וידאו: https://www.youtube.com/zP4yMuxlH1o
"ארבעים ותשעה ימים של חסד" – צמצום הביקורת העצמית, אי הקבלה העצמית והרפלקסיה החונקת כתנאי ללידה של רובד קיומי חדש.
ובלשונו של האר"י: "כי כל כוונת ליל פסח הוא בבחינת רחל ולא בלאה, לפי שלאה מתבטלת בפסח ונכנסת בפנים כדי שלא יינקו החיצונים ממנה"
עיון בדרושי הפסח בשער הכוונות ובדרושי שמועה ד' וה' בשער ההקדמות. ("פרומו" של השיעור)
***
נפל לי אסימון השנה. אני די סגור על זה שליל הסדר אמור להיראות כמו ליל פורים.
נתחיל עם ארבע הכוסות של יין החזק [יין אדום ומשובח – על פי הירושלמי בפסחים פ"י ה"א והרמב"ן].
אגב, לדעת לא מעט מהראשונים יש מצווה לשתות גם כוס חמישית אחרי הברכה על ההלל הגדול [כך לפחות לשיטת ר"ח, הרי"ף והרמב"ם בפסחים קיח, א, על פי הברייתא: "חמישי (כלומר כוס חמישי) אומר עליו הלל הגדול. דברי ר' טרפון"]. איך אתם נראים אחרי חמש כוסות של יין בוטיק מהרי השומרון?
נמשיך עם המקובלים שמתארים את ליל הסדר כליל הלידה: גם של הקב"ה [זעיר אנפין] ושל עם ישראל. הלידה מתאפשרת רק לאחר סילוק "פרצוף לאה" שמסמל בין השאר את התביעות המוסריות של ה'סופר-אגו', הרוחניות הגבוהה והטהרנית, הרפלקסיה, המודעות העצמית העודפת, הביקורתיות [שער הכוונות לאר"י ז"ל, שער דרושי הפסח]. איך זה קורה? ברור – היין עושה את העבודה!
ונסיים בטקסטים של סוף ההגדה [שפוך חמתך וכולי], שדי ברור שנאמרים במצב לא הכי יציב.
יוצא לנו שכל הסדר הוא חגיגת חירות באווירה של "למעלה מטעם ודעת".
אז אולי זהו למעשה הפורים הארץ-ישראלי התנ"כי המקורי, פורים של החירות, בניגוד לפורים הגלותי של חודש אדר?
שתו באחריות. חג שמח! (מתוך הפייסבוק של יהודה יפרח ערב פסח תשע"ד) Continue reading »