- (א) שער ההקדמות: תיקון פרצוף. יהודה יפרח ח' אדר א' תשע"ד
- (ב) תיקון חג"ת. תיקון אריך. רצון עצמי. ערך מניע. יהודה יפרח ח' אדר א' תשע"ד
ירושלים, נחלת שבעה. "בית שמים וארץ" (השיעור מתקיים בימי א' ב20:00)
התחלה של תיקון (וחזרה מהשיעור הקודם)
התחלנו (בשיעור הקודם) ללמוד את ההתחלה של התיקון
בקצרה, דיברנו, שבזוהר אנחנו רואים כמה פעמים חזרה על סיפור של מלכי אדום שמתו, הסיפור של שבירת הכלים. האר"י בכתבים המוקדמים שלו מסביר, שהמיתה של המלכים הייתה רק בחלקים התחתונים של האצילות, רק בז' תחתונות (ז"ת), שבע ספירות התחתונות, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד יסוד מלכות. ולא בג' ראשונות (ג"ר). זה בשמועה הראשונה והשנייה[1]. אך בשמועה הרביעית והחמישית הוא מדבר שכן היתה שבירה גם במקומות הכי גבוהים, "הדג מסריח מהראש", כמו שאומרים J. היתה שבירה גם למעלה, גם אצל ההורים. אלא מה? הז"ת נפלו גם פנים וגם אחור, וג"ר נפלו רק אחור. וז"ת נפלו כולם. וג"ר נפלו רק הנה"י שלהם, האחוריים שלהם, החלקים התחתונים שלהם. דיברנו הרבה בשיעורים הקודמים מה המשמעות של השבירה באבא ואימא, ועוד הבדל, שהשבירה של הילדים, של ז"ת, של זכר ונקבה הייתה שבירה טוטלית, והם נפלו לתוך הקליפות, נפלו לבי"ע. ואו"א נפלו אך נשארו באצילות. נשארו במקום מלכות דאצילות.
אצל האר"י האחורי האבא מזוהים עם התורה. התורה שיש לנו, התורה שניתנה לנו, תורת משה, השתלשלה מאחורי האבא שנפלו.
מילוי ואחוריים (ריבוע) בשם הוי'ה. שם ע"ב. שם קפ"ד.
אחד הדרכים להסתכל על הפרצופים הוא דרך צורות מסוימות שבהן כותבים את שם ה'. יש מילוי יודי"ם, מילוי אלפ"ים, מילוי ואו"ים, נדבר על זה בהזדמנות, כשנלמד דרושים לפסח.
אבא שייך לשם ע"ב. כאשר לוקחים אותיות י-ה-ו-ה, וממלאים אותם ביו"ד, כמו יו"ד ה"י וי"ו ה"י – יוצא הגימטריה ע"ב (72), ואחורי אבא, אחוריים של שם ע"ב זה שם בריבוע. שם בריבוע זה כמו נ-נח-נחמן מאומן. אז יו"ד, יו"ד-ה"י, יו"ד-ה"י-וי"ו,יו"ד-ה"י-וי"ו-ה"י, שזה יוצא 184, שזה קפ"ד. ולכן מסביר האר"י שקפידה, להקפיד, זה משהו שמזוהה עם אחוריים של אבא. משהו שבכלל שייך לאחוריים, ולכן בתורה יש צד מאד חזק של דין. שם ע"ב בריבוע הוא קפ"ד.
חוק ומוסר בתורה
יש בתורה שני חלקים. יש בתורה צד של מוסר, ויש צד של חוק. יש אחורי אבא ויש אחורי אימא. התורה שייכת גם לאבא, וגם לאימא. החוק שבתורה שייך לאימא. זה הצד האימהי שבה. והמוסר של התורה, שזה כולל החלק הראשון של ספר שמות, וספר דברים, המוסר, הבריתות, כל הבריתות שמשה כורת עם בני ישראל – כולם שייכים לחלק האימהי, וחלקים הבאים, ויקרא, ושמות – מהמשכן ומעלה – הם הצד של החוק.
