- הקווים לדמותו של האלוקים. יהודה יפרח כ"ח אדר ב' תשע"ד (א)
- המשל של בעל שם טוב על גלות ישראל והשכינה ושיבת ציון. יהודה יפרח כ"ח אדר ב' תשע"ד (ב)
יש כאן סיפור יפיפה של הבעל שם טוב. זה סיפור מופלא ומדהים, צריכים לקרוא אותו בזהירות.
בעל שם טוב על התורה. פ' ואתחנן, ט.
והפיץ ה' אתכם בעמים וגו' ועבדתם שם וגו' ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת וגו'. שמעתי ממורי משל לסוחר אחד שהיה בים) והיה סוער הים והולך למאוד עד סכנת מיתה, אז הסוחר עמד בתפילה שינצל בזכות אשתו הצנועה, והיה שם גוי עובד עבודה זרה, ותמה על הסוחר שהתפלל בזכות אשתו, והשיבו שבאמת ראוי להפליג בשבחה,
היא משהו מיוחד. לא סתם אני מתפלל בזכותה. והגוי לא האמין.
ואמר זה הגוי אני אלך ואפתנה,
אני אוכיח לך שהיא לא כזאת כשרה.
ואיזה אות אתה מבקש ממנה,
אני רוצה להוכיח לך שהצלחתי לפתות אותה, ואביא לך איזה משהו, איזה אות
והשיב שיש לה טבעת אחת חשוב על ידה ואם יביאנו אז ידע וכו',
אם תביא את הטבעת הזו, אני יודע שהצלחת
והסכימו על איזה קנס, שיתן כל אחד סחורתו לזה שכנגדו המנצח,
התערבו
והלך אצלה לפתותה, ולא יכול להתקרב אצלה כלל, וחזר ובא אליה כמה פעמים באומרו שיש לו סוד מבעלה, ולא השגיחה עליו, עד ששכר את שפחתה
התייאש. הוא חייב להביא את הטבעת כדי להצליח בהתערבות, אבל לא מצליח לפתות אותה.
לגנוב ממנה טבעת זה, בכמה תחבולות שעשה, ועלתה בידו,
הצליח סוף סוף לגנוב את הטבעת
ובא עם טבעת זה הסימן לבעלה,
הוא ניצח בהתערבות
ולקח הסחורה ממנו, ובא בספינה ריקנית אל ביתו, ובשמוע האשה מביאת בעלה, אז קישטה את עצמה ויצאה לקראתו, בדברי ריצוי ואהבה שהיה ביניהם מאז ומקדם, וכל זה לא נכנס באזניו, והיתה תמהה עליו,
למה הוא? היא באה אליו בטוב, ומתקשטת, ומכינה את עצמה, והוא מגיע כולו עצבני
ולא ידעה על מה ולמה זז מחיבתה ואהבתה, ובא עמה לביתה ולבו בל עמו,
נישואיהם עלו על סרטון.
וסיבב הדבר עד ששלחה מעל פניו בספינה על הים בלי מנהיג,
זרק אותה לספינה על הים
רק הבעל כסות ולשון שינה,
הבעל מתחפש
כאילו הוא מלח אחד ממנהיגי הספינה לבדו, והלכה בספינה כמה ימים בלי מאכל ומשתה, והתחננה מזה המלח שיתן לה מעט אוכל להשיב נפשה, ואמר אם תנשק אותי אזי אתן לך,
הולכת למות מרעב, ואין לה מה לעשות
וכך עשתה בהכרח, ואחר כך תבעה לתשמיש וכו', ויהי היום באה הספינה לחוף הים, וזרקה הספינה וקפצה ליבשה,
האישה זרקה את הספינה
וביקשה אוכל, ומצאה שני אילנות אחד שהאוכל ממנו נעשה מצורע, ושני האוכל ממנו נתרפא מצרעתו, ולקחה זה בתרמילה עד שבאה לבית המלך בדמות איש,
גם היא התחפשה. באה אל בית המלך בדמות איש.
והוצרך שם לרפואה זו, והיא עשתה הרפואה, ונתנו לה הון רב,
הצליחה לרפא את המלך מהצרעת.
