ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם

מוצאי שבת בראשית תשע"ב

טוב, שבת בראשית זה הזמן המתאים ביותר לקבל החלטות טובות בנוגע לשנה הבאה עלינו לטובה.

חשבתי – אולי ההחלטה טובה שלי יהי' לפתוח אתר חדש שכשמו כן הוא יעסוק בסוגיית ה"דור השמיני" של חב"ד.

נכון, לרבים מאיתנו, חבדניקים מן המניין, עצם המחשבה על האפשרות של "דור השמיני" נשמע כמו "כפירה בעיקר" ממש. ואני לא מגזים – בכו"כ שיחות שניהלתי עם כו"כ אנשים – זהו בדיוק התגובה הראשונה שלהם. "דור השמיני"?! – זה כפירה! ורובנו אפי' לא מסוגלים להעלות על דל שפתנו את הביטוי ה"מבהיל" הזה – "דור השמיני"!

אתה רוצה לומר שהרבי טעה?!

"דור השמיני"? רצונך לומר שהרבי טעה?! אתה כופר! – זוהי בערך התגובה השכיחה הנשמעת מפי כו"כ רבים וטובים מאנ"ש – כשרק מנסים – ברמז ובעקיפין – לרמוז להם על האפשרות ה"נוראה" הזו – עצם המחשבה על ה"דור השמיני".

אני רוצה לומר כאן כמה מילים.

דבר ראשון: "תורה היא וללמוד אני צריך". אז בלימוד התורה – שצ"ל עפ"י תורה – בשכלו ובהבנתו של הלומד – אי אפשר להציב דעה קדומה איזה שתהי' – על פב"ב שהוא עלול לטעות או לא עלול לטעות. והתורה מספרת לנו יותר מזה – שאבי הנביאים – משה רבינו ע"ה – ג"כ "טעה" – אפי' יותר מפעם א'. ואהרון הכהן לא רק "טעה" – אלא עשה מעשה עגל ר"ל. ועדיין הוא לא הפסיק להיות אהרן הכהן, ה"יחצן" הדגול של משה רבינו, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. אז התורה מלמדת אותנו לקח מאד חשוב: אין כזה דבר שבן אדם לא יטעה, ולא צריכים לפחד מהמחשבה שפב"פ עלול לטעות, אפי' אם הוא בדרגת משה.

אבל אנו לא דנים כאן כלל בשאלה האם הרבי טעה או לא. שמעתי פעם מהרב יצחק גינזבורג שלי"ט שזה "מחלוקת בבלי וירושלמי" – האם חכם גדול, הרבי, עלול לטעות או לא. הרב גינזבורג הסביר אז, שלפי דעת הבבלי – ש"מאניש" את הקב"ה, ו"מאליק" (מדמה ממש לאלוקים) את חכמי התורה ("את – לרבות חכמים") – החכם אינו עלול לטעות. אבל לדעת הירושלמי – אין בעי'ה לומר שהחכם עלול לטעות. לא בכך היא גדלותו שהוא אף פעם לא טועה – כך חושב הירושלמי. כפי דברי הרב אז – "הראש" של חסידות הוא בעיקר "ראש" ירושלמי – אז אינני מבין למה אנו צריכים כ"כ לפחד מעצם המחשבה – פן ואולי ושמא הרבי טעה?! שוב, מי שרוצה להשאר בטוח ולהחזיק בדעת הבבלי – שלפי דעה זו הרבי לא טעה ולא עלול לטעות – הרשות בידו, לא זה האישו שלנו כאן.

האישו שלנו כאן – לעיין היטב במשנתו של הרבי גופא, ולנסות ללמוד ממנו האם אכן הרבי אמר היכן שהוא, שאי אפשר שיהי' מציאות של דור השמיני, או שמא אין זה סותר את עיקרי משנתו של הרבי בעצמו? ואולי – זה לא רק אינו בסתירה למשנת הרבי, אלא יתר על כן היא המסקנה התבקשת לכל מי שמעיין בעיני שכלו במשנתו של הרבי, שייתכן שיהי' כזה מציאות, ולא רק סתם ייתכן – אלא ייתכן מאד שזה מה שיקרה עם לא יעבדו בכל הכוחות ובכל המרץ להבאת הגאולה בתקופת הדור השביעי.

