preload
בס"ד
דצמ 24

http://www.youtube.com/v/W3PXHr5f6Jc

אנחנו בפרשת שמות, הפרשה שבה נולד משה רבינו, גואל ישראל, "הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון". הפעם הראשונה שמשה רבינו זוכה לנבואה מאת ה' זה במראה הסנה, כשהוא יוצא למדבר, רועה צאן יתרו חותנו, ושמה מתגלה בפניו מראה פלאי – "הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל". הוא אומר ש"אסורה מכאן" לראות את המראה הגדול הזה, איך זה יכול להיות,  "מדוע לא יבער הסנה?". ואז הקב"ה מתגלה למשה רבינו, והדבר הראשון שהוא אומר לו, לפני שהוא ניגש קרוב, "אל תקרב הלום" – אל תתקרב יותר מדי – "של נעליך מעל רגליך", תוריד את הנעלים, תלך פה יחף, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, אסור לבוא לשמה עם נעליים. יש בקבלה שבכל פרשה בתורה יש ביטוי מרכזי ששוה למלה הראשונה של התורה. כתוב שהמלה הראשונה של כל התורה, "בראשית", כוללת את כל התורה – כל הרעיונות, כל המצוות, כל מה שיש בתורה כלול במלה בראשית. בראשית זה 913. בכל פרשה יש איזה ביטוי, לשון, שהוא שוה בראשית. בפרשת שמות אותו ביטוי ששוה "בראשית" זה "של נעליך מעל רגליך". אם כן, לא רק שבכך ה' פותח את הדבור שלו, כפי משה רבינו, במראה הסנה, שזה ראשית הנבואה – זה גם המקום שהקב"ה ממנה את משה רבינו להיות השליח להוציא את בני ישראל מארץ מצרים ואחר כך לתת תורה על הר סיני – הכל מתחיל מהציווי הזה, "של נעליך מעל רגליך", בגימטריא בראשית. זה הבראשית של נבואת משה.

מה זה אומר? "של" על פי פשט זה להוריד, 'תוריד את הנעלים', אבל "של" זה לשון שלילה – "של נעליך" זה לשלול את הנעלים, לשלול את מציאות הנעלים. לפעמים בקבלה וחסידות מפרשים שהנעל זה בעצם כל הגוף, ביחס לנשמה. "של נעליך" זה התפשטות הגשמיות – להוציא את הנשמה, את עצם התודעה של הנביא, של הצדיק, מההתלבשות בגשמיות, "של נעליך".

יש יותר, אולי יותר יפה, פירוש שגם כן נוכל להבין בחיים שלנו, באקטואליה שלנו. מה זה "נעליך"? "נעליך" זה לשון נעול. הנעל נועלת את הרגל מפני המגע הישיר בארץ, שזה אולי עלול להזיק לרגל – צריך נעל. פירוש מלה נעל זה "נעול". מה זה "של נעליך"? קצת נחשוב. "של נעליך" הוא שצריך, כאן "כי המקום הזה אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא", זה מראה קדוש, אם תבין את המראה של הסנה בוער באש ואיננו אוכל תבין כל מה שצריך להבין בתור גואל ישראל, את מי הולך לגאול, מה מיוחד, מה קורה כאן… "נעליך" זה כמו הביטוי היום שאתה נעול על משהו. אל תקרב הלום. אם אתה רוצה להבין את "הסנה בוער באש" אתה צריך לשלול את המוסכמות שלך עד עכשיו. את מה שחשבת שהוא מאה אחוז נכון, אתה נעול עליו, זה אקסיומה בשבילך – "של", צריך לשלול אותן. יש פסוק "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב" – כשאתה זוכה לשלול מוסכמות ולקבל את המוסכמות היותר אמיתית זה "כמוצא שלל רב". "שש אנכי", מי זה "אנכי"? זה מתן תורה, "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". באותיות הגרון יש חילוף ע ו-ה, הנעלים הן גם הנהלים של האדם – הרגלים זה ההרגלים, כתוב בחסידות שרגלים זה הרגל. מתוך המוסכמות שאתה נעול עליהן יש לך רגלים, הרגלים, את הכל צריכים לשלול. המקום הזה אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, והמראה שאתה רואה הוא מראה פלאי, שבלי שאתה מבין אותו לא תוכל לגאול את עם ישראל. זו הראשית, "של נעליך מעל רגליך", לשלול את הדברים שאתה נעול עליהם.

עכשיו נתבונן רגע מה זה הדימוי הזה. יש הרבה פירושים לדימוי של "הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל". אחד הפירושים שהסנה הוא סמל של עם ישראל, שהוא בוער באש אבל הוא חי וקים – שורפים אותו אבל הוא לא נשרף, הוא נשאר קיים. אבל מי במיוחד מדגים את "הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל"? כתוב שזה חנניה מישאל ועזריה, שפשוטו כמשמעו. בעצם זה מתחיל מאברהם אבינו, שהשליכו אותו לאש ויצא חי – זה ראשית עם ישראל. אבל סוף התנ"ך – נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן – זה חנניה מישאל ועזריה, שלא הסכימו להשתחוות לפסל של נבוכדנצר, הוא השליך אותם לכבשן האש ושם הם טיילו חפשי, גבריאל טייל איתם יחד, והם יצאו חיים. אז אין דגם חי של "הסנה בוער באש", שוב זה עם ישראל, שבוער באש ויוצא חי, עוד יותר מחוזק ועוד יותר נצחי, עוד יותר עם הנצח, מהם. זה גופא "של נעליך". אתה נעול על מוסכמות של טבע, נעול על זה שיש שלטון, יש ממסד והממסד הוא השולט והוא הקובע והחוקים שלו אלו החוקים, אבל אתה משה רבינו צריך לתת חוקים חדשים, לתת תורה לעם ישראל ולכל העולם כולו. אתה צריך להיות מסוגל לשלול את כל הנהלים, כל הנעלים, כל הנעולים – את הכל לשלול כדי להמשיך משהו חדש לגמרי, "אור חדש על ציון תאיר", "תורה חדשה". הכל לזה זה הדימוי הזה, זה אברהם אבינו, זה חנניה מישאל ועזריה. שעם ישראל נגד, לא לכרוע, "ומרדכי היהודי לא יכרע ולא ישתחוה", לא נכנע לממסד שהוא נגד התורה, וגם שישרפו אותו – כשהוא נכנס לאש לא חושב שיצא חי, חנניה מישאל ועזריה לא חשבו שינצלו, אם היו  חושבים לא היו ניצלים – הלכו למות, ובגלל זה ה' עשה להם נס שיצאו חיים. זה הכח לשלול את הנעלים, וזה ה"בראשית" של משה רבינו, "של נעליך מעל רגליך" בגימטריא בראשית. שנזכה לזה מכחו של משה רבינו, משה רבינו שבכל אחד ואחד והמשה רבינו הכללי של הדור שהוא המשיח שבדור.

הוסף תגובה