וחזרה לביתה, ומצאה לבעלה והתרעמה עליו מה שעשה לה ששילחה מביתו בספינה עם מלח אחד מכוער והוצרכה לנשקו ושאר דבר מכוער עבור גודל צער אכילה וכו',
מה לא עושים כשרעבים…
והבעל שמח בלבו על גודל תרעומותה וצניעותה, וחקר הבעל וימצא הדבר ששקר ענה בה הגוי שגנב טבעתה,
פתאום נתגלה, שהכל היה שקר. היא לא באמת מסרה לו. הוא גנב את הטבעת.
ונתברר הדבר, ואז עשו בו שפטים וכו':
והנמשל מובן בכל עניני עולם הזה מימות החורבן עד ביאת משיחנו במהרה בימינו אמן סלה, כי מורי עשה עליית נשמה וראה איך מיכאל אפוטרופסא רבא דישראל המליץ עבור ישראל שכל חוב שלהם הוא הכל זכות, כי כל מה שעושין פסלנות ושאר דברי חוב, הכל הוא כדי שיוכל לעשות שידוך עם תלמיד חכם, או לעשות צדקה וכיוצא בזה, הכל מוכרחים וכו', ואשה צנועה הוא השכינה, בסוד אשת חיל עטרת בעלה (משלי י"ב, ד'), ונתקנא הס"מ ואמר עכשיו שיש להם בית המקדש וקרבנות, אבל אם תרצה לנסותן תחריב בית המקדש ואני אפתנו כביכול וכו', ועל ידי השפחה גנב הטבעת, והוא סוד גורל שני השעירים אחד לה' ואחד לעזאזל, ועל ידי החטא עלה בשמאל וכו', ונחרב הבית, וכמו שכתב הרמב"ן וכו', ושלחה בספינה וכביכול ה' יתברך שינה את עצמו בתוך שם קדוש סא"ל וכו', וזהו סוד הוידוי תרעומות השכינה אליו יתברך שמו איך שהוכרחה וכו', ואחר כך הוברר הדבר ששקר ענה בה ואז זבח לה' בבצרה וגו' (ישעיה ל"ד, ו'), ודברי פי חכם חן, והמשל הזה נוקב ויורד, והבן: (תולדות יעקב יוסף פרשת שופטים דף ק"צ ע"ד ודף קצ"א ע"א, כתונת פסים פרשת קרח דף מ' ע"ג)
הסיפור הזה אפשר ללמוד אותו במשך שנה. הוא אחד הסיפורים העמוקים של הבעל שם טוב. הסיפור הוא מאד נועז. מה קורה כאן? אנחנו לא מנסים עכשיו להבין את הבעל, מה עבר לו בראש, שהוא שולח לפתות את אשתו, שהוא מתערב עם הס"מ. בוא ננסה להבין מה קורה עם האישה.
היא מאבדת את הטבעת, אבל זה בגלל שגנבו לה. ברמה הבסיסית אפשר להגיד, שכל מה שהיא עשתה עם המלח המכוער, היא עשתה כי הייתה אנוסה. החטאים שלה עם המלאך הם לא החטאים שנעשו מתוך רצון אמיתי. אך היא הייתה אנוסה. ואונס רחמנא פטרי'ה. היא היתה בתוך מקום שלא הייתה לה שום אפשרות אמיתית להתנגד, זה היה תנאי הישרדותי. היא הייתה חייבת את זה בשביל ההישרדות שלה. הייתה אנוסה לחלוטין. זה מצד אחד.
כל מה שהיא עשתה, היא עשתה איתו. היא רק לא יודעת שזה הוא
אך אפשר להסתכל על זה בצורה יותר עמוקה. בעצם, כל מה שהיא עשתה, היא עשתה איתו. היא עשתה עם בעלה. היא רק לא יודעת, שזהו בעלה.
אחרי הספינה היא לא חוזרת לבעל
מה קורה אחר כך? היא מגיעה ליבשה, היא לא חוזרת לבעל. היא זורקת את הספינה, היא עוזבת את הסיפור בכלל. בתוך הספינה היא היתה כל הזמן בתסביך: מה היא עושה לבעל, היא כן איתו, או שהיא לא איתו, או עם המלח המכוער, היא כל הזמן בתוך איזו שהיא מערכת יחסים רעילה עם הבעל שלה, עם המלח המכוער.
