"להתחתן" הוא מלשון "חות דרגא". לרדת למציאות העולם. מרגלה בפומיה דהרב יצחק גינזבורג שכל הענין של חסידות הוא להתחתן.
הוא תמיד אומר שבתוהו לא מתחתנים
אמר פעם שבן אדם יכול להיות נשוי כך וכך שנים אך לאמיתו של דבר אף פעם לא התחתן
***
פעם שמעתי ממישהו ווארט – לאחרונה צף בזכרוני. אמר לי כך. חז"ל אומרים "ויהי שם לגוי גדול" – מלמד שהיו מצוינים שם". אפשר ללמוד מכאן – שהמילה "גאווה" משמעותה הבדלה. להיות "מצון". להיות "מוזר". חוסר יכולת להתחבר. חוסר יכולת להשתייך. חוסר יכולת להעניק אהבה. חוסר יכולת ליצור קשר של קיימא. קשר של אהבה.
כלומר מי שהוא "בעל גאווה" הוא לא באמת "מתחתן". כלומר הוא לא באמת "נוחת" מלשון "נחת" לעולם. הוא נשאר בנבדלות שלו. הוא רוצה להיות מחובר, אך אינו מסוגל לזה. אז הוא בוחר להיות מחובר על ידי מעשים שונים ומשונים. על ידי הבדיחות ועוד כל מיני דברים שמושכים "צומי". אך זה לא הוא
בעצם זה תיאור של "נשמות דתהו". שלא מתחתנים כלל. או שלא באמת מתחתנים. כי הם לא יורדים מ"מגדל השן" שלהם מעולם.
אבל בתהו אין חיים של ממש. יש רק "וימלוך וימת". אין זה חיים. החיים זה רק תיקון
חיים של משמעות. של אימפטיה. של נתינה. של אהבה
***
בלשון הקודש – אולי לא במקרה, הלשון נופל על לשון. מי שנקרא "גאה" בלשון הקודש – כנראה שהוא פשוט "בעל גאוה", שלא מחובר באמת שלא יודע מה זה להתחבר.
איך מי שאוהב את חברו מסוגל לעשות בו מעשה כל כך מכוער? כל כך לפגוע בו? אתה אוהב אותו – אז למה אתה פוגע בו?
ייתכן שבגלל זה הם כל כך צועקים. "מצעדים" וכל מה שהם עושים. כי הם צמאים לאהבה. ואין להם. אז הם מנסים "לשחק אותה". לעשות "קול רעש גדול" שישתיק את הצורך של הנשמה באהבה אמיתית. אהבה של תיקון.
היא הרבה יותר שקטה האהבה של תיקון. היא גם הרבה יותר צנועה. היא לא מבקשת "מצעדים" וכותרות. "האהבה היא סוד". הסוד לא מגלים, לא צועקים עליו בראש כל חוצות.
אפילו בין חברים. בין האבא להבן. האהבה האמיתית מוצאת את הביטוי שלה בצורה הרבה יותר צנועה ופשוטה. במבט. בלחיצת יד. בחיבוק. באנרגיה שעוברת בין שני חברים נאמנים. האהבה שמעצימה, האהבה שמעודדת, אהבה טהורה. אהבה שמכירה בגבול וערך של הזולת. לא מבקשת למחות אותו.