יש מדרש מפורסם על פרה אדומה. פרה אדומה היא אחת המצוות ש"אומות העולם מונים את ישראל" – מתגרים בישראל ומקניטים אותם ואומרים – מה זה החוק הקפריזי הזה – למה מי שהוא טמא מת צריך דוקא למצוא פרה אדומה, תמימה, שלא עלה עליה עול, ולא נפל בה מום, ולשרוף אותה, ולשחוט אותה בצורה מסוימת, לשרוף אותה מול קודש הקדשים, ורק להזות מאפר – יש כל מיני דברים לא מובנים, לא רציונאליים, שיש בתורה. גם שלמה המלך שניסה לפענח סוד פרה אדומה – זה נשאר חוק. יש על זה המון במחשבת ישראל. זה מצוות שאין להם מובנות. אפילו רמב"ם כשכותב טעמי המצוות, הוא גם אומר – יש טעמים לכל המצוות, אך ישנם מצוות שאין להם שום מובן. הצד הקשה הזה, הצד ה"קפריזי" של חוק אלוקי שאומר – זה צריך להיות ככה ולא ככה – כל זה שייך לאחוריים של אבא, לצד של הקפידה, לצד של הדין.
מצד שני, זה מאפשר לנו גם הבנה אחרת של התורה. התורה היא מוחין דאבא. המקור של התורה. והמוחין דאבא הם הנקודה של הביטול. אך יש הבדל בין הנקודה הפנימית של התורה שזה המוחין, הביטול, "עצם הופעת הקודש העצמית", לבין "יסוד הקודש שהוא מעבר לאדם", לבין הגילוי שלו.
אחד הסיפורים המכוננים גם אצל האר"י, הוא סיפור של נדב ואביהו, שמתים עם הקמת המשכן. נדב ואביהו מגיעים למקום מאד אישי. הם רוצים להקטיר קטורת. הם רוצים כבר לבוא עם משהו.. והמקום האישי שלהם, האוטנטי, החד-פעמי שהם מביאים – זה מקום שנתקל בתגובה מאד חריפה. יוצאת אש מהקודש, ושורפת אותם. זה הצד של קפ"ד.
העבודה – לתקן את הפרצוף. להאיר את המוחין. "לטפל בהורים" – לתקן את התורה ע"י גילוי המוחין והפנימיות
יש מימד בתורה שמאד ממוקד בחוקים, בתביעות, בצווים מעשיים, במגבלות. – זה חלק משבירת הכלים. העבודה שמה זה לתקן את הפרצוף. מה זה לתקן את הפרצוף? – להאיר את המוחין.
לדוגמה: ילדים קטנים מול הורים. הילדים הקטנים פוגשים את ההורים שלהם בעיקר מצד הדין שלהם. אסור! מותר! לא זורקים את הצלחת עם הקורנפלקס על הרצפה! אל תרביץ לאחותך! אל תדפוק על התוף שאתה הורס לקמנצ'י… יש אלף ואחד דברים! ילדים והורים זה סכסוך בלתי פתיר. קודם כל אין סוף לתביעות, כמו אצל פלסטינים J. התביעות לא נגמרות. זה סכסוך מתמשך, ויש קצר עמוק בתקשורת. כי הבת שלך לא רוצה ללכת לבית ספר. ואתה אומר כן ללכת לבית ספר. בסוף מישהו יישבר. דוקא אתה J. זה מקום של חיכוך מאד קשה.
למה כמעט כל אחד שמגיע לגיל טיפש-עשרה, מתחיל לריב עם ההורים שלו? יש אנשים שנולדו להורים מקסימים. לא כל אחד נולד לאימא קלפטית ולאבא… יש אנשים שנולדו להורים משכמם ומעלה. ועדיין יש כאסח. למה יש כאסח? כי המפגש בין הילדים לבין ההורים הוא מפגש מאד קשה של דין, אתה פוגש אותם דרך החוקיות, דרך הגבולות.
מנסים להמתיק את הדין, מנסים להסביר. אבל עדיין בחוויה אנחנו לא חווים את …
התיקון של הפרצוף – שזה תהליך, שהוא חלק מהתהליך התפתחות של הזרע – זה לחשוף את הפנימיות של התורה, שזה המוחין, את התובנה שלה, הטעמים שלה, שהם הפנימיות שבה, האור שבה, האנרגיה שבה, השפע שבה. משהו שנמצא מעבר למה שנאמר למשה "שתוק כך עלתה במחשבה לפניי". כשמשה רואה את רבי עקיבא קושר כתרי אותיות, ורואה את כל ההיסטוריה של תקופת המרד, ולא מבין האם "זו תורה וזו שכרה".
והעבודה של תיקון היא לחשוף את המרכיב שמעבר לזה, תהליך מאד לא פשוט, שמתקן את הפרצוף. לתקן את הפרצוף – הכוונה לחשוף את הפנימיות של הפרצוף. כדי שהמפגש עם הפרצוף לא יהיה מפגש עם הצד הקשה של אבא, עם האחוריים הנוקשים והחותכים שלו, אלא מפגש עם הפנימיות שלו.
