התוועדות פורים תש"ע בבית של הרב גלוכובסקי שליט"א (רחובות)

התוועדות אצל הרב גלוכובסקי פורים תש"ע (מוצ"ש תצוה)

http://jewish-education.info/uploads/rav_gluchovsky/hisvaadus/purim_5770/part-1.flv

http://jewish-education.info/uploads/rav_gluchovsky/hisvaadus/purim_5770/part-2.flv

http://jewish-education.info/uploads/rav_gluchovsky/hisvaadus/purim_5770/part-3.flv

http://jewish-education.info/uploads/rav_gluchovsky/hisvaadus/purim_5770/part-4.flv

חלק א'

כשאנחנו מתבוננים בסיפור של המגילה, אז אחד מהדברים שהרבי מביא, את התורה של בעש"ט, הקורא את המגילה למפרע לא יצא. למפרע – כתוב בהלכה, שאם אדם יקרא את המגילה בצורה לא מסודרת – פרק ז, ו וכו' – אז לא יצא. צריך לקרא את זה לפי הסדר. אומר הבעל שם טוב שהקורא את המגילה למפרע פירושו יותר פנימי, שאם מישהו קורא את המגילה למפרע – כסיפור שקרה פעם – אז לא יצא. צריכים לקרוא את מגילה – כי זה קורה עכשו. צריכים להסתכל על המגילה – שזה קורה עכשו. צריך להרגיש שאתה חי את העניין. בלי זה – זה סיפור יפה.  מי הי' חסיד שפעם אמר "סיפור יפה אבל קצת ארוך מדאי"? ר' זלמן משה? אנחנו מדברים על הסיפור של המגילה שקורה עכשו.

אז קודם כל, יש אחד מהנקודות שאתה רואה במגילת אסתר, דבר והיפוכו. כשלוקחים את אסתר לבית המלך – אז אין אסתר מגדת את מולדתה. כי מרדכי אמר לה לא לגלות. ופעמיים זה כתוב שהיא לא מגלה, בגלל שהיא עושה מה שמרדכי אומר לה לעשות. לאידך אנחנו רואים, שכשהגזירה התפרסמה, ומרדכי היהודי הולך ברחובות העיר ויזעק זעקה גדולה, ואז ותתחלחל המלכה, היא מתחילה לשאול על מה זה? ומספרים לה, ואז מרדכי היהודי אומר לה, תלכי למלך עכשו, לבקש על העם שלה. והיא עונה בחזרה, שזה כבר חודש שלא נקראתי, ואם אני אלך למלך עכשו – אז החוק הפרסי אומר שאם אתה נכנס לחצר הפנימי – אם הוא לא יושיט שרביט הזהב – אז אתה גמור… מה הוא עונה לא בחזרה? מה את חושבת? שבזה את תצילי את עצמך מהגעשעפט? גם את ובית אביך ילכו פייפען, ורוח והצלה יעמדו ליהודים ממקום אחר, ו… מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות – בשביל זה!

