preload
בס"ד
מרץ 20

שלשת חטאי משה (טעויות נכונות) כנגד שלשת חטאי הדורות הכוללים (טעויות לא נכונות)

שאלה: חלק מחטא אדם וחוה הוא שלא המתינו עם היחוד עד שבת, אז איך אפשר להבין שנולדו לאדם וחוה ילדים באופן נסי – בדרגה שלפני החטא – אם עצם היחוד באותו זמן היה חטא?

תשובה: זו שאלה טובה, יש כאן פרדוקס. בכל חטא של יהודי יש פרדוקס ("חטא ישראל" – אף על פי שחטא ישראל הוא, ולע"ל יתגלה שלא חטא כלל). דברנו קודם על חטא העגל, החטא הכי כולל של עם ישראל בתנ"ך. כתוב שבכל ההיסטוריה יש שלשה חטאים עיקריים – חטא אדם וחוה, החטא הקדמון שהביא מיתה לעולם; אחר כך החטא הכולל של עם ישראל, חטא העגל, שנקרא עליו בפרשה הבאה; והחטא של דוד המלך – ממנו גופו של משיח – עם בת שבע. כל החטאים האלה הם תופעות של "אכלה פגה", של אימופלסיביות, של פזיזות, עשית דברים לפני הזמן.

אמרנו שמשה רבינו הוא ההופעה המתמדת בהיסטוריה שבאה מעל הזמן לתוך הזמן. זה אולי התמצית והעיקר של כל מה שדובר הערב – שהסוד של המבט של ה' על ההיסטוריה, מעל ההיסטוריה, הוא התגלגלות הופעת משה בכל ההיסטוריה. גם למשה יש שלשה דברים שהוא עשה לפני זמנם והוא סבל מהם. הדבר הראשון, שהוא הרג את המצרי מוקדם מדי. הוא היה צריך לעשות זאת כדי לתקן אותו, אבל המצרי מצד עצמו עדיין לא היה מוכן לתיקון. הדבר השני, שהוא הוציא את הערב-רב ממצרים, מצרים שרצו לעזוב את מצרים יחד עם עם ישראל, והוא קבל את כולם כגרים. היו לו כוונות טובות מאד, אבל הם עוד לא היו מוכנים לגיור. היו אלה נשמות שעתידות להתגייר בנקודה מסוימת בהיסטוריה, אבל הוא הוציא אותן מוקדם מדי. הדבר השלישי, שהוא הכה את הסלע במקום לדבר אליו. הוא דבר בהתחלה, אבל הוא פספס את הנקודה, כי הופיע סלע אחר – והוא ראה שמים לא יוצאים מהסלע – אז הוא הכה את הסלע. כתוב שהוא היה צריך להחזיק את עצמו. "אכלה פגה" הכוונה שאדם לא יכול להחזיק את עצמו ולהתעכב. הוא היה צריך להתעכב ולהמשיך לדבר אל הסלע, גם אם היה לוקח זמן מה עד שהמים היו יוצאים.

מה היחס בין שלש הפעמים האלה שמשה היה אימפולסיבי לשלשת החטאים הגדולים של ההיסטוריה שנבעו מאימופלסיביות? הם מקבילים זה לזה. לפעמים עושים דבר נכון לפני הזמן ולפעמים עושים דבר מוטעה לפני הזמן. מה הכוונה? כשעושים דבר נכון לפני הזמן זו פעולה של כעת-או-לעולם-לא (now or never, "אם לא עכשו אימתי"). מה היה קורה אם משה היה עושה חושבין שהמצרי הזה עוד לא מוכן לההרג, שבוע הבא – הוא עוד לא מוכן להתעלות, תן לו זמן, הפרי עוד לא בשל. אבל כעת הוא מכה את אחי, ואני רואה מה הוא עושה לו בלילה הקודם, הוא אנס את אשתו! כעת הזמן! כמו בזמן המודרני, שאם חס ושלום פועל מחבל – או שאתה מגיב מיד בכל התוקף, ואתה חושב שתקבל תמיכה ציבורית, או שאתה מפספס את הרגע. אי אפשר לומר לחכות, שבוע הבא, שבוע הבא כבר לא יהיה הזמן. אפילו שאתה עושה את הדבר הנכון – עדיין הוא לא בשל. יש משהו פרדוקסלי, שמשהו מצד אחד הוא 'פגה' ומצד שני הוא כעת-או-לעולם-לא. יש משהו בעייתי בכך שהמצב לא בשל, אבל כעת-או-לעולם-לא. אם אתה עושה אותו מוקדם יותר אתה יודע שתישא בתוצאות, אך אם לא – לא תעשה אותו בכלל.

אותו דבר עם הערב-רב, הם לא היו מוכנים עדיין לצאת ממצרים – אבל אם משה היה משאיר אותם, הוא היה חוזר בעוד שבוע, בשנה הבאה או אחרי ארבעים שנה להוציא אותם? או כעת או לעולם לא.