כילד, בהתחלה, מול אבא ואימא – הכל שכר ועונש, הכל תגמול, גם כשאתה רוצה לצעוק קריאת שמע – יש במבות! אם אין במבות – אתה לא תצעק! יש כל הזמן גמול. ככה גם לפי הפסיכולוגיה – זה תהליך התפתחות. יש הלכות תלמוד תורה של הרמב"ם. הוא מדבר על הילד הקטן, שבהתחלה מושכים אותו לחדר. הוא לא רוצה ללמוד. אז מה נותנים לו? קליות ואגוזים. הגלגול הבריא של הממתקים שלנו. ולהיפך, הרמב"ם אומר – לך עם זה! תשחד אותו!
אחרי שהוא גדל, מה אומר הרמב"ם? – תלמד תורה, יקראו לך רבי! כבוד. תקבל כבוד! יהיה לך דוקטור. יהיה לך הערכה… אז הוא לומד תורה, כדי שיקראו לו רבי. ויש כאלה שנתקעים שמה. שלב האדיפלי, שלב האנלי – יש כל מיני… ומי שזוכה – שבסוף "עושה אמת מפני שהיא אמת". וסוף הטובה לבוא.
אבל התהליך הוא לא פשוט. התהליך של מיתוק הפרצוף הוא לא תהליך קל.
[לא משיגים אותו בכלל]
נכון. בשמועות המתקדמות, בשמועה ד' וה', חלק מהתפקיד שלנו הוא גם לטפל בהורים. בהתחלה לא טיפלנו בהורים. אך יש שלב כזה בחיים – לטפל בהורים. אתה יכול לזרוק פיליפינית על אימא… אך יש שלב שצריך לטפל בהורים. מה קורה כשאבא ואימא נפלו? יש גם לתקן את ההורים. זה לא פשוט. עד שמגיעים לשלב הזה שאתה יכול לטפל בהורים…
[מה המשמעות של זה?]
המשמעות של זה – לתקן את התורה עצמה. זה לא רק מאבק בין הקודש לבין החול. אלא ההבנה שגם התורה עצמה צריכה התחדשות.
[זה פנימיות התורה?]
כן. יש את השלב, שבו אתה יוצא מנקודת מוצא, שיש תורה, וזהו. ואז אתה מתחיל ללחם עם העולם. העבודה שלך היא עבודת הבירורים בתוך העולם. תחקירים, רעים, מי, מה… איפה הכסף, לפרסם תחקירים, אתה רב עם יועץ המשפטי של העיתון, כן מאשר לך, לא מאשר לך… אתה נאבק עם העולם.
אבל יש שלב שאתה גדל. פתאום אתה קולט שהבעיות הם לא בחוץ. הבעיות הם בפנים. זה לא רק לתקן את העולם. אצלך, ההורים שלך,או ההורים שבתוכך, שמה הבעיה. אז לפני שאתה נאבק בין הקודש לבין החול, בו תתקן את הקודש. תמתק את הקודש. זהו תיקון פרצוף אבא.
[אם התורה היא אחוריים של אבא. אז מה זה האימא במובן הזה?]
יש בתורה צדדים של אבא, ויש צדדים של אימא. יש את החוק ואת המוסר. חלק הראשון של שמות ודברים – זה מוסר. וחצי השני של שמות וויקרא זה חוק. בראשית זה מסובך.
[לתקן את התורה?]
כן. לתקן את התורה.
התלבשות הפרצופים
דיברנו על סדר. דיברנו על זה
[ציור התלבשות פרצופים]
… הייתי פעם בצפת, יש שמה מישהו – רומן? הוא מצייר ציורים משפחתיים של כל הספירות, של כל העץ חיים..
עתיק מתפשט בכל האצילות במובן מסוים. הוא הפנימיות של אריך, שגם מתפשט. הראש שלו גלוי לגמרי, לא מלובש.
בפנימיות של כל האצילות יש עתיק. עתיק זה ממוצע בין המאציל לבין הנאצלים. זה הטרנספורמציה בין האין סוף לבין הסוף. הוא בפנימיות. החלק העליון שלו, ג' ראשים שלו הוא רדל"א, רישא דלא ידע ולא איתיידע, עליו אין התלבשות. אין התלבשות זה אומר שאין שום הבעה, אין שום גילוי כלפי חוץ.
