preload
בס"ד
פברואר 16

תיקון חג"ת

עד עכשיו דיברנו על תיקון חב"ד של עתיק יומין, של חכמה בינה ודעת, שהם תיקנו את אבא ואימא, תיקנו את ההתחלה של אבא ואימא. עכשיו אנו מגיעים לשלב הבא. חג"ת דעתיק יומין. לא חכמה-בינה-דעת, אלא חסד-גבורה-תפארת. כלומר המידות של עתיק יומין.

שער הקדמות נ"ז

ביאור תיקון חג"ת דעתיק יומין: אחר כך נתקנו חג"ת דעתיק יומין. ונודע כי תרין רישין של הנקודה הא' מהם נעשה א"א,

שימו לב, יש לנו התלבשות של שלוש שכבות. עתיק יומין בפנים. השלב הבא זה אריך אנפין, ואבא ואימא, וזעיר אנפין. בעצם, ארבע שכבות. עכשו אנו מבפנים החוצה.

בבחינת תרין רישין דביה, שהם, כתר, וחכמה שבו, גלגלתא, ומוחא. כי בינה שבו כבר התבאר לעיל, שלא היתה בראש, אלא למטה במקום הגרון שלו. והנה תרין רישין אלו כתר וחכמה דא"א, הם מלבישים את חו"ג דעתיק יומין.

דהיינו שהם מגיעים לשלב יותר נמוך

לכן כאשר נתקנו חו"ג דעתיק יומין, נתקנו אז תרין רישין דא"א, שהם כתר וחכמה שבו, בבחינת פרצוף גמור. אבל הבינה שלו לא נתקנה עתה עמהם כנז"ל. ואז נתוסף תיקון גם באו"א, כי חזרו להיות יחד פב"פ. כי מקומם הוא בחו"ג דא"א, זה מלביש החסד, וזה מלביש הגבורה. ואז פני אבא ואימא כנגד החזה דא"א, ומקבלים אור עליון היורד מפני א"א עד שם, והרי עתה או"א שוים.

ונמצא שהיו ג' בחינות באבא ואימא, שהם אחור באחור, ואח"כ פנים באחור. ואח"כ פנים בפנים.

דילגנו על השלב השני.

אבל הבחינה של אחור בפנים, לא הוצרכה בהם כנז"ל.

ואמנם דע, כי עדין כל אלו הבחינות הוא, בהיות או"א בבחינת נקודה בלי תיקון, הנקרא פרצוף שלם כלל, ובהיותם בבחינת נקודות, היה נתוסף בהם קצת תיקון והארה בג' הבחינות הנז"ל.

מה קורה כאן? באריך אנפין שלושת הראשין הם לא חכמה בינה ודעת, אלא במוח יש רק שני ראשים, יש לו גולגולתא ומוחא סתימאה. והבינה שלו נמצאת בגרון. בגרגרת.

מה זה הנפילה של אריך אנפין? זה נקודת העצם של הנשמה, הגרגרת. ברפואה סינית יש מה שנקרא תיסמונת של גרעין השזף. האנשים שיש להם כאבים בגרון, בגרגרת, שהוא בולט מאד, ויש להם ממש תחושה של גוש כזה בגרון, הם נכנסים לדיכאון והתחושה הראשונה שלהם הוא גוש שחור בגרון, ולפעמים זה ממש בולט, יש להם גרגרת בולטת, וברפואה הסינית זה נקרא תסמונת גרעין השזף, שכמעט תמיד זה תקיעות רגשית.

[כלומר זה משהו פיזיולוגי?]

יש לי חבר שמתרפא בזה. יש לו חבר'ה שמתמצאים בזה, והאנשים שנכנסים למצב רגשי פשוט מחזיקים בגרון.

ערך המניע. בקשת שלימות עצמית. כוח המחשבה

מה קורה כאן? אנחנו עכשיו מתחילים את התיקון. הרדל"א מתחיל להאיר פנימה, הוא מאיר דרך הגולגלתא, שהוא הראש הראשון של אריך, אחרי זה דרך מוחא סתימאה, שזה השורש של יש ומציאות. הוא מתחיל להאיר את המוח של עתיק, את המוחין של עתיק, גולגלתא ומוחא סתימאה, ואחרי זה משם השפע הזה יורד דרך הדיקנא – יש על זה המון ברמח"ל, דרך הזקן של אריך, ודרך שערות הראש. דיקנא ושערות הראש הם שייכים לשאיפת החיים של המציאות.

[מה פירוש?]

איזה שהיא בקשה של שלימות עצמית לא מודעת. מה זה הדבר הזה. בשביל להבין מה זה אנו נקרא את ליקוטי מוהר"ן.