אחרי זה היא זורקת את הספינה, ומתחפשת לגבר. הולכת ומגלה אלכמיה, מגלה איזה עץ שהופך למטילי זהב, מגלה את היכולת לפעול באופן עצמאי בעולם. הבעל בכלל לא בסיפור. היא הולכת, פועלת לבד לחלוטין. והיא עושה הון רב, עושה הרבה כסף. מצליחה לרפא את המלך, יש לה פרי מסוים
[סטארט אפ]
הבעל שם טוב צופה את כל התהליך של שיבת ציון
אם ניקח את הסיפור הזה על עם ישראל בדורות האחרונים. לכאורה הבעל שם טוב צופה את כל התהליך של שיבת ציון. שיש כאן את האישה הזאת, שקודם כל נזרקה, היא בגלות. והיא מופקרת. אבל המופקרות שלה לא בא מתוך רצון פנימי עמוק. אלא מתוך נסיבות חיים, שאונסות אותה. שלא מאפשרות לה להתנהל אחרת. אבל גם בתוך המופקרות הזאת, זה לא רק שהיא עושה את זה כפי שקפאה שד, מתוך חוסר אונים, מתוך חוסר יכולת, בגלל שהמציאות כופה עליה לעשות דברים שהיא לא רוצה. מעבר לזה. כל מה שהיא עושה הכל הוא מולו. בעצם זה הוא, והיא אפילו לא יודעת שזה הוא.
אם תרצו, היסודות של כל תורת איז'ביצה בבעל שם טוב – זה הסיפור הזה.
אבל בסופו של דבר, כשהיא עכשיו נמצאת בתוך התחתית של הג'יפה, בתוך התחתית של החבית, היא מגיעה למיץ של הזבל, מה היא עושה? – היא פשוט מתנערת ממנו. והיא מתחפשת לגבר. היא מאבדת את הנשיות שלה, שוכחת מזה. והיא הולכת לפעול לבד בעולם, לפעול בלעדיו.
[מתוך הכעס על הבעל]
גם היא זועמת עליו. יש לה מערכת יחסים לא פתורה. היא שונאת אותו, היא פוסט-טראומטית, היא חוותה ממנו חוויה מאד קשה, יש לה חווית נטישה.. תסביך אדיפוס, תסביך כזה או אחר, יש לה תסביך כי היא .. עם ההורים. והיא הולכת ובועטת בכל, ומרימה הון רב, אבל ההון הרב הזה מאפשר לה לבוא אליו ממקום אחר לגמרי. היא כבר לא מגיעה אליו בתור אחת סמרטוטה. היא מגיעה בתוך עמדה של כוח. אפשר להסתכל על זה בתור פמיניזם. היא מגיעה אליו מתוך עמדה מאד עוצמתית. כי היא כבר מגיעה עם הון רב. ורק אחרי שהיא מגיעה עם הון רב, הוא פתאום מסוגל לראות, מה בעצם היא עשתה.
הוידוי שכולו התרסה
הוידוי שלה כולו התרסה. בגללך זה קרה לי! אתה אשם! איפה אתה היית? יש כאן התרעמות מאד עמוקה, על מי שהוביל אותה בתוך כל התהליך הזה. זה גם התרעמות על העולם הרוחני שהיה לה. על המקום החשדן. על המקום שכל הזמן בודק. על המקום המגביל והחונק. על המקום שכל הזמן מנסה ובוחן. שלא נותן אמון.
