בוקר טוב חברים. חודש אלול כולם עסוקים ב"תיקונים" ולומדים אגרת התשובה ויש כאלה שזה אולי מכניס אותם קצת לדיכאון. חשוב לזכור, שהוראה של הרבי בפועל בנוגע ל"הענין הידוע" היתה "היסח דעת גמור מהחטא ומתיקונו". אפשר להתבונן הרבה איך זה שהרבי לוקח משהו שהוא הוא הנושא של כל אגה"ת ומבטל את זה לגמרי. אבל תכלית זה הלשון של הרבי בריבוי אגרות (מטבע הדברים רבים פונים להרבי בשאלה זו) – היסח דעת, ולהוסיף בשמחה ובחיות בעבודת ה', להוסיף באותיות התורה (מה טוב לדעת כמה פרקים של תניא וכיוצא בעל פה), ולהדריך את החברים הצעירים
התבוננתי פעם באגה"ת ושמתי לב שאדמו"ר הזקן מביא שלוש משלים לפעולת החטא. א' פגם מלשון פגימת הסכין. ב' ריבוי מחיצות שמעמידים נגד השמש. ג' מחיצה שלא מאפשרת לרוח הנופח ("ויפח באפיו נשמת חיים") לעבור. חשבתי שיש כאן שלושה משלים אז בודאי יש כאן שלוש דרגות בפעולת החטא.
הפגם מלשון פגימת הסכין בפשטות חשבתי שזה פגם בכוחות הפנימיים. זה מה שכתוב שהחטא "פוגם במוח" (מוח ושכל הם כידוע נקראים בחסידות "כוחות פנימיים")
אך מה עם שאר שני הדרגות? זכוכית מול השמש ומחיצה נגד הרוח?
הגעתי למסקנה שזה מקיפים בנפש. יש כוחות פנימיים. ויש שני מקיפים של חיה יחידה. נראה לי שחיה זה "אור". והיחידה זה "רוח", "רוחו של משיח" שבנפש האדם. אז יצא לי שהחטא בעיקר פוגם במקיפים האלה של חיה יחידה. פוגם ב"אור" של הנשמה, בחיה. ופוגם ב"רוח" של הנשמה – בחינת יחידה.
בדרך כלל חושבים שהיחידה זה משהו ששייך רק לצדיקים או למצבי מסירות נפש וכו'. אבל ההיפך הוא הנכון. הייתי אומר שהיחידה זה היחודיות, זה מה שאתה משהו מיוחד. זה האופי שלך, זה עומק האישיות שלך. זה גם רוח הקודש שלך (כידוע שלילד לפני ש"טעמו טעם חטא" יש רוח הקודש של ממש). בקיצור היחידה זה מה שאתה באמת. זה האני האמיתי שלך. והחטא מעלים את זה, מעלים את עצם הנפש כפי שהרב מסביר. האדם הופך להיות צל של עצמו.
האם אפשר לתקן את זה? התשובה היא לא. היה על זה שיעור בכ"ד טבת השנה. מה כן אפשר? אפשר "להמשיך מחדש את עצם הנפש" – זה הלשון של אדמו"ר רש"ב שהרב מביא הרבה. מה זה אומר בפועל? אני חושב שזה אומר להיות עצמי. מה זה עצמי זה נושא ארוך אולי פעם נדבר על זה
קראתי פעם סיפור על ר' ראובן דונין ע"ה. הוא היה בחור צעיר כשחזר בתשובה, ונכנס ללמוד בישיבה של לוד. ונדלק לו הרצון לנסוע להרבי. אז זה לא היה נהוג, וגם היה מאד יקר, והיו צריכים לנסוע לאניה. קיצור סיפור שלם. אך הוא התעקש. והמשפיעים יצרו קשר עם הרבי. והרבי נתן לו אישור מיוחד להגיע. הרבי כידוע מאד קירב אותו, והיה לו אישור להגיע אל הרבי בכל זמן שהוא רוצה. משהו נדיר, יוצא מהכלל לגמרי.
השאלה הראשונה שהוא שאל כשנכנס ליחידות היתה בקשת ה"תיקון". המענה של הרבי היה – תשמעו טוב! "תעלה על דרך התורה והמצוה אחר כך נדבר על תיקונים". אחרי שלוש שנים – כך הוא סיפר הוא עוד פעם הגיע לרבי ליחידות. ושאל את אותה שאלה. וקיבל את אותו מענה. רק אחרי 25 שנה, כשהוא כבר היה משפיע מפורסם, הוא הגיע איזה התוועדות של הרבי ושמע משהו שאמר לו: עכשיו כן יש לך עניין לחשוב על "תיקון"…
יש כאן מוסר השכל מדהים ומבהיל. הרבי אומר: תבנה את עצמך. תממש את עצמך. תמלא את השליחות שלך. תקרב עוד יהודים להרבי ולהקב"ה – זה עיקר התיקון. אם אחרי כל אלה יישאר עוד משהו לתקן – נדבר עוד 25 שנה… כשתהיה כבר סבא לנכדים שלך. בינתיים תסיח מזה דעת לגמרי ותעסוק בבניין האישיות שלך ובניין העולם מסביבך.
יום טוב חברים