הרעיון ה"מוזר" וה"כפרני" של "דור השמיני"

שמעתי על הרעיון המוזר הזה של "הדור השמיני" לפני כמה שנים – ואני עדיין זוכר עד כמה שכעסתי על הרעיון ועל ממציאי הרעיון, ועל מחוללי השיטה וכו'.

אבל – מה שלא יעשה השכל יעשה הזמן, במשך השנים האחרונות, אחרי הרבה הרבה חיפושי דרך, הרבה הרבה תמיהות ותהיות ושאלות וויכוחים, והעיקר – ע"י הרבה הרבה מחשבה אליבה דנפשי'ה על המצב הקיים בחב"ד בכלל, ואצל כאו"א בפרט – סוף סוף מצאתי את עצמי בין אלה (שהם בינתיים מיעוטא דמיעוטא) שמוכנים לומר בקול גדול – לא בקול ענות חלושה, אלא בקול גדול ובריש גלי – חבר'ה! תתעוררו! אנחנו מזמן נמצאים כבר בדור השמיני!

האדמו"ר השביעי מליובאוויטש זצ"ל אכן הי' אדם גדול בענקים, והוא עשה עבודה נפלאה להכין את העולם לבשורת הגאולה האמיתית והשלימה, והוא שינה פני יהדות של הדור האחרון אולי יותר מכל אדם אשר על פני האדמה.

אבל – וזה צריך להיות ברור לכולנו – "הלא צבא לאנוש עלי ארץ", "דור הולך ודור בא" – ו"דבר אחד לדור ואין שני דברים לדור" – לא שייך במציאות כזה מצב, שהנשיאות נמשכת אחרי ההסתלקות, ואין "מלכות" אחת נוגע בחברתה כמלוא הנימה.

התקשרותו של האדמו"ר השביעי לחותנו זצ"ל הי' לשם דבר, ושמו הי' שגור בפיו כל ימי חייו, והרבי הי' נוהג לדבר עליו כאילו מדובר על אדם חי ממש. אולי בגלל הדיבורים האלו או מאיזה סיבה אחרת – שאנו באתרינו זה ננסה לעלות עליהם בע"ה – נוצר המצב הנורא והאיום, והמוזר וההזוי, שכל דברי הרבי מובנים על ידי קהל חסידיו כפשוטם ממש, אפי' כשאין הדעת סובלת את הפירוש הפשוט, ובמשך הזמן התופעה המוזרה הזו – לפרש את דברי הרבי כפשוטם דוקא רק הולכת ומתפשטת.  ומה שעגום אולי עוד יותר – שאלה השפויים, המחנה השפוי – שהם ממש מתי מספר – קולם לא יישמע כלל וכלל, ואפי' אלה שפירסמו איזה מכתב או ספר בקול ענות חלושה בעבר – קפצו את ידם והתחרטו במעשיהם, ורק המחנה ה"משיחי" הוא חוגג וגדל מיום ליום.

דור ה"פשטנים"

קם דור חדש, אשר "לא ידע את יוסף", לא ראה את הרבי – ואין בידיו שום מסורת, שום שיטה מסודרת בהבנת דברי הרבי בפרט ודברי החסידות בכלל, והם נוטים לפרש הכל כפשוטו ממש. רובו של הדור הזה הם צעירים מלאי אמונה ומרץ, ולא חלי ולא מרגיש, עד כמה הפירושים ה"פשטניים" האלה סותרים הלכות מפורשות בשו"ע, ועד כמה זה בסתירה למסורת החבדית גופא לדורותי'ה. אבל התופעה המצערת נמשכת ומתפשטת יותר ויותר, וכל המקצין הרי זה משובח, וכבר התפשטה התופעה החדשה – לא לנסוע לאוהל – "כי אין שמה כלום" ועוד ועוד. אי אפשר לבוא בטענות על צעירי הצאן – "אלה הצאן מה חטאו", אבל בהחלט אפשר לבוא בטענות על המשפיעים – המעלימים את האמת הברורה והגלוי'ה והמפטמים את מושפעיהם באמונות שאין להם מקום במחנה ה'.