הבריחה מתוך מערכת פרסונאלית דכאנית אל פמיניזם רדיקאלי
שימו לב מה קרה. היא התחילה ממערכת יחסים פרסונאלית, והמערכת היחסים הפרסונאלית הראשונה דיכאה אותה, היתה מערכת דכאנית, מערכת פטריארכלית, כמו שאומרות הפמיניסטיות, מערכת של למעלה ולמטה, מערכת מאד רוחנית, שקיצצה לה את הכנפיים. שגרמה לה להגיע למקומות, שהיא לא רוצה לראות את עצמה בתוך המקומות האלו. היא מגיע בתוך המקום של מיאוס עצמי. המקום של תיאוב. ואז היא מתנתקת לגמרי. היא מנסרת את עצמה. היא מתחפשת לגבר. היא לא צריכה גבר. היא פמיניסטית רדיקלית. היא לא צריכה גבר. אנחנו רוצות ורוצים. היא "מגישה תביעות שוא". ומאמינים אוטומטית לטענה, בלי סדר דין, בלי לבדוק את כל הפרטים (מה, קראת מקור ראשון בשבת?) והיא לגמרי מתחפשת.
ההתחפשות לגבר – בניית שיעור קומה עצמאית של הנוקבא
בתוך המקום הזה שבו היא מתחפשת, אין מערכת יחסים. אין חן. אין כבוד. אין בכלל יחס. זה שלב מסוים שבו אין מערכת יחסים. שבו יש רק היא, ורק היא פועלת בעולם לגמרי לבד, בצורה לגמרי אוטונומית, אבל בתוך המקום הזה היא מרוויחה הון. מה זה מרוויחה הון? – בונה את שיעור הקומה שלה. הופכת מנקודה לפרצוף. בניית הנוקבא. לכן כשהיא חוזרת פתאום הוא פוגש אותה במקום אחר. לא בתוך המקום התלותי, הפטריארכאלי, הקדום, שבו הוא כמעט שיחק בה, אבל גם היא כמעט ולא היתה פונקציה, לא היתה שחקן בזירה, היא לא היתה משמעותית בכלל. והיא נהיית דמות מאד משמעותית. המעורבות שלה אחרת לגמרי.
כל מה שהיה בה זה רק געגוע עמוק לבעל
מה זה גילה בה את צניעותה? האם אחת שעשתה כזה סיור, יכולה להגדיר את עצמה כצנועה? אחרי שהיא שכבה עם המלח? אך ברגע שהיא מגלה, שכל מה שהיה בה זה רק געגוע עמוק לבעל, זה מה שהיה. ובעצם היא תמיד הייתה איתו. גם בתוך המקום של המרד היא הייתה צריכה את החום. הייתה צריכה את החיבור הזה. גם כשהיא מרדה, היא שמרה על קשר עין עם נקודת המוצא.
זה סיפור מאד רגיש. יש מאד להעמיק בו. אפשר להפוך בו בלי סוף. אפשר להסתכל עליו כאיזה שהוא תיאור היסטורי, של מצבה של כנסת ישראל בדורות האחרונים.
[הנמשל פה של הבעל שם טוב עצמו או שזה פרשנות?]
אני לא יודע. הסיפור הוא הסיפור של הבעל שם טוב. ברור שיש כאן כמה רמות.
אבל יש משהו שמערכת יחסים חייבת את הקומה הנשית. היא חייבת חזרה של הקומה הנשית. הקומה הנשית זה אומר שהאדם חוזר למקום החסר, למקום של פגימת הלבנה. המקום המזדקק, המקום הצריך. המקום ששואף להתמלא. בלי זה אין מערכת יחסים באמת.
הגבר החדש – שמסוגל לתת מקום גם לצדדים רכים של האישיות. כאן מתחילה מערכת יחסים
… הגבר החדש. הגברים שהולכים עם הילדים אחרי הצהרים לגן משחקים, שומעים מוזיקה קלסית… אך מה ה… של הגבר החדש הזה, הגבר הלפלף? – זה מישהו שמסוגל לתת מקום גם לצדדים רכים של האישיות שלו. משתחרר מהצבא. לא כל יום עושה מילואים.
יש בן אדם שששים שנה אחרי שהוא משתחרר מהצבא, האיש הוא עדיין חייל. 24 שעות. אותה חשיבה. אבל יש שלב שבו אתה צריך להשתחרר. גם אם אתה עושה מילואים, יש שלב שבו אתה מוריד את המדים, שבו אתה יכול להוריד את הנעליים בבית, ללכת עם כפכפים.