ואז היא אומרת: בסדר, או קיי. אם ככה…

להרבי יש שיחה, שהוא אומר, שמרדכי אמר שלוש טענות: "אל תדמי בנפשך" – כאילו שאת יכולה לצאת מזה, "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" ו"מי יודע אם לעת כזאת". מה זה "ומי יודע אם לעת כזאת"? הרי זו הטענה השלישית – היא הכי חזקה! אומר הרבי, שמרדכי רמז לה, שלכל יהודי יש לו סיבה, למה שהנשמה שלו יורדת למטה. וזה דבר שהוא למעלה מטעם ודעת. זה – גורל. ולפי הקשיים שיש לאדם – הוא יכול לדעת הרבה פעמים, שזה הסיבה, למה שהנשמה שלו ירדה לעולם הזה. או – אומר הרבי בשיחות אחרות – איך החיים שלו מתגלגלים בהשגחה פרטית, שהוא מוצא את עצמו באיזה שהוא תפקיד, באיזה שהוא עניין – אז הוא צריך לדעת, שאם הקב"ה גילגל אותו באיזה עניין – סימן שזה שייך אליו. או זה, או זה. קשיים… אם הרבי אומר לבן אדם – אז ודאי! הרבי אומר ברוח קדשו, ושולח את האדם לעניין שלו. אבל – זה נקרא גורל. זה למעלה מטעם ודעת. וכמו שהגמרא אומרת על אבוה של רב זירא – אבוך במאי הוה זהיר טפי? והגמרא אומרת – במצות ציצית. זה כתוב בתניא באגרת הקודש. מה זאת אומרת? הרי יש תרי"ג מצות התורה? – בודאי שהוא קיים את כל תרי"ג מצות התורה. אבל הוא שאל מה הי' השער, איזה מצוה הי' עיקר עניין, שכל שאר המצות שלו עלו לשמיים דרך המצוה הזאת? כל אחד יש לו עניין שלו.

סיפרתי את זה בכמה הזדמנויות, שהי' יהודי שהוא כתב להרבי שהוא רוצה להתגרש. הוא הי' נשוי שנתיים, וכתב שהוא רוצה להתגרש. והרבי כתב לו בחזרה, שאריז"ל כותב, שכל אדם צריך לקיים את כל תרי"ג מצות התורה. כל נשמה. ואם היא יורדת למטה לעולם הזה, והוא לא השלים לקיים את כל התרי"ג מצות התורה, אז הנשמה שלו צריכה להתגלגל עוד הפעם, כדי להשלים את מה שלא קיים. אם הוא לא הי' כהן בגילגול ראשון, הוא צריך להתגלגל בכהן בגילגול שני, כדי לקיים את המצות שמוטלת על הכהונה. הדברים היחידים שלא מתגלגל עוד פעם – זה המצות שמוטלות על המלך. כי המלך מוציא אותם ידי חובה. אבל אם יש מצות אחרות שלא קיים – הוא צריך להתגלגל עוד פעם לעולם הזה. מה קורה כשהאדם מתגלגל עוד פעם למטה לעולם הזה, בגלל שבוא נגיד, הי' חסר לו במצות צדקה, הי' קמצן? הוא למד תורה, הוא התפלל כמו בן אדם, אבל לא נתן צדקה כמו שצריך. אומר הרבי – על מצות אחרות, שהוא כבר תיקן בגילגולים הקודמים – זה הולך לו חלק. אבל המצוה, שבשבילה הנשמה שלו ירדה למטה – זה לא הולך לו. כי השטן יודע, שכל תיקון הנשמה שלו תלוי במצוה הזו שהוא צריך לקיים – לכן הוא עושה לו קשיים. אז הרבי כותב לו: כנראה, כפי המכתבים שאני מקבל ממך, הקשיים שיש לך בשלום בית – כנראה הנשמה שלך ירדה למטה לעולם הזה בשביל לתקן את העניין של שלום בית. ונותן לו ברכה. כשקראתי את המכתב הזה בפעם הראשונה – לא ידעתי למי הרבי כתב את המכתב הזה. כי הרבה מכתבים באיגרות קודש – הם הורידו למי הי' המכתב, לשמור על סודיות הפרט. אבל בדרך לא דרך –הגיע אלי אח"כ מישהו שמכיר את המשפחה,  וסיפר לי, שהבן אדם הזה קיבל את המכתב הזה מהרבי. זה הי' זוג שהם גרו בקהילה חבדית באיזה שהוא מקום בעולם. זה הי' א' מהסודות, שאף א' לא הבין – איך הזוג הזה חיים כ"כ יפה ביחד. הם היו כ"כ שונים א' מהשני. ובכל זאת – הי' להם שלום בית למופת. הוא גילה לי את זה – אחרי שקיבלתי את המכתב הזה מהרבי, שכל תיקון הנשמה שלי תלוי בזה – אז אני שמתי את כל כובד המשקל על העניינים אלו, שהם יהיו כמו שצריך, שהבית יתנהל על מי מנוחות כמו שצריך. הבנתי שזה תיקון הנשמה.

