אחרי שאדם גמר עצמו בעשרת ימי תשובה ו"זה מה יש" – צריך להשלים עם עצמך, זה לא פשוט. כשמסתכלים במראה, לא כל אחד זה מוצא חן בעיניו. בעשרת ימי תשובה עשית ניתוח פלסטי וכעת אין יותר צ'אנס – צריך להשלים עם מה שיש. תוך כדי שמשלימים עם מה שיש אז מסתובבים להיות ממש "לפני הוי'".
הדבר הכי פנימי בעבודה שצריך להבין בחדש הזה: עשרת ימי תשובה זה צ'אנס לשינוי מהות – להגדיר מחדש את עצמך, לקבל אישיות חדשה. הביטוי "ראש השנה" בתנ"ך מופיע רק ביחס ליום כיפור בחזון יחזקאל של הבית השלישי – "בראש השנה בעשור לחדש" – רואים שכל עשרת ימי תשובה זה "ראש השנה". "ראש השנה" זה לשון שינוי – ראש השנה זה שינוי בראש, והיות ש"בתר רישא גופא אזיל". אם אדם רוצה לשנות את האישיות – את המדות הטבעיות שלו – ברור שהדרך היחידה לשנות מדות זה רק אם אדם ישנה את הראש באמת. אם יעשה באמת שינוי ראש זה מסוגל לעשות שינוי אישיות במדות הלב. לכן דווקא חסידות חב"ד היא זאת שמסוגלת לעשות שינוי אמיתי גם בלב, כי יש יכולת וסגולה לעשות שינוי בראש. אחרי עשרת הימים שאפשר לשנות ראש, אי אפשר יותר לשנות – הראש כבר נגמר. כל השנה אחר כך זה יחסית גוף לגבי הראש. אז מה אפשר לעשות? אפשר רק לעבור על המדות, לשנות את טבע המדות ולהתעדן (גם כן מכח חב"ד, שיתן כח לעדן את המדות שיש). מה שיש יש ומה שאין אין, מי שאתה זה אתה – עכשיו תעבוד את ה', תשמח בחלקך, תמצא בת זוג, תעשה מבצעים, אך אל תצפה להיות מישהו אחר.
….
אחרי שאדם גמר עצמו בעשרת ימי תשובה ו"זה מה יש" – צריך להשלים עם עצמך, זה לא פשוט. כשמסתכלים במראה, לא כל אחד זה מוצא חן בעיניו. בעשרת ימי תשובה עשית ניתוח פלסטי וכעת אין יותר צ'אנס – צריך להשלים עם מה שיש. תוך כדי שמשלימים עם מה שיש אז מסתובבים להיות ממש "לפני הוי'".
…
מה שקורה בימים האלה, שתוך כדי השלמה – שאני מחליט לעבוד את ה' כמו שאני באופן מקסימלי (שאני מאמין באמונה שלמה שבשביל זה ברא אותי, לעבוד אותו כמו שעכשיו) – ומחשבה זו גופא היא להסתובב ולעמוד גם במציאות למטה "לפני הוי'". אם מחלקים ארבעה ימים אלו לאותיות הוי', כמו שכתוב בכתבים, זה ארבעה ימים של השלמה – אני צריך לבנות סוכה, לקנות ארבעת המינים, להתחיל לעבוד ה' כמו שאני (לא ללמוד אלא לעשות מצוות, לא שינוי עצמי אלא רצון ה') – ביום הראשון אני צריך להשלים עם זה שיותר חכם לא אהיה (חכם שמחדש חידושים), ביום השני לדעת שיותר תלמיד חכם (שבקי בכל הש"ס, בחינת אמא) לא אהיה – צריך ללמוד כל יום, אך להיות אותו גאון שחשבתי, לחשוף כשרונות חדשים כדי להיות בקי בכל הש"ס, כבר לא יהיה (הלוואי שאעמוד במסכת בשנה, חלוקת הש"ס), ביום השלישי (יג תשרי) זה עיקר היום להשלים עם המדות שלי – שני הימים הראשונים להשלים עם השכל שלי, אבל להשלים עם המדות ולשנות ראש לכך שצריך לעדן עצמי כי שינוי ממשי במדות לא יהיה זה היום השלישי, היום הרביעי זה להשלים עם הדבור-המלכות, הביטוי כלפי חוץ, לדעת שלא אהיה הדובר הכי מוצלח בעולם אך אם הרבי אומר שצריך ללמד ולשדר וודאי שאני יכול לפי מצבי. צום זה בעיקר ביום כיפור, קול בעיקר בראש השנה, הממון-צדקה זה שייך לסוכות – האריז"ל אומר שהיום הכי גדול של צדקה מכל השנה זה ערב חג סוכות. יום שצריך להשפיע – צדקה בגשמיות וצדקה ברוחניות, אם יש יום אחד של "מבצעים" זה ערב חג סוכות. בנתינת צדקה מתקנים את המלכות. זה מאוד ממתיק את הענין של "ראשון לחשבון עוונות" – ה' נותן לנו את הרוח הזה להשלים עם מצבנו, להתכונן לעשות מצוות עוד לפני שיש עבודה ממש. ברגע שמגיעים לעבוד, בסוכות – אז מה שאתה זה אתה, וקבלת אחריות בעשרת ימי תשובה (בנין האחור), זה "ראשון לחשבון עוונות". עכשיו תממש את זה – אם תעבוד אותי בשמחה וודאי יהיו לך כל הברכות, כמה שפחות עבירות, ותאמר בשמחה "ויעקב הלך לדרכו" וכך תעבוד ה' מראשית השנה ועד אחרית שנה. בזעיר אנפין השנה זה כמו כל החיים – יש וודאי בחינה מסוימת שאדם בתחילת ימיו קבל אישיות, בלי בחירתו כלל, ו"זה מה יש". ה' אוהב אותך בדיוק כמו שאתה ורוצה שדווקא אתה תעבוד אותו כך – הוא לא רוצה שכולם יהיו צדיקים, וכן רוצה שרובם ככולם יהיו בינונים שישלימו אם היותם כאלו בשמחה. אם אתה לא שמח – אתה בעל גאוה, אתה ישות, שלא יכול להשלים עם עצמו.