במקומות הללו, שבהם שהגבר מרשה לעצמו לחשוף את מקומות הנשיים, זה המקומות שבהם מתחילה מערכת יחסים. המקומות שבהם האישה הפמיניסטית מרשה לעצמה להיות קצת אישה ישנה. לא רק לעמוד על זכיותיה, ולא רק ללחם על שיזיזו את המחיצות עוד כמה סנטימטרים, ולהגיד דבר תורה באיזו שהיא הזדמנות, אלא היא מסוגלת להיות נוקבא. זה המקום שבו מתחילה מערכת יחסים.
הציונות – שלב של ה"נסירה"
בשלבים מסוימים, בשלבים של הנסירה, צריך את הציונים. בשביל להקים את המדינה – צריך שיהיה גם ציונים. צריכים ללכת לפלמ"ח. לרגום תרנגולות. לעשות קומזיץ באמצע הלילה. לשיר שירים על אפינג'ן. היו צריכים להיות גברים. היה תקופה כזאת, שהיו צריכים להיות ציונים. התקופה הזאת היא בנתה את כל מה שיש כאן. חבר'ה שהיה אפשר לסמוך עליהם. הם היו נכים רגשית, וככל שהיו נכים רגשית, ככה הם היו יותר יעילים בקרב, קומוניסטים, אידיוטים, היו מג'נונים חברתיים, עם כשרון חברתי של נער, ובזכות כל העסק הזה – חבר'ה, בנו כאן מדינה! בנו כאן ציביליזציה! זה הכוח הפעיל, הוא הכוח שבונה.
אך אחרי שבונים בית, צריך להיות בתוכו משהו. צריך להיות בתוכו קשר. ובתוך הבית צריך להחזיר את האנרגיה הנשית. שנמצאת.
[מה הסרט של הבעל בסיפור הזה?]
מה אתה חושב?
[לא יודע. בגלל זה אני שואל]
[הבעל יוצא כאן הרבה יותר גרוע ממנה]
"קוים לדמותו של אלוקים"
אז אמרנו "קוים לדמותו של אלוקים". כאילו, מי הוא? ספר לנו קצת איפיון אישיותי. ומי שיפתח את הדא"ח הוא יקבל אפיון אישיותי שהוא לא פשוט.
הוא… נוקם ונוטר. הקנאה שלו זה משהו שאי אפשר בכלל לסבול. רגע אחד שהם קצת פלירטטו עם איזה עגל, הוא רוצה להרוג את כולם! חלס! לא הורגים את האישה! רצח לכבוד המשפחה זה רק אצל הדרוזים, לא?
אבל בעומק מה שקורה פה זה זיכוך, זה הגדלה של הדמות שלה. הדמות שלו גם משתנה. תפיסת האלוקות גם משתנה. לכן, כמו שאמרתי, יש כאן שלושה שלבים. יש כאן שלב תפיסת אלוקות פרסונאלית ראשונית. זוהי תפיסת אלוקות של השטעטל, הירודה, מבוססת על הדיכוי והאיום, ועל איתכפיא, ועל הפחד – זוהי תפיסה הפרסונאלית הראשונה. ואחרי זה .. תפיסה א-פרסונאלית, זו שבה הוא לא קיים, או שהוא קיים ככל הגדול, הוא קיים רק כפוטנציאל של האושר שיכול להתגלות אם אני אהיה מספיק מחובר אל הקישורים שלי, אם אני אגלה את כל הבבלט של הניו איידז', אם אני אגלה את עצמי, ואתחבר אל עצמי, ואהיה קשוב לעצמי, ואוציא את כל הכוחות שלי החוצה, ובזה אני אגלה את המון אנרגיה הנמצאת בתוך הנפש שלי, שזה הרוחניות. זה השלב הא-פרסונלי.