אומר הרבי, שמרדכי אמר את הטיעון השלישי, ומי יודע, אם לעת כזאת הגעת למלכות, הוא רמז לה, "ומי יודע" – זה לא שייך לדעת. זה למעלה מטעם ודעת. את הגעת למלכות בשביל הרגע הזה, בשביל להציל את עם ישראל. זה הגורל שלך, ובזה תלוי שלימות הנשמה שלך. זה "מי יודע", זה דרגא שמעל הדעת, זה שייך לעניין של הגורל שהחיים שלך, המומנט הזה עכשיו, הרגע זה, בזה תלוי כל עניינך.

כשהיא שמעה את זה – אז היא הולכת על מס"נ על זה.  

אבל מה? קודם כל זה מלמד ג"כ שברגע שהבן אדם בהשגחה פרטית הוא יודע מה עניינו, שמתגלגל לו משהו, או לפי קשיים – אז לא שייך רק עבודה רגילה. צריכים מס"נ. עוד מעט נדבר מה זה מס"נ. אבל – צריכים מס"נ.

אבל אני מגיע לנקודה הבאה. שאסתר – היא אומרת לו – בסדר, אני הולכת , אבל יודע מה? – צומו עלי שלושה ימים, לילה ויום. שלושה ימים. זה ערב פסח. כלל ישראל שיצומו שלושה ימים. זאת אומרת לא יהי' ליל הסדר. יש מחלוקת בזה. במפרשי המגילה יש מחלוקת, אם הצום הי' ג"כ בלילה – כל הלילה או לא. אבל במגילה זה כתוב – לילה ויום. והרבי אומר, שזה משמע מהמגילה, שג"כ טף צמו. כי הגזירה הי' על טף. זה הי' פעם יחידה בהיסטורי'ה, שגם הילדים צמו. ו-צמים, שלושה ימים של צום… אתה יודע איזה בלגן זה כשאין פסח? אין ליל הסדר? זה בלגן! זה אחריות כבדה! אח"כ היא ניגשת למעשה עם משתה יין, מה את רוצה, עד חצי מלכות, והיא אומרת – מחר אני אגלה לך את הסוד… ואתה רואה שהיא משתמשת עם טקטיקות למיניהם, עד שבסופו של דבר היא מפילה אותו… הגמרא שואלת – למה היא היתה צריכה לעשות את המשתה, ופעמיים משתה, והגמרא אומרת, שאחד מהסיבות – כדי שאחשוורוש יתחיל לחשוד בהמן, שאולי יש קנוניא, בין אסתר להמן, לכן אחשוורוש לא הי' מסוגל לישון בלילה, בלילה ההוא ננדה שנת המלך, וכתוב בתרגום, שהמן ג"כ לא ישן – הוא הי' עסוק בהכנת העץ, אסתר לא ישנה, בגלל שהיתה עסוקה להכין את המשתה, מרדכי לא הי' ישן, כי לא הבין מה הולך פה – משתה יין… אף א' לא מבין… הגמרא אומרת שהיא עשתה את המשתה בכדי שגם יהודים ייכנסו ללחץ, והגמרא אומרת עוד טעם – כדי שהמן יהי' יותר מדאי בטוח, שלא יהי' לו זמן להתארגן, הוא חושב שהוא הגדול, אז הוא לא יחשוב, לא הי' לו חשד אפילו,שהולך להיות… ויצא לתפוס אותו ככה, על המקום… אז היא עשתה כל מיני טקטיקות.

