רב שלמה זוין. אישים ושיטות

ב"כפר חבד" האחרון (פ' מצורע ע"א) הי' כתבה מאד מעניינת על הרב זוין, א' מגאוני הדור הקודם, שידע לשלב גאונותו בנגלה, עם ידע מעמיק בחסידות, והי' מהעסקנים הדגולים של הדור הקודם. ידוע הקשרים ההדוקים שלו עם הרבי, וריבוי מכתבים אליו מהרבי בעניני העסקנות.
האבא שלו הי' רב חבדי גדול, והבן הלך ללמוד בישיבת "מיר". האבא נתן רשות ללכת לרק בתנאי ש"בשבת יקפיד להתפלל בבית כנסת חב"ד" – ואכן כך נהג במשך כל שנות חייו. כתבה מרתקת, מומלץ מאד.

ה"סיפורי חסידים" שלו מאד מפורסמים בקהל החבדי. יש עוד ספר א' שלו – פחות מפורסם אולי – שנקרא "אישים ושיטות".
בעידן האינטרנט לא צריכים לחפש הרבה, כל הספרים כבר מצויים וסרוקים, אז מצאתי את הספר באתר HEBREW BOOKS
http://hebrewbooks.org/33467

הספר פשוט מרתק. אני קורא ומתפלא על עצמי. איזה בורים אנחנו? איך אנו מרשים לעצמינו פשוט להתעלם מדמויות ההוד של הדור הקודם, לא יודעים, לא מכירים את גדולתם ואת משנתם, ולו במקצת
אנו יודעים רק ש"מתנגדים לא יודעים ללמוד, רק בחב"ד יודעים ללמוד"

האמנם כשהרבי דיבר מפעם לפעם בנימת זילזול כלפי "מתנגדים" הוא התכוון למה שהוא אמר? או שמא יש לנו בעיות ב"הבנת הנקרא" או "הבנת הנשמע"?

ואביא קטע מהספר, שממש "תפס" אותי (על ר' חיים סולובייצ'יק)
רב שלמה זוין
"אישים ושיטות"
ע' 46
ר' חיים סולובייצ'יק
הרב זוין מדבר על יחודיותו של הרב חיים, וקורא לזה "ראשוניות":

… ויש ו"ראשוניות" גם משום שלימות. הקרעים והחצאים, הפיזור והפירוד, באים בריחוק מקום בריחוק זמן מן המקור והשרש. בנקודה השרשית אין "קיצוץ בנטיעות". ושלימות ראשונית זו יש במשנתו של רבי חיים. לא שלימות בשטח ובהיקף, אלא זו החודרת לתוך תוכו של דבר ותופסת את מהותו ועצמותו. כל מהותו וכל עצמותו. כל עוד שלא השגנו את הדבר בעמקי גנזיו, איננו ברשותנו בכל שלימותו. אפשר, למשל, שיודע אדם את "כל התורה" ואף על דבר אחד מן התורה לא נוכל להגיד ש"תלמודו בידו". אפשר, שיבין אדם סוגיא שלימה על כל נושאי כליה, ראשונים ואחרונים, ואת תמצית הנקודה לא ירגיש. אפשר, שיפלפל אדם בסוגיא ידועה גם בחריפות וגם בבקיאות, ולאו דוקא בפלפול של הבל, אלא בדברים של טעם, ובכל זאת הוא סובב הולך מסביב לנקודה ואליה לא הגיע. לקוי'ה אז השלימות בשני מובנים: בחסר וביתר. חסר ה"מעמקים", פנימיותו של דבר, ויתרים כל אותם הסברות והחידושים, שנדבקו לנושא הנידון מן החוץ, ובעצם אינם עניין לכאן. השלימות מחברת ומבדלת כאחת. מחברת את כל חלקי הדבר, ומבדלת את הזמורות הזר, שנתערבו לתוכו.