שלב שלישי – שלב פרסונאלי מחודש
ואחרי זה יש שלב שלישי. שזה שלב פרסונאלי מחודש. שלב של מערכת יחסים שלא מגיעה רק מתוך מקום של גבוה ונמוך, ודיכוי, ותלות, אלא מתוך מקום של פנים בפנים. ואז הוא מסוגל לראות אותה אחרת, וגם היא רואה אותו אחרת. הוא מסוגל להבין בה דברים שלא הבין בה לפני כן, כשלא היה לה שום קומה, והייתה כולה נקודה חסרת מימדים. כולה בעלבאסטע, עקרת הבית מבוהלת. והיא מסוגלת לראות אותו לא בתור הבעל הקנאי, הנצלן, הנוקם והנוטר, והדורש, ולמה לא הכנת לי אוכל בזמן, והרוטן, והילדותי. הרבה פעמים הבעלים האלה האלטרואיסטים יש להם מאפיין שהם מאד תלותיים וילדותיים. הנשים שבעליהם אלטרואיסטים, התחושה שלהם בתוך הבית היא שהם מגדלות ילד קטן. שבתוך הבית הוא ילד קטן, הוא תלותי ברמות. אגו שלא מרוסן, אנימה, תמיד הקיזוז שלו במערכות יחסים הוא תמיד תלותיות מאד חריפה.
ולתקן את זה, ללמוד את זה, זה משהו שהבעל לומד, כתוצאה מ…. שניהם לומדים, שני הצדדים לומדים את זה כתוצאה מהתהליך שמתרחש.
[מה המקום של הנוקבא בציור?]
אפשר להסתכל על התהליך הזה כעל תהליך הנסירה, וכל השלבים שקורים בתהליך התיקון. בהתחלה היא דבוקה בכותל אחד, ואחרי זה היא מתנסרת, היא בונה את עצמה שיעור קומה שלימה. אנחנו עוד לא מדברים על תהליכי הנוקבא, אנחנו עכשיו עדיין בתהליכי הזעיר.
עיקר הפוקוס של האר"י – על מערכת יחסים של הנפש
בעיקר מה שאני רוצה לומר, כל המטרה של השיעור הזה הייתה, לחדד את החשיבות ואת הפוקוס החזק שנמצא אצל האר"י על המערכות יחסים והמקום של הנפש. שזה למעשה הכלי שבתוכו הכל מוכל.
תהיה שליח, אך תהיה גם בן אדם
אתה יכול להיות שליח, אתה יכול להקים גרעינים תורניים, אתה יכול להיות משימתי, לעשות אלף ואחד דברים טובים. אבל בסופו של דבר, אם אין את הכלים היסודיים, שזה כלי הנפש, שהם הכלים הפעילים בתוך מערכות יחסים, אם הכלים האלו לא קיימים, אז כל האורות ייצרו רק שבירת כלים. כל האורות יתפוגגו. לא יהיה להם על מה לחול. הם לא ירימו שום דבר. כל התיירס, כל ההתוועדויות, כל התובנות, הם טקסטים על הקרח. לכתוב על אדים. זה נחמד. אדם מרגיש מאד נוח, שיש לו כל מיני תובנות, ופילוסופיות, ודעות, ושהוא משכיל, ושקוראים לו דוקטור, אבל זה לא שווה כלום! זה יכול להיות אפס מאופס. כל עוד זה לא מקדם אותו בשום דבר בצורה בה הוא חי בחיים שלו, החיים שלו יכולים להיות כולם הימלטות אחת אין סופית, ותסכולים, ודיכאונות, ומרירות, ותחושה של חיים על יד, כי הוא לא באמת חי,הוא לא ממוקד. הוא לא מחובר לנקודה העמוקה שלו.
אנחנו כן נגיע מחדש לנה"י דאבא ואימא, וכל הפרצופים האלכסוניים, וכל התהליכים שאנחנו לומדים עליהם בשער ההקדמות. אבל כל זה יכול להתרחש רק אחרי שיש תשתית יציבה, תשתית אישיות יציבה. שהיא היא זעיר אנפין. היא הכלי שתופסת את הכל.
***
סדנת "חסידות ושפת הנפש" של יהודה יפרח
ירושלים, רח' יואל משה סלמון 12, "בית שמים וארץ", מידי יום א' ב20:00
השתתפות סימלית של 25 ש"ח
פתוח לנשים וגברים כאחד
***
האתר של יהודה יפרח "שפת הנפש": http://www.sfat-hanefesh.co.il/
עמוד הפייסבוק של יהודה יפרח: https://www.facebook.com/yehuday30
השיעורים עולים כאן: http://jewish-education.info/ (הקלטה וטקסט)