דַּע שֶׁ הַמַּחֲשָׁבָה יֵשׁ לָהּ תּקֶף גָּדוֹל וְאִם יְחַזֵּק וִיגַבֵּר מַחֲשַׁבְתּוֹ עַל אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם יוּכַל לִפְעל שֶׁיִּהְיֶה כָך וַ אֲפִלּוּ אִם יְחַזֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ מְאד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן, בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ וְכֵן בְּכָל דָּבָר רַק שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה תִּהְיֶה בְּבִטּוּל כָּל הַהַרְגָּשׁוֹת וְ הַמַּחֲשָׁבָה תַּקִּיפָה כָּל כָּך עַד שֶׁאֶפְשָׁר לִמְסֹר נַפְשׁוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מַמָּשׁ דְּהַיְנוּ שֶׁיַּרְגִּישׁ צַעַר הַמִּיתָה מַמָּשׁ עַל יְדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא מְרֻצֶּה לִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם בְּאֵיזֶה מִיתָה שֶׁתִּהְיֶה וְ אֶפְשָׁר לְחַזֵּק וּלְגַבֵּר הַמַּחֲשָׁבָה כָּל כָּך עַד שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמְּקַבֵּל בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁהוּא מְרֻצֶּה לִמְסֹר נַפְשׁוֹ לָמוּת עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם אֲזַי יַרְגִּישׁ צַעַר הַמִּיתָה מַמָּשׁ וְזֶה שֶׁאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא (בְּרָכוֹת סא) : כָּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל פָּסוּק זֶה מָתַי יָבוֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּמֶנּוּ עַכְשָׁו וְכוּ הַיְנוּ שֶׁבִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין הָיָה מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ מְסִירַת נַפְשׁוֹ בְּמַחֲשָׁבָה חֲזָקָה וְתַקִּיפָה כָּזוֹ עַד שֶׁהָיָה מִצְטַעֵר וּמַרְגִּישׁ מַמָּשׁ יִסּוּרֵי הַמִּיתָה מַמָּשׁ כְּאִלּוּ סוֹקְלִין וְשׂוֹרְפִין אוֹתוֹ מַמָּשׁ בְּלִי שׁוּם הֶפְרֵשׁ וְזֶה כָּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר מָתַי יָבוֹא וְכוּ הַיְנוּ שֶׁמִּמַּה שֶּׁשִּׁעַרְתִּי וְקִבַּלְתִּי בְּדַעְתִּי מָתַי יָבוֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּמֶנּוּ לִמְסֹר נַפְשִׁי עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם מִזֶּה לְבַד הָיִיתִי מִצְטַעֵר וּמַרְגִּישׁ וְסוֹבֵל יִסּוּרֵי הַמִּיתָה מַמָּשׁ כַּנַּ"ל עַכְשָׁו שֶׁבָּא לְיָדִי בְּפעַל וְלא אֲקַיְּמֶנּוּ הֲלא תָּמִיד הָיִיתִי סוֹבֵל זֶה הַצַּעַר מַמָּשׁ מֵהַקַּבָּלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְבַד וּ כְשֶׁמְּחַזֵּק הַמַּחֲשָׁבָה בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ כָּל כָּך כַּנַּ"ל יוּכַל לָמוּת מַמָּשׁ מִזֶּה הַצַּעַר כְּאִלּוּ הָיָה מֵת מִזּוֹ הַמִּיתָה בְּפעַל כִּי אֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין הַמִּיתָה בְּפעַל לְהַצַּעַר שֶׁמַּרְגִּישׁ מֵהַמִּיתָה בְּמַחֲשָׁבָה כַּנַּ"ל עַל כֵּן צָרִיך לִמְנעַ וּלְהַרְחִיק עַצְמוֹ לִבְלִי לִשָּׁאֵר שָׁם בְּעֵת שֶׁמַּרְגִּישׁ שֶׁקָּרוֹב שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ שֶׁלּא יָמוּת בְּלא עִתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם

עתיק יומין באופן כללי שייך לנקודה לא מודעת, לנקודת עצם החיים, לנקודה עצמית, עצם הקיום, הנקודה הכי גרעינית של הנשמה.

אריך – אם ניתן לו כותרת של מילה אחת – אריך שייך לתחום של הרצון. מה זה רצון? כל תנועת חיים, כל פעולה שאנו עושים בחיים, כל החלטה, כל פרויקט שאנו מתחילים, כל מפגש, כל התרחשות, כל דבר שאנו עושים יש את הדבר שמחזיק אותו וזה הרצון.

רוב הבעיות הנפשיות – בנקודת הרצון

הרבה פעמים שאדם נתקע באיזה תקיעות מסוימת, דברים שלא עובדים, איזה שהוא כשל במערכת, משהו שלא עובד. אם הוא יסתכל עמוק – הוא יראה שהבעיה שלו היא בנקודת הרצון. מה זה אומר שהבעיה היא בנקודת הרצון? הכוונה היא שאין לו בהירות מוחלטת של איזה שהוא יעד מסויים, של נקודת רצון חזקה וממוקדת שמלכדת אותו ואוספת אותו ומכוינה אותו לאיזה שהוא – זה מה שאני רוצה לעשות!

כשחסר נקודה הבהירה של רצון – לא מצליחים לחולל שום שינוי

אלא מאי? יש לו הרבה מאד רצונות, תשוקות, מאוויים, שמתערבלים א' עם השני. לפעמים הוא רוצה ככה, לפעמים הוא רוצה אחרת, אין נקודה חזקה שמחזיקה. ואז מה שקורה – שהאדם לא מצליח לייצר שום שינוי. הוא לא מצליח לזוז בחיים. יש לו המון תובנות. הוא חי בעולם של מחשבה, של חכמה. יש לו המון מחשבות, ותובנות, ומסקנות, הגיוניות, ולא הגיוניות, הרבה מאד דברים שהוא מגיע אליהם, הרבה מאד דברים שהוא משיג. דברים מאד נכונים והגיוניים. אבל כל התובנות הללו לא מצליחות להיתרגם לפעולה במציאות. לא מצליחות להיתרגם למעשה. לא מצליחות להיתרגם לתנועה מנקודה לנקודה.

למה? אם אני מבין בדיוק מה המצב שלי, ואני מודע, ואני יודע בדיוק מה קורה עלי, ומסוגל לצפות על עצמי מבחוץ, ותוך כדי התהליכים, תוך כדי שאני חוזר על הטעויות פעם אחרי פעם – אני מסוגל לראות איך זה קורה. אז למה זה קורה? אם אני מודע לעצמי, אז למה אני חוזר על אותם טעויות? חזור על אותם פלטות פעם אחרי פעם? למה? כי אין לי את הנקודה הבהירה של רצון. אין לי תמונת מציאות מאד בהירה, לאן אני שואף, לאן אני רוצה להגיע.

אריך בכללות שייך לרצון. "הסוד" הניו-איידז'י

אריך באופן כללי שייך לרצון. התיקון של רישא דאריך – אחרי זה נראה מה הבדל בין גולגולתא לבין מוחא סתימאה, יש ביניהם צדדים שונים, ואחרי זה דיקנה שזה שלב הבא – איך מתרחש השלב הבא שכוח הרצון הופך למחשבות?

מי שמסתכל על הקטע הזה מליקוטי מוהר"ן מאד קשה להמלט מדמיון מאד חזק שיש בין הקטע הזה לבין "הסוד".

[מה זה "הסוד"?]