בהכאת הסלע היו יהודים בלי מים, הם יכולים למות בצמא, זו סיטואציה של אס-או-אס – נסיתי לדבר רגע, אין זמן, אני צריך מים, כעת אני צריך מים, לא מחר, אפילו לא עוד שעה, מישהו יכול למות בינתים. הדבר היחיד שאני יודע לעשות הוא להכות את הסלע (כך עשיתי בפעם הראשונה, על פי דבר ה'). כתוב שהסלע הוא סמל ליהודים עצמם. הכאת הסלע היא כפית היהודים לקיים מצוות. כאשר משיח יבוא כתוב ש"יכוף כל ישראל" לקיים מצוות. זו הפעולה הראשונה של משיח. האם משיח יכה את עם ישראל? האריז"ל מסביר, כפי שמבואר בחסידות, שזו בדיוק היתה הטעות של משה בהכאת הסלע. הוא היה צריך לדבר אל הסלע. הסלע הוא לב האבן וצריך להמתיק ולרכך אותו בדיבורים מתוקים. לכן אנחנו מסבירים שבדור שלנו צריכים ללמד קבלה וחסידות לפני שמלמדים הלכה – לדרוש מהצבור הכללי לשמור הלכה לפני שלומדים חסידות היינו להכות את הסלע. צריך קודם ללמד חסידות, אבל זה לוקח זמן, צריך סבלנות. אי אפשר להיות אימופלסיבי, זה יקח זמן.

הכאת הסלע היא כמו כפית האשה ליחסים, דבר חמור מאד, כך אומר האריז"ל – היחס בין המנהיג לדור הוא כמו בין איש לאשתו[1]. לכן, הכאת הסלע מקבילה לחטא של דוד עם בת שבע, ש"אכלה פגה" (בלשון האריז"ל הכאת הסלע במטה היא סוד זיווג דקטנות, כאשר המטה עצמו הוא היסוד דקטנות, המכונה גם נחש). הוצאת הערב רב מקבילה לחטא העגל, אותו הערב רב עצמו עשה. המעשה הלא-בשל הראשון של משה, הריגת המצרי, מקביל לחטא אכילת אדם וחוה מעץ הדעת. למה? אחת משבע מצוות בני נח היא לא לאכול אבר מן החי, לא לקחת את האבר מהבהמה כשהיא חיה ולאכול אותו. העץ הוא כמו חיה ולקיחת הפרי לפני הזמן היא כמו אבר מן החי. זה מה שמשה עשה כאשר הוא הרג את המצרי לפני הזמן.

שלשה מקבילים לשלשה, אבל כמו שהסברנו קודם יש משהו פרדוקסלי בהרגשה של משה שבכל שלש הפעמים היתה סיטואציה של כעת-או-לעולם-לא. הוא לקח על עצמו את התוצאות, שהוא יסבול מהן. זה נקרא לעשות משהו לפני הזמן באופן נכון. שלשת החטאים האחרים עשו משהו לפני הזמן באופן מוטעה, אבל יש הקבלה ביניהם.

כל זה כדי לענות לשאלה שלך: אצל אדם וחוה יש פרדוקס, נשיאת הפכים. מצד אחד, היחסים שלהם היו מוקדמים מדי, וזהו חלק מהחטא – שם היה מצב שאפשר להמתין, לא כעת-או-לעולם-לא כפי שהיה אצל משה – אך לא היתה להם גדלות מוחין שתדריך אותם להמתין לשבת. יש כאן פרדוקס, היחוד היה דבר טוב, אבל הטעות שעשו אותו מוקדם מדי. הם עשו דבר שהיה צריך לעשות אותו יותר מאוחר, והיה אפשר לעשות אותו מאוחר, אבל יש כאן תופעה של משהו נכון ולא-נכון בו-זמנית ובמצב כזה אפשר לזכות גם לסיעתא דשמיא.

שאלה: לאור זאת, איך מבינים את כל הענין של "בעתה אחישנה", שמשיח יבוא בזמנו אבל במהירות? "אנחנו רוצים משיח עכשיו" ואנחנו מוכנים לשלם על זה. מצד שני כשיהודים עלו לארץ בדורות האחרונים היו שאמרו שזה עדיין לא הזמן, אבל אחרים אמרו שכעת-או-לעולם-לא, ובאמת אח"כ באה השואה. איך מיישמים זאת היום?

תשובה: זו שאלה קיומית גם היום, כי עדיין יש אנשים שחלוקים אם זה חיובי או שלילי, יש עדיין שתי דעות. אין כאן המקום והזמן לדון מי צודק ומי טועה, לא לוקחים צד כעת. כל הרעיון הוא שיתכן משהו שהוא נכון ומוטעה בו זמנית, והצד המוטעה אינו מבטל את המרכיב הנכון. כשמדברים על חזרה כעת לציון, לישראל, בדור שלנו – נכון לעשות זאת (אם אין לך תפקיד חשוב המשרת את עם ישראל בגולה, כמדובר הרבה פעמים, ובשם הרבי), נכון להיות כאן, זה הדבר הנכון, אבל יתכן שהיו כוונות לא טובות או שרשים אידיאולגיים לא נכונים, השקפות חילוניות, אמונות לא-מאמינות אצל החלוצים ומנהיגיהם של הדורות האחרונים. שני הדברים יכולים להיות יחד. לא השלמנו את התשובה לשאלה, יש בזה עוד הרבה דברים עמוקים, אבל עד כאן כרגע. פורים שמח!



[1] ועוד דרוש נאה מהאריז"ל בענין זה: "[הסבי עיניך] מנגדי שהם הרהיבוני" ר"ת משה. "מנגדי" היינו עינים מבקרות (כמו "עזר כנגדו") – החתן אומר לכלה שלא תסתכל עליו בדינים ובקורת, דהיינו משה רבינו שבדור מבקש מהכלה-הדור להפסיק לכתוב עליו מאמרי בקורת והשמצה בעיתונות…