גם רב גינזבורג, גם רב קוק (מסתמא הוא המקור) מדברים על סגולת ארץ ישראל לגלות טבע יהודי (כמובן לאו דוקא א"י – פשוט התקופה היא תקופת שיבת ציון, ופעולה טבעית ואינטואיטיבית). איך שהצלחתי להבין מספרו של הרב גיזנזבורג "טבע יהודי" – שהטבע זה ממש לא ביטול (מובן גם שזה ממש לא גאוה). הטבע זה תגובה מאוזנת. ממילא הטבע לא יודעת "טראומות". כל הנקודה של שיטת SEP (חוי'ה גופנית) היא – שהטבע לא יודעת טראומות, שהתגובה הטבעית מסוגלת לשחרר את הלחצים ואת האיומים מבלי ליצור מצב של טראומה.
גלות – זה היפך הטבע, זה טראומה. כשאין את המצב המאוזן של טבע – אז נוטים לקצוות – או לביטול ושפלות יתר, או לגאוות יתר. בבחי' זו "מוסר" זה שיא של גלותיות (כמובן אם זה לא נעשה טבע שני). הפסוק המפורסם "יתן למכהו לחי" – זה תמצית של הגלותיות.
כשלא מגיבים לאיומים בצורה טבעית – ממש לא מתקדמים לפתרון בעי'ה כל שהיא, ואדרבא.
דוקא בבחינה זו הרבי תמיד הנחה ביחס עם שכינינו הערבים צריך להיות תגובה הכי טבעית וזה מה שיביא אותנו לשלום בר קיימא. משא"כ כשמגיבים תגובה מנומסת, מאופקת, "מתורבתת" – זה לא מתקבל אצלם אלא כאות של חולשה.
(דוקא בבחי' זו הרעיון של "ערבות הדדית" הוא רעיון מוצלח – כי הוא טבעי. הוא נובע מטבע, וגם – מעניין גואל הדם שהוא ג"כ מבוסס על טבע בריא וחזק).
בקיצור – כמה שנהיי' יותר טבעים – כך נחסוך לעצמנו בעיות.
כל המאבק שלנו על ארץ ישראל – זה מאבק של הטבע הבריא מול "טבע" הגלותי השפל והמושפל. מצד הטבע – צריכים לכבוש ובודאי לא להחזיר שטחים. מצד ה"טבע" של גלות – מרגישים רגשי אשמה. אז זה לא פונקצי'ה של דת או חילון. זה טבע עמוק של גלות.
הציונים הראשונים חשבו של המקור של השפלות הגלותית היא דתיות – אז הם החליטו להוריד את מחסומי הדת כדי להשתחרר. כנראה השורש של הבעי'ה יותר עמוק.
בתורתו של הרב גינזבורג – שילוב מעניין של טבע גאולתי עם טבע גלותי (בעצם – גם בתורתו של הרבי מליובאוויטש).
אור וחושך משתמשים בערבוביא – עיקבתא דמשיחא.
"עין תחת עין שן תחת שן" – זה התגובה הכי טבעית. באה תושבע"פ ומאזנת את הטבע, אבל לא מבטלת אותו לגמר.