הסוד זה ספר של ניו אדז' אמריקני שהפך גם לסרט. זה סרט מאד ארוך, של אנשים שעשו הרבה מאד כסף, כשהם כל הזמן מספרים לך שיש סוד, יש סוד, יש סוד… ובזכות ה"סוד" אתה רואה אותם על היכטות שלהם, יושבים לך באל איי, בכל מיני אחוזות ענקיות, הם עשו המון המון כסף, והם מאושרים, ויש להם את הנשים הכי יפות, וקרירות, והכל בזכות ה"סוד"… ואתה מחכה, ומחכה.. ואז מה זה הסוד? הסוד הוא – שהם החליטו שהם רוצים משהו מסוים, וברגע שהם החליטו הם מדמיינים אותו, ומבקשים אותו, ומבקשים עליו, והוא מספר לך – אני הייתי שכיר מאפה ליגה ד' ורבתי עם הבוס שלי, ואז דמיינתי שאני עצמאי, ויש מתחתיי חמש מאות עובדים, ועסק חובק עולם, וראיתי את היכטות, וראיתי את המרצדס אס קלס, וראיתי את הבורגיני, וראיתי את האשה, וראיתי את האחוזה, עם המגרש גולף מאחורה, ויום ולילה דמיינתי לעצמי את הדבר הזה, ואחרי עשר שנים…

זה טרנד ניו אידז'י שסחב המונים, ועשה הרבה כסף, איך הגדיר א' מהם: we” sell dreams for losers” "אנחנו מוכרים את החלומות בשביל הלוזרים". ויש הרבה לוזרים ששילמו את הכסף. סדנאות וכו'. אבל מסתבר שמאתיים שנה לפני "הסוד" רבי נחמן כתב דברים דומים.

[אבל רבי נחמן לוקח את זה למקום הקשה של הסוד, להדבר הכי נורא, למוות. לא לחיים, לא לאושר פיזי, אלא למוות? להרגיש את המוות זאת המטרה של הכל?]

הוא דיבר כאן באמת על מסירות נפש, אך מאד חשוב לעשות את ההבחנה, הבחנה מאד יסודית, ובשביל זה אנחנו צריכים תורה, כי "סוד" יש לנו בעולם, "חכמה בגויים תאמין", למרות שזה יהודים J כל החבר'ה שם, כרגיל, אלה שעומדים למכור חלומות ללוזרים. אבל הנקודה של אריך אנפין זאת לא רק הטכניקה, איך נקודת רצון בהירה וחדה מצליחה לשנות את המציאות, אלא גם – מה זה המציאות? מאיפה באה המציאות? מה המקור שלה? זאת נקודה לא פחות חשובה.

נקודת הרצון משנה את המציאות – גם בקאוצ'ינג

זה שנקודת הרצון משנה את המציאות – אגב זה הפך היום לאוניברסאלי, היום כל מי שלומד קאוצ'ינג, אתה הולך לשיעור קאוצ'ינג, מה הדבר הראשון שאתה שומע? אתה הולך לשלם 250 שקל. אז אתה עושה במפגש הראשון של האימון? חזון! איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים? מה זה … חזון? זה לברר את הרצון! אתה עובד להגדיר את הרצון מאד מאד חזק, לסמן אותו.

אני לא שולל את זה – זה מאד נכון. ברגע שאדם יש לו חזון, יש לו Vision מאד בהיר, יש לו מבט מאד ברור לאן הוא רוצה להגיע – אף כי החזון צריך להיות גמיש, לא צריך להיות נעול על הופעה פיזית מסוימת, כמו שזה הופך למציאות בצורה כזאת וכזאת.

החזון – חזון לערכים, לא למציאות פיזית מסויימת

החזון צריך להיות חזון לערכים. מה הערך שאני רוצה לבטא? איזה ערך אני רוצה לבטא? מה הנקודה שאותה אני רוצה לגלות. אבל כל תהליך של התפתחות אישית מורכב מזה שיש איזה העברה מאד חזקה של החזון.  אבל מה הנקודה כאן? הנקודה כאן היא חלק מהתהליך שמתרחש באצילות – זה לברר את אריך. האריך גם צריך בירור. מה האנרגיה שלו? מה הערך המניע שלו? מאיפה הוא מקבל את האור? הוא מקבל את האור ממי? מאין סוף? מרדל"א? או שהרצון הוא לא רצון אוטנטי, שבא מעצמי, שבא באמת מנקודת הנשמה שלי, או שהרצון שלי, מה שאני מתרגם כרצון, הוא תגובה חיצונית, חיקוי, הצטרפות לעדר, או תגובה לגירוי.

רצון אוטנטי ורצון חיצוני

לדוגמה, אני מאד רוצה עכשיו גלידה. או בא לי עכשיו לטוס, לנסוע, לעשות את זה או את זה. לא כל מה שבא לי הוא באמת רצון, נקודה של עצמי. לפעמים הרצון הזה – בא לי עכשיו לטרוף את המקרר. זה באמת רצון? או שעכשיו זה פיצוי על איזה שהוא חסך רגשי עמוק, על איזה שהוא תיסכול…

[הבירור הוא אם זה מאריך או לא מאריך]

הבירור הוא האם באמת הרצון הזה הוא שייך לעצמי, שייך לנקודה העצמית? במה זה בא לידי ביטוי? בגלל זה אמרתי …

אריך אצל הרב קוק – בקשת חיים, בקשת שלימות

אצל הרב קוק האריך מאד מאד קשור לבקשת החיים, לבקשת ההשתלמות. האריך אצל הרב קוק קשור לשני דברים. קשור להעלאת הרצון, אצל הרב קוק יש פסקאות על העלאת הרצון בתפילה. הדבר השני הוא בקשת ההשתלמות.

רצון אמיתי – משהו שיטתי ועקבי. משהו שרלבנטי לגביי

במילים אחרות, רצון אמיתי זה לא "מדורה של קרטונים", זה לא איזה התלהבות שעכשיו בא לי, ומיד אחרי זה הוא יורד. אלא זה משהו שבאופן שיטתי ועקבי ממלא אותי. רלבנטי לגביי. קשור למתנה שאני צריך להביא לעולם. קשור לנקודה שלי. משהו שגם בעבר כשהתעסקתי בו הרגשתי סיפוק עצום. הרגשתי מלא.

