המרחב המיסטי. יהודה יפרח ח' אדר ב' תשע"ד (ג)

… יש משהו במרחב המיסטי שזורק אותך למרחבים אחרים. לעולם שבו מה זה להבין, מה זה להכיר, מה זה לדעת, מה זה לראות – הכל הוא אחר. מה שחשבת על המושג לראות – זה לא זה. מה שחשבת על המושג להרגיש – זה לא זה. מה זה אמפטיה? מה זה לראות מישהו ולהרגיש אותו? לפעמים אתה מסכם – ואללה, אני מבין אותך! את מדברת עם חברה – ואללה, אני מבינה אותך! היא צריכה להרגיש אמפטיה. זה ברמה מסוימת.

במרחב המיסטי להבין מישהו זה להיות הוא. ממש. להיות הוא יותר ממה שהוא הוא. להיות הוא יותר ממנו. כי זה כל כך מוקצן, אתה מרגיש אותו יותר ממה שהוא מרגיש את עצמו.

כל מושגי הזמן והמרחב אצל האר"י הוא מדבר על זה, שהזמן והמחרב – וגם בחסידות – הם נבראים במלכות דאצילות. מעל למלכות דאצילות אין מושגי הזמן והמרחב. אנחנו לא מסוגלים לדמיין, מה זה מחיקת ציר המרחב. מה זה אומר שיש את ההכרה של .. שיושב, ויש אותי, ואנחנו סובייקט, אני הסובייקט המתבונן באובייקט,  ויש בינינו איזה שהוא מרחב, שמאפשר לבחון אותו, ולראות אותו. מה זה אומר שהמרחב הזה נמחק? זה נשמע משהו הזוי… מה זה זמן שנמחק? מה זה מחיקת ציר הזמן? זה כל מיני מושגים שהם.. מה זה צבע? מה זה תדר? מה זה אנרגיה? מה זה השפעה? מה זה בכלל אור? מה זה עולם הזה? מה זה עולם הבא?

[מה זה אני ומה זה הוא]

מה זה אני ומה זה הוא? יש אלף ואחד מושגים, שאפשר בפילוסופיה, בjewish … department באקדמיה, לעשות אלף ואחד דברים. לכתוב מאמרים ודוקטורטים, ומחקרים וכו'. והכל זה מסביב.

יש לך אלף ואחד ספרים. של משה אידן. טכניקות מיסטיות וכו'. זה הכל איזה שהוא קליפה. ופתאום מישהו פותח את המאחורי הקלעים, ואתה מגלה שיש עולם שהוא לגמרי… כל העולם הזה הוא איזה שהיא קליפה חיצונית, איזה שהיא התרחשות, זה כאילו מנותק. אך זה לא באמת מנותק. אחרי שפעם אחת ראית – אחרי זה כשאתה חוזר למושגים שלך, אתה קולט עד כמה הכל בערבון מוגבל, אתה קולט גם עד כמה כשאתה קורא איזה שהוא מאמר חסידות, של מישהו שכתב אותו מתוך השראה, אתה מנסה לחשוב למה הוא התכוון כשהוא כתב. למה התכוון רבי נחמן כשהוא דיבר על זה ועל זה. על מה הוא דיבר? אתה קולט שיש איזה שהוא מרחב אחר. ויש כאן מרחב שבאמת אחר.

זה נקודה שקשורה מאד לפורים.

[מי שלא חווה – אין לו את הכלים…]

בעבודת הדוקטורט זה אחד הנושאים. האדמו"ר האמצעי כל הזמן מתעסק בפער הזה שבין הרב, הוא, אדמו"ר האמצעי, שכותב דא"ח, והדא"ח שלו בא מתוך התנסות, לבין התלמיד, שמה שיש לו הוא רק טקסט. הוא מתעסק בזה המון. מה החוויה של התלמיד? בשביל התלמיד יש רק טקסט. התלמיד לא נמצא בחוויה, הוא נמצא רק בטקסט.

[הוא כותב בשביל יחידי סגולה – איזה עשרה אנשים…]

האדמו"ר האמצעי הוא הרבה יותר אופטימי. הטענה של אדמו"ר האמצעי, שהאם התלמיד יודע איך לגשת אל הטקסט, הוא יודע דרך הטקסט לשחזר את המקום של הרב.

[לחוות?]

לדעתו אפילו יותר גבוה. להגיע לפי שניים מרוחך עליי. זה טענה של אדמו"ר האמצעי. האם מישהו ניסה את זה? אפילו ר' הילל פאריצ'ר – התלמיד של אדמו"ר האמצעי – הוא כבר אומר, שהשיטה של אדמו"ר האמצעי הוא לנשמות מסוימות, ויש היום דרך אחרת לנשמות יותר גבוהות..

מה שמעניין זה במודעות. כותבים כאן דברים, וכל מה שכותבים הכל בעירבון מוגבל.