ב"ה
סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]
http://jewish-education.info/uploads/rav_ginzburg/5771/07/29/5771-07-29-1.flv
ניגנו "ממצרים גאלתנו".
לחיים לחיים! (כולם קבלו?)
א. יכולת-כח-פועל ביציאת מצרים
נפתח באיזה דבר תורה: כתוב "יכול מראש חדש, תלמוד לומר 'ביום הזה' וכו'". אם בעל ההגדה אומר ש"יכול מראש חדש", ההוה-אמינא הזו קיימת, כלומר שבאמת "יכול מראש חדש". "יכול" זה יכולת. כל דבר עובר יכולת, בכח ובפועל כידוע בחסידות. היכולת היא משהו היולי לגמרי, הבכח הוא כבר פוטנציאל, אנרגיה, איזה כח. היכולת היא העלם שאינו במציאות והבכח הוא יכולת שישנו במציאות. יכול מר"ח זה היכולת, "ביום ההוא" זה הבכח, והלילה זה הבפועל – שלש מדרגות בהגדה.
ידוע ש"ישראל עלו במחשבה", ו"מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר", גם לתורה הקדומה. לכן נסביר ש"יכול מראש חדש" בניחותא, ומה יוצא מזה? ה"תלמוד לומר", התורה, אבל ה"יכול מראש חדש" הוא לפני התורה, זו מחשבת של ישראל שקדמה לכל דבר, גם לתורה הקדומה. אם נחזיק שם, בשרש של ישראל שמעל לשרש של התורה, שם "יכול מראש חדש", ברגע הזה. רק אחרי ש"תלמוד לומר", שיש תורה, הענין יורד קצת. אפשר לומר שגם מקדם את הענין, לפי שלבים, אבל אם רוצים "משיח נאו", "יכול מראש חדש", צריך להיות לפני ה"תלמוד לומר". יש אנשים שאין אצלם כזה דבר לפני ה"תלמוד לומר", יש "תלמוד לומר", אבל ה"יכול מראש חדש" הוא לפני ה"תלמוד לומר". זה התנוצץ עכשו בהשראת הקהל הקדוש. [ר' עודד כי טוב: יש "תלמוד לומר" של נסתר, "ביום ההוא", ואח"כ "תלמוד לומר" של נגלה].
ב. נסים למי שמנסים
שוב, החדש הזה, ניסן, הוא על שם נסים, נסי נסים. מי שרואה נ בחלום נסים נעשו לו, שני נונין נסי נסים. כך כתוב בגמרא בפרק "הרואה". ניסן זה נסי נסים. מה שיש למעלה מהטבע הוא כבר נס, אבל נסי נסים היינו שגם למעלה מהטבע כטבע יחשב ביחס לנסי נסים. כתוב שנסים הם מוחין דאבא, חכמה, ונסי נסים כתר. כמו קדש וקדש-קדשים, שהקד הוא נבדל, נס שנבדל מהטבע והסדר הרגיל. הטבע מתחיל מאמא, אבל הנס הוא באבא, בחכמה, מוחין דאבא, תלמוד ירושלמי לעומת תלמוד בבלי. נסי נסים היינו שגם הנס הוא טבע, כידוע שחכמה לעומת בינה זה אין לעומת יש. החכמה נקראת אין והבינה יש, אבל "החכמה מאין תמצא" – היא האין של היש – ולכן לעומת הכתר, החכמה היא גם יש, והכתר הוא אין, האין האמתי. הנס הוא "מאין", מ"אין מזל לישראל". אז יש נסים בחכמה ונסי נסים בכתר.
השרש נס, שהוא השרש, השער, של ניסן – יש בו הרבה ענינים, כמו בכל שער של שתי אותיות. צריך לעשות פרצוף, אבל כעת לא נעשה את כולו אלא נאמר רק כמה דברים. אם הנס הוא באבא ונסי נסים בכתר, הם דבר אחד – כמו י וקוצו של י – אבל המשמעות היא אחת. כעת נאמר רק מה היא בינה, ונשאר למחר את שאר הפרצוף. בינה היא "או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי" – ה"ממצרים גאלתנו" ששרנו קודם. מה פירוש "הנסה" שם? לא נס ולא נסיון, אלא ניסוי. כמוש אומרים היום – אני מנסה לעשות משהו. ככה מסבירים המפרשים שם. יש עוד כמה דוגמאות – אין הרבה, אבל יש עוד כמה בתנ"ך – לשימוש הזה של שרש נסה, שהוא כנראה השימוש הכי שגרתי היום. שוב, יש רק כמה פסוקים בכל התנ"ך של נסה במובן של לנסות, והכי חשוב ביניהם בפסוק יציאת מצרים זה, שאנחנו כעת מקדימים לחגוג. "הנסה אלהים לקחת לו גוי מקרב גוי" שייך לאמא, מכמה בחינות. קודם כל, "לבא לקחת לו גוי מקרב גוי" היינו לידת העם מרחם האם – מצרים היא יסוד אמא. רמז עוד יותר פנימי, אפשר לומר, שרש"י מציין שורה של ה השאלה בהקשר של פסוק זה, ו-ה השאלה היא ה עילאה שבשם, אמא. זה ממש רמז מובהק ש"הנסה" שייך לאמא.
