preload
בס"ד
אוקטובר 15

משהו טיפה הזוי לכבוד שמחת תורה. שמחת תורה הייתי בכפר, והיה מס' קטן מאד של תלמידים שהגיעו. שאלתי למה לא מגיעים. היו כל מיני תשובות בסגנון "הרב לא אמר. הרב לא רוצה". וכיוצא. שוב. ייתכן שזה הזוי מה שאני אומר. אך כנראה בגלל התפיסה ה"מזרוחניקית" של הרב בתור רב, ולא כ"כ מצד הקשר הנפשי של הרבי והחסיד – היא זאת שמביאה לכל מיני דיונים וויכוחים האם הרב הוא כזה או כזה. האם הוא ממשיך של הרבי או עוד כדברים כאלה. כי מצד הפנימיות העניינים ומצד ההרגש הפנימי של הקשר של חסיד עם רבו זה ממש אבל ממש לא משנה האם הרב שלו הוא צדיק הדור או לא. מה שנוגע שהוא צדיק אמת או לא, והאם זה קשור לשורש נשמה שלך או לא
***
על דרך זה יש לומר בנוגע ל"משיחיסטים". כל הפילפול הזה האם הרבי הוא משיח או לא – רובו ככולו מונע על ידי השכל ולא על ידי הרגש. כי מצד הרגש הדבר היחידי שנוגע הוא האם זה הרבי שלך או לא

***

אחר כך ראיתי את הציטוט הנפלא הזה:

וזהו מארז"ל חייב אדם להקביל פני רבו ברגל לפי שאז הוא מקבל תוס' אור מרוח רבו שמאיר אז ביתר שאת ויתר עז, שהיא הנותנת כח ועוז אחרי התפרדותו מעמו להיות מתחזק בעבודת ה' באוי"ר כפי אשר קיבל מרבו והכל מכח הארת פניו דוקא. וראי' לזה הוא כאשר מתרחק זמן רב מרבו אפי' בעודו בחיים אזי נפסק חבל התקשרות האה"ר ונופל ממדריגתו באה"ר בעבודת ה', וכאשר יקרה מקרה זה בכמה אנשים כידוע, וזהו אמיתית טעם הנוסעים תמיד לשמוע דא"ח מפי רבם דוקא אעפ"י שכבר שמעו וראו בכתובים ויש אתם כו', אעפי"כ נוסעים תמיד לקבל פני הרב בתוס' אור פנים מאירות פנים מסבירות לגלות להם אור תורת אמת כו', כי עי"ז מאיר נפשם בעבודת ה' באהוי"ר כו' כי עי"כ התקשרות האה"ר נקשרה נפשו בנפש של הצדיק כמ"ש ונפשו קשורה בנפשו, ואעפ"י שאין לו ערך לגבי נפש הרב מ"מ איזה ערך ושייכות יש לו עכ"פ כיון שמקושר אליו ומאמין בו [בודאי יש לו איזה שייכות] ועי"ז יכול לקבל חלקו מרוח רבו כנ"ל וד"ל.

***

איתיאל אמר משהו יפה בשבת בראשית. עניינה של שבת בראשית – ווי שטעלט זיך אוועק שבת בראשית – היא "להתעכב" על ההארות שהאירו לך בתשרי. כי כשנמצאים אצל אצל הרב אז הנשמה שלך מאירה משא"כ כשהולכים הביתה הרבה פעמים חוזרים ל"קטנות מוחין" ואז כל ההארה שהיתה ב"גדלות מוחין" נשמעת מופרכת והזויה. אז איתיאל אומר שהעצה היא "להתעכב"

יוצא מזה שעניינה של שבת בראשית היא להאמין שאתה גדול. שאתה יכול. שחוץ מיצר הרע יש בך לפחות איזה נקודה טובה (התורה המפורסמת של רבי נחמן, רפ"ב)

***

ר' איציק שפירא אמר משהו יפה. יש בתאווה משהו סופי (אגב קשור למשמעות שורש המילה). כלומר שתאווה זה בחינת מוות באיזה שהוא מובן. כאילו למלאות את התאווה ולא משנה מה יהיה אחר כך. אהבתי את הרעיון