(מתוך "שו"ת סמ"ס שלי)
מבנה בסיסי של הנפש
הנפש שלנו בנויה באופן כזה שיש את ה"גרעין הקשה" של הנשמה, שזה נקרא "עצם הנפש". ואחר כך יש את כוחות הנפש כלומר שכל ומדות. ואחר כך יש את הלבושים. מחשבה דיבור ומעשה
זה הבנה הכי יסודי של תורת החסידות
השאלה הכי חשובה של "עבודה" היא – מה החסידות רוצה? לתקן את הלבושים, כלומר מעשה בפועל?
או שמא לתקן את הכוחות?
התשובה היא לא זה ולא זה. החסידות "רוצה" את עצם הנפש
למה? כי חסידות היא תורתו של משיח. ומשיח זה גילוי עצם הנשמה הכללית, שהיא היא גילוי העצמות ממש
אז החסידות אומרת בעצם "אנו לא עסוקים כעת ב "גילוים", אנו רוצים רק עצמות"
החסידות אפשר לומר "קוראת" את עצמות הנפש להתגלות בכוחות הגלויים.
השאלה האם בכל הדורות של חסידות זה היה ככה?
התשובה היא לא. בכל הדורות של חסידות עיקר ההדגשה היה על תיקון המידות. בתניא בכלל לא מדברים על עצמות. כמעט ולא
הרבי קורא לדור שלנו דור השביעי. מה זה אומר בפועל?
כשהרבי קיבל את הנשיאות הוא אמר שאנו דור השביעי. דור השביעי זה אומר שמה שנוגע עכשיו זה עצם הנפש, פחות כוחות הגלוים של הנפש, שכל ומדות.
מה זה אומר בפועל? בפועל זה אומר שכל מה שכתוב בספרים של דורות הקודמים, שהיו מכוונים לתקן את הכוחות ולבושים של הנפש הופך להיות "טיפה" לא רלבנטית. אי אפשר להמשיך ללכת בדרך ישנה.
הדרך הישנה, של היהדות הישנה והטובה הביאה לכך שהיהדות כמעט ונעלמה מעל המפה. הרבי אמר אי אפשר ללכת בדרך זו יותר.
אבל מה כן הדרך? אז הרבי בעצם בנה דרך חדשה לגמרי. הוא הלביש את זה ב"אותיות" כלומר במושגים של הדורות הקודמים. אבל זה משהו חדש לגמרי. רק נראה בחיצוניות קצת דומה לדורות הקודמים. (לכן אנשים פשוט מתבלבלים. הם רואים את ה"מעטפה" הישנה ולא מבינים שבעצם זה "מוצר" חדש לגמרי).
היו שהתנגדו לזה. היו שנשארו להיות "חסידים של דור הששי". אבל הצעירים הלכו עם הרבי. והם בנו את חב"ד של דור השביעי.
מה היה הסיסמא העיקרית של הרבי? הסיסמא העיקרית היא "המעשה הוא העיקר"
בכל הדורות הקודמים הרגש היה העיקר. או השכל היה העיקר. הרבי בא ואמר עכשיו זה לא כל כך משנה השכל והרגש. מה שנוגע עכשיו זה רק המעשה.
וזה סיפור חדש לגמרי.
כמו שאומרים "תשאל את המתנגד ותעשה את ההיפך" כך במובן מסוים תסתכל מה שכתוב בספרים ותעשה את ההיפך. כי מעשה זה סיפור אחר.
למה דוקא מעשה? כי עולם המעשה קשור עם עצמות. העצמות מתגלה רק בגשמיות, בעולם הגשמי ובפעולה הגשמית
עצם הנפש מתגלה רק בפעולה בגשמיות, במציאות, בשליחות. וזה מה שנוגע בדור הזה.
מה זה "עצם"?
אפשר לחשוב מה זה אומר "עצם". אני חושב על שני דברים. "עצם", "עצמי" זה דבר ראשון עצמאי.
כלומר שלא כתוב בשום מקום מה אתה צריך לעשות. לעצם אין כללים. רק אתה יודע. וכל העולם יכול לקפוץ. כי זה מגיע מעצם הנפש שלך.
דבר שני עצמי זה פשוט חזק. "עצום". כלומר תוקף. מי שעצם הנשמה מתגלה בו הוא תקיף. הוא לא מתפעל מכלום והולך עם האמת שלו.
אז נשאר לנו שאלה אחרונה. איך מגלים את עצם הנפש? התשובה היא :עם השמחה אפשר לגלות/לקרוא את עצם הנפש. הייתי אולי מוסיף, עם שמחה, והתקשרות, ורחמנות אפשר "לקרוא מחדש" את עצם הנשמה.
וזה עיקר ה"תיקון" למי שמחפש "תיקונים" וזה עיקר התשובה (כידוע, תשובה זה ספירת בינה, "אם הבנים שמחה, כלומר תשובה אמיתית גורמת שמחה עצומה, אבל גם להיפך, אפשר לחזור בתשובה מתוך השמחה)
והעיקר – מי שלא שמח לא מסוגל לפעול כלום בעולם. כי כולם רק רואים את הפרצוף המצ'וקמק שלו ובורחים.
איפה הרב בכל הסיפור?
ואיפה הרב בכל הסיפור? זו השאלה הקשה.
בדור הקודם החסידים פשוט הכריחו את הרבי להתגלות, ולקבל את הנשיאות. בדור הזה יש חסידים "ממושמעים" מדיי. בעצם הם לא "חסידים", הם "תלמידים". זה לא אותו דבר… אז לא נעים להם "לרדת" על הרב. אז הרב נשאר למעלה. והם (כלומר אנחנו) נשארו למטה. וזה ה"בראך" של הדור שלנו
להרב אין חסידים. יש ילדים טובים שמפחדים הכי בעולם להפריע את מנוחתו של הרב. לכן אנו נראים – כציבור – איך שאנו נראים. כלומר אנחנו אפילו לא כמו בדיחה של הבחירות הקודמות – מפלגת נועם.
אנחנו פשוט כלום. בעולם המעשה אנחנו פשוט כלום.
אנחנו נשב ונחלום שהרב שלנו הכי גדול בעולם. ונריב א' עם השני. העיקר שז לא יגיע לשום דבר במעשה.
ונחנך את הדור הצעיר להיות מצוברכים כמו בדור של אדמו"ר האמצעי. ונחשוב שכולם טועים ורק אנחנו יודעים את האמת…
ונרוץ לפני הרכב של הרב ונחשוב שזה "התקשרות"…
ההתקשרות זה לבוא אל הרב ולומר לו: אתה נשיא של הדור. הדור הזה על הכתפיים שלך. תתעורר. אנו מחכים לך כבר 25 שנה.