דורמיטה. פורים – הארת יסוד אבא. יהודה יפרח ח' אדר ב' תשע"ד (ד)

שער הכוונות – דרושי חג הפורים דרוש א

ועתה נבוא אל ביאור ענין ימי פורים והמגילה והמרדכי ומעות מגבת פורים והמשתה והשמחה. הנה נתבאר אצלנו בדרושי נוקב' דז"א ובענין מיעוט הירח כי בכל זמן של הגלות עומדים זו"ן אב"א כל ימי החול לולי בשעות התפל' ובשבתו' וכיוצא בזה כמו שנתבאר שם. והנה כאשר רוצים לחזור פב"פ צריך שתקדים בחי' הפלת הדורמיטא על ז"א כדי שתיעשה הנסירה ותוכל לחזור עמו אפין באפין כנז' בדרושי ר"ה

למדנו באלול את הדרושים הללו

ולהיות כי ענין מרדכי ואסתר היה בסוף השבעים שנה של גלות בבל כנודע לכן אז כבר בימיהם התחיל ענין תיקון זו"ן כדי לחזור אפין באפין ויגאלו ישראל. וענין התחלה זו היא ענין הדורמיטא שנעשה אז בימיהם וז"ס הצרה העצומה שהיתה אז לישראל אשר עליו נאמר והנה אימה חשיכה גדולה כו' וארז"ל חשכה זו גלות מדי שהחשיך עיניהם של ישראל. וענינו הוא לפי שאז היה ז"א בסוד הדורמיטא ונודע כי המן הרשע. היה אוסטורלוגוס גדול כנודע בענין ויפל פור הוא הגורל מיום ליום כו' ובפרט במ"ש בס"ה כי הוא ועשרת בניו כוללים כל עשרה קליפין החיצונים וידע בחכמתו ענין מיעוט השגחתו ית' על ישראל בימים ההם להיותו בבחי' השינה ולכן חשב ועלה בלבו כי הזמן מוכן לאבד שונאיהם של ישראל, וז"ס ענין ויכוח המן עם אחשורוש אם יעלה בידם עצה זו והשיב לו המן ישנו עם כו' ודרשו רז"ל ישן הוא האלוה שלהם והבן זה. ולהיות כי הדורמיטא ההיא היא לטובתן של ישראל כדי שתנסר הנקבה מאחורוי ויחזרו פב"פ ויגאלו ישראל ויבנה בית המקדש לכן התייעצו שניהם כי בזמן ההוא שהאלוה שלהם הוא ישן יקדימו הם לאבד ולהשמיד שונאיהם של ישראל כדי שלא ישארו אפילו מתי מעט שיהיו ראוים לגאולה ועי"כ לא יבנה בהמ"ק.

בסוף כל תקופה של גלות יש חושך הכי עמוק

אני אנסה לתמצת את זה. בסוף כל תקופה של גלות יש חושך הכי עמוק. יש הסתר פנים הכי עמוק. לפעמים לפני זה יש גירושין. צריכים להיפרד. יש גירושין בקטנה, שנפרדים ועדיין נשארים בתוך המערכת. זה תקופת הלידה. ויש לפעמים מצבים של משבר הרבה יותר חריף. בשביל לחזור – האישה צריכה את האוטונומיה.

היא לא יכולה לחזור כל עוד המערכת היחסים היא סימביוזה מוחלטת. וכאשר עם ישראל נמצא בגלות, תמיד לפני פריצה רוחנית יש קטסטרופה גדולה. יש לנו סיפור של מרדכי ואסתר במגילה. שהתרחש בסוף גלות בבל, לפני שבני ישראל חוזרים ובונים בית המקדש השני. גירוש ספרד מקדים את צפת. כל התעוררות של האר"י, כל הפריחה הרוחנית של צפת והקבלה בכלל, שפורצת במאה 16 – לפני זה יש את המשבר העצום של גירוש ספרד.

פרעות ת"ח ות"ט, שזה השואה – באחוזים זה השואה הכי גדולה של עם ישראל, אך במספרים מוחלטים השואה של מלחמת עולם השניה היא הרבה יותר גדולה – פרעות ת"ח ות"ט מקדימים את הפריצה של השבתאות. ואחרי זה של החסידות. הקמת מדינת ישראל מה מקדים? – השואה.

הדורמיטה לפני החזרת פנים בפנים

כלומר, יש דורמיטא, הסתר פנים עמוק מאד, חושך מאד מאד עמוק, שנמצא לפני החזרת פנים בפנים. החושך הזה לפי האר"י הוא תנאי הכרחי למעבר מעולם תיאו-צנטרי לעולם אנתרופוצנטרי. זאת אומרת מעולם שבמרכזו רק הא-ל, וכל המציאות מסביבו הוא רק הביטול כלפי הקב"ה. והמציאות עצמה היא מציאות מנווונת ולא מפותחת. לעולם שבו חוזרים לאדם. האדם חוזר להיות במרכז. חוזרים לתורת האדם. ואז, כשהאדם חוזר להיות במרכז, אז מפתחים מחדש את האתוס של איתערותא דלתתא. של יוזמה. של אחריות. של לקיחת השבי. של פעולה בתוך המציאות.

