preload
בס"ד
דצמבר 06
אתמול הרב דיבר על משיח. בחינת משיח שבהקב"ה ועוד כאלה דיבורים מבהילים
בוא נאמר לא ממש אהבתי. בעצם גם האמירה של הרבי שהרב התבסס עליה. שהקב"ה צריך להחליט ולהביא משיח סוף סוף כו'
מצטער איני מבין.
הקב"ה נתך לך מדינה. נתן לך מלחמות שכולם היו ניסי ניסים
ב"ה בנו כאן מדינה לתפארת.
כל זה לא משיח?
ואולי לא מחפשים אותו נכון?
ואולי לא רואים את המשיח בגלל שחושבים – שמשיח אמור להיראות כמו איזה יהודי עם זקן ארוך ועיניים יוקדות כאלה. כמו הרב קוק. או כמו הרבי. או כמו הרב…
ואולי המשיח שיבוא – כמו שאדמו"ר הזקן אמר – שהמשיח שהעולם מחכה לו אף פעם לא יבוא
ואולי המשיח שכבר בא – זהו הרצל שעליו אמר הרב קוק שהוא בחינת המשיח. וי.ח.ברנר. ובן גוריון. וכל אלה שרוח ה' דיברה בם והקימו לנו כאן את המדינה?
למה אני חושב ככה? אפשר לומר בהשראת כמה שיעורים של הרב. אף כי אודה שלקחתי את הרעיון והפכתי אותו קצת על פניו.
הרעיון הוא שבכל יהודי יש ניצוץ קטן. שהוא ניצוץ של בורא שנעשה נברא.
אך מהו הניצוץ הזה החסידות אינה מפרשת. יש ניצוץ. מה הניצוץ הזה עושה לי?
הרב אתמול אמר שהניצוץ זה למעלה מהיחידה. זה יותר גבוה מהיחידה
הרב קוק אומר שהניצוץ – ה"צלם אלוקים" – הוא החופש המוחלט שניתן לאדם
אז בעצם הרב קוק כבר אמר כאן משהו נורא חשוב. שהתעוררות ההרגשה של חופש המוחלט. עד כדי כך ששוללת לגמרי "כוח הפועל בנפעל" = הוא הוא ה"ניצוץ של משיח" שבכל אחד ואחד.
המסקנה המתבקשת – שהתנועה של "חילון" וכל ההתפתחות של מדעים וכל ההתפתחות של "זכויות הטבעיים" של האדם, עצם ההרגשה הזו של האדם שהוא "בעל ערך" – הוא הוא הגילוי של אותו "ניצוץ" מסתורי
אז חדי עין ראו בתנועת ההשכלה את הניצוץ של משיח. ובשיבת ציון הם ג"כ ראו את הניצוץ של משיח.
יש צללים? אכן. "צללי גללי חמורו" של משיח.
אך זה לא הופך את התופעה לפחות משיחית.
תכלית – מי שחושב שהמשיח ייראה כמו יהודי משטעטל – אמור להתבדות. הוא יכול להיראות כמו יהודי מתבולל. כמו הרצל. כמו איזה "שלום עכשיוניק" משוגע.
איך הרבי אמר? צריכים רק לפקוח את העיניים. סתם ולא פירש.
אכן צריכים לפקוח את העיניים כדי לראות בחילון, ובהתבוללות, ובליברליות – תופעות משיחיות מובהקות. כי הן אכן כאלה.
להרב קוק היה את הראיה הזו.
מכירים את הבדיחה? "לא תתורו אחרי ללבבכם ואחרי עיניכם". הפירוש החבדי העממי – "להסתכל" ביידיש "קוק". "לב" ביידיש "הארץ" "אחרי לבבכם" – הרצל. "ואחרי עיניכם" – קוק.
קיצור מי שאמר את הבדיחה הזו ניבא ולא ידע שניבא.
כי אכן אולי הרב קוק הוא ה"עיניים", ה"אורות" של משיח.
והרצל (וכל מה שקשור בשמו, חילון, התבוללות, ליברליות, השכלה) – הוא ה"לב" של המשיח.
עד כאן הדרשה שלי לכבוד י"ט כסלו…