ההפרדה בין רצון לתשוקה

… לפני שלושה שיעורים דיברנו על הפרדה בין תשוקה לבין אהבה. אותו דבר…

זה תהליך לא פשוט, איך האדם מסוגל למקד את הרצון שלו. בגלל שהעולם הוא כל כך מלא גירוים, כל כך מלא אפשרויות, כל כך מלא אופציות. יש לך כל הזמן אפשרות לקפוץ לכאן ולכאן, ולשנות ולהחליף. היום יש מעט מאד אנשים שנשארים במקצוע אחד על הפנסיה.

יש לי חבר טוב, שהבוקר היה ברית לבן שלו. האימא שלו נפטרה לפני כמה שנים. אימא שלו הייתה 35 שנה עובדת בדואר, היא הייתה 15 שנה בחדר אחד, ואחרי זה עברה לעוד 20 שנה לחדר בצד השני של המסדרון, ובאותו בנין. והאבא שלו גם היה 35 שנה מנהל חשבונות במשטרה. כמה אנשים כאלה אתם מכירים היום?

[פעם כולם היו ככה. לא היתה ברירה]

כי לא הייתה ברירה. הם לא יכלו לשנות.

[היו יותר בעלי התבטלות עצמית]

קודם כל היו מחויבים להביא פרנסה, ולא היה הרבה אפשרויות. אבל יש משהו היום, שאנו נמצאים במרחב מנטאלי, שיש עושר של אפשרויות. אתה יכול לשנות לגמרי מקצוע. מתוך איזה שהיא הסבה מקצועית. ולזוז מכאן לכאן. יש מקומות.

[זה לא תמיד לטובה]

ככל שהרעש גובר, כך היכולת לחדד את הרצון ולהעביר אותו הולכת ונהיית יותר ויותר מורכבת, נהיה יותר ויותר קשה. קשה להעביר את הרצון. קשה לחדד אותו. קשה לדעת באמת מה זה הרצון שנובע מתוך העצמי. איזה יעדים שאני מציב לעצמי הם יעדים שבאמת רלבנטיים למי שאני באמת? ומאד קשה לברר את זה.

מחשבה יוצרת מציאות כ"חוק טבע". מחשבה כאנרגיה

הרבי נחמן זורק כאן איזה משהו מעניין, הכלי של המחשבה, הרעיון הזה שמחשבה יוצרת מציאות הוא רעיון נכון, הוא בעצם חוק טבע עיוור, חוק אנרגטי שפועל לכל הכיוונים, ולכן הוא לא חושש לכתוב, "ואפילו אם יחזק את מחשבתו מאד שיהיה לו ממון – בודאי יהיה לו" – שאתה יכול לנצל את זה גם ל"הסוד". יש גם מקום אחר, שהוא אומר שע"י המחשבה אפשר לעצור ירי.

[חבר שהיה לו איזה בעיה בברך, והוא דמיין שהמקום הזה נרפא, איך זה נקרא? פסיכוסומאטי?]

אוטוסוגסטיה.

[וזה עובד]

ברור. כי המחשבה יוצרת מציאות. איך זה קורה? כשהבן אדם מתייחס למחשבה שלו לא רק כמו משהו מופשט, אלא בתור אנרגיה. המחשבה זה אנרגיה. כשאני חושב על מישהו – אני יוצר משהו. כשאני חושב על בן אדם, כשאני חושב על המציאות – המחשבה עצמה יוצרת מרחב מסוים, יוצרת מציאות מסוימת.

תורת כ"א של רבי נחמן. הקהל נותנים לצדיק את הכוח

למה כשאנו עושים תירגול בקבוצה זה הרבה יותר מאשר לעשות את זה לבד? כי בקבוצה המחשבות של כולם מתערבבות באיזה שהוא צורה. יש אצל רבי נחמן תורה שלימה, תורה כ"א, אם אני זוכר נכון, שבה הוא מדבר על דרוש של הצדיק, הוא מרמז משהו על עצמו בראש השנה, זה תורת דחיקת השעה. כשמגיעים כל הקהל, וכל הקהל נותנים לצדיק את הכוח של מטה עוז, נותן לו את הכוח שהתפילה שלו הופכת להיות.. האנרגיה של אנשים היא מייצרת המון המון אנרגיה.

צריכים להתחיל לחשוב על מחשבות כעל מטען אנרגטי, המחשבה עצמה היא גם כוח פועל, זה לא רק איזה שהוא שיקוף או רפלקסיה, עיבוד חיצוני של איזה שהם נתונים. המחשבה עצמה היא אנרגיה שפועלת, כשהיא ממוקדת על משהו – היא עושה משהו.

כשאתה מתבונן על גל הוא הופך לחלקיק. ולהיפך. תראו גם בשיחות הר"ן בקטע הבא (אות ס"ב)