כאשר עם ישראל נמצא הרבה מאד זמן בגלות, אז נוח לו בגלות. והוא נרקב בגלות. והשטעטל הולך ומעמיק. הגלות הוא מקום שאפשר להתבוסס בו בלי סוף. וכדי באמת לצאת החוצה, צריך למרוד! צריך לפתח משהו חדש! צריך… צריך כוח מאד מאד חזק כדי לבעוט בכל מה שהיה לי לפני כן, וליצור יצירה חדשה. לפעמים זה גם יצירה רוחנית חדשה. כמו שעשתה קבלת האר"י, שהיא פורצת פריצת דרך עצומה וחדשה בתוך עולם הפנימיות.

או השבתאות, שמורדת בתוך המקום הזה ומציבה את השאיפה לגאולה כמשהו אופרטיבי, כמשהו מעשי, כמשהו חזק מאד. וקטור חזק מאד שמוליך את כל..

נסירה וניתוק. "שמים ריקים" של אושוויץ

כל זה יכול להיווצר רק דרך נסירה. רק דרך ניתוק של מלכות מהקב"ה. ניתוק של השכינה. ניתוק של הנבראים מהבורא. הניתוק הזה מאפשר יצירת אוטונומיה, מאפשר העצמה. מאפשר בניה מחדש. זה בקצרה מאמר הדור של הרב קוק.

אלא מה? השלב הזה של הדורמיטא. אותו השלב שבו "עזב ה' את הארץ" כביכול. אותו שלב שבו אין השגחה כביכול. אותו שלב של חושך עמוק. הוא שלב מאד מאד מסוכן. מסוכן רוחנית – כמו כל מה שקרה בשבתאות לדוגמה. מסוכן גם פיזית – כמו כל מה שקרה בשואה. הוא שלב מאד רגיש. השלב הזה של הפירוד והגירושין, השלב של… שכל אחד מרגיש בודד ואומלל, בתוך עצמו, ואין לו שום זיקה, אין לו במה להיאחז בכלל.

מה ראו תושבי אושוויץ? ראו את השמיים ריקים. מכירים את הביטוי הזה של הרבה ניצולי שואה? השמים היו ריקים.

כאשר האדם חווה שהשמים ריקים, הוא יכול להגיע למקומות הכי אפלים, לאובדן כל אימון, אובדן כל אחיזה, אובדן כל יכולת לתת אימון בעולם ובחיים, וגם בעצמו.

[אלי ויזל כותב אחרת לכאורה?]

תמיד יש, יש המון ביטויים של אמונה. תמיד יש נשמות ואנשים וכו'. מה אומר ספר הזוהר? שגם במבול הכי עמוק יש תיבת נח, יש את המוארים, יש את האנשים המצליחים בתוך התיבה לשנות את החיים. תמיד יש את הגרעין הפנימי. זה לא לגמרי מצב של עזב ה' את הארץ.  הצמצום לא כפשוטו.

[נגיד שלמה המלך. אחרי איזה קטסטרופה הוא הגיע?]

אללה יסתור! תקופת השופטים ותחילת תקופת המלכים. אתה קורא את ספר יהושע ושמואל עד שלמה – מלחמות יד איש באחיו, מלחמות הכי מטורפות, כאוס מוחלט, תוהו ובוהו. שולמית אלוני לא רצתה ללמד ספר יהושע בבי ספר, היא נבהלה ממרחצי הדמים שקורים שמה. זה תקופת תוהו.

מה אומר האר"י? בתוך הדבר הזה, מה התיקון? איך אפשר בתוך החושך העמוק, בתוך שבירת הכלים – מה לחלץ?

והנה אף בזמן הדורמיטא אין הנקבה ישנה כי אז מסתלקין המוחין מן ז"א ונכנסין בנקבה כדי להבנות ולתקן פרצופ' כדי שתוכל לחזור אפין באפין כנודע בענין דרוש השופר של ר"ה ובהכרח יש הארה והשגחה זו על ישראל מצידה וענין אותה הארה היתה ענין מרדכי הצדיק

בדרך כלל ז"א מקבל הארות מאבא והארות מאימא. זה הארות שיורדות מאימא, ובתוכם מלובשות הארות גם של אבא. אימא מגיעה על החזה, ויסוד אבא יותר ארוך. מה שקורה בנסירה, כאשר הם מתנתקים ביניהם, הזעיר אנפין המוחין שלו מסתלקים, והנקבה מקבלת אותם ישירות מאימא. היא מתנתקת מזעיר. נוקבה זה רחל ולאה. רחל ולאה שהן בדרך כלל יונקות מזעיר, הן מתנתקות ומקבלות את ההארה ישירות מאמא.