אז מה אנחנו רואים? המדרש אומר, מרדכי בדורו כמשה בדורו, מרדכי הי' שקול כמו משה, אתה רואה שמרדכי הוא משה רבינו של הדור, הוא המנהיג של הדור. ומה שהוא אומר לאסתר – היא לא זזה. אם הוא אמר – גמרנו! ואפי' שמספרים לנו, שהיא אומרת, שזה סכנת נפשות – בכל זאת יש לה איזה שהוא נפש הבהמית, שהיא מפחדת – אז הוא דוחף אותה קדימה. לא! צריכים להמשיך!

אבל פתאום אתה רואה, שיחד עם זה שהיא לא עושה שום דבר בלי שמרדכי אומר לה, פה היא צריכה לנצל את הראש שלה, את האינטואיציות שלה, הטקטיקות – היא לבד בונה, כדי להפיל את המן לתוך פח.

בוא נגיד שזה משל. והנמשל – אנחנו חסידים של הרבי. וצריך להיות אצלנו את הנקודה, שאנחנו עושים מה שהרבי רוצה. אנחנו לא זזים. הרבי ביקש הפצת המעינות חוצה…

בקיצור. המשל והנמשל.  יש מה שהרבי אומר לנו לעשות. פשוט! "ואת מאמר מרדכי אסתר עושה" – אנחנו לא זזים! אבל יחד עם זה שאנחנו עושים מה שהרבי ביקש מאתנו, הרבי רוצה, שאנחנו נפעיל את הראש שלנו ג"כ – נפעיל את הראש ואת הלב, איך לקיים את מה שהוא ביקש.

הי' פעם סיפור שהרבי הקודם סיפר, שהי' אצלו איזה משולח. משולח – זה מי שמגייס כספים. שד"ר.

אתה יודע מה זה נקרא מגייס כספים? הי' חסיד שקראו לו ר' אברהם מאיור. הוא הי' פה בארץ, ואח"כ הוא התגלגל לאמריקה, הוא הי' מגייס כספים בשביל הישיבה. הוא הי' בא לטורונטו, איפה שגדלתי,  לגייס כספים. מה הי' הסדר שלו?  קודם כל, הוא ישן בבית כנסת. הי' לו חדר בצד, שמה הוא ישן. הי' מגיע כמעט לחודש ימים, שלושה שבועות, לגייס כספים. הוא הי' מתפלל באריכות עד 11-12 בצהרים, אחר כך הי' יושב ולומד על מנחה-מעריב, וגם הי' אוכל איזה קופסת סרדינים, בבית כנסת, ואחרי מנחה מעריב מישהו הי' לוקח אותו למישהו להתרים אותו, הי' הולך לאחד או שניים, וחוזר לבית הכנסת, יושב ולומד עד אמצע הלילה – זה הי' פעם "שד"ר". 

מה אגיד לכם? אנחנו נהנינו – הוא הי' מתוועד, התוועדויות, ושבתות, וישבו אתו, וכו'. מה שהוא השפיע על האנשים בקהילה בטורונטו ממסע של הגיוס כספים שלו – הוא הי' זורע רוחניות – ואני לא ידוע כמה הוא הי' מקצר גשמיות. הי' עליו טענות, כי הרבי אמר לו לא לבוא לאמריקה. והי' שנים רבות, שהרבי לא ענה לו על לחיים בהתוועדות, הוא הי' יהודי חסידי, אני לא הולך לשפוט אף אחד – אני הולך לספר מה שאני ראיתי.

בקיצור, הי' משולח, שהרבי הקודם שלח אותו לאיזה שהוא מקום. והשליח הזה הגיע להרבי הקודם ליחידות, והוא מתחיל לשאול את הרבי הקודם על השליחות שלו פרטי פרטי פרטים. והרבי הקודם עונה לו. כשהוא יצא מהיחידות – הרבי הקודם אמר להרבי שלנו: הוא מתנהג כבן יחיד מפונק. כל דבר אני צריך להכניס לו את הכפית בפה.