אי מילוי שליחות פוגמת בעצם הנשמה

וזה לא רק ולא כ"כ שאלה תיאורטית – חשובה ככל שתהי'ה.  השאלה היא משעית מאין כמוה, כי כל דור יש לו את השליחות המיוחדת לו, ואם אנו טועים בהגדרת הדור שלנו – אז אנו עלולים לטעות ג"כ ח"ו וח"ו בהגדרת השליחות של דורנו, ולעסוק בכל המרץ בעבודה השייכת לדור אחר, שכבר עבר חלף מהעולם. כך אנו עלולים לפספס ח"ו את התפקיד העיקרי שלנו, את השליחות העיקרית שלנו – השליחות של דור השמיני – שלאו דוקא מובנת מאילי'ה מדברי המנהיג הדגול של הדור השביעי – האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל.

ברור לי הדבר, שמי שלא מחפש שליחות, ומי שלא רוצה לדעת מהי שליחותו – אין הוא צריך את הרבי בכלל, ואינו צריך להתייגע ולחפש את המנהיג של הדור השמיני בפרט. יהי' לו אשר לו, וישנת וערבה שנתך, ואיני מתיימר להעיר אותם משינתם המתוקה. והפסוק אומר את זה בצורה הכי ברורה והכי מפורשת: "והורית להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון" – ללמדך, שמי שלא מעוניין ללכת – לאיזה דרך שיהי' – ואינו מעוניין לעשות – איזה מעשה שיהי' – אינו צריך את משה רבינו ג"כ.

בליל שבת בראשית השנה נכנסתי לבית כנסת, פתחתי איזה ספר ראשון שמצאתי, יצא לי ספר מאמרים מלוקט ה'

ומה נפלאו דברי הרבי במאמר כי תשא תשל"א (קונטרוס כ"ב שבט תנשא, ע' קפ שם):

ג)       והנה כתיב גדע בחרי אף כל קרן ישראל, שע״י העוונות נעשה ירידה גם בבחינת הקרן שלמעלה מהראש. ולכן אמר משה במה תרום קרן ישראל, שצריך להגביה ולרומם את הקרן שלמעלה מהראש. ומבואר בלקו״ת, דקרן היא בחינת כתר. וצריך ביאור, הרי זה שהקרן הוא למעלה מהראש הוא(לא רק מהמוח שבראש אלא) גם מהגולגולת, וע״פ הידוע שגלגלתא (הגולגולת שחופה על המוח) היא בחינת כתר, מהו מעלת הקרן על הראש. ויש לומר, דגלגלתא הוא מקיף ששייך לפנימי; בדוגמת הגולגולת שבאדם שמקיף את המוח אבל שייך אליו, וקרן הוא מקיף שלמעלה משייכות לפנימי. וכמבואר בכ״מ בפירוש הכתוב וירם קרן לעמו, שקאי על עצמות אוא׳׳ם שלמעלה מסובב. וכמו״כ הוא בנשמה, שקרן הנשמה הוא עצם הנשמה.

וצריך להבין מה שאמר משה במה תרום קרן ישראל, דלכאורה, איך שייך שתהי^' ירידה בעצם הנשמה. ויש לומר הביאור בזה, דהכוונה בירידת הנשמה למטה היא בכדי לפעול בהגוף, ולכן, כשאינה משלמת הכוונה געשה ירידה בכל הדרגות שבה, גם בהעצם שלה (שירדה למטה). ועפ״ז, הירידה שע״י החטא בדרגת הראש דהנשמה, היא מפני שלגבי דרגא זו יש ערך לכחות הגלויים (מכיון שהיא מקיף השייך לפנימי), ולכן הענינים דכחות הגלויים פועלים בה שינוי (אלא שהשינוי הוא רק בנוגע להגילוי שלה, כנ״ל סעיף ב), והירידה שנעשית ע׳יי החטא בעצם הנשמה היא לא שהענינים דכחות הגלויים פועלים בה שינוי, אלא לפי שלא נשלמה הכוונה שבשבילה ירדה למטה. ויש לומר, דזהו מי׳ש גדע גו׳ קרן ישראל, דכמו שבקרן כפשוטו, השינוי שנעשה בקרן ע״י שנגדע מהראש(שאין בו התוקף שהי׳ בו תחילה) הוא לא שהראש פועל שינוי בקרן אלא אדרבה מפני שנגדע מהראש, עד״ז הוא בהקרן דהנשמה, שהשינוי שנעשה בה ע״י החטא הוא מצד זה שאינה פועלת בכחות הגלויים (ואינה משלמת כוונת ירידתה למטה).

