דבר השבוע
כתוב בסיום פרשת "בראשית" "ונח מצא חן בעיני ה'". יש קשר של חילוף אותיות בין נח לבין ח"ן המרמז לחכמה נסתרה. מי שמתמצא בחכמת הנסתר יודע שהאמת של החיים מסתתרת בתוך האותיות ואם נהפוך בהן ונהפוך בהן, נגלה שהכל נמצא בהן.
ניתן עוד ללמוד כי מי שעוסק בחכמת הנסתר זוכה למצוא חן בעיני ה'. עיקר רצון ה' הוא שהאדם יסגל מבט פנימי על המציאות ולא יאמין רק למראה עיניו.
רק מי שעוסק בפנימיות התורה יכול להינצל ממי המבול, מכל הבלבולים של העולם הזה השוטפים ומכסים הכל. על פי פשט הטומאה בימינו כל כך מתגברת ואין לצד של הקדושה שום סיכוי חלילה להחזיק מעמד. אבל מי שזוכה למבט פנימי יודע שהרע הוא כסא לטוב ויש עניין שהכל מתהפך לטובה. כתוב בפרשתנו "צהר תעשה לתיבה". ידוע כי צריך להפוך את הצרה לצהר. כאשר מתבוננים בעמקות, הרע בעצמו הופך לפתח של תקווה אמיתית.
המתנה אין סופית
מדרגת ההמתנה בנפש היא כנגד המדרגה הכי גבוהה שבכתר (כמ"ש באיוב "כַּתֵּר לי זעיר ואחוך כי עוד לא-לוה מילין") – האמונה, והיא היכולת הנפשית להמתין מתוך אמונה פשוטה שעוד מעט הכל 'יתבשם', שסוף הכבוד לבוא. אך בינתיים יש להמתין בשקט. הדבר נובע מאיזו רוממות עצמית בנפש, אך היא נעלמת לגמרי. בלשון הקבלה מידת ההמתנה היא בחינת הרדל"א – הראש שלא ידע ולא נודע לאחרים.
המשל המובא לכך הוא על אחד שנכנס לחנות בשמים כדי לקנות בושם הכי יקר ונצרך להמתין בתור הארוך.
מה פירוש להמתין?
פירוש הדבר לא להסתפק במה שיש. אדם שמסתפק במה שיש, אינו צריך להמתין. אדם הלהוט להמתין, ממתין לדבר שאינו קיים עדיין. אין לו סיפוק ממה שקיים בשטח בשום מימד.
מדוע יש להמתין בעקשנות?
משום שההמתנה היא לעצם האלוקות, על דרך הווארט הידוע של האדמו"ר הזקן, שהוא אינו רוצה את העולם הזה, על דבריו הטובים, ואינו רוצה את הגן-עדן ולא את העולם הבא. הוא לא מוכן לקבל כל מה שה' מציע לו – 'כל דבר שאתה מציע לי הוא לא זה. כל הון שבעולם אינו שווה לי. אני רוצה רק אותך בעצמך, את כל ה'קופה'. איני מסתפק בשום דבר פרט לעצם'.
ישנו סיפור מפורסם בחז"ל על זוג חשוך ילדים שהיו חייבים להתגרש על פי ההלכה, כדי שלא להתבטל ממצוות פרו ורבו. הבעל אמר לאשתו שתבחר חפץ כלשהו מביתם, ותיקח אותו לדירתה. לבסוף עשתה האשה משתה, שיכרה את בעלה ופקדה על העבדים לקחתו לדירתה. כאשר התעורר, אמרה לו שהיא לקחה את החפץ היקר לה מכל. כך היא פעלה בשמיים שהם נשארו יחד וזכו לזרע חי וקיים. הכל בזכות שבחרה בעצם.
זהו כח האמונה – ההמתנה והסבלנות בנפש, שהאדם אינו מסתפק בשום תענוג ושום זיו שכינה, אלא ממתין לעצם האלוקות ולשם כך הוא נכון להמתין כמה שצריך, עד בלי די.