דַּע שֶׁיֵּשׁ בִּבְנֵי אָדָם סְגֻלּוֹת גְּדוֹלוֹת
כִּי יְכוֹלִין לִפְעל עַל יְדֵי מַחֲשַׁבְתָּם מַה שֶּׁהֵם חוֹשְׁבִים
וַאֲפִילּוּ הַיַּקְרוּת חַס וְשָׁלוֹם, הוּא בָּא מִמַּחְשְׁבוֹת בְּנֵי אָדָם
כִּי כְּשֶׁהַמַּחֲשָׁבָה הִיא כֻּלָּה אֲחוּזָה. וּדְבוּקָה בְּדָבָר אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה כֵּן
דְּהַיְנוּ כָּל הַבְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּמַּחֲשָׁבָה
דְּהַיְנוּ פְּנִימִיּוּת וְחִיצוֹנִיּוּת וּשְׁאָר הַבְּחִינוֹת כֻּלָּם עַד הַנְּקֻדָּה
וּכְשֶׁכֻּלָּם כְּאֶחָד אֲחוּזִים וּדְבוּקִים וְחוֹשְׁבִים שֶׁיִּהְיֶה כֵּן בְּלִי בִּלְבּוּל וּנְטִיָּה לְמַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת
עַל יְדֵי זֶה הֵם פּוֹעֲלִים שֶׁבְּהֶכְרֵחַ יִהְיֶה כֵּן כְּמוֹ שֶׁהֵם חוֹשְׁבִים
וְגַם שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה תִּהְיֶה בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת, לא בְּדֶרֶךְ כְּלָל
כְּגוֹן שֶׁיַּחֲשׁב שֶׁאִם יִהְיֶה כֵּן יִהְיֶה כָּךְ וְכָךְ בִּפְרָטִיּוּת
אֲבָל כְּשֶׁחוֹשֵׁב בְּדֶרֶךְ כְּלָל הוּא בְּחִינַת גָּלְמֵי כֵּלִים
וְיָכוֹל לִטְעוֹת כְּמוֹ שֶׁטָּעָה נְבָט שֶׁרָאָה אֵשׁ יוֹצֵא וכוּ'
וְגַם לְעִנְיַן הַלִּמּוּד מוֹעִיל זֶה
אִם תִּהְיֶה מַחֲשַׁבְתּוֹ תַּקִּיפָה מְאד כַּנַּ"ל, בְּוַדַּאי יִהְיֶה כֵּן
וּבִלְבַד שֶׁתִּהְיֶה הַמַּחֲשָׁבָה תַּקִּיפָה וַאֲחוּזָה מְאד בָּזֶה כַּנַּ"ל
דְּהַיְנוּ לְמָשָׁל שֶׁיַּחֲשׁב בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁיִּזְכֶּה לִלְמד וְלִגְמר כָּל הָאַרְבָּעָה פּוֹסְקִים כֻּלָּם עִם כָּל הַפֵּרוּשִׁים הַגְּדוֹלִים
וְיַחֲשׁב וִיצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ בְּאֵיזֶה אפֶן יִלְמַד אוֹתָם וּבְכַמָּה זְמַן
כְּגוֹן לְמָשָׁל שֶׁיִּזְכֶּה לִלְמד חֲמִשָּׁה דַּפִּין בְּיוֹם אֶחָד
עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִגְמר כֻּלָּם בְּשָׁנָה אַחַת
וְיַכְנִיס מַחֲשַׁבְתּוֹ בָּזֶה הֵיטֵב הֵיטֵב בְּתֹקֶף גָּדוֹל מְאד עַד שֶׁתִּהְיֶה הַמַּחֲשָׁבָה תַּקִּיפָה וַאֲחוּזָה בָּזֶה מְאד
וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה
כְּגוֹן שַׁ"ס עִם הָרִי"ף וְהָרא"שׁ וְטוּרִים וְכוּ' וְתַנַ"ךְ וְכַיּוֹצֵא
וְיִכְסֹף וְיִשְׁתּוֹקֵק וְיַחֲשׁב בָּזֶה. הַרְבֵּה בְּתֹקֶף גָּדוֹל
אֲזַי יִזְכֶּה שֶׁיִהְיֶה כֵּן
וְאָמַר שֶׁזֶּה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמֶּה שֶׁאָמְרוּ: מַחֲשָׁבָה מוֹעֶלֶת אֲפִילּוּ לְדִבְרֵי תּוֹרָה, מוֹעֶלֶת מַמָּשׁ
דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹעֶלֶת וּמְסַיֵּעַ לָזֶה אֲפִילּוּ לְדִבְרֵי תוֹרָה
וְאַף עַל פִּי שֶׁרַשִׁ"י פֵּרֵשׁ שָׁם בְּעִנְיָן אַחֵר, אַף עַל פִּי כֵן הוּא כָּךְ
וְלא סִיֵּם לְבָאֵר הַדָּבָר יוֹתֵר
וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלהִים חַיִּים

הוא אומר דבר כזה: המחשבה היא אנרגיה. המחשבה היא לא רק מבט רפלקטיבי חיצוני, שצופה ומנתח ומזהה משהו מסויים. המחשבה היא כוח פועל, כוח אינטראקטיבי, כוח שנוגע. כשאני חושב על משהו מסוים – אני כבר נוגע בו. אך במה זה תלוי? זה תלוי ברמת הריכוז. כאשר המחשבה היא מפוזרת, ויש הרבה מחשבות, ואני חושב גם על זה וגם על זה וגם על זה. או שהמחשבה שלי חיצונית, ולא פנימית. או שהיא פנימית, ולא חיצונית – כשהמחשבה היא מין כזה הרהור כזה חולף – המטען האנרגטי שלה נמוך וקטן, והיכולת שלה לפעול היא יכולת מוגבלת. אך כאשר המחשבה מתרכזת, היא נהיית כמו במקום מדיטטיבי, היא מפוקסת לגמרי, על נקודה אחת. זה כמו לקחת מנורה של 200 ואט, שהיא מתפזרת, מאירה את החדר וזה נחמד. ואת אותו אנרגיה בדיוק, אותם 200 ואט להפוך לקרן לייזר. למקד את זה. והמיקוד הזה… קרן לייזר היא גם שורפת, היא לא רק מאירה. היא יכולה גם לפעול. היא יכולה לגרום להוריד משקפיים, ויכולה ל…

מהו בעצם קרן לייזר? זה לקחת את האור, לקחת את האנרגיות שבדרך כלל מפוזרת ומאירה לכל הכיוונים, ולמרכז אותה לנקודה אחת.

[הרצון לכסף – האם זה רצון אמיתי]

תיקון אריך – החזרת זרימה טבעית של אנרגיה מעתיק דרך אריך לאצי'

לא שיש לי משהו נגד כסף. אין לי איזה פרדיגמה נגד עשירות. אך גם אין לי פרדיגמה בעד עשירות. איך אומרים בתוכנית הזאת? הנשים עשירות שהן מאושרות? הכסף הוא הרי לא ערובה לשום דבר. לא לאושר, ולא להגשמה, ולא למימוש, ולא לפנים בפנים, ולא לביטוש אגו. מצד שני הוא גם כלי שיכול לעשות הרבה דברים טובים. אך בסופו של דבר – כשאנו נחזור לשער ההקדמות – מה מעניין אותנו? מה שמעניין אותנו זה התיקון של המערכת, תיקון האצילות. להחזיר את המערכת לפנים בפנים. להחזיר את הארת הפנים. להחזיר את האהבה לעולם. להחזיר את האור של העולם. זה מה שמעניין. אך זה יכול לקרות רק אחרי שרישא של אריך יתוקן. ורישא דאריך מתוקן זה אומר שאריך פתוח לעתיק, פתוח לאין סוף, פתוח לבורא, פתוח לאור של אין סוף. ובאריך יש מנגנון מאד פרודוקטיבי, אפקטיבי, מרוכז, שמקבל את השפע, ואת השפע הזה הוא מזרים דרך הדיקנא, דרך הזקן, דרך השערות, דרך הזרועות של אריך – יש לו כמה ערוצים שהוא מזרים, בעיקר דרך הדיקנא, התיקון נוצר ונקה, דרך כל התיקוני הדיקנא, ודרכם הוא מאיר לאבא ואימא, ומאיר לילדים, ובונה מחדש את המערכת.

