחוג צר, ועיניה נשואות להאיר לכל, גם לאלה המעכבים, גם לכל השדרות שמלמעלה ומלמטה, מליאה היא תקוה לרחבי עולם, לנחלה בלא מצרים, לנחלת יעקב, לבמתי ארץ.
קכו. כשההשכלה האלהית היא קטנה, אז הציור שמציירים את האלהות הוא גם כן קטן. וכיון שהתוכן האלהי הוא מבאר את ההקטנה האין סופית של האדם לפניו, אז אין לשער עד כמה האדם נעשה זוחל ובטלן על ידי יראת שמים שאין בה דיעה. ואיך יבוא האדם לידי השערה של הגודל האלהי, באופן שצורתו העצמית של הדר הנפש לא תיטשטש אלא תתרחבעל ידי הרחבת כח המדע שלו. על ידי שחרור דמיונו ומעוף הגיונו, על ידי דעת העולם והחיים, על ידי עושר ההרגשה בכל ההויה, שצריך על זה באמת לעסוק בכל החכמות שבעולם, ובכל תורות החיים, ובכל דרכי התרבויות השונות ותוכני המוסר והדת של כל אומה ולשון, ובגדולת נפש ידע לזכך את כולם. ופשוט הוא שכל יסוד מדעו בתור ישראל, יהיה בנוי על יסוד התורה בהרחבתה היותר גמורה, וישתדל תמיד שדרכו לא תהיה מצומצמת, ודיעותיו לא תהיינה דחוקות ומרוסקות, אלא הולכות בהרחבה ובדרך בטוחה. אל ישיא על עצמו פחדים רבים, שמונעים את השכל מעבודתו, ואת הכחות הרוחניים משפעת השפעתם, רק יהיה בן חיל, ידע את העוז, את הטוב ואת הרע, ואת המקוריות העליונה שהכל נובע ממנה בצורה מסודרת, ההולכת ומשתלמת עם השתלמותו. ואז, לפי גדלו הנשמתי, תזרח עליו האורה האלהית, ונפשו תהיה גדולה, והענוה האלהית העליונה, המגדלת את כל הכשרונות כולם, תמלא את כל קרביו, וגבורה שמימית תאמצהו תמיד, ויעשה גדולות ונצורות לעצמו ולעולם כולו.
(רב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, ערפילי טהר)
<מבעש"ט ז"ל> [בשם מורי זלה"ה] יפקוד ה' איש אשר יוציאם ואשר יביאם. כי ראש הדור יוכל להעלות כל הדיבורים והסיפורים של אנשי דורו, לקשר הגשמי ברוחני (כתר שם טוב סי' ח')
מכאן, לכאורה, הבחנה ברורה ביותר, מי הוא ראש הדור, ומי הוא נשיא הדור. מי שמסוגל להעלות את כל ה"דיבורים" ("תנועות"?) ו"סיפורים" (סיפרות?), ולקשר גשמי ברוחני – הוא הוא הנשיא של הדור