שולחים אותך לשליחות, נותנים לך… – עכשו לך לפעול! סומכים עליך שאתה תשתמש עם הראש ועם הלב כמו שצריך ותפעל! כמו שאתסר עשתה! מרדכי אמר לה לעשות משתה יין ועוד משתה יין וכל הגעשעפטן? היא הכירה מה שקורה בתוך ארמון המלך, היא הבינה את העניינים, אז היא עבדה לפי זה. מצד אחד זה אחריות כבדה. כי ברגע שהיא משתמשת עם טקטיקות – אתה לא יכול לדעת מה יוליד יום! אבל מצד שני – אין ברירה! אתה בשליחות, אתה צריך לפעול – אתה נמצא בחזית! יש לך מאמר מרדכי, יש לך מה שהוא אומר לך לעשות, אבל אח"כ אתה צריך לעשות גם כן. אתה צריך לפעול! ומי מביא את ישועה והצלחה לכלל ישראל? זאת אסתר! היא מביאה את הישועה והצלה לכלל ישראל, לא מרדכי! לכן זה כתוב במפורש, שבגלל שהיא מסרה את הנפש, הרבי אומר את זה בשיחות – שלמה זה נקרא מגילת אסתר, ולא מגילת אסתר ומרדכי? בגלל שהיא בפועל מסרה את הנפש בשביל העניינים! ומי שמוסר את הנפש בפועל – עלי'ה נקרא המגילה. זה אומר שהנצחון והישועה הי' דרכה.

והרבי הקודם פעם אמר בשיחה, שהמפקדים הם נותנים את הפקודות, אבל זה חייל הפשוט שהוא נמצא בחזית, שהוא מבצע והוא מביא את הנמצחון.  אז זה ברור, שמרדכי היהודי – מרדכי שקול כמשה, והוא עושה את הכל, הוא נותן את המאמר, הוא נותן את הכיוון, אבל בפועל ממש אנחנו נמצאים בחזית, ואנחנו צריכים לעשות את העבודה שלנו. איי – אתה עייף ויגע? – אז צריכים ללמוד עוד חסידות! צריכים ללמוד עוד שיחה, ועוד מאמר ועוד מכתב, וקווי ה' יחליפו כוח! הקב"ה יתן כוח! צריכים שיהי' כוח.

אז צריכים להגיד לחיים שאנחנו נדע – אנחנו בחינת אסתר המלכה, והקרב הגדול עכשו על ביאת המשיח – לגרום את ה"והנפוך הוא" לכל העניינים – שכל ההעלמות והסתרים יתבטלו – אנחנו בקרב הגדול עכשו. וזה – התקפיד שלנו. אנחנו צריכים להיות צמודים למאמר מרדכי, למה שהרבי אומר, אבל – לבצע את השליחות מה שמוטל עלינו.

לחיים לחיים!

חלק ב'

אחרי שהגעתי לרחובות, הסתובבתי עם זושה פרטיזן, יצא לי להסתובב אתו כמה פעמים לכל מיני עניינים. ר' זושה הי' איש כללי, על המצבה שלו כתוב, שהוא חרש וזרע בכרם חב"ד של אה"ק, שהרבי הכניס אותו לכל עניינים, והוא ידע מה שקורה בכל הארץ, כל מיני עניינים גרמו לזה שהסתובבתי אתו. א' מהסיבות – שפשוט הי' לי רכב, זה הי' א' מהסיבות. לפעמים זה עוזר עניינים כאלו. התחלתי לראות כל מיני עניינים שנעשים בארץ, כל מיני דברים בעניינים הכלליים של ארצנו הקדושה, וגם ובעיקר – בעניינים הכלליים של חב"ד בכל מיני מקומות. כחסיד – הי' ידוע לי שצריכים לכתוב מכתבים להרבי, ואני פתאם התחלתי לראות כל מיני דברים שחסרים ולא מושלמים, אז אני טסתי להרבי בחג השבועות, דאגתי לפני הטיסה ללכת למקוה, שיהי' לי אפשרות לכתוב את המכתב להרבי כמו שצריך. ישבתי בטיסה, הי' לי זמן, וכתבתי מכתב מפורט להרבי שמונה עמודים – אף פעם לא כתבתי כזה מכתב ארוך להרבי, אבל עם הרבה הרבה נושאים. מה שעשיתי – תוך כדי שאני כותב את זה – פתאום זה יצא כל כך ארוך – אז עשיתי מספרים, וג"כ עשיתי כותרת ראשית, על מה הנושא. אמרתי לעצמי – אולי הרבי ירצה רק לתת מבט – להקל על העניינים. וכתבתי את זה, הגעתי לניו יארק, דבר ראשון נסעתי ל770, והכנסתי דרך המזכירות את המכתב. ואני אגיד לכם את האמת – הרגשתי מאד טוב. הרגשתי שאני נותן להרבי אינפורמצי'ה מהחזית, אינפורמצי'ה מדוייקת, שרוב האנשים אין להם את זה.