מה זה לבוש? הלבוש זה משהוא שמסתיר אותי. אבל גם מבטא אותי. אם אני בוחר ללבוש חולצה כחולה ולא חולצה לבנה – זה אומר משהו. מבטא איזה שהוא טעם מסוים. זה גם גילוי וגם כיסוי.
האריך מתחיל להלביש מהחזה של עתיק. מהחזה ומטה. ואבא ואימא, שיונקים מעתיק, הם מלבישים את האריך. שכבה ראשונה זה אריך. ושכבה שנייה זה אבא ואימא. הם מלבישים את החזה של אריך. והחלק התחתון, זו"נ מלבישים את החזה של אריך אנפין. כל זה לפני אצילות, טרום אצילות, בנקודים. אצילות זה קצת…
המטרה – פנים בפנים
מה המטרה של כל הסיפור המורכב של התלבשות הפרצופים זה בזה? – להגיע לזיווג פנים בפנים. להגיע לחיבור בלתי אמצעי. זה המטרה של כל הסיפור. שכל החלקים הזכריים והנקביים מתחברים פנים בפנים. המטרה היא זיווג. בסוף – להתחתן! ומי שנשוי – להתחתן בתוך הנישואין. זוהי המטרה של כל הסיפור.
זיווג הוא משפיע, הוא יולד, הוא יצירת עולמות, הזיווג יוצר את העולמות, משפיע את השפע, הוא יוצר את כל המציאות. הייתה איזה שהיא בעיה. בהתחלה אבא ואימא עמדו באחור. למה? כי הם פחדו. הם פחדו שאין להם יכולת להכיל את האור של הפנים, הם לא יכלו לעמוד אחד מול השני, אור הפנים הוא אור חזק מדיי, אור אינטנסיבי מדיי, לכן עמדו אחור באחור כדי להגן עליהם. העמידה אחור באחור לא מספיק הגנה עליהם, כי עדיין נשברו להם אחוריים כהתחיל לרדת אור מהעתיק. כי היה משהו בעתיק, טוטאלי מדיי. ההארה של עתיק היתה מסנוורת מדיי, טוטאלית מדיי, בלי כלים, בלי פילטרים, בלי שום לבוש. זהו אור שהמציאות לא יכולה להכיל אותו.
ועכשיו אנחנו בתהליך של תיקון, והמטרה של התיקון הוא לשקם את היכולת להסתכל בעיניים. לשקם את היכולת לחזור לפנים בפנים, לחזור למקום של פנים בפנים. היכולת שאיבדנו אותה, היכולת שהתפרקה, שאבדה לנו, ואנו רוצים לשקם את היכולת הזאת.
דיברנו (בשיעור הקודם), שהתיקון הראשון היה התיקון של הרדל"א, הראש של עתיק. הוא לא מתלבש, הוא נשאר חשוף, למה? בגלל שאריך מתלבש? (צ"ל מלביש) את הז"ת של הרדל"א, והראש נשאר חשוף. והראש נתקן בבת אחת, כל הכתר-חכמה-בינה שלו נתקנים בבת אחת, ומתחיל להקרין ישר על אבא ואימא. ואז מה זה גרם לאבא ואימא? שהם יכולים לעמוד במצב יותר מואר, במצב השלישי. (המצב הראשון אחור באחור, המצב השני אחור של אבא בפנים של אימא, מצב שלישי פנים של אבא אחור של אימא, והמצב הרביעי הוא פנים בפנים). קרה מצב שדילגנו על שלב תיקון אחורי אבא, אחורי האבא לא תוקנו, וקפץ ישר לשלב שלישי, פני אבא באחור אימא, החכם באחור ישבחנה, קפצנו שלב בהתפתחות, ולכן נשארנו עם מצב שאחורי האבא הם קשים, מורא מקדש, נוכחות של אבא היא קשה, נוכחות ממיתה, זה גם קשור לנדב ואביהוא.
היחס בין העצמי לבין האני
דיברנו בשיעור הקודם מה היחס בין עתיק לבין אריך. היחס בין עתיק לבין האריך הוא כמו היחס בין העצמי לבין האני. כלומר, העצמי, הוא אור הכי עצמי והכי פנימי, שאין בו שום דואליות, בחסידות יש ביטוי "מלכות דאין סוף", מקום שהוא מצד אחד אין סוף (הכוונה – עתיק). זה לא אחדות כוללת של אריך. האריך הוא הגרעין שכולל את כל הנפרדים, האיסוף של כל הפרטים, האיסוף של כל הנבראים. ועתיק – אין בכלל פרטים, אין אפילו הכנה לפרטים. ולכן העתיק שייך לעצמי. דיברנו על אי ידיעת אופי עצמי, ראינו את הקטע בהרב קוק על אי ידיעת אופי עצמי.