רצון מתוקן הוא רצון מחובר לעצמי, קשוב לעצמי

מה זה אומר בנפש? בנפש זה אומר, תיקון המערכת דרך הרצון. הרצון הופך להיות רצון שמאד מחובר לעצמי, ולא רק מחובר לעצמי. רצון מתוקן זה אומר שאני קודם כל מסוגל להיות קשוב למי שאני. קשוב לנקודה העצמית שלי, קשוב לטבע של הנשמה, שהיא ייחודית. יש בה מצד אחד מימד אוניברסאלי, ויש בה גם מימד אישי, מימד פרטי. יש את המימד שכל אחד הוא חלק אלוק ממעל, ויש את המימד של בשבילי נברא העולם. טביעת אצבע הפרטית. וכאשר האדם קשוב למקום הזה, קשוב לנשמה, אם הוא מסוגל להפוך את זה לרצון, להרגיש שיש לו שליחות מסוימת בעולם, יש לו ביטוי מסויים בעולם, יש לו תרומה שהוא אמור לתת לעולם, יש לו איזה מטרה גדולה שהוא אמור לתת והוא מסוגל לזהות אותה – ואז הוא הופך אותה לתמונה מאד בהירה, מאד חדה, מאד חדה, מאד ממוקדת – מתוך המקום הזה פתאום יש לו דרייב לנוע.

כשאנחנו מדברים על הרצון – דיברנו על רצונות מגיבים שהם הרצונות שהם רק תגובה לרצונות של אנשים אחרים או חיקוי, או שיכפול של רצון של מישהו אחר, או רצון שהוא תשוקה, הוא לא רצון אלא סוג של תשוקה – לבין רצונות אוטנטיים, רצונות שבאמת נובעים משורש עמוק.

הפרדה בין פעולה לערך מניע

אחד הדברים החשובים בנושא הזה הוא להפריד בין פעולות לבין ערך מניע. מה הכוונה? מישהו אומר "אני חייב לנסוע להודו". אני מאד רוצה לנסוע להודו! תשאל אותו – למה אתה רוצה לנסוע להודו? – די, תשמע, היתה לי שנה קשה, עבודה, עזבה אותי… אני חייב לנקות את הראש… או שיגיד לך – אין לי כוח כבר לכל הפיגועים, כל הישראלים, דז'ון קרי, פוליטיקה, כל הדז'אנק. אני צריך איזה שהוא מקום אחר, נמאס לי מישראלים וכו' וכו'. או שהוא יגיד שאני חייב עכשיו איזה שהוא מסע רוחני, שמעתי שיש שמה מנזרים מדהימים, אני צריך איזה …., איזה הרמה כזה לגמרי, לאכול אורז ועלים וכו'. יכול להיות הרבה דברים מעורבבים בהדחף הזה לנסוע להודו. אבל בפנים בפנים – יש איזה שהוא ערך מניע. כמו – הודו זה לא רק ארץ. זה גם אימא, איזה שהוא דימוי פנימי. ואצלו הדימוי הזה עכשיו זה ערך מניע, שיכול להיות הרצון להתחבר לעצמי. אני נרגיש שהתרחקתי מעצמי. ואני רוצה להתחבר עם העצמי. הוא כרגע תירגם, לקח את הערך המניע הזה ועשה לו תירגום, שיכול להיות שהוא תירגום שגוי. הוא בילבל בין ערך מניע לבין פעולה. הוא הפך את זה לפעולות. כי כשאנחנו רוצים – אנחנו חושבים לפעמים בצורה מאד שטחית, אנחנו מתרגמים את הרצון לפעולות. בא לי לנסוע לתל אביב. בא לי לנסוע לירושלים. בא לי ללכת לכותל. בא לי לנסוע לאומן. בא לי ללמוד משהו. בא לי לא ללמוד משהו. בא לי לטייל. בא לי לשתות אלכוהול. בא לי לא לשתות אלכוהול.

הרצון הוא אף פעם לא "לעשות". להיזהר מ"תירגום אוטומטי" לפעולה

אנחנו כל הזמן – כשאני "רוצה" – אני רוצה לעשות. אבל רצון זה אף פעם לא לעשות. אין דבר כזה לרצות לעשות. אף אחד לא רוצה לעשות. רצון זה איזה שהוא ערך בתוכי, שהערך הזה רוצה להתגלות. ברור שבסוף זה אמור להגיע לאיזה שהיא פעולה. חלק מהמימוש הוא פעולה. מימוש הוא תנועה בתוך מרחב. תנועה בתוך מרחב הוא פעולה. אך בגלל שהתירגום הזה נעשה אוטומטית, אנחנו לא חושבים דרך ערך המניע. חושבים ישר דרך פעולות. אז יש שתי אפשרויית. או שהפעולות מנסחות.  הן בכלל לא בכיוון הערך המניע. או שאני עושה אלף ואחד פעולות שלא מקדמות אותי לקראת הערך המניע, רק מרחיקות אותו. לפעמים יש מצב שיש לי כאב. הערך המניע שלי באמת זה לעבד אותו, לפגוש אותו, להסתכל לו בעיניים, לראות אותו, להתמודד איתו. אבל הרצון, שלא רוצה לכאוב, אני אגיד לעצמי, אני רוצה לשמוע איזה מוזיקה, לשתות, לברוח, לבכות, ליכנס לאוטו לנסוע, כלומר לתרגם את זה לכל מיני פעולות שיכול להיות שדווקא ירחיקו אותי מהיכולת שלי עכשיו להתמודד, לשהות רגע בתוך הכאב הזה ולתת לו להתפוגג. יכול להיות שכרגע אני רק בורח מהתמודדות. זאת אומרת הרבה פעמים כשאני אומר אני רוצה משהו אני עושה פעולה הפוכה ממה שבאמת אני רוצה. או מה שהיה משרת את הערך המניע. לא בהכרח. אך כאשר אני לא מודע לערך המניע בפעולה מסוימת, כלומר ישר נותן תירגום אוטומטי – אני מבלבל בין הרצון לבין הפעולות. אני ישר נותן תירגום לפעולה. תירגום מעשי – אז יש המון זיופים בדרך. ויש המון כשלים – שאני עושה ואחרי זה תחושה של איכסה – זה לא מה שרציתי.