מידי יום ביומו אני נכנס ל770, ואני הולך למזכירות של הרבי, ואני שואל, האם יש תשובה מהרבי. ולא הי' תשובה. עד שהגיע יום אחרון. יום אחרון אמרתי לר' לייבל גרונר, אני היום אחרי מנחה צריך לארוז את המזוודות, יש לי טיסה בשש, אני נוסע, ומכיון שאין תשובה – אם יהי' תשובה – תודיע לי בארץ ישראל. מתי אתה יוצא? – אמרתי, אחרי מנחה אני אעמוד בפרוזדור, האנשים שהיו נוסעים היו עומדים בפרוזדור, מהבית מדרש לחדר של הרבי יש פרוזדור, הרבי הי' עובר והי' מברך אלו שנוסעים. אני אהי' בפרוזדור אחרי מנחה, אחר כך אני הולך לבית של אחי, ואני אורז את המזוודות ואני נוסע. עמדתי בפרוזדור, והרבי יצא אחרי מנחה והוא ראה אותי, והוא אומר לי "פארט געזונטרהייט", ו"בשורות טובות", והרבי נכנס לחדר שלו. אני חזרתי לאחי, ארזתי את המזוודות, ואני הזמנתי מונית, הכנסתי את המזוודות במונית, ואני כבר מתיישב במונית, ואחי מהחלון צועק לי ואומר לי שיש תשובה. המזכיר של הרבי, הרב גרונר, צלצל עכשו להבית, ואמר, לפני שאתה יוצא לשדה, תעבור דרך 770. נו – אני נוסע ל770, ואני ממש הייתי סקרן, איזה נושאים הרבי ענה לי, הי' שמה כ"כ הרבה נושאים, שמונה עמודים, מי יודע איזה עניינים… ואני מגיע ל770 ואני נכנס למזכירות, והרב גרונר אומר לי: אני אקריא לך מהכתב יד שהרבי ענה. הכתב יד של הרבי הי' מאד מאד עם ראשי תיבות – אני אקריא לך מה שכתוב שמה, ואחר כך אתה יכול לרשום את זה לעצמך. הכתב יד הי' נשאר אצל הרבי. מה הי' כתוב שמה? "רוב רובם של הדברים שאתה כותב – הם עניינים כלליים של ארצנו הקדושה, שדורשים תיקון. אז מה אתה עושה על זה?!" קיבלתי את זה – זה נתן לי כזה "זעץ", הייתי בשוק! אני רשמתי את התשובה, אבל עדיין לא קלטתי. הייתי קצת מבולבל. אף פעם לא הי' לי ג"כ כזה תשובה תובענית. אני חזרתי למונית, כשיש לך כזה תשובה – אתה צריך עם מישהו… ואני נוסע לשדה התעופה, הייתי ממש בהלם כזה. הכנסתי את המזוודות, אחר כך עליתי על המטוס, הוצאתי את הכתב של התשובה, והתחלתי להסתכל על זה. ואני אמרתי לעצמי, "נפל לי אסימון": מה, אני שלחתי אותך לארץ ישראל להיות "עיתונאי"? להיות איזה צופה במשחק? אתה כותב לי כאלה מכתבים – נו, מה עושים? זה מה שצריך להיות! אז אני הבנתי, שאין דבר כזה! אתה – יש לך שליחות, ואתה צריך לפעול! אל תזרוק את זה בחזרה! אתה רוצה לשאול שאלות, לקבל הכוונה, אבל היסוד הוא  – שאנחנו כולנו במשחק, אנחנו לא "צופים", אנחנו השחקנים! כולנו! אנחנו – בפנים! זה מה שהרבי אמר עכשו שהגיע זמן הגאולה, וצריכים לפעול ולהכין את העולם, ואת ארצנו וכו' וכו' וכל הבעיות מה שיש – אנחנו צריכים לפעול! אני מכיר הרבה אנשים, שאני הייתי רוצה לתת להם תפקיד, יש לי תפקיד בשבילם, יש משרד ממשלתי, זה נקרא המשרד של מבקר המדינה – יש חבר'ה שהם "מבקרי מדינה"… זה מתחיל בבית שלהם שהם מבקרי מדינה, הם יודעים איך להגיד ביקורת חבל על הזמן בבית, זה ממשיך ג"כ בקהילות, ובכל מקום – הם מומחים לביקורת. אבל לעשות משהו, לשנות משהו? – הם יודעים רק איך לבקר! אם הם יותר נחמים – הם באים, בחיוך, כבוד הרב, אתה יודע, זה לא בסדר, זה לא בסדר… תודה רבה! "שמונה עמודים". הרבי אומר לי – "מה אתה עושה". איך אומרים: "התשובה עדיין מהדהדת באוזני עד היום הזה!". אבל הנקודה היא, ש-חבר'ה, צריכים לדעת, שאנחנו נמצאים בתוך הסירה, וזו סירה שאנחנו צריכים להוביל עד לביאת משיח. וכל אחד ואחד.