מה יצא? שנס בחכמה, ונסיון – או כמו שאומרים היום, ניסוי – באמא. צריך להיות תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין, ולכן נפרש לעניננו כאן, במה שהתקבצנו כאן הערב – למי ה' עושה נסים? למי שעושה ניסוי. למי שלא מנסה לעשות שום דבר אין נס. זה באמת ניסוי, שלא יודעים מה יצא ממנו. אפשר לציין שהיום הוא יום ההולדת של רבי נחמן מברסלב, שאנחנו בשנת ה-200 להסתלקות שלו, ואחד מסיפורי המעשיות הוא מבן מלך ובן שפחה שהתחלפו, שהמילדת שם עשתה ניסוי – מה יצא מזה. אנחנו כל השנים וכל החיים חיים עם הסיפור הזה. אנחנו רק בעמוד הראשון של הספור, בגלל שמה שהכי הלהיב אותנו הוא המיילדת שם. מה שקורה אחר כך – קורה. אבל המילדת, שעושה את הניסוי לראות מה יצא מזה… היא גם מילדת, בחינת אמא. זה ווארט ראשון, שצריך להיות יחוד אבא ואמא, "תרין ריעין דלא מתפרשין" – אבא כאן הוא הנס, ו"הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי" הוא ניסוי של מיילדת. באמת הניסוי הוא ניסוי להוליד משהו, וה' יעשה נס למי שעושה ניסוי.
לא תמיד הניסוי מצליח על ההתחלה, לפעמים – כמו הגנב של רבי זושא – צריך כמה פעמים. אבל מי שלא מוכן לעשות ניסוי, אין סיכוי שהקב"ה יענה בנס או בנסי נסים. זה שייך כעת, לראש חדש ניסן. אז אפשר באמת לומר ששני הנונין – אחד של נס ואחד של נסוי. זה גם קשר בין ניסן לסיון. הרי סיון הוא סיום ניסן – שבועות הוא העצרת של פסח – ו-סיון צירוף אותיות נסוי. ניסן הוא נסי נסים והסוף שלו נסוי. כתוב שהיחס בין ניסן לסיון הוא גם אבא ואמא. שיא הנסים הוא ראיה, "ראתה שפחה על הים", ואילו חיבור הראיה לשמיעה הוא במתן תורה, "וכל העם רואים את הקולות", רואים את הנשמע, יחוד של אבא ואמא – כך כתוב. בכל אופן, זה ווארט ראשון: אנחנו פה בגדר של מנסים, "הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי", ולכן יש סיכוי – ואנחנו מאמינים, זה חדש של אמונה – שה' יעשה לנו נסים, למי שעושה את הניסוי. לחיים לחיים.
אפשר לומר שרבי יהושע אומר שבניסן נגאלו אבותינו ובניסן עתידים להגאל ורבי אליעזר חולק ואומר שבתשרי עתידים להגאל. אפשר לומר, יש לנו גם חברים שמהססים לגבי הניסויים, על דרך המילדת של רבי נחמן, ואפשר לומר שהם משרש רבי אליעזר. תשרי הוא יחסית על דרך הטבע, משהו מיושב, טבעי. ניסן זה נסים, "החדש הזה לכם ראש חדשים". אם כן, אפשר לומר שכל הפולמוס בין החברים זה בעצם פולמוס בין רבי יהושע לרבי אליעזר, כמה ניסוי צריך לעשות וכמה רוצים ללכת על נסים של חדש ניסן. עד כאן ווארט אחד. לחיים לחיים.
מענין שגם אותו חבר יקר שלא נמצא כאן, מה שהוא הכי רצה שנלמד בשכם, הוא הפציר כל הזמן שיהיה לנו שיעור קבוע בסיפורי מעשיות – מי שזוכר (הצעירים לא זוכרים). באמת למדנו כמה סיפורי מעשיות בזכותו. [את הסיפור הזה?] כנראה שלא. זה חוב עלינו. למדנו כמה טוב, אבל צריך את הכל ללמוד טוב. במיוחד היו כמה סיפורים להשלים את הבעטלר השביעי, שאין לו רגלים. לחיים לחיים.
ג. מדינת ישורון
הווארט השני זה על שם העם שלנו: יש יעקב, יש ישראל, ויש עוד שם שלישי – ישורון. אז כמו שיש אנשים שרוצים במקום מדינת ישראל שתהיה מדינת יהודה, אז לכאורה אם רוצים תחליף של מעלה – לפי הרבה מפרשים ישורון גבוה מישראל, או שבאמצע בין יעקב לישראל, אבל גם באמצע הוא יותר גבוה כי הממוצע המחבר תמיד יותר גבוה משני הדברים שהוא מחבר – אז לכאורה היה אפשר ללכת על "מדינת ישורון". מה זה השם הזה? הוא מופיע בכל התנ"ך ארבע פעמים בלבד, כאשר שלש מהן בסוף התורה. פעם אחת בשירת האזינו ופעמים בפרשת וזאת הברכה, ובכל שאר התנ"ך השם הזה מופיע רק פעם אחת, בישעיהו: "אל תירא עבדי יעקב וישורון בחרתי בו". חוץ מפסוק זה יש עוד שלש פעמים בסוף התורה, כנ"ל.
הפעם הראשונה לכאורה בהקשר שלילי, "וישמן ישורון ויבעט" – הפעם הראשונה, הכל הולך אחר הפתיחה – אבל אנחנו מפרשים שאם רוצים לבעוט בממסד הקיים צריך הרבה שמן, הרבה פנימיות התורה, ודווקא צריך להיות ישורון. מי שיכול לבעוט בממסד, שלטון הקיים, בממשל הקיים, זה דווקא ישורון, אבל רק כשהוא מלא שמן זית זך כתית למאור – כשיש לו מלא-מלא רזין דרזין דאורייתא. הוא בועט בטבע, בעט אותיות טבע – הוא בועט באלה שמשועבדים ונכנעים לדרכי הטבע. זו הפעם הראשונה, הכל הולך אחר הפתיחה. אחר כך הפסוק אותו רצינו לדרוש בעיקר – "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל". מאד מקובל שמצרפים את זה בחתונות ל"עוד ישמע" – מענין אם מישהו יודע מה הקשר. מי המציא את הצירוף הזה? כנראה שלא סתם. אפשר לומר שחתן דומה למלך, אבל אולי יש עוד פסוקי מלך. בכל אופן, ודאי שזה פסוק ששייך לנו, לכך שואפים, סימן שאנחנו רוצים חתונה. הפסוק הזה מזמין חתונה, מה שבחסידות קוראים "החתונה הגדולה" בין קוב"ה ושכינתיה. אחר כך, בסוף הברכות של משה רבינו, כתוב "אין כאל ישורון". ישורון, תדע שאין כמו האלקים שלך – אין כמו ה' אלקי ישראל, "אין כאל ישורון". זו הפעם השלישית, שקשורה לסוף של התורה. שוב, השם הזה קשור לסוף התורה, שעד שמגיעים לסוף לא יודעים שיש כזה שם. ואחר כך מופיע עוד פעם אחת בכל התנ"ך.
איך המפרשים מסבירים משמעות שם זה? אומרים שבא להמתיק את השם יעקב. יעקב הוא מלשון "ויעקבני זה פעמים", יש איזה לא-יושר-ותם ביעקב. הגם שכתוב "יעקב איש תם ישב אהלים", אבל הפירוש הוא ההיפך מזה, לכן עשו קובל על "ויעקבני זה פעמים", ואילו ישורון בא לומר שאותו יעקב הוא ישר ותם. היעקב הזה, שאתה חושב שהוא מתוחכם ורמאי, בעצם הוא שיא התום והיושר. נשים לב שגם ישראל וגם ישורון מתחילים ישר, אבל זה לא אותו שרש. ישראל ב-ש שמאלית, לשון שררה, "כי שרית עם אלהים ועם אנשים", אבל ישורון לא לשון שררה אלא לשון יושר – יושר ותום. ככה מסבירים.
נאמר איזו גימטריא יפה: אם אני מחשב את המילוי, חלק הנסתר, של יעקב – יוד עין קוף (עד כאן המילוי עולה יוסף) בית – עולה משיח בן יוסף, שעולה ישורון. אז באמת ישורון הוא הנסתר של יעקב, הוא ה"גוי מקרב גוי" שנמצא בעיבור בבטן המלאה של יעקב, הוא הוא ישורון שהוא הוא משיח בן יוסף. רמז מאד יפה.
"והיה העקוב למישור" – יעקב לישורון. יש הרבה בתי כנסת בעולם, הרבה יותר בחו"ל מאשר בארץ, שנקראים ישורון. בארץ יש בירושלים בית כנסת ישורון, ובהשגח"פ היו שם הרבה שיעורים יפים, עד שזרקו אותנו משם, כנראה מתוך טענה שאנחנו לא ישרים, אבל אנחנו דווקא חושבים שכן אנחנו ישרים ותמים. היו עוד כמה מקומות שזרקו אותנו משם, ואחד מהם בית כנסת ישורון. גם מכון ויצמן, מאותה סיבה בעצם. בגלל פרופסורים דתיים עם כפות על הראש, שהיו מאוימים. אותו סוג אנשים. זה מאמר מוסגר, כמובן, מתוך אהבת ישראל צרופה לכל אשר בשם ישראל יכונה, מי שיצאו ממצרים, "גוי מקרב גוי".
הפסוק העיקרי הוא "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל". מאד יפה שיש כאן שלש דרגות, שבעצם הן ארבע, כי יש מחלוקת מי הוא המלך – יש מפרשים שהמלך כאן הוא הקב"ה ויש מפרשים שהוא משה רבינו. זה ממש פסוק של "שום תשים עליך מלך", שכל מלך הוא כפול, כמו ש"כל מעשה שבת כפולים". כך לגבי המלך כאן, אין פסוק אחר שהוא מלך כפול. "אלו ואלו דברי אלהים חיים", אז המלך כאן הוא הקב"ה ומשה רבינו. או שתאמר שזה איזה "עצמות בגוף", או שתאמר שיש כאן קיום מלא של "שום תשים" לפי פירוש הזהר – "'שום' לעילא, 'תשים' לתתא". אחר כך יש "בהתאסף ראשי עם" – צריך הרבה אספות של ראשי עם, מי שכאן הוא בבחינת "בהתאסף ראשי עם". התכל'ס הוא "יחד שבטי ישראל", שכל היהודים יתאחדו ושנזכה למאה ועשרים חברי כנסת לתנועה, ואז זה כבר לא מפלגה בכלל, כי מפלגה היא פלג וזה כבר כולם, "יחד שבטי ישראל", כל אחד. בשביל זה צריך "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל".
אפשר גם לקרוא מלמטה למעלה. אם קוראים מלמעלה, לפי הסדר, קודם צריך מלך – מלך כפול, כפי שהסברנו – ואחר כך המלך אוסף את ראשי העם, כמו "ויקהל משה", ובזכות זה שהראשים ביחד ממילא אחר כך פועל שכל העם כולו מתאחד, "יחד שבטי ישראל", "שבט אחים גם יחד". אפשר גם לקרוא הפוך, דמוקרטי, מלמטה למעלה – שבאיזה זכות יש מלך? "אין מלך בלא עם", והכוונה שקודם יש עם, הכל מתחיל מה"יחד שבטי ישראל". צריכה להיות תנועה של אחדות בתוך עם ישראל, בדרכים דמוקרטיות נקרא לזה, מתוך ה"יחד שבטי ישראל, נעשו "ראשי עם" שמתאספים, "בהתאסף ראשי עם", ומכחם מקיימים את המצוה של מינוי מלך, "שום תשים עליך מלך", שזה "ויהי בישורון מלך". אם כן, שוב, אפשר לפרש את הפסוק מלמעלה למטה או מלמטה למעלה.
יש גם הרבה רמזים יפהפיים בסדר של מלך-ראשי עם-שבטי ישראל. בעצם הפסוק מתחיל בישורון ונגמר בישראל – שני השמות בפסוק. ישראל היינו "שבטי ישראל", מאד מתאים לדרוש ש-ישראל אותיות לי–ראש. איפה מודגש הלי-ראש? בעמך, ב"שבטי ישראל", שהם אומרים לי-ראש. אבל הכל יחד, כל המכלול של המלך וראשי העם ושבטי ישראל – הכל בישורון. כנראה שישורון, שהוא קו ישר של יושר ותום, "הולך בתם ילך בטח", הוא דרך חיים דו-סטרית. זה גם כאן מה שאנחנו מנסים כאן לפעול, שיהיה איזון דו-סטרי, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. שוב, יש הרבה מה לומר על הפסוק הזה, ונשאיר בכך.
ד. תמצות המסר: ארץ ישראל שלמה, משפט עברי, חינוך
עוד נקודה אחת וגמרנו: כבר הזכרתי לכמה חבר'ה כאן. היה איזה מסמך ששוקי כתב, שמפלגת השלטון תמיד מחזיקה שלשה תיקים – בטחון, אוצר וחוץ – ואת השאר היא יכולה לחלק. התיקים האלה הם "צפור הנפש" של המפלגה ששולטת. עכשיו, כשאנחנו רוצים לעצב מסר, קודם כל בתור תנועה, לא בתור מפלגה – מסר לעם… קודם כל, ההשראה אמורה להגיע ממה שחשבנו וכתבנו במשך הרבה שנים של חשיבה בספר תיקון המדינה, ששם אחרי כל השלבים הרעיוניים יותר, העליונים, שהם עד החב"ד ועד בכלל, הצעדים המעשיים מתחילים מחסד.
רק לרענן את הזכרון שלנו: חסד זה ארץ ישראל שלמה, לספח שטחים, לתת לכל אחד נחלה, עבודה עברית, כל זה בחסד. זו משימה ראשונה של הממשלה-המדינה המתוקנת. גבורה – חיסול מחבלים, אין יותר טרור. תפארת – תיקון המשפט בין אדם לחבור, שיהיה משפט עברי, עדיין בלי כפיה דתית בין אדם למקום כלל וכלל. רק לתקן את החברה, משפט עברי במקום המשפט הגויי שיש כאן בארץ. כמובן שזה כולל מוסר מלחמה וכל מה שנוגע לחיים הבריאים של החברה בתור חברה. אחר כך עידוד עליה בנצח, עידוד ירידה של גורמים עוינים – לאו דווקא מחבלים מוצהרים, אבל כל מי שהוא אויב ישראל, גם בכח, צריך לעודד את הירידה שלו מהארץ – בהוד. נצח והוד הולכים יחד, שני עידודים. אחר כך, תיקון החינוך ביסוד, היחוד של שמים וארץ, "כי כל בשמים ובארץ", לייחד את התורה והמדע עם כל מה שזה אומר. ובסוף היעד, בית מקדש ומשיח, זה מלכות. "והיה הוי' למלך על כל הארץ". הסברנו שעד היסוד דברים שאנו מאמינים שריאלי לעשות וחייבים לפעול בעצמנו, זה מה שה' רוצה. אחר כך, המכה בפטיש, המשיח והגאולה דורשים התערבות חזקה של הקב"ה. אבל עד היסוד ועד בכלל מוטל עלינו. זה לרענן את הדברים.
מה שאנחנו רוצים, המסר שלנו לעם ולעולם – שבעה דברים הם יותר מדי, וצריך את התמצית שכוללת הכל, ואמרנו שמה שכולל הכל היינו החסד והתפארת והיסוד, ארץ ישראל שלמה, משפט עברי וחינוך על טהרת הקדוש. כשאמרתי לפני כמה ימים, מישהו העיר – מה עם כלכלה? גם משהו מאד חשוב. כמו שאמרנו קודם, וכתוב גם בספר, תיקון הכלכלה הוא פונקציה הנגזרת מארץ ישראל שלמה. גם בטחון וגם כלכלה. לכן, אם מישהו ישאל אותנו מה התנועה הזו מציעה לעם – הדבר הראשון הוא סיפוח השטחים. לתקן את השגיאה הכי חמורה שעשתה מדינת ישראל, שלא מיד ספחה את "השטחים הכבושים" במרכאות. וכמה שיש טענות, שזה לא יתכן, גם מצד אומות העולם וגם מצד הפנים. צריך אנשים חכמים לסתור את כל טענות השוא נגד היכולת שלנו מיד לספח את כל ארץ ישראל, לקחת רבונות יהודית על כל ארצנו. ידוע הרמז ש"הוי' איש מלחמה הוי' שמו" = ארץ ישראל, ורק איש ר"ת ארץ ישראל שלמה. שוב, הביטוי ארץ ישראל שלמה כולל גם בטחון וגם כלכלה. אחר כך משפט עברי, צריך כבר להחליף את מערכת המשפט הקיימת. אחר כך חינוך על טהרת הקדש, מהגן ועד האוניברסיטה. בספירות זה מאד חשוב, החסד והתפארת והיסוד של המבנה. לכאורה זה הדבר שצריכים לבנות עליו את התעמולה, שהרבי הקודם אומר ש"ברית כרותה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם". העיקר הוא לבנות שופר טוב שיכול לבנות את מה שאנחנו רוצים להעביר לעולם, וכך לבנות תמיכה רחבה. אחד יאמר שבעיקר מענין אותי החינוך, אחד משפט ואחד ארץ ישראל השלמה, אבל לכאורה שלש הנקודות העיקריות שלנו.
[איזה מין צירוף זה חסד-תפארת-יסוד?]. זה העיקר. תפארת ויסוד זה יעקב ויוסף, גופא ובריתא חשבינן חד, ואברהם אבינו שכולל את הכל זה חסד. זה אברהם-יעקב-יוסף, השלישיה הכי טובה. הכל בכלל, הנצח וההוד נכללים ממילא בארץ ישראל שלמה – כתבנו שאם יש ארץ ישראל שלמה ומשפט עברי כולם יעלו. כעת לא רוצים לעלות. יצחק, הבטחון, גם נכלל בארץ ישראל שלמה. אז למה לא להגיד חסד-גבורה-תפארת-יסוד?]. אפשר להגיד הכל, אבל זה נכלל. יש אנשים שאוהבים לשמוע דברים קשים ויש שאוהבים דברים רכים. ארץ ישראל שלמה כבר מאיים, אבל את זה חייבים לומר, כי זה העיקר. ברור שמי שהוא ארץ ישראל שלמה הוא ימין קיצוני, ולכן הוא נלחם בטרור. [אבל למה לא להזכיר בטחון אישי?]. לא שאסור לומר. [זה סימטרי, רגל רביעית במרכבה]. לדעתי דבר שהוא כמעט בדרך ממילא לא צריך להדגיש. הטענה שלי מאז ששת ימים שאם יש סיפוח שטחים אז פתרנו את הבעיה. [כולם אומרים הפוך, שאם יש סיפוח שטחים יבואו ערבים]. אמרנו שיש כל מיני טענות למה לא, וצריך לדון בכך ולהפריך את כל הטענות. גם בפועל. אומרים שצריך להיות סעד לכולם. מי אומר שצריך להיות אותו סעד לכולם? מי אומר שצריך לשלם חשמל ומים לאויב? צריך לשבת ולחשוב ולדון בנושא הזה. בכל אופן, לא יתכן בשום פנים ואופן שעם ישראל, אם הוא רק מסוגל וה' נתן לו, לא יקח בעלות על הארץ שלנו. נישט-שייך. לוקח בעלות, ואם יש בעיות צריך לפתור את הבעיות. [הרב לוינגר אמר בזמנו שצריך לספח את חברון ולשבת עם הערבים, זה לא מובן מאליו]. אני מסכים על לספח את חברון אני מסכים, איך לשבת עם הערבים… [על פי המשפט העברי]. כמו שאמרנו, צריך הרבה הסבר. ברגע שאתה אומר סיפוח שטחים, התקשורת הצליחה במשך השנים כל כך לשלול ולעשות מהדבר הזה שטות והבל ודמיון שוא, שצריכים הרבה הסבר להחזיר את ההוה-אמינא שאפשר לספח את השטחים. אבל בלי זה, כל זמן שיצהר הוא שטח כבוש אז אין בטחון ואין כלום. כמה שתדבר על בטחון, זה לא שוה גרוש כאשר הבית שלך הוא לא בארץ ישראל, לא בארץ ישורון. שוב, זה חייב להיות בראש המצע. והיות שזה מעורר תמיהות אז צריך הרבה חשיבה של אנשים טובים, שיכולים להתמודד עם כל הטענות למה זה לא יתכן.
עד כאן גמרנו את שלש הנקודות. לחיים לחיים. [עקיבא: במקשים של הטלפון חסד-תפארת-יסוד זה 358 – משיח]. יפה, לא צריך יותר מזה.
נעביר לשוקי להמשיך.
[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה מאד.