[מצד שני. אם תעשה את הכל לפי הרצון הפנימי שלך בצורה שהיא מאד מכאיבה. אז לא תמיד אני צריכה להכנס לעובי הכאב.]

נכון. אם האדם מחובר להרצון, קודם כל הוא יודע מה הוא צריך לעשות, הוא מפוקס, הוא בהיר. יכול להיות שהוא אומר לעצמו – היום לא. מחר. זה בסדר. אך רוב הפעמים זה לא מה שקורה. ברוב המקרים אנו מבלבלים בין הערכים לבין הפעולות, וכשאנחנו אומרים אני רוצה זה אוטומטי מתורגם לפעולות. והפעולות הן לא כ"כ משקפות את מה שאני רוצה. לפעמים להיפך. לפעמים הפעולות הן בריחה ממה שאני רוצה.

כל זה – מצב של נפילה של אריך. נפילה של אריך זה אומר שאין זרימה, אין מצב אופטימלי, של רישא דעתיק שמאיר בתוך גולגולתא, לתוך מוחא סתימאה, ומתקן את הבינה. ואז גם יורד אל הגרון ודרך הדיקנא בונה את העולם. אלא יש חסמים בדרך. חסרים תיקונים. יש כל מיני כשלים של תיקונים. יש בעיה בתיקון נוצר. תיקון נקה. נראה את זה בהמשך. אך הנקודה של בירור רצון והעברת הרצון היא מאד מאד חשובה. זאת הסיבה שהתהליך הזה כל כך חשוב. לדעת, לחדד את הנקודה של רצון.

איך עושים את זה? קודם כל התרגילים הכי הכי פשוטים.

[תרגיל – יום של חלום]

בירור החלום – בירור המניע של הרצונות.

…יש כאן בירור מאד מורכב. כי אותם פעולות יכולות להתפרש בכל מיני צורות. אותם פעולות יכולות להתפרש ממקום של אגו. וזה יכול להיות. ויכול להיות קצת מעורבב, יכול להיות קצת מזה וקצת מזה. יכול להתפרש כמשהו ממקום של אגו, איזה אמביציה מטורפת חסרת מעצורים, בן אדם שרוצה לבלוע את העולם וכו'. זה יכול להיות קוטב אחד שמניע את הפעולות הללו. ויכול להיות קוטב אחר שמניע את הפעולות הללו, כשאתה מרגיש שיש לך כל כך הרבה שעובר דרכך, ואתה רוצה לתת, אתה רוצה להשפיע, גם בתחום המיסטי-רוחני, גם בתחום פוליטי, מדיני, ציבורי. הערך המניע הוא מין רצון, לקחת את כל המטען הזה שנמצא בפנים, לקחת את מה שמאיר מרדל"א דעתיק, ולמצוא את הכלים, בעולם, את הכלים של הזיווג, את הכלים שהדברים האלו יורדים לעולם ומתחברים. כאילו איך הדבר הזה יורד לעולם ומתחבר. אם אני אמשיך לחפור – אני יכול לחשוב על איזה דברים לא נכנסו לחלום. למה שהיום הזה הוא לא יום חופש? למה היום הזה הוא לא היום שאני נמצא בוניציה, שוכב בקאריבים. יכול להיות שביום אחר ייצא לי משהו אחר לגמרי. זה בכלל לא משנה.

המעשים הם מיסוך לרצון, המסתירים ערך מניע

מה שחשוב לי זה לא הפעולות. כאשר אנחנו מדברים על הרצון, לרצון יש תירגום אוטומטי לפעולות ולמעשים. אך המעשים הם מיסוך. הם מסתירים ערך מניע. מה דוחף אותי בחיים? מה גורם לי סיפוק? ומה שדוחף אותי וגורם לי סיפוק זה אף פעם לא פעולה. אף אחד אין לו סיפוק מזה שהוא שר בממשלה. יש אנשים שיש להם צורך אובססיבי שכולם יכירו אותם, וכל הזמן יזכירו אותם, וידברו עליהם ואם לא מדברים עליהם הם לא קיימים, ואם תקח להם את הפריים טיים בתוכנית הם מתאבדים בכלא (ע"ע). ויש אנשים שהסיפוק שלהם הוא מלהשפיע או ליצור. ויש לך אדריכל שהסיפוק שלו הוא לראות איך המחשבה שלו הופכת להיות מבנים מדהימים פונקציונאליים, שגם מבטאים גישה אומנותית.. ויש אחד שהסיפוק שלו הוא ליצור תהליך כוריאוגרפי, ולראות איך כל התובנות של הגוף שלו הוא מבטא בתנועה בשפה שאף אחד לא חשב, במהלכים חדשים, ביחס בין העצמות לגידים, לשרירים… ויש אחד שהסיפוק שלו הוא לחשוב על איזה שהוא תהליך שהוא מתרגם לשימושיות, או שהוא כותב שורות קוד, ודרך זה הוא מוצא ערך. כל זה הוא לא משנה. יש אחד שהסיפוק שלו באיך הוא מלחין איזה קטע מדהים. איך הוא מצליח…

[נהג אוטובוס? איזה ערך מניע יש לו?]

איך שהוא משרת. איך הוא גורם למישהו לחייך. איך הוא מצליח להביא אנשים והאנשים אומרים לו תודה רבה והוא מרגיש שהוא נתן שירות. שהוא תרם משהו. כל אחד יש לו ערך מניע גבוה. לכולם יש ערך מניע גבוה.