זה אומר, שצריך להיות לימוד החסידות, קביעות עתים לתורה, מבצעים, כל העניינים שהרבי דורש, אחדות בתוך הקהילה, להיות חסיד כמו שצריך, זה אומר, שצריך לתפוס את העניינים.  ולא רק זה – צריכים אחד לעזור להשני. לפעול עם השני. ביקורת – זה דבר יפה מאד, אבל אדוני, בבית לא צריכים רק מבקר המדינה, קודם כל, כתוב על מרדכי היהודי שהוא הי' איש ימיני, והרבי אומר, למה כתוב "איש ימיני"? כי קודם כל הוא הסתכל על כל אחד ואחד בעין ימין, לא עם עין שמאל. הוא הי' רק חיובי על כל אחד. "איש ימיני". אח"כ אומר הרבי רש"ב, למה יש שני עיניים לאדם? העין ימין – להסתכל חיובי על הזולת, ועין שמאל – לבקר את עצמך. קודם כל נתחיל עם עצמנו. אחר כך נתחיל עם השני. גם בתוך המשפחות. אם יש "איש ימיני" – יש פרטנר. אם אתה חי עם "מבקר מדינה"… יש בעיות? – צריכים לפעול! זה הנקודה! והרבי מחכה לנו, שאנחנו נפעל. זה תלוי בנו. כמה שזה נשמע… מי אנחנו, מה אנחנו? פתאום אנחנו מתחילים להיות "בעלי ענוה", הרבי כותב את זה – ראיתי מכתב לא מזמן – "נבהלתי מענווה שלך!" זה הי' מישהו שאמר, "אני יכול ללמד חסידות? אני לא שייך…" אז הרבי כותב לו – "נבהלתי מענוה שלך". יש מקום לענוה, ויש "נבהלתי מענוה    שלך"! כל אחד ואחד צריך לפעול, ויש איך, צריך רק תשומת לב.