[אני זה המודע?]
האני זה כבר מקום של התודעה שמקיפה וכוללת.
הקושי שבהארת פנים. היכולת המורכבת של פנים בפנים
הקושי שבהארת פנים שהיא מוחק את הצדדים. מצד אחד הוא משאת נפש, רצים אליו. מצד שני – הוא יכול להטריף! כי הוא מוחק את הצדדים, הוא מטשטש אותם, מטשטש את הזהות שלהם.
עשו איזה כתבה במקור ראשון על זוגות שהם בדרך כלל בנישואים שניים או שלישיים, שהם חיים ביחד רק בסוף שבוע. במשך כל השבוע הם גרים כל אחד בעיר אחרת, ויש להם איזה דירה בשביל הזוגיות. לא קראתי את הכתבה, אך הייתה ישיבת עורכים, ובשבוע שלפני, הכתבת הסבירה, דיברתי עם אחת הזוגות, היא אמרה: "אני לא מסוגלת, אני לא יכולה לחיות עם בן אדם שבעה ימים בבית אחד. משגע אותי!" מה? למה? – זה מוחק אותי! אני צריכה את הספייס, צריכה את המרחב! שילך, שיבוא לסוף שבוע…
זה נשמע הזוי…
[זה בדרך כלל זוגות מבוגרים בעלי אמצעים]
אם לא נקצין את זה – מה היא באה ואומרת? היא אומרת – הפנים בפנים זה יותר מדיי! יש בזה משהו שמוחק אותך. איך אני יכול להיות בקשר כל כך אינטנסיבי, ועדיין לשמור על הנפרדות והעצמיות, מבלי שהקשר הזה יערבב אותי ובלי להיכנס לסימביוזה. וזה המצב של הנקודים, המצב של השבירה. חלק מהשבירה הוא חוסר יכולת לשאת קשר. למה הקשר לא מתפתח? כי גם כשהוא מתפתח, הוא ישר נהיה יותר מדיי. ישר נהיה OVER. יותר מדיי. יותר מדיי אינטנסיבי, יותר מדיי עמוס, יותר מדיי מתיש, מעייף, רוצים הפסקות כל הזמן. זה שוחק את הגלגלי שיניים של הנפש. מאיפה כל זה בא? – מחוסר כלים להכיל את הפנים בפנים. הכלים לא מפותחים. זה חלק מהמצב של ההארה הראשונית, של עולם התוהו, של עולם הנקודים שנשבר.
[בשביל ההקשר לא היה מספיק טוב?]
מה זה לא מספיק טוב? הוא יותר מדיי טוב! הוא מעולה! הוא מאד אינטנסיבי. מרגישים, אבל הוא סוחף! כי אין בו איזון בין האור לבין הכלי. אין בו איזון בין האנרגיה הפנימית שיוצאת, בלי פילטרים, היא מעמיסה את הכל, מציפה את הכל, ואז ממילא זה כבר משהו שאי אפשר לקלוט.
פעם כשהייתי בשיעור ה', אולי פעם סיפרתי לכם, חטאתי בחטא איום J, והייתי מורה בסמינריונים של שמיניסטיות. וזה היה איום ונורא. יש שמה שו"תים בערב. כל כך לא שרדתי את זה, שאתה אמור להיות מייצג התשובות. הם ישאלו אותך כל מיני שאלות באמונה, אז לא שהייתי מורח, לא שהייתי מגלגל וכו' אך תמיד הייתי מקבל ריז'קטים מהבוס, על זה שאני לא מספיק מייצג… הם שואלים אותך שאלות באמונה: איפה אלוקים היה בשואה? הסתלק? נעלם? – לא יודע! – מה זה לא יודע, תגיד! בזכות זה! מדינת ישראל קמה! הציונות, תהיה ציוני! –
למה נזכרתי בזה?
[דיברנו על פנים בפנים שבלתי אפשרי לעמוד בזה]
פעם אחת קיבלתי רידז'קט – הייתי צריך לתת איזה שיעור שם, ובאה אלי המורה של… ואמרה לי לא הבנתי שום דבר! אמרתי: למה לא הבנת? אני דיברתי כל כך מהר, ודחסתי כל כך הרבה בתוך שיעור אחד, שלא היה אפשר להבין שום דבר. דיברתי בקצב של המחשבה.