לא להיבהל מהרצונות שלנו

אין ערך מניע גבוה פיור. מי שרוצה להגיע לכנסת יכול להיות שהוא אלטרואיסט, אבל הוא גם אגו-מניאק. כי ככה זה. זה תמיד יהיה מעורבב. לא להיבהל ממקומות הנמוכים. לא להיבהל ממחשבות הזרות. לא להיבהל ממקומות שנראה לנו שאנו עפים על עצמינו. אלו המקומות שמקטינים את הרצון. תן לרצון שלך להשתחרר, אבל תזכך אותו!

ברגע שאתה מתבונן בערך המניע, אתה מסוגל בתוך הרצון לחזק את הנקודה העצמית, לחזק את מה שבאמת אני. זה משהו שיכול להתחזק. אם כל מה שיש לי הוא רק פעולות, אז בדרך כלל התירגום הוא תירגום של האגו. והתירגום של האגו תמיד יהיה מאד קטנוני. תירגום מאד השרדותי. מאד קטן. זה לא יהיה אריך אנפין של תיקון. זה יהיה אריך אנפין של שבירה. זה לא יהיה רצון משקף, רצון מביע, רצון מחולל, רצון יוצר…

הבדל בין רצון לתשוקה. בין רצון גבוה לרצון נמוך

מה הבדל בין רצון לבין תשוקה? או בין רצון גבוה לרצון נמוך? רצון גבוה הוא מתחיל את התהליך. הוא נקודת המוצא של התהליך. רצון נמוך הוא תגובה לגירוי. הוא הסוף של התהליך. כלומר יש איזה משהו שקרה, ועכשיו אני מגיב, פינג פונג כזה.

רצון פנימי הוא הרגע של הלידה. רגע, שבו משהו נולד בתוכי. כמו יש איזה הארה שבאה, הארה חדשה שמעולם לא הייתה בעולם, וכרגע היא יורדת ומתבטאת באיזה שהוא דחף, ולהדחף הזה אפשר לחפש כלים. לחפש איך להתממש. לחפש איך להתבטא. את הדחף הזה אנו צריכים לברר. מה יש שמה. מה הערך שלי? הערך שלי הוא לדבר עם אנשים? או הערך שלי הוא לכתוב? הערך שלי הוא להשפיע בתחום זה או אחר?

יש אנשים שיש להם רגישות חברתית מאד חזקה. הדחף שלהם – הם לא יכולים לראות דלים. "שוועת עניים אתה תשמע". הם לא יכולים לראות עניים. אז הם ילכו במחאת …ויקימו עמותות, ויעשו פעמונים ומעגלי צדק – זה הדרייב שלהם. הדרייב שלהם הוא לדאוג למסכנים, למי שאף אחד לא דואג.

[לכל אחד יש את הדרייב? ואם מישהו הוא גנב?]

יכול להיות שכשהוא בשלב ההתפתחות מאד מוקדם, הוא קודם כל מלקק את הפצעים. לא היה לו אבא. לא היה לו אימא. עכשיו הוא מרגיש שהוא דופק את החברה, הוא בתוך המרץ של גיל נעורים כזה, שנשאר אצלו גם יותר מאוחר, אז הוא מרגיש שעכשיו הוא צריך לגנוב כדי להרגיש שהוא שווה משהו. אך מה שבאמת מניע אותו הוא להרגיש שהוא שווה משהו. למה להרגיש שהוא שווה משהו? כי יש לו משהו! יש לו משהו לתת! מה זה שיש לו לתת? אצל כל אחד זה משהו אחר. הנשמה היא אין סוף. אך הכלים של כל אחד הם כלים אחרים.

יש אחד שהסיפוק שלו שהוא הצליח לגרום לאנשים מקטע מוזיקלי שהוא הלחין. הוא האיר משהו. גילה משהו חדש. הוריד ניגון חדש לעולם. הוא הוריד אור לעולם! גם לזה יש ערך מניע. הוא לא מלחין. המלחין זה כבר ביטוי ששל ערך מניע יותר קדום.

[התירגול של למצוא את הערך המניע בתוך הסיפור החלום]

 … מה באמת ראוי להיות חלום? מה לא קטן? זה גם מעניין. אך הדרך התהליך הזה – אפשר לעשות אותו כמה פעמים – זה בסוף לנסות לראות באמת מה הדרייב שלי? מה באמת ה… שלי. מה השליחות שלי בעולם? למה הקב"ה שתל אותי פה? למה הוריד את הנשמה לתוך הגוף?

חייבים לחלץ את הערך המניע. ירידה לפרטים דווקא

ואם אני מרגיש שהדברים לא עובדים – אז או שאני אחזור על מה שעשיתי אתמול, ושלשום, ואעשה את זה עוד פעם – זה לא יביא לתוצאות אחרות. אני חייב לחלץ את הערך המניע שלי, את האריך אנפין שלי. לחלץ את הרצון שלי. לנקות אותו מכל מה שהוא נפל, מהשבירה. יש לו שבירת אחוריים קשה. צריך להרים אותו. הוא קשה. הוא נוקשה, הוא דיני. חלק מהדינים הוא השגיות, המרדף. מה שאתה רוצה להספיק, לרדוף אחרי איזה משהו שאני חייב להשיג. אך מי אמר שהפעולות שנעשות אם מאמת .. .מתוך המקום הזה.

ברגע שיש לי איזה שהוא חזון מסוים אני צריך לראות איזה תהליכים של התפתחות אישית אני צריך לעבור בשביל להגיע למקום הזה. אבל קודם כל צריך לדעת מה החזון שלי. מה הערך המניע, מה הרצון שלי.

כלומר: אם אני רוצה לתקן את האצילות – אז איך אני רואה את האצילות המתוקנת? איך נראית נשמה מתוקנת? איך זה נראה? לפני שאני מתחיל לתקן. בעיני רוחי – מה הולך להיות בסוף? לפני שאתה מסתער על המגרש עם מלט ובטון וברזלים – צריך קודם כל תכנית אדריכלית – מה אתה רוצה שייצא שמה בסוף. אחרי שאני יודע מה אני רוצה שייצא שמה בסוף אני גוזר תהליכים ומשאבים ומה צריך לעבור, ומי צריך לעשות, מה אני צריך לרתום לטובת העניין.

Series Navigation(א) שער ההקדמות: תיקון פרצוף. יהודה יפרח ח' אדר א' תשע"ד