כראות המן את מרדכי שע"י היתה הארה והשגחה על ישראל בזמן ההוא נתיעץ עם זרש אשתו ושס"ה יועציו כו' וארז"ל כי זרש אשתו הית' מכשפ' גדולה ועצתה שקולה מכל שס"ה יועציו

…דע כי הנה בזמן הדורמיטיא דז"א לא בלבד יוצאין המוחין דז"א מצד נה"י דאימא ונכנסין בנוק' רחל בהיותה אב"א אלא (אף) גם המוחין דבנה"י דאבא בסוד ויבן ה' אלהים את הצלע דא אבא ואימא ונמצא כי כמו בהיות המוחין ההם תוך ז"א היו יוצאים מהם ב' הארות לחו' ומבחי' הארת המוחין דאבא יוצא יעקב מצד פנים דז"א ומבחי' הארת מוחין דאימא יוצאת רחל

במקור, מה היה התוצאה של המוחין הללו? מהמוחין של אבא (בשיעור הקודם שלמדנו) יוצאים יעקב ורחל.

מצד אחוריו גם עתה יוצאות מרחל נוק' דז"א ב' הארות אלו ג"כ בלי ספק ולא עוד אלא שבהיות מוחין הנז' תוך הנקבה נתוספה בחי' הארה שלישית משא"כ בהיותם תוך ז"א והוא כי הנה בהיותם תוך ז"א היה היסוד דאימא נשלם בחזה דז"א והיסו' דאבא שהוא יותר ארוך כנודע היה נשלם בסיום היסוד דז"א ממש ולא היה יוצא מחו' ליסוד כלל אבל עתה בהיותם המוחין תוך הנקבה אשר היסוד שלה נוקביי קצר מוכרח הוא שהיסוד דאבא יתפשט ויצא מחוץ ליסוד נוקבא ולחוץ ותתגלה הארתו בגילוי גמור

מה שקורה בעקבות הנסירה. יש כאן הארת יסוד אימא שמאירה למלכות. ויסוד אימא הוא יסוד קצר. ויסוד אבא הוא יסוד ארוך. ויש כאן הארת יסוד אבא שמצליחה להאיר בגילוי יותר מהמצב הרגיל.

 ונודע כי מה שהיה מתלבש ביסוד דז"א הוא בחי' העטרה של היסוד דאבא שהוא בחי' המלכות דאבא ואין ספק כי הארה זו הנגלית ממלכות דאבא היא הארה גדולה עד מאד. והנה שורש נשמת מרדכי היתה מן ההארה ההיא ולכן על ידו היתה תשועת ישראל בזמן ההוא וזה נרמז בשם מרדכי ממש שארז"ל שהוא לשון מורא דכיא מ"ר דכ"י והוא תרגום מר דרור גם נק' מור עובר והענין הוא כי ההארה הגדול' ההיא היא מר דרור זך ונקי בתכלית העוברת מפי יסוד דנוק' ולחוץ וז"ס פ' וידי נטפו מר כו' עובר ובזה תבין מעלת מרדכי שעלה לבחי' מלכות ומשנה למלך וז"ס הפסוק ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור

פורים – הארה בלתי אמצעית של יסוד אבא – הארות מחוץ לכלים

הוא אומר, שבפורים יש הזדמנות, בגלל שהארות מגיעות דרך הנוקבה, ונוקבה היסוד שלה קצר, יש הזדמנות שיש הארה בלתי אמצעית של יסוד אבא.

דיברנו, שאצל האר"י עיקר הבניה הוא בניה בתוך זעיר אנפין. הבניה צריכה להיות מלמטה למעלה. הבניה צריכה להיות מתוך הרגש, הנפש, הרוח. האדם בונה את הקומות שלו בצורה מדורגת. אבל הוא גם מקבל הארות חיצוניות. ההארות החיצוניות האלו הוא לא מקבל באופן בלתי אמצעי אלא דרך תיווך. הוא מקבל הארות של אבא, שהם הארות של הכללים, של דפוסי החשיבה היסודיים, אך הוא מקבל אותם דרך התיווך של אימא. דרך תבניות חשיבה, דרך מסגרות. דרך הבנת מציאות. דרך דפוסים. דרך חוקים. דרך מערך שלם של כללים תבניות חשיבה מובנות. כלומר, האימא כל הזמן מתווכת את המציאות של אבא בתוך זעיר. למה? כי לזעיר אין יכולת לפעמים לקבל הארה מאד חזקה שלמעלה מטעם ודעת שהיא לא בכלים שלו.