הרבי רש"ב כשהוא שמע בפעם הראשונה, שהבעל שם טוב אמר, שמכל דבר שהבן אדם רואה או שומע, הוא צריך ללמוד  הוראה בעבודת ה' – הוא נבהל מכזה דבר, איך, מה, מי? אולי יש איזה שהוא אלף-בית של כללים, איך מכל דבר שהבן אדם שומע או רואה, צריכים ללמוד הוראה בעבודת ה'. אז הרבי רש"ב נכנס ליחידות להרבי מהר"ש, והוא שאל אותו, אבא, אני שמעתי את הווארט מבעל שם טוב, שמכל דבר שהבן אדם שומע או רואה, הוא צריך ללמוד הוראה בעבודת ה', האם יש אלף בית של כללים, איך להגיע לזה?  אז הרבי מהר"ש אמר לו, אין אלף-בית של כללים, יש רק כלל אחד שצריכים לדעת, כדי להגיע לזה: תשומת לב! תשים לב, ואז אתה תתחיל לראות, אתה תלמד מכל דבר שאתה רואה או שומע. תשומת לב.

אותו דבר גם כן פה: יש חבר'ה שאומרים: "מה אני יכול לעשות?" – קודם כל תשומת לב על החיים שלך האישיים!

הי' פעם חסיד שנכנס להרבי מהר"ש והתלונן על מצבו בעבודת ה'. והרבי מהר"ש אמר לו: תצום שש מאות תעניות! שש מאות תעניות?! – אז הרבי מהר"ש הבין, שהוא נבהל מהתשובה הזו, ואז הוא אמר לו: מה אתה חושב, שאני מתכוון פשוט לא לאכול? זה נקרא "דיאטה"! לא לזה התכוונתי. מה זה שש מאות תעניות? שבכל יום רבע שעה אתה תחשוב אדעתא דנפשך על עצמך, איפה אתה עומד ומה אתה עושה… רבע שעה כל יום. והרבי הקודם מספר שמה, שהרבי מהר"ש אמר אחרי שהוא ראה אותו, אחרי השש מאות תעניות, הוא אמר, שהבן אדם הזה השתנה לא רק שינוי סתם, הוא הפך להיות מהות אחרת! אתה יודע מה זה לשנות מהות? מהות אחרת הוא הפך, מהרבע שעה שהי' לו!

יש מה שנקרא תשומת לב. אני לא מדבר על שש מאות תעניות, אני מדבר על תשומת לב. כל אחד ואחד בחיים האישיים שלו, תשומת לב, לקחת את זה ברצינות, וגם כן מבחינת מה אנחנו עושים כלפי חוץ. כלפי פנים – פירושו – בחיים האישיים שלי, איזה סוג חסיד אני, איזה סוג יהודי אני, כמה אני נותן ליהדות שלי ולחסידות שלי, להיות חלק מהמציאות שלי, עד שזה הופך להיות אותיות חקיקה, ולא רק אותיות כתיבה, וגם כן – מה קורה בתוך הבית שלי, מה קורה לגבי היחס שלי בתוך הבית, מה קורה לגבי הילדים שלי, ומה קורה גם כן כלפי החוב שלי כחסיד שהוא צריך לעשות סביבה. כתוב שחסיד צריך לעשות סביבה. אם חסיד לא עושה סביבה – הוא צריך לבדוק את עצמו. כך אנחנו קראנו בהיום יום, חסיד הוא לא פה רק בשביל לפעול בשביל עצמו, הוא נמצא פה בשביל לפעול. שהרבי חייב אותנו, נתן לנו שליחות, הוא אמר שאנחנו כולנו שלוחים, כולנו חסידים, כל אחד ואחד בתשומת לב שלו.