preload
בס"ד
מרץ 22

עמלק בחסידות איז'ביצה. דמות חסרת אופי. הרע שבשניהם (חסד וגבורה)

טוב, איני יודע האם זה "מי שילוח" בעצמו, או פרשנותו של יהודה, אך ממה שהבנתי – הוא מצייר איזה דמות ללא מהות עצמית. שכולה חיקוי. שהרחמנות שלו ושאכזריות שלו אינה נובעת מפנימיות אישיותו, אלא משיקולים צדדיים לגמרי. ממילא אין לו שום בעיה "לרחם על אכזרים" או "להתאכז על רחמנים" – כי הן רחמנותו, והן אכזריותו אינם קשורים למציאות או אישיות שלו. ממילא פעם הוא מרחם על אכזרים. ופעם מתאכזר על רחמנים.

בהמשך הוא מדבר על כך ש"עמלק" הוא מבחינת "אין" (קצת דומה למה ששמענו בשיעורים אחרים של יהודה, על "דרישה מוסרית" מוגזמת שמביאה בסוף לשבירה ונפילה). היש ה' בקרבנו אם אין. "אין" הוא בחינת כתר. דרגא נעלית ביותר. אך כשהיא מתגלה בעולם יתר על המידה היא גורמת הרס וחורבן.

"יש" – "יש ה' בקרבנו" – הוא ה' בבחינת "יש". י' ספירות, שם הוי'ה, בחינת הדין, שכר והעונש, שמאפשרים מציאות העולם. "אין" – למעלה מכל זה.

לכן, איך יהודה אמר, "השמאל צודק. אך אם יתנהגו בפועל כפי שהשמאל רוצה – זה יחריב את העולם. אובמה צודק. אך התנהגותו מחריבה את העולם"

שיעור מרתק בחסידות ובפסיכולוגיה. כנסו לשמוע