אבל בפורים, מה שקורה בפורים, שיש הזדמנות, שכן מקבלים הארות שמחוץ לכלים. כן מקבלים הארות בלי תיווך. יסוד אבא בולט, כלומר הארת יסוד אבא בפורים… בפורים יש עניין של גילוי, לכן המגילה, שהיא אגרת, כנגד אות וא"ו, פותחים אותה, צריך לגלות אותה. … האר"י מסביר איך דרך כל המצוות של פורים הדבר הזה מתגלה.

היסוד של פורים, הרעיון של פורים זה לחשוף, לגלות. לא לחשוב על יכולת ההכלה והקבלה, ומה עכשיו מתאים, ומה בכלים שלי, ומה לא בכלים שלי. בפורים פותחים את המעינות. בלי חשבון. פותחים את ההארות בלי חשבון.

[כל הפושט יד נותנים לו]

נכון. זה היסוד של פורים. כל הפושט יד נותנים לו. זה רלבנטי במיוחד לתקופות של שנה של סוף גלות. פורים הוא חג מאד גלותי. לכן החסידים מאד אהבו אותו, כי הוא חג מאד גלותי. והוא באמת חג גלותי. אך דוקא כשנמצאים בתוך חושך, כשיש בלבלה אין סופית, וכשבן אדם נמצא בתוך המצב של כאוס – לפעמים הוא צריך לא מישהו שיקח אותו יד ביד ויעבור אותו וכו'. לפעמים הוא צריך מישהו שיעלה אותו, שיפתח אותו למקום אחר. שיזרוק אותו למרחב אחר. שיפתח אותו למקומות שבהם הוא לא נמצא. לפעמים צריך הארה מאד חזקה. לכן "עד דלא ידע". למה השיחרור בפורים? כי אני מנסה להגיע לחוויות לא רגילות, שהם לא נורמליות, שהם פארא-נורמליות. פארא-פסיכולוגיות. פורים הוא היום שלהם. כי זה מה שמאפשר לפעמים לגאול את המציאות בתוך הדורמיטה העמוקה. ברור שזה לא הבנין המסודר, השיטתי והקונסנטנטי, והמדורג – שיבוא אחר כך – בפסח, בכל התהליך שאנחנו נעבור בספירת העומר, וכל תהליכי הבירורים וכו'.

בפורים אנחנו מתחפשים לחופש

זה מה שדיברנו בהתחלת השיעור על התחפשות. בפורים אנחנו מתחפשים לחופש. אנחנו עוד לא בחופש. בפורים אנחנו מתחפשים לבני חורין. אנחנו יונקים, שותים את החירות. חווים את זה. חווים את החירות! החוויה הזאת יכולה להיות חוויה שקרית, לא אמיתית, חיצונית – זה לא מעניין! בפורים יש מקום לחוויות לא אמיתיות.

[והאר"י גם אומר שהיא אמיתית]

זה לא אמיתי במובן שזה לא יחזיק מעמד הרבה זמן. השיקול כזה זה לא אם תחזיק מעמד או לא תחזיק מעמד.  זה מה שמופיע. וזה התחפושת. זה הקדימון. זה הפרומו.

[ערב יום כיפור ביחס לזה…]

פורים ויום כיפור – מגע עם עלמא דחירו

כיפור זה נקודת החותם. כיפור זה נקודה אחרת. כיפור זה עליה לחירות. בכיפור, בחותם, אנחנו עולים לבינה. בכיפור יש עליית עולמות עד הבינה. גם בכיפור העליה לחירות של כיפור היא הארה מאד חזקה שעוד לפני הפנים בפנים. עד ערב כיפור זה רק הדורמיטה והנסירה, רק בכיפור מתחיל התהליך, והתהליך מסתיים בשמיני עצרת. אבל היניקה מנקודת החירות, מנקודת הבינה, היא מתרחשת בתפילת נעילה.

יש לנו כאן בשניהם, גם בפורים וגם ביום כיפור, מגע חזק מאד עם עלמא דחירו, עם עולם החירות. בצורה קצת שונה. בפורים זה דרך יסוד אבא בולט. בהתרת נדרים יש את הלשם יחוד, התרת נדרים מאבא ואימא. אתם מכירים את זה במחזורים של הספרדים? בשניהם יש הארה חזקה מאד של חותם, הארה של חירות, הארה שלא תחזיק מעמד הרבה מאד זמן, אך היא מאפשרת את הפיתוח של החירות, את הבניה שלו. היא הקדימון, גם בפורים, וגם ביום כיפור.

Series Navigation

המרחב המיסטי. יהודה יפרח ח' אדר ב' תשע"ד (ג)