יש משהו, כשאתה צעיר, אתה לא מסוגל לצמצם. אתה צריך – כל הזדמנות שיש לך איזה משהו אתה צריך לומר את הכל! יש כאלה שזה גורם אצלם הפוך – היא מגיעה לדייט, ומרוב התרגשות, מרוב שיש לך כל כך הרבה מה להגיד, לא מצליחים לדבר. כי כל מה שתגיד זה יקטין. זה לא זה. זה החמצה.
היכולת של פנים בפנים היא יכולת מאד מורכבת. היכולת לא להיבהל מזה שלא תגיד הכל, מזה שתביא חלק, מזה שתצמצם, מזה שלא תחשוף הכל. שלא כל הקלפים יהיו בחוץ. ועדיין זה בסדר! זה חלק ממערך של תיקון, שאתה יכול לממש מרחב.
כשהתחלתי לעבוד בעיתון, אורי אליצור, שהיה המנטור שלי, הוא קרא לי, ואמר: כשאתה כותב טור בעיתון, בטור צריך להיות רעיון אחד. זה לא כל משנתך עלי אדמות. יש רעיון אחד שעובר בטור. אתה יכול להביא שלוש דוגמאות, ארבע דוגמאות. יותר מזה לאף אחד אין כוח. אנשים רוצים לקרוא טור – משהו אחד – הבנתי! אם יש לך שלושה רעיונות – תשמור אחד לשבוע הבא, ואחד עוד שבועיים. השבוע הזה – רק רעיון אחד. זה היה השיעור הראשון שקיבלתי J. זה – צימצום. כל זה הוא חלק מהתיקון.. הצמצומים.
תיקון המוחין – תיקון התודעה
כל מה שאנחנו עדיין מדברים – אנחנו עדיין בשלב התוהו, עדיין בעולם הנקודות, שאין עדיין פרצופים. עכשיו התחלנו לתקן את המוחין. התחלנו לתקן את האבא ואימא. מה זה תיקון המוחין? תיקון המוחין הוא לא תיקון החיים. זה תיקון התודעה. גם במצבי משבר – לא מייד פותרים את כל הבעיות. השלב הראשון זה בירור של התודעה. הבן אדם רוצה לחזור בתשובה. רוצה לחזור לה' יתברך. הוא לא מייד הולך ומקיים את כל המצוות, קלה כחמורה וכו'. קודם כל הוא יושב, עושה ניו אידז', סדנאות, הולך לצפת, אחרי זה מגדל זקן צרפתי… יש הרבה מאד שלבים שהוא משחק, כי הוא לא מתחייב, זה שלב של נקודים. הוא לא מקבל החלטה על כל החיים שלו! הוא לא מהמר וקופץ על הכל. הוא בודק. זה שלב של נקודים. שלב של נקודים הוא שלב של מוחין, של תיקון המוחין. עדיין הוא בשבירה, הוא לא יצא משבירה. התיקון של הנקודים זה עוד לא אצילות. זה טרום-אצילות.
גם כשלבן אדם יש משבר קשה מאד בחיים. הוא לא ישר מפיק לקחים מעשיים. יש איזה תהליך שיכול להיות מאד מאד ארוך. התהליך של הבשלה פנימית, לברר, מה קרה, למה קרה וכו'.
[בהתחלה הוא רק עוצר את ההדרדרות?]
יכול להיות כן. אבל יכול להיות מצב של פנים בפנים לפני בריאת פרצופים. נקודת מפגש לפני מימוש.
אנחנו עכשיו בשלב שמתקנים את הפנים של אבא ואימא, עוד לפני הבניה של האצילות. זאת אומרת, אבא ואימא הגיעו לפנים בפנים, הם עוד לא התחתנו, ובנו משפחה, בנו בית, ומשכנתא, והביאו ילדים לעולם. אבל הגיעו לפנים בפנים. הגיעו לאיזה שהוא חיבוק מאד מאד עמוק. שממנו אחרי זה נבנה איזה שהוא עולם.
נכון? בניגוד למה שאומרות מדריכות הנישואין: תתחתן, ואחרי זה תבוא אהבה וכו'. הפוך. קודם כל שיהיה אהבה. קודם כל שיהיה פנים בפנים, ומתוך זה לבנות…