במילים פשוטות, הרבי אומר לנו במאמר דבר נורא מבהיל: בשונה מכל החטאים, הפוגמים בלבושי הנפש כידוע, וכפי שמבואר באריכות בתניא ובשאר מקומות בחסידות, שניתן לומר עליהם שהם בבחינת "פרט" בערך לעצם הנשמה, ישנו פגם הרבה יותר חמור, והרבה יותר כולל והרבה יותר כללי והרבה יותר נוגע – הוא הפגם של אי מילוי שליחות הנשמה. ה"פגם" הפרטי של חטא פרטי פוגם אמנם בלבושי הנפש, אבל הפגם של אי מילוי השליחות – אומר הרבי – פוגם בעצם הנפש, ולא סתם "פוגם" אלא גודע את עצם הנפש, וכפי שהפסוק אומר "גדע בחרי אף כל קרן ישראל".

החשבון נפש האמיתי של דור השמיני

ניתן לומר איפא, שהרבי מלמדנו כאן איזה מין חדש של חשבון נפש, החשבון הכולל והכללי, ראיי'ה כוללת וכללית, ראיי'ה של דור השביעי, "הדור האחרון של הגלות והדור הראשון של גאולה" (ואילו זכינו, ואילו היינו מקושרים אליו כדבעי – אכן זה בהחלט הי' יכול להתממש ולהתרחש בחיי חיותו של הרבי בעלמא דין), והוא – לא להתרכז כ"כ בעניינים פרטיים (מצוות פרטיות, עבירות פרטיות ופגמים הפרטיים), כי אם בראש ובראשונה לראות את הכלל הגדול הכולל את הכל – את החשבון הכללי של מילוי הכוונה בירידת הנשמה בגוף של כל אחד מאיתנו ושל הדור כולו. ותכלית הכוונה פירושה – מילוי השליחות הנפשית של כל אחד ואחד ושל הדור כולו ככלל. וזאת היתה כל כוונתו של הרבי, ועל זה הוא צעק משך כל שנות נשיאותו. אבל כנראה היינו יותר מדאי עסוקים בחשבונות הפרטיים של כאו"א ולא שמנו לב כ"כ להמצב הכללי.

ואיך שיהי' – הקב"ה חשב אחרת, והחליט אחרת, ובג' תמוז תשנ"ד נגמרה התקופה המפוארת של ה"דור השביעי", והתחילה התקופה החדשה – של ה"דור השמיני" – ועלינו על כולנו חל החוב והזכות לחפש את המנהיג של הדור, "צמח שמו ומתחתיו יצמח", א' שמתנהג בענווה יתירה ובשיפלות יתר, למצאו ולהוציאו ממחבואו ולהמליכו על הדור כולו, וכמ"ש "ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם", הרי שיש לך מצוה – בכל דור ודור – לחפש בחיפוש מחופש וחיפוש אחר חיפוש בא' הראוי להיות משיח של הדור, ואז "ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך", והוא יוליכנו קוממיות לארצנו בביאת גואל צדק בב"א. ולולי התמהמהנו כי עתה – אם לא היינו מתמהמהים כל 17 שנה אלו אחרי ג' תמוז נ"ד – אולי כבר היינו זוכים לגאולה האמיתית והשלימה והמנהיג של דור השמיני בראשנו הי' מוליכנו קוממיות לארצנו בביאת גואל צדק אכי"ר.