(מתוך אוצר הנפש א')
אמונה וביטחון
מה ההבדל הפשוט בין אמונה לבטחון?
האמונה קובעת ש"כל מה דעביד רחמנא לטב עביד". כל מה שה' עשה עושה ויעשה – הכל לטובה, למרות שהדבר אינו גלוי לאדם.
בעבודת ה' באמונה, האדם אינו מכתיב וקובע דבר ואינו נאחז בשום דבר. הוא רק מאמין בה', האחד יחיד ומיוחד והפשוט בתכלית הפשיטות, שיהיה טוב.
לעומת זאת עבודת הבטחון בנפש, פירושה לבטוח שיהיה טוב לאדם לפי מושגיו המוגבלים, כלומר שהטוב האלוקי יצטמצם ויופיע לאדם במסגרת הטוב הנראה והנגלה. האדם הבוטח מצייר את הדבר בדיוק לפי רצונו, והאור מצמצם את עצמו בהתאם. לאדם יש יעד ברור שהוא עצמו מגביל, ועל ידי כך הוא פועל שהאור האינסופי האלוקי יצמצם את עצמו לפי אותו הרצון.
(מתוך אוצר הנפש א')
מכה של עידוד
ישנו מאמר חז"ל "בוצין, בוצין מקטפיה ידיע" והפירוש הוא: יש קישוא קטן שהוא ממש זעיר, וחקלאי מומחה יכול לחזות בדיוק את מראהו לכשיצמח לקישוא גדול. זהו משל לילד קטן, שאפשר לאבחן מה יצמח ממנו, עוד בהיותו בעריסתו. ניתן לראות ממש את כל הכישרונות הטמונים בו בפוטנציאל ולעזור לו להוציאם מן הכוח אל הפועל. היכולת לגדל ולפתח את כל כישרונותיו של הילד, תלויה באהבה של האנשים הקרובים אליו כמו הורים, מורים וכו'. לפעמים 'מחטיפים' לו מכה קטנה, כדי שע"י נימת עוקץ זו יתעודד ויתעורר להוציא את הפוטנציאל שלו החוצה.
כל ילד קטן "ניחא ליה בהפקירא" – נוח לו להיות מופקר כמו שנאמר לגבי עבד. כל אדם בתחילת חייו הוא "עיר פרא אדם יולד". מטבעו הראשון הוא לא אוהב משמעת ולא אוהב להתייגע ולעבוד קשה. אך ללא משמעת וללא עבודה קשה לא ייצא ממנו כלום. לכן מן הראוי להכות בו קצת מכות של עידוד, שעליהן כתוב "חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שוחרו מוסר". הילד או המחונך צריך להרגיש שאביו או מחנכו רוצים בעצם לעודדו להוציא את כל כישרונותיו, ולכן הם מכים אותו מעט. המכה שהילד קיבל הינה חיובית כיון שהיא באה מתוך אהבת ההורים או המחנכים אליו וכל כוונת ההכאה נועדה לכוונו ללכת בכיוון הנכון, כמו סוס שצריך לתת לו מכות בשביל שיקום מרבצו ויתחיל לפסוע במסלול הרצוי.
תופעת המכה החיובית מצד האבא או המחנך מקבילה למאמר חז"ל המגלה לכל דבר בעולם, ואפילו לעשב הכי קטן יש מזל שמכה בו ואומר לו – גדל!
(מתוך "מהי אהבה", אוצר הנפש ב')
פחד יצחק – צוואת אבי הבעש"ט
הבעש"ט התייתם מאביו בהיותו בן חמש שנים. בשכבו על מיטת חוליו, ברגעיו האחרונים בעולם הזה, ציוה רבי אליעזר את בנו יחידו הבעש"ט על הדברים הבאים:
"בני! אל תירא מאף אחד ומשום דבר שבעולם רק מהקב"ה. אהוב כל יהודי בכל פנימיות לבבך ובלהט נשמתך, בלי הבדל, מי שיהיה ומה שיהיה".
ילד קטן מפחד בטבעו מהסובב אותו בעולם וכאשר אביו בא אליו ואומר לו שלא יפחד מכלום, רק מה' בעצמו, הוא מעלה בכך את היראה לשורשה. כבר בגיל רך הוא מעלה את העולם התחתון לשמים. ולפי ההעלאה כך יש המשכה. ההמשכה של העלאת היראות הנפולות היא אהבה טבעית. לכל יהודי יש אהבה טבעית לה' ועליו להורידה גם ביחס לעם ישראל ולארץ ישראל, אך בכדי לעשות כן הוא צריך להעלות קודם את כל היראות הנפולות.
לפיכך החיים אמורים להיבנות על יסוד ה'לא לפחד', ואילו 'אהבת ישראל' רק צומחת ממנו, ממילא.
על פי סיפור זה, שבו האב אליעזר היה בן מאה בהולידו את בנו כמו אברהם ואמו היתה בת תשעים כמו שרה, והצוואה היתה שיש לפחד רק מה', ברור שהבעש"ט הוא יצחק ושורשו פחד יצחק.
על מי ניתן לומר שה' אצלו הוא 'פחד'? רק למי שכל פחדו מרוכז רק בה' ואין לו טיפת פחד משום דבר אחר. אם יש לו טיפת פחד מדבר אחר לא ניתן לומר שה' הוא הפחד שלו, שכן כל דבר אמיתי חייב להיות מושלם.
(מתוך "נר ישראל")
מה' אישה משכלת (חלק ב')
הברכה הכי גדולה בנישואין, מה שהופך את השידוך להיות שידוך אידיאלי, היא שהאישה משכילה יותר מהאיש ע"ד "בינה יתרה ניתנה באשה יותר מבאיש", וראוי שכל אחד יתפלל על כך.
ג' הבחינות של בית, הון, אישה משכלת (בפסוק אותו הבאנו בחלק הקודם, "בית, הון נחלת אבות ומהוי' אשה משכלת") רמוזים ומקבילים לג' הבחינות בפסוק "כי נר מצווה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר". המצווה היא נר (כנגד בית), התורה היא האור (כנגד הון), דרך חיים היא מוסר (כנגד אישה משכלת), כאשר מוסר (ערכים, אתיקה) שווה אשה. האישה היא המוסר, כמ"ש בגמרא "אישה איקרי דרך". כלומר, האישה היא דרך חיים.
המצוה היא נר המאיר את הבית באור של תורה. אך עדיין אין זה מספיק. יש צורך גם ב"דרך חיים", כלומר במוסר שהוא סודה של ה"אישה משכלת".
אשה טובה יודעת איך לתת מוסר לבעלה, כמ"ש "אעשה לו עזר כנגדו" – "זכה 'עזר' לא 'זכה' כנגדו". האישה המשכלת יודעת מתי טוב להיות "עזר" לבעל ומתי הטובה האמיתית והפנימית היא להיות "כנגדו", ולתת לבעלה מוסר. יוצא, שהחכמה של האישה המשכלת היא האיזון בין "עזר" ל"כנגדו" (זה תלוי ברמת האגו של האיש באותה עת. חכמה זו מקבילה לחכמת המלך, שיודע את מי להשפיל ואת מי לרומם "זה ישפיל וזה ירים" מתוך רגישותו לגאווה ולשפלות. חכמה זו היא האיזון בספירת המלכות של שפל וגאות אותם פועל הירח – שכנגד המלכות – האישה), ולכן ניתן לדמותה למטוטלת המווסתת את הבית.
(מתוך התוועדות ר"ח אב, תש"ע)
ניתן להשיג את ספרי "אוצר הנפש" בין כל
ספרי הרב גינזבורג באתר www.pnimi.org.il
או בטל' 050-6360882
הרשמה לקבלת